גליוני הש"ס/שבת/כז/ב

גליוני הש"ס שבת כז ב

דף כ"ז ע"ב

מרבה אני כסות סומא שישנה בראי' אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראי' אצל אחרים. נ"ב עיין כסברא זאת בשו"ת ראבי' סי' קנ"א וז"ל תו אני מסתפק אם מקבלים בעלי דינים. עליהם לדונם בלילה אם מדמינן לה למקבל קרובים או פסולים או דילמא התם נהי דפסולים להאי כשירים לאינש אחרינא אבל לילה לא חזי לדין לשום אדם עכ"ל וע"ש בשו"ת הראבי' ע"ז דהשיב דלילה דמי שפיר לקרוב דבכל חדא איכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא ע"ש והכוונה דקרוב פסול לזה לעולם ולאחרים לעולם כשר ולילה פסול לכל ופסולו פוסק בבוא היום ולפי"ז גם כאן לכאורה ג"כ לילה דומה לסומא והנה ראיתי לחכם אחד העיר דלסמ"ע חו"מ סי' ה' דיכולין לדון אפי' תחלת דין בלילה לאור הנר כיון שיכולין לראות אי יהי' מחויבין בציצית ג"כ בלילה לאור הנר כיון דגם ציצית בראי' תליא מילתא ונ' פשוט דכיון דליתי' בראי' אצל אחרים שאין להם אור הנר פטור ואף דגם אחרים יכולין להדליק נר מ"מ כיון שמחוסר הדלקת הנר אזי בכל מי שידליק נאמר כן דליתי' בראי' אצל אחרים שלא הדליקו כיון דאין אור מאיליו בזמן ההוא ותדע דאל"כ מדוע חשבינן לציצית מ"ע שהז"ג הא אין הזמן גורם רק האור דגם בלילה אם יש אור הרי חייבין וז"פ וראיתי בשו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' רנ"ח וז"ל שאלת ממני למה אני מתפלל ערבית עם טלית ותפילין תשובה סעד גדול יש לי ובתחלה אני טוען כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו מי התיר זה בק"ש של ערבית הלא תענה שאין מקבלין עדות בלילה אמר בסמ"ע שכיש נרות דלוקים מעידים כו' עכ"ל וצ"ע ששם העדות לפני המקום ית' ואם אין הלילה גורמת רק החשיכה הלא לפניו ית' בלא"ה כחשכה כאורה ונרות הללו למה ואולי כך כוונתו באמת דלסמ"ע דמהני נרות ממילא בק"ש שהעדות לפניו ית' שפיר הוי עדות גם בלא נרות ועיין ספר תולעת יעקב בתפלת ליל שבת הביא דברי האבודרהם דצ"ל ויכלו שאחרי התפלה מעומד לפי שהוא עדות להקב"ה שברא שמים וארץ ועדות הוא מעומד כדכתי' ועמדו שני האנשים וכ' התולעת יעקב ע"ז וקשיא לי שהרי כבר אמרו ושמרו ואין לך עדות גדול מזה ולמעומד לא חיישי' שאין דנין ולא מקבלין עדות בלילה ואין לדקדק להעיד מעומד עכ"ל ושוב נזכרתי דבס' הפרדס לרש"י הלכות ציצית סי' ל"ו בסופו כ' דלהתעטף בציצית בלילה לפני הנר שפיר דמי ע"ש וצ"ע ולעניין דין בלילה לאור הנר ע"ע רי"ף סנהדרין פ' אחד דיני ממונות (דף ע"ר ע"א מדפי הרי"ף] דכ' דכיון דכלהו אינשי לא מטו למיחזי בלילה כדחזי סומא באחד מעינו ביום לכן מדגומרין דין בלילה דין הוא לסומא באחת מעיניו שידון ביום לכתחלה ע"ש ומשמע ג"כ דאין הלילה בעצם היא הפוסלת הדין דאל"כ לא הי' לדון ממנו לסומא דהעדר הראי' הוא שפוסלתו וע"כ דגם בלילה העדר הראי' היא שפוסלת וע"כ שפיר כיון דכלהו אינשי לא מטי למיחזי בלילה כדחזי סומא באחת מעיניו ביום לכן דין הוא כו' וא"כ בלילה נמי כשיש אור הנר ורואין שפיר כשר לדון ועמ"ש על דברי הסמ"ע בשו"ת שבות יעקב [ח"א] סי' קל"ט וע"ע מה שדן מהך דכאן דאמר מרבה אני כסות סומא הואיל וישנה בראי' אצל אחרים בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח דיש לסומא לברך זמן על הפירות אע"ג דעיקר ברכת זמן נתקן על הראי' מ"מ הא ישנו בראי' אצל אחרים ע"ש ואינו ראי' דכאן אמרי' זה רק מכח סתירת הכתובים דעכ"פ כסות סומא עדיפא מדלילה הואיל וישנו בראי' אצל אחרים אבל עכ"פ החיוב רק מקרא ומגזה"כ ומשא"כ בברכת זמן מנא לן דאהני מה שישנו בראי' אצל אחרים לחייב בברכה שנתקנה על הראי' למי שאין רואה וז"פ:

מנלן דפשתן איקרי עץ כו'. נ"ב עיין ספרי עקב פיסקא מ"ג ד"א ונתתי עשב בשדך וגו' זה פשתן כו' ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף