גליוני הש"ס/עירובין/כא/ב

גליוני הש"ס עירובין כא ב

דף כ"א ע"ב

ושמא תאמר אבד וכו'. נ"ב יומא ע"ב א' וסוכה מ"ה ב' ובבא מציעא ל"ג ב' אלא דבב"מ שם נאמר פסק סברם וע"ע ספרא אחרי פרק י"ג בריתא י"א ושמא תאמר אבד סברי ואבד סכויי:

שאוגדות פתחיהן לבעליהן. נ"ב כלשון זה פסחים פ"ז א':

הרבה גזירות גזרתי על עצמי כו'. נ"ב ק"ק שהרי החכמים הן שגוזרין על הכנס"י ואין הכנס"י הם הגוזרים על עצמם ואולי הך אמרה כנס"י דאמר כאן הכוונה באמת על החכמים דשקולים ככלל ישראל ולכן נקראים הם עצמם כנס"י והם הרי גוזרים שפיר על עצמם ועל הכלל ועיין רשב"ם פסחים קי"ח ב' ד"ה אמרה כנסת ישראל דכ' שם כן דקאי אהזקנים וחשובים דקרוים כנס"י עש"ה וגם י"ל דהחכמים עומדים במקום הכלל ישראל וכדמוכח ג"כ מדוכתי טובי ולכן מה שהם גוזרים נחשב שהכלל גוזרים על עצמם וכבר הארכתי בכ"ז בחידושי ואולם כעת נ' יותר דאחרי דאין ב"ד גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד ועיין ל' הירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח מקובל אני כו' שכל גזירה שב"ד גוזרין ואין רוב ציבור מקבלין עליהן אינה גזירה ע"ש נמצא דעיקר חלות הגזירה רק ע"י שקיבלוה הציבור על עצמם ולכן שפיר חשיבי הציבור שהם הגוזרים על עצמם וז"פ:

כל העובר כו' חייב מיתה. נ"ב עיין ח"א למהרש"א דכ' דהיינו רק במקום שגזרו על דבר שיש בגופו חיוב מיתה אבל גזרו על עשה ול"ת לא שלא יהי' טפל חמור מעיקר והך דנט"י דר"ע דבסמוך משום סרך תרומה נגעו בה שיש בה חיוב מיתה ע"ש ודבריו תמוהים מגמ' ברכות ד' ב' דאמר כן אגזירה על ק"ש ועיין ספר הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (דפוס ווארשוא דנ"ט ע"א) ד"ה וששאלתם על ניקור דכ' דשומן הגיד יש בו חיוב מיתה מפאת דישראל קדושים נהגו בו איסור וחשיב מכח זה דברי סופרים וד"ס העובר עליהן חייב מיתה ע"ש:

שכל המלעיג על דברי חכמים נידון כו'. נ"ב בנימוקי מהור"ר מנחם מירזבורק הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דס"ו ע"א המלעיג והמלעיב על דברי חכמים לוקה מן הדא דכתי' נכונו ללצים שפטים וע"ע שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ו': שאלה המלעיג ע"ד חכמים מה דינו. תשובה כל הקודם להרגו זכה והרי הוא בכלל המינים שמורידין ולא מעלין:

מתקיף לה רבא מי כתי' לעג כו'. נ"ב עיין שו"ת רמ"א סי' צ"ח:

כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות. נ"ב עיין רש"י שבת פ' א' ד"ה בעירניות:

תוד"ה מפני כו' כתבו וגם בהלל"מ כו'. נ"ב עיין שו"ת חוט השני סי' נ"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף