רש"י/ראש השנה/כט/ב

רש"י ראש השנה כט ב

ברכת הלחם. של אכילת מצה שמברכין (לפני) המוציא:

וברכת היין. שמברכין לפני קידוש:

מהו. על אכילת מצה ומקדש ישראל לא תיבעי לך דחובה נינהו ומפיק אלא ברכת המוציא וברכת היין מיבעיא לן שאין באות אלא לפי שהמברך צריך שיטעום ואי אפשר ליהנות בלא ברכה אי נמי לא טעים איהו אי אפשר דלא יהיב ליה לחד מינייהו למטעם ובעי ברכה מאי:

כיון דחובה היא. אכילת מצה חובה עליו וכן קידוש היום חובה עליו ואי אפשר שלא בהנאה והנאה אי אפשר בלא ברכה נמצאת המצוה תלויה בברכת הנאה ומפיק:

או דלמא. בברכת ההנאה לאו חובה למצוה אתיא שאף בכל ההניות היא נוהגת:

לא יפרוס. ברכת המוציא כדאמרינן לעיל שאינה חובה עליהם לא יאכלו ולא יברכו:

הדרן עלך ראוהו בית דין

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין. בגמרא מפרש לה:

אבל לא במדינה. לא בירושלים ולא בגבולין:

אלא ביבנה. שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו וכן בכל מקום שגלתה סנהדרין אבל לא בבית דין של עשרים ושלשה:

ועוד זאת היתה ירושלים. בעודה בבנינה יתירה בתקיעת שבת על יבנה:

שכל עיר שרואה. את ירושלים:

ושומעת ויכולה לבא כו'. מפרש בגמרא מאי תנא דקאמר ועוד:

גמ' זכרון תרועה. ולא תרועה ממש אלא מקראות של תרועה יאמרו:

מלאכה היא. בתמיה:

גזירה שמא יטלנו וכו'. ובמקדש לא גזור דאין איסור שבות דרבנן במקדש:

והיו כל הערים. שסביבות יבנה:

מתכנסים. לשם לשמוע תקיעה משלוחי בית דין לפי שהיו רגילין כן בירושלים:

בני בתירה. גדולי הדור היו:

נדון. אם יש לגזור אף במקום בית דין שמא יטלנו:

ואין משיבין לאחר מעשה. גנאי הוא שנוציא לעז טועים על עצמינו:

בית דין דאקראי. לתנא קמא תקעינן ותנא דאמרו לו סבר אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין קבוע דומיא דיבנה:

ועם

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף