קרן אורה/סנהדרין/כד/א

קרן אורה סנהדרין כד א

דף כ"ד ע"א

רישא בעדים פסולי' ודיינים כשרי' מיגו דפסלי עדים כו'. מדברי רש"י ז"ל משמע דמהמנינן ליה לחוד למיפסל דיינא שלא לדון לפניו וכן נראה דאי יש אחר עמו אמאי פליגי רבנן הא לאו נוגע בעדותו הוא דאיכא דיינא אחרינא וגם ל"ל טעמא דמיגו לר"מ וכה"ג בזה פוסל עדו מיירי נמי דהוא בעצמו פוסלו מטעם מיגו כיון דאיכא כת אחרת ולאו נוגע בדבר הוא אבל היכא דאיכא אחר עמו ודאי מהימן דהא לא אמרי רבנן לעיל דלא מהימן אלא משום דאין צריך לברר ואולי לא יביא עדים אחרים אבל אם כבר הביא כת אחרת לכ"ע לאו נוגע הוא אלא ש"מ דהוא בעצמו מהימן לר"מ מטעם מיגו אבל לפ"ז מאי קאמר הש"ס היינו דרב דימי הא טובא איכא בינייהו דלרב דימי לא מהימן אלא באחר עמו ולרבנן לא בעינן אחר עמו וכמש"כ המהרש"א ז"ל ועוד דלא מסתבר שיהי' נאמן לחודיה לפוסלו לעדות דעלמא מטעם דלאוקימתא דרבנן ע"כ צ"ל זה פוסל עדו היינו לעדות דעלמא וע"כ צ"ל דלרבנן נמי מיירי דאיכא אחר עמו ואפ"ה לא מהימן בלא מיגו משום דחשיב קצת נוגע אפילו איכא בי דינא אחרינא או בעדים איכא כת אחרת ולא מהימן לר"מ אלא מחמת מיגו ולרבנן לא מהימן כלל וגם לפ"ז קשה הא איכא בינייהו טובא וכמו שהקשה מהרש"א ז"ל ובש"ע סי' י"ג כתב בפשיטות דלא מהימן לפסול דיין אפילו עם אחר וע"כ הוא כרבנן או אפשר לענין דיין לכ"ע נוגע קצת הוא דלזה ניחא ליה בהאי משום דמהפך בזכותיה והסמ"ע והש"ך ז"ל לא העירו בזה כלל ולשיטת הרמב"ם ז"ל א"ש שינוי' דרבין בפשיטות דרב דימי קאמר דטעמיה דר"מ דיכול לפוסלו עד שיברר הוא משום דס"ל כרבי דצריך לברר וקאמר רבין דבכה"ג לכ"ע אין צריך לברר והא דיכול לפוסלו לר"מ הוא מחמת מיגו כיון דהביא דיינים פסולים או עדים פסולים מהימנינן ליה גם אכשרים לענין זה שצריך לברר כשרותן והיכא דליכא כת אחרת גם אזה לא מהימן דנוגע ממש הוא וקאמר הש"ס היינו דרב דימי ומשני איכא בינייהו מיגו לרבין אמרינן מיגו ומשום מיגו הוא דצריך לברר אבל בב' כתי עדים לחוד לכ"ע אין צריך לברר ולרב דימי לא אמרינן מיגו וע"כ צ"ל דר"מ ס"ל כרבי דצריך לברר ועדיין צ"ע לענין מאי יצטרך לברר כשרות הכת האחת כיון דאיכא כת שניה דלא פסיל לה ולשינוי' דרבין לכאורה לא צריך לאוקמא בערכאות שבסוריא אף דר' יוחנן בעצמו אמר לעיל דבערכאות מיירי מתניתין לרבין לא צריכא לאוקמא הכי ודוק היטיב:

שם במשנה נאמן עלי אבא ואביך נאמנין עלי ג' רועי בקר כו' אמר רב דימי כגון דקבלי' עלי' בחד כו'. פרש"י ז"ל דלר"מ קמ"ל דאפילו הכי יכול לחזור בו וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל והתוס' פירשו דקמ"ל דרבנן מודו בתרתי לריעותא דיכול לחזור בו והי' נראה דאגופא דמתניתין קאי דל"ל הני תרתי אבא ואביך וג' רועי בקר אי נימא דאבא ואביך מיירי אפילו בקבלי' בתלתא אם כן כש"כ ג' רועי בקר להכי מוקי דאבא ואביך היינו בקבלי' בחד והשתא לא שמעינן חד מחבריה דאבא ואביך קמ"ל דאפילו בפסולי דחזי לעלמא יכול לחזור בו ובג' רועי בקר קמ"ל דלרבנן אפי' בכה"ג אינו יכול לחזור בו אע"ג דפסולין לעלמא אלא דלפ"ז אפילו נימא דקבלי' לאביו כתלתא אכתי בבא דג' רועי בקר הוי רבותא לחכמים דאע"ג דאין בקיאין בישוב וכדאמרינן לקמן ועי' ברשב"ם בב"ב דף קכ"ח שכתב דלהכי נקט רועי בקר דלאו רשעים אבל רועי צאן רשעים הם משמע קצת מדבריו ז"ל דרשע כ"ע מודו דיכול לחזור בו ע"ש ולא חשיב במתניתין אלא פסול קרבנה ופסול דלא גמור אבל לא פסול רשע ולא משמע כן לקמן דהוי בעי לאוקמא הא דג' רועי בקר לענין עדות ולסיעי' מזה דרועה בהמה גסה פסול לעדות ואפ"ה מהני קבלה ועיין בהרע"ב ז"ל ובתוס' חדשים. ובעיקר סברת התוס' דאי קבליה לקרוב כבי תרי לכ"ע יכול לחזור בו יש לדקדק טעמא מאי כיון דס"ל לרבנן דיכול לחייב א"ע אפילו ע"י פסול מה לי חדא לריעותא מה לי תרי לריעותא וצ"ל כיון דמצינו ע"פ התורה ב' עניני משפט א' ע"י ג' כשרים אפילו הדיוטות והב' יחיד מומחה א"כ לא מהני קבלה אלא בדומה להם קצת היינו בג' פסולים כיון דאיכא ג' או ביחיד בהדיוט כיון דכשר הוא שוי' עלי' כמומחה אבל יחיד ופסול אין עליו שם ב"ד כלל אבל אין זה מוכרח ועוד הי' נראה דזה לא חשיב ריעותא כלל אי קבליה עלי' חד כתלתא דאל"כ לשמואל דמוקי פלוגתייהו במחול לך אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו ואין דינו דין א"כ איך יתפרש אליביה מתניתין דדן את הדין זיכה את החייב דמוקי לה הש"ס בקבליה עילוי' ומאי מהני קבלה בזה הא לדידיה באתן לך לא מהני קבלה והתם תנן נמי חייב את הזכאי אלא די"ל דשמואל לטעמיה דאמר שנים שדנו דיניהם דין ובלא"ה א"ש אליבי'. ועוד דמצינן לאוקמא בקנו מידו אבל מ"מ לדידן דקי"ל דבעי' ג' מומחין מה"ת אכתי הא איכא ביחיד הדיוט תרתי לריעותא חדא דהדיוט הוא ועוד דיחיד הוא וכי משום דרבנן עבדו תקנתא להכשיר שלשה הדיוטות יחיד הדיוט נפיק מכלל תרתי לריעותא ע"פ דין תורה ונראין דברי הרמב"ם ז"ל בזה דמהני קבלה בכל גוונא ומסקינן בגמרא דבגמר דין מחלוקת ואיכא מחלוקת בין הראשונים ודברי הרמב"ם ז"ל דגמר דין דהכא היינו אם הוציאו ממון ע"פ ובשבועה הוי גמר דין אם נשבע ומלשונו בפי' המשניות נראה דבנאמן עלי אבא הוי גמר דין בפלוני אתה חייב לחוד אלא דמפרש הא דנאמן עלי אבא בעדות ע"ש ועיין בנימוקי יוסף שהאריך בזה וכתב שם בשם הרא"ה ז"ל דהא דאיכא מ"ד דבמחול לך מחלוקת דפשיטא דאינו יכול לחזור בו דמחילה גמורה היא ואינה צריכה קנין אלא מיירי שאמר כל מה שיאמרו אבא ואביך אקיים הן לפטור הן לחיוב וצריך לישב הא דדור לי בחיי ראשך למאי דמוקי לה בנשבעין ולא משלמין א"כ הוי מחילה גמורה ואפ"ה פליג ר"מ. ובירושלמי ראיתי דמוקי למתניתין כשאמר יאמר אביך ואין לו עסק עמך אבל אם אמר יאמר לו אביך ואני מקבל עלי עילה הי' רוצה להודות לו ריב"ח אמר אפילו אמר ואני מקבל עלי לא מצינו עדות יוצד מפי קרוב ועיין בפני משה מה שפירש ולי נראה דהכי פירושא דוקא אם אמר אין לו עסק עמך בזה ס"ל לר"מ דיכול לחזור בו אבל אם אמר ואני מקבל עלי אמרי' דרצה להודות לו והי' בוש להודות לו ומצא עילה ע"י מאמר האב להודות לו ואינו יכול לחזור בו וקאמר ריב"ח דאפילו בכה"ג לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב ודוק היטיב. ועיין בתוספתא פרק חמישי מה שאמר ר"י התם לענין דן יחידי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף