גליוני הש"ס/כתובות/נט/ב

גליוני הש"ס כתובות נט ב

דף נ"ט ע"ב

אין אשה אלא ליופי. נ"ב עיין מסורת הש"ס והוזכר עוד תוס' תענית ד' א' ד"ה יכול:

נתגרשה אינו כופה כו'. נ"ב עיין שו"ת הרא"ש כלל י"ז ות ז':

תוד"ה קונמות כ' וא"ת א"כ כל אדם יפקיע ממונו כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' ס"ח דכ' דהמאנס אשה דחייב לכונסה מקרא דולו תהי' לאשה אזי אם אסר הנאתה עליו בקונם אין הנדר חל דאל"כ כל אונס יעשה כן ונמצאת מצוה זו לבטלה נכתבת וכ' אח"ז וז"ל וא"ת מ"ש מהא דאמרי' דנדרים חלים על דבר מצוה כגון ישיבת סוכה עלי כו' הא ל"ק כלל דהנך הוו מן המצוות שבין אדם למקום ולפיכך חל הנדר אבל בדברים שב"א לחבירו לא חל הגע עצמך שהי' חייב לחבירו מנה ואמר פלוני מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב כו' עכ"ל ונ' מדבריו דגוף מצות ולו תהי' לאשה מורה שאין הנדר חל וגזה"כ הוא דאל"כ הרי כל אונס יעשה כן ונמצאת המצוה לבטלה נכתבת וע"כ ה"ל גוף המצוה כאילו נתפרש במקרא שאין הנדר חל ורק בנדר על מצוה שבינו לבין המקום לא שייך זה דבאמת הרי אסור לנדור ולבטל מצוה והוי הנדר ביטול עשה וא"כ הרי שפיר הועילה תורה במה שציותה המצוה לשיותסר לנדור ביטולה ואם ירצה מי לעבור ולנדור כמו כן הרי יוכל לבטל המצוה בלי נדר דגם הנדר הרי הוא עבירת ביטול כשאר ביטולי גרידא ומשא"כ בחיוב שב"א לחבירו לא מיסתבר לומר דתלתה התורה החיוב נגד חבירו בישרות לבבו נגד המקום שאם ירצה לנדור ולבטל מצות המקום יופטר מהחיוב שנגד חבירו ולא ישיג חבירו מה שחייבתו תורה ממנו ולכן כזה גם מצות פרעון חוב שנאמרה בכתוב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה היא עצמה מורה שאין חל נדר שידיר את הבע"ח מנכסיו וגזה"כ הוא ודו"ק היטיב מאוד ועיין דוגמת סברת הרדב"ז הנ"ל בתוס' פסחים ל' א' ד"ה לשהינהו דכתבו דע"כ דגם איסור דרבנן אין מבטלין לכתחלה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם הרי הכל יבטלו האיסורים ע"ש והיינו ג"כ דגוף האיסורים שאסרו חכמים מורים וכוללים ממילא גם איסור הביטול דאל"כ הרי הכל כו' ובחידושי כתבתי דמ"ד דאין מבטלין כו' הוא איסור תורה הוא ג"כ מטעם הנ"ל דגוף האיסור שאמרה תורה מורה וכולל גם איסור ביטולו דאל"כ הרי הכל יבטלו והוא כסברת הרדב"ז הנ"ל ובחידושי הארכתי בזה וע"ע דוגמת סברת הרדב"ז הנ"ל בשו"ת מהרי"ו סי' י"ז דכ' דאין המת יכול למחול על חיוב האבילות עליו דאל"כ בטלו להו דיני אבילות עכ"ל הרי סברתו יתר ע"ז דא"א שתהי' מצוה תלוי' ברצון אדם ואפי' ברצון אחרים שאיננו המקיים המצוה עכ"ז אין סברא שתוכל המצוה ליבטל ע"י שהוא לא ירצה בזה ואין קושי' על זה מולו תהי' לאשה דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה דשם החיוב רק שקנסתו תורה על שאנסה לישא אותו ואם היא אינה רוצה בו מדוע נקנוס אותו וז"פ וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקי"ג דמתבאר מדבריו דסברא דאלמוה רבנן לשיעבודי' כו' נגד איסור הקונם שייך רק בשיעבוד שהוא מדבריהם ומטעמא דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עש"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף