גליוני הש"ס/סנהדרין/מ/ב

גליוני הש"ס סנהדרין מ ב

דף מ' ע"ב

אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתמ"א וע"ש שכ' דבדין מרומה בדיני ממונות דבעי נמי דרישה וחקיר' מ"מ אם אמרו אמש הלוהו אעפ"י שלא כיוונו בשאר חקירות הקודמות לא מיפסלי בכך דמה שנפסלים בזה בדיני נפשות הוא רק משום חיוב הצלה דוהצילו העדה וזה לא שייך בדיני ממונות ע"ש ואולם מש"ש בסוף התשובה תריץ דדין מרומה דבעי דו"ח לאו דאורייתא היא כו' צ"ע דסותר דבריו הקדומים דמוכח דאילו הי' דאוריתא היו נפסלים בכך ואמאי הא לא שייך שם חיוב הצלה ואי דאין לנו לחלק בהיקישא דמשפט אחד וגו' א"כ סוף סוף אחרי שאנו רואין דפסלם הכתוב גם בדיני ממונות ושם ליכא עניין הצלה א"כ ע"כ אין הטעם מפאת הצלה וגם מ"ש דדין מרומה דבעי דו"ח הוא דרבנן ג"כ צ"ע דהא מה"ת גם דיני ממונות צריכין דו"ח ורבנן הוא דתיקון דא"צ משום נעילת דלת א"כ בדין מרומה דגם חכמים מצריכים דו"ח שוב ממילא הוא דאורייתא וי"ל כוונתו דכשתיקנו דד"מ א"צ דו"ח לא הוציאו דין מרומה מן הכלל שישאר ממילא כפי דינו מה"ת רק עשו תקנה כללית על כל ד"מ וגם דין מרומה בכלל ואח"כ עשו תקנה חדשה דדין מרומה צריך דו"ח כפי מה שנצרך לברר האמר וע"כ באומר אמש כו' ואינו מכוון בשאר חקירות דזה אין מורה על שמשקר ובד"נ מטעם הצלה הוא דמיפסיל לכן לעניין זה נשאר גם דין מרומה כפי דינו הכללי של דיני ממונות דא"צ דו"ח.

מכירים אתם אותו עכו"ם הרג ישראל הרג. נ"ב בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שע"ח שאלת בפ' היו בודקין בשאלת מכירים אתם אותם ר"ל שמא מעכו"ם הי' אם נאמר כן אף במקום שרבו ישראל ואין רגלי עכו"ם מצויין שם שלא הוזקקתי לה אלא מה שראיתי בירושלמי נהרג מטברי' לצפורי חזקה ישראל הי' כו' והשיב ע"ז הרשב"א הא מיסתפקא לי דאפשר דאיתא להא דירושלמי משום דבאיסורין הולכין אחר הרוב ושמא אף בדיני נפשות כן ועוד מדאמרי' בשלהי פ"ק דכתובות כו' לא צריכא דאיכא ט' ישראלים ועכו"ם אחד ביניהן דהו"ל עכו"ם קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי אלמא משום קבוע דהוי כמחצה פטרינן ליה הא ניידי בכי הא חייב ונמצא בין טבריא לצפורי אינו קבוע דאנשי טבריא וצפורי אינן קבועין שם בדרך אלא ניידי וכל דפריש מרובא פריש כו' אלא שאני מסתפק לפי שלא הוזכר כן בגמרין ועוד דבדיני נפשות דכתי' בהו והצילו העדה ואפי' בעניין שהוא ברור אצלינו הולכין בו להקל כרודף אחר חבירו ונכנס לחורבה אחריו ונמצא הרוג מפרפר וסכינו מטפטף דם כו' ואפ"ה אין דנין אותו עד שיראו ב' עדים ממש שהוא הרגו כו' עכ"ל בקצרה ומה שמסופק הרשב"א דמפאת והצילו העדה לא יועיל הרוב לחייב חידוש שלא הביא גמ' דלקמן ס"ט א' ובד"נ מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה ואת אמרת זיל בתר רובא ועכ"ז המסקנא שם דאזלינן ב"ר אפי' ברובא דליתא קמן וכ"כ התוס' לעיל ג' ב' ד"ה דיני ממונות ועמ"ש לקמן ס"ט א' בגליון חידוש כזה משו"ת תמים דעים וגם מ"ש הרשב"א דהא דלא מהני אומדנא לחייב בד"נ הוא מפאת חיוב הצלה יש לדון גם בזה ואכ"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף