גליוני הש"ס/נדרים/י/א
ותניא רש"א כו'. נ"ב עיין ת"כ ריש ויקרא וז"ל קרבן לד' שיקדים הקדשו להקריב דברי ר' יהודה רש"א מניין שלא יאמר אדם לד' עולה כו' כהך דכאן וע"ש בז"ר מ"ש אהך דשיקדים הקדשו להקריב ובמחכת"ה דבריו דחוקים ולענד"נ הפי' פשוט דר' יהודה לטעמי' דס"ל לת"כ אליבי' דאסור מה"ת לשחוט חב"ע, עיין תוס' פסחים כ"ב א' ד"ה חולין וזהו דיליף ממקרא דכאן דאין די אם מקדיש את הבהמה ואומר דעם השחיטה תהי' הקדש רק צריך שיוקדם ההקדש לשחיטה ואל"ה אית ביה משום שחיטת חב"ע כיון דעם השחיטה הוא שנעשה הקדש וזהו שיקדים הקדשו להקריב שצריך שתהי' תחלה הקדש טרם יקריבנה לגבוה בשחיטה דהיא התחלת העבודות ועיין תמורה ו' ב' דהשחיטה קרוי' הקרבה וכ"ה בכמה דוכתי ומדויק לימוד זה מקרא דקרבן לד' עפ"י ירושלמי נזיר פ"ד ה"ה אינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה וזהו קרבן לד' שצריך שיהי' הקדש וקרבן תחלה טרם מוסרו לד' בשחיטה ולפי"ז ר"ש דדריש ליה להך דשלא יאמר אדם כו' י"ל דהוא משום דס"ל דשחיטת חב"ע לאו דאוריתא וכחד מ"ד דס"ל הכי אליבא דר"ש בקידושין נ"ח א' ואם דמסיק התם דגם לר"ש הוא דאוריתא מ"מ י"ל דהת"כ חולק בזה עם הש"ס דידן אליבא דר"ש ואין לחוש בזה דה"נ פליגי בזה אליבא דר' יהודה וכמבואר בתוס' פסחים שם והא דמייתי ר"ל כאן לדרשה זאת לטעמי' אזיל דס"ל ג"כ בנזיר כ"ט א' דשחיטת חב"ע לאו דאוריתא ואיתיר קרא דקרבן לד' להך דרשה לאסור לומר לד' קרבן ור' יוחנן דפליג כאן על ר"ל נמי לטעמי' אזיל דלסברתו בנזיר שם שפיר שחיטת חב"ע דאוריתא ואצטריך קרא לפי"ז לדרשה דר' יהודה לכן גם אמירת לד' קרבן אין בו איסור תורה ולכן לא חששו עליו חכמים לחדש כינויין משום זה ולכן ס"ל דכינויין לשון עכו"ם ומובנת פלוגתא דר"י ור"ל לטעמייהו בפלוגתתם דנזיר כ"ט א' ודו"ק ובגוף הדבר הנ"ל אי צריך שיוקדם ההקדש לשחיטה או די כשבאין ביחד הארכתי מאוד בחידושי והבאתי בזה מקומות רבות וכעת ראיתי במאירי יומא ל"ה ב' דכ' וכל שמוסרם לציבור אף ברגע הסמוך לעבודה דיו עכ"ל משמע דצריך שיהיו הבגדים רגע קודם של ציבור ולא די אם נעשים של ציבור עם העבודה יחד ויש לדון מזה לכאן וכמובן וכזה יש לדון לענין איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו כו' אם צריך שיהי' הדבר שלו רגע לפני ההקדש או די עם ההקדש יחד ועיין ריש מרובה סוגי' דיאוש דאפי' אי יאוש לא קני מ"מ יכול להקדיש גזול לאחר יאוש דקונה ההקדש ביאוש ושינוי רשות ואע"ג דלפני רגע ההקדש לא הי' של הגזלן ודו"ק וע"ע לקמן ל"ה ב' הית' לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זה הקדש עש"ה בתוס' ומפרשים דמתבאר משם ג"כ דעם הזכי' שזוכה בדבר יוכל לחול הקדש וא"צ שיהי' שלו רגע קודם וכן משמע נמי בקידושין ב' ב' דאסר לה אכ"ע כהקדש וא"כ הי' ראוי שיאמר הרי את קנוי' ומקודשת לי היינו דמתחלה קונאה ואחרי היותה שלו מתפיס בה קדושה שהרי אין יכול להקדיש דבר שאינו שלו אפי' בהקדש גמור ובגוף הדבר ג"כ רחוק שיהיו ב' ענינים בקידושין בזאח"ז קנין והקדש וע"כ דעם קניתו אותה שפיר יכול להקדישה כאחד ודו"ק ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"ז כ' כן אהך בקידושין דבאים כאחד עש"ה ונזכרתי דבתבואות שור סי' ה' סק"ב כ' דיכול ההקדש לחול עם השחיטה יחד בקדשים ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |