אילת השחר/נדרים/י/א
חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם. וצ"ל דאף למש"כ תוס' גיטין (דף ז') דרק במידי דאכילה לא יארע שצדיק יכשל אבל בשאר דברים הקב"ה מביא תקלה שיתחייבו חטאת כמו ר' ישמעאל דקרא והטה, מ"מ ג"ז לא שכיח, והתם לא קאמרי אלא שיכול להיות כזה מקרה לפעמים אבל אינו שכיח.
והנה בהא דהיו מתאוין לחטאת, אע"ג דהרבה מצוות יש שלא יכולים לקיים אלא אם עברו עבירה, כגון ליקח אנוסתו וכן מוצש"ר ועוד כהנה, ובודאי לא שייך שיתאוו דבר שאין בא אלא ע"י עבירה ואין להם לחפש חטאת כיון דאינו בא אלא ע"י חטא, וע"כ משום דיצוייר חטאת נזיר. ובשלמי נדרים הביא בשם החתם סופר דדברים שבידם לעשות העבירה ולקיים המצוה אח"כ כגון לאכול מן הקדשים ולהותיר ולשרוף או לגזול ולהשיב הגזילה, והם לא עשו הוי כאילו קיימו את המצוה, דהרי נמנעו מפני רצונו יתברך מלעשות העבירה, משא"כ חטאת דבא על השוגג וזה הא לא נמנעו אלא רק מן השמים מנעו אותם אין זה נחשב כקיימו חטאת.
וצע"ק דהא גם מה דמונעין אותו להכשל בחטא בשוגג, הרי הוא בשביל דנזהר בזה עד שמונעין אותו וא"כ צריך להיות נחשב כקיימו המצוה, ומלשון הרא"ש משמע דרצו לעשות חטאת נזיר כדי שלא יחסר להם שום קרבן.
והדין קרא בנזיר טמא כתיב משום דשנה בחטא. עי' בתוס' ב"ק (דף צ"א ע"ב) דהקשו דבכמה דוכתי מבואר דנזיר טהור לא מקרי חוטא, ובכמה דוכתי משמע דגם נזיר טהור מקרי חוטא, ובשטמ"ק שם תירץ מהר"י כץ בשם הר' יוסף דנזיר טהור חוטא באופן שאשה קיבלה נזירות ובאמצע היפר לה בעלה נמצא דהי' סתם עינוי כיון דלא משלימה הנזירות. ולכאורה צ"ע דבשלמא אם התירה חכם נמצא דלא הי' קיום נזירות רק עינוי, אבל כשהיפר לה בעלה, כיון דאמרינן דבעל מיפר מכאן ולהבא, נמצא דכל הזמן עד הפרת הנדר קיימה דין נזירות ולא סתם עינוי, משמע דס"ל דכל הנזירות עד הבאת הקרבנות הוא קיום מצוה אריכתא וכשלא השלימה אין כאן קיום מצוה כלל [וכמו שיש הסוברים בספירת העומר באם לא מנה כל המ"ט יום].
ולפי"ז לפי"מ דאמרינן דבקיבל עליו לעשות דבר מצוה חייב, והאומר הרי עלי לקבל נזירות מבואר בתוס' (דף ג' ע"ב) דמחויב, אלא דיש שם שתי סברות, או דזה מקרי חיוב נדר וכשמאחר עובר על בל תאחר דנדר או דנזירות, אבל המקבל לאסור עצמו בשתיית יין בקונם, ודאי לא חל דלא נדר והוי קבלה לדבר מצוה, וא"כ ה"נ אם יקבל לקבל נזירות יום לפני מותו, אינו מחויב לקבל הנזירות, כיון דלא יהי' ל' יום נזיר אין זה אלא סתם עינוי וכמו בנדר לאסור בקונם יין.
דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה. הנה לכאורה כיון דאז בשעתו הי' בדעתו לומר קרבן, ואם באמת הי' גומר דיבורו קרבן לא הי' לבטלה ואח"כ כשנמלך הא נמצא דלא עשה עבירה, דהא לפי"מ דחשב אז הי' באמת מותר ולא עשה עבירה, א"כ מה איכפת לן אם ימלך ולא יסיים קרבן, אי משום דגם זה אין אנו רוצים שיהי' שם שמים לבטלה, אפי' באופן שזה שאמר את השם לבטלה לא עשה עבירה, או משום דאח"כ כשמתחרט ולא גומר המילה קרבן עושה אז עבירה.
והנה ברמב"ם (סוף הל' שבועות) מבואר דבמזכיר בטעות שם שמים לבטלה ימהר וישבח ויפאר ויהדר לו כדי שלא יזכיר לבטלה כיצד אמר ה' אומר ברוך הוא לעולם ועד או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בו כדי שלא יהא לבטלה. ומקור הדין מהירושלמי פ' כיצד מברכין כמו שהביא בכס"מ ובהגהות מיימוני. ויש לעיין אם כשאומר זה נמצא דבאמת תיקן ולא עבר כלל דלא הי' לבטלה, או דבאמת עבר, אלא דבכל זאת מה שאפשר עליו לתקן מכאן ולהבא שלא יהא נשאר לבטלה, אבל כיון דאז בשעתו אמר ה' בלי שכונתו לומר ברוך הוא, נמצא דהוי כנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, דע"י דאמר ברוך הוא תיקן ועשה שיהי' בשר טלה, אבל אמירתו בשם בלי שנתכוין לשבח הוי לאכול בשר חזיר, וא"כ בנידון דידן דבאומר ה' רצה לומר קרבן דאז לא הי' לבטלה, הרי דלא הוי כנתכוין לאכול בשר חזיר, ואח"כ באמת לא אכל בשר חזיר דהא תיקן באומרו ברוך הוא, נמצא דלא עבר כלל, א"כ למה לנו לחוש שמא לא יגמור קרבן דגם אז לא יעבור עבירה, וא"כ יש להסתפק אם החשש הוא שמא לא יזכור למהר לומר ברוך הוא, דאז נמצא דעבר עבירה בזה שלא יתקן לומר ברוך הוא גורם שהי' שם שמים לבטלה, או דאפי' אם לא עשה עבירה, מ"מ אנו רוצים שלא יזכיר כלל שם שמים לבטלה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |