גליוני הש"ס/סנהדרין/כד/א

גליוני הש"ס סנהדרין כד א

דף כ"ד ע"א

נאמן עלי אבא כו'. נ"ב עיין שו"ת ראבי' סי' כ' וז"ל וגם לא ידעתי אם מקבל לקרובים או לפסולים אמאי לא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה דמאי שנא משאר כסות ועונה דאע"ג דמדעת שניהם היא עכ"ל ויש לחלק בכמה גווני וגם בקבלה לא איפסלו להו קרובים כלל דכל פסול קרובים ילפי' מלא יומתו בנים על אבות, עיין לקמן כ"ח א' וא"כ במיתה הא לא שייך קבלת הנידון דקבלתו לא מעלה ולא מורדת דגם הוא עצמו אין רשאי להרוג א"ע כמו שאין אחר רשאי להורגו וכנלמד מאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואיננו שליט בנפשו לוותר חיותו ולקבל כו' יותר מאחר וכמובן בפשיטות וא"כ אהיכא דשייך קבלה כגון בדין ממון דהממון שלו ויכול לוותרו ולתתו במנה ולעשות בו מה שירצה א"כ ע"ז הרי אין לימוד כלל לפסול קרוב ולא שייך כאן היקישא דמשפט אחד דלקמן כ"ח א' דרק אילו הי' שייך קבלה במיתה ולא הית' מועלת שייך ההיקיש משא"כ כאן דקבלה ליכא במיתה כלל דאין שם בעלים שיקבלו דקבלת הנידון כקבלת אחר חשיבא דאיננו בעלים של חיות שלו יותר מאחר ומצווה על רציחת עצמו בשוה כמו אחר על רציחתו וכנ"ל ועמ"ש בגליון ב"ק צ"א ב' ועיין שו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' ק"כ דכ' שאלה מי שקיבל עליו קרוב או פסול והלה אומר שאינו רוצה להעיד אם עובר בואם לא יגיד תשובה נראה דלאו כל כמיני' להכשירו לזה להעבירו על דת וכיון שהתורה סילקו מי הכניסו בתגר זה כו' עכ"ל והאמת שכך הית' הסברא נותנת שאין בידו להכשיר העד על כרחו של העד להכריחו להגיד אולם מצאתי בשו"ת מהר"י מינץ סי' ו' דכ' שם בעניין נשים שהעידו בחרם עדות בעניין דם בתולים וכ' ע"ז וז"ל ואין להקשות איך שייך להשביע אשה שבועת העדות להעיד כיון שפסולה להעיד וי"ל כיון דמנהג פשוט הוא שנאמנות על ככה ולכך באות והובאות שמה שפיר קרוי עדות ומנהג כי האי עוקר הלכה שהרי האמינו הנשים על כך והוי כאילו קיבלו לעדות עליו ותני' נאמן עלי אבא כו' עכ"ל ומשמע דאף במקבל עליו עד פסול להעיד יכול להשביעו וי"ל דקבלת מנהג שאני דגם נשים איתנהו במנהג ישראל ולא חשיב העדות על כרחן של נשים שגם הנשים קיבלו עליהן את המנהג ודו"ק וע"ע שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' צ"ט עש"ה ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"ג ושו"ת חוט המשולש טור א' סי' ט"ו מש"ש דבני העיר יכולים להכשיר עדות קרובים לתקנתם עש"ה ומשמע ג"כ דיהי' דינם כשאר עדים ויהיו מחויבים להגיד כל שידעו עדות אולם גם שם כיון דהוא תקנת העיר הרי גם הקרובים עצמם קיבלו עליהם להעיד וע"ש בתשב"ץ וחוט המשולש דלקידושין וגיטין הצריך העדות לקיים הדבר לא לאמתו לא מהני קבלת קרובים ע"ש וע"ע שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' א' וע"ע שו"ת שבות יעקב [ח"א] סי' קמ"ו ובמהדורא בתרא לסי' הנ"ל [וכתוב שם במהדורא בתרא בדפוס שלפני שאלה קמ"ז והוא טעות וצ"ל שאלה קמ"ו] וע"ע בירושלמי בפרקין הלכה ט' דאם מקבל עד אחד כשנים והשביעו וכפר והודה אין חייב קרבן שבועת העדות ע"ש דיליף ליה שם מקרא עש"ה ובקושית הראבי' הנ"ל דקבלת קרובים כו' ליהוי כמתנה עמש"ב מצאתי עוד נזכר זה ברשב"א בתשובה ח"ג סי' תל"ח וז"ל תשובה מה שתקנו הקהל [להכשיר חתימת הסופר במקום ב' ע"ש) הרשות בידם דכל דבר שבממון יכולים הציבור לקבל על עצמם להחמיר או להקל שהרי שנינו בפ' זה בורר אמר לו נאמן עלי אביך רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אין יכול וע"כ לא פליגי אלא באם יכול כו' הא לא חזר בו עד לאחר גמר דין כ"ע מודו דדבריו קיימים וכ"ש קהל שקבלו ועשו תקנה כו' ועוד תדע דאפי' יחיד שקיבל עליו בעל דינו בבי תרי אין יכול לחזור דאמרי' בשביעות ההוא דאמר לחברי' מהימנת עלי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא ופרעי' באפי תרי חייב דהא הימני' ואפי' לר"מ דאמר מתנה עמש"ב תנאו בטל וכתי' על פי שנים עדים יקום דבר בהא מודה כדתנן בההיא דלעיל והפרש יש בין זה לאומר לאשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ולאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה ואין זה מקום אריכות עכ"ל בזה:

מסורת הש"ס ד"ה שם. לקמן דף כ"ט ב'. נ"ב וביבמות ק"ה ב':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף