גליוני הש"ס/ראש השנה/כט/ב
גליוני הש"ס 
ראש השנה כט ב
במקדש היו תוקעין. נ"ב עיין פה"מ להרמב"ם דכוליה ירושלים קרוי מקדש וקצת ראי' מן המדרש הובא בס' תניא סי' י"ב וז"ל כשבנה שלמה את ביהמ"ק פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י בונה ירושלים עכ"ל ומוכח דירושלים וביהמ"ק עניינם אחד ועמ"ש על הגליון לעיל ה' א' ועיין רש"י סנהדרין צ"ד א' ד"ה אבל ישראל דכוליה ירושלים קרוי' בית עולמים עש"ה:
כתוב אחד אומר כו'. נ"ב עיין ספר משנת חכמים למהר"ם חאגיז ז"ל אותיות תקל"ז, תקל"ח, תקל"ט, תק"מ וצ"ל דאפי' לפי המסקנא דכאן דרק מדרבנן משום גזירה דרבה הוא דלא תקעי' מ"מ כבר הית' הגזירה גם בימי משה ולכן נאמר בשנה ראשונה זכרון תרועה כפי מה שהית' העשי' בפועל רק זכרון ולא תקיעה ואע"ג דהי' אז מקום שיש בו ב"ד דתוקעין בשבת גם בגבולין מ"מ י"ל דזהו רק אחר חורבן המקדש זכר למקדש משא"כ אז בשנה ראשונה דלא הי' עדיין מקדש לא היו תוקעין בשבת ועמ"ש על הגליון קידושין ל"ח א' דהיו גזירות גם בימי מרע"ה וכמדומה שכן ראיתי מובא בשם הרא"ם על הסמ"ג דגזירת שבות דהזאה בשבת דהוא ג"כ מחשש דשמא יעבירנו הי' עוד בימי מרע"ה ואין ספר הנ"ל בידי לעיין בו ואולם עדיין צ"ע דהא טעמא דתקעינן במקדש הוא משום דאין שבות במקדש דהטעם משום דכהנים זריזין הן וא"כ כ"ש בבית דינו של מרע"ה והרי גם בעליית בית נתזה בלוד התירו שבות מטעמא דבית נתזה זריזין הן, עיין שבת כ"ט ב' וכ"ש בית דינו של מרע"ה ויש ליישב ואין להאריך כאן וע"ע חידוש בס' תניא רבתי ה' ר"ה סי' ע"ז וז"ל יש מקשין ל"ל גזירה דרבה הא תרי קראי כתיבי יום תרועה וזכרון תרועה ומוקמי' חד בשבת וחד בחול ומתרצים דרבה גופי' מפרש להו לקראי ואמר מאי טעמא אמר קרא זכרון תרועה משום דשמא ילך אצל בקי ללמוד כו' עכ"ל וצ"ע ואולי הי' לו איזה גירסא אחרת כאן ועכ"פ מכלל דבריו נשמע דשייך סייג בדאוריתא דדנתי בזה בלקח טוב בכלל מיוחד ועיין ברוקח סי' ר"א דכ' וז"ל אבל בשבת אין תוקעין משום גזירה דרבה ועוד כי השבת אות וישראל נשמרים בו [פי' מפני השטן וא"צ התקיעה לבטלו עש"ה] עכ"ל וצע"ק לשונו ז"ל דתלי ליה במאי דשבת הוא אות דר"ה שחל בחול נמי הרי הוא אות מדאין מניחין בו תפילין ועכ"ז תוקעין:
הכל חייבין כו' גזירה כו'. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קצ"ז וסי' רי"ב:
גזירה שמא יטלנו כו'. נ"ב מה שהקשו האחרונים דלר"א דס"ל דמכשירי שופר נמי דחי שבת א"כ הא גם ההעברה מותרת, עיין ספר יראים סי' קכ"ד שכ' אהא דאין לולב ניטל ביו"ט ראשון של חג שחל בשבת וז"ל ואע"ג דכתי' ולקחתם לכם ביום הראשון ואסור דרבנן [נ' דתחת ואסור דרבנן צ"ל ודרשי'] ביום אפי' בשבת להתיר מכשירין לר"א ה"מ במקדש אבל בגבולין לא מ"ט כו' גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה כו' עכ"ל ומבואר דגם לר"א שייכא גזירה דרבה וצ"ל טעמו דלר"א נמי לא הותר רק הכשר הצריך משא"כ ההעברה דהליכה אצל בקי הכשר שא"צ הוא שאפשר לו ליליך בלא שופר וילמדנו הבקי בשופר של עצמו או יבא הבקי לביתו ללמדו ועיין תוס' שבת ק"ל א' ד"ה ר"א ושם ב' ד"ה שלא ברצון ותוס' יבמות י"ד א' ד"ה במקומו ותוס' פסחים ס"ח א' ד"ה דתרומה:
תוד"ה שמא כ' ונ' דמרה"י לרה"ר אית ליה היכירא כו'. נ"ב י"ל דרבה גופי' דייק ממשנה שבת י"א לא יצא החייט כו' דאיכא למיחש רק אהעברה ע"ש בפנ"י על המשנה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |