גליוני הש"ס/כתובות/לב/א

גליוני הש"ס כתובות לב א

דף ל"ב ע"א

ואי ממונא לקולא כו'. נ"ב בכל דוכתא משמע דעונש גופניי חמור מממון וע' ירושלמי פאה פ"ח ה"ו וכאן מסופק הש"ס בזה וכן בברכות פ' הרואה ובכמה דוכתי אקרא דובכל נפשך ובכל מאודך אם יש לך אדם כו' נקטי' ג"כ תרתי גווני דממון חמור וקל ובשבת ע' א' מאי מות יומת בממון ולקמן מ"ו א' מאי לוקה בממון ע"ש הרי דממון קרוי לפעמים מיתה ומלקות וכבר העירותי בזה בלקח טוב וכעת מצאתי עוד בנימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ה ע"א דפוס קאפוסט ד"ה דין מותר למוכה כו' וז"ל ולאו דווקא המוכה אלא מצוה לכל אדם להגיד לשופט פלוני הכה פלוני ועוד הולך בכעסו תעשה כך שלא יוסיף עוד ואם יעליל השופט עליו ויקח כל אשר לו פטור המגיד דאל"כ אין לך אדם מציל את חבירו מיד מכהו וודאי אם יכול להצילו באחד מאיבריו יעשה כר' הונא דקץ ידא או שמא יותר טוב שיגיד לשופט ויפסיד ממון מלחסרו אחד מאיבריו והא רפיא עכ"ל הנה מסופק ז"ל חסרון אבר וחסרון ממון מה גדול יותר ונ' דכוונתו אחסרון כל ממונו עש"ה כל הדיבור ועכ"ז הדבר חידוש עדיין דסכנת חסרון אבר מחשבינן לי' לסכנת נפשות אפי' לחלל שבת כמ"ש תוס' סוכה כ"ו א' ד"ה ואפי' ע"ש ואילו בממון חייב לבזבז כל ממונו שלא לעבור על ל"ת וצ"ע וע"ע בנימוקי מהרמ"מ שם דס"ו ע"א ד"ה דין מאן דמתקנס דמחשב מלקיות ארבעים עם קנס מנה בערך אחד עש"ה כל הדיבור וע' שבועות ל"ז א' ומאי חומרא דניחא לי' לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי וצ"ע וע"ע ע"ז י"ב א' ואי תנא מעות דממונא אבל קוץ דצערא אימא לא ומבואר ג"כ דצער הגוף חמור מממון ואולם שם רק ה"א לומר כך ואצטריך למיתני הבבא משום הכי ע"ש אבל אין ראי' דזה כלל גם לפי האמת בכל מקום דצער הגוף חמור מממון וע"ע ב"ק צ"א ב' ודילמא בגדים שאני דפסידא דלא הדר כו' עש"ה דמשמע דיש צד חומר בממון מבגוף וע"ע ע"ז כ"ז א' אלא ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה משמע דצער וחולי הגוף שאין בו סכנה הוא בערך אחד עם ממון מדקרינן לי' ממון וע"ש ברש"י דפי' דברי הגמ' בכוונה אחרת ופירושו צ"ע דמשמעות הל' שהוא מרפא ממון לא שרפואתו מביאה להפסד ממון וגם לפירושו יש לדקדק דממון חמור טפי מדקפדינן אמה שיוצרך להוציא ממון ברפואת הכאב ולא על גוף הכאב שיסבב ומשמע דהממון חמור יותר וצ"ע וע' סנהדרין ב' ב' מה לי חבל בגופו ע"ש בתוס' דנקט גופו תחלה אף דקרא בממון כתי' משום דגוף פשוט יותר והיינו ג"כ משום דגוף חמור טפי ולכן פשוט טפי דבעי ג' וע"ע תוס' סנהדרין נ' א' ד"ה קסברי דסייף וממונם אבד דעיר הנדחת שקולין שניהם כסקילה ע"ש הרי דסקילה יש בה צער הגוף יותר מסייף ושקול איבוד הממון כצער הגוף ויל"ע עוד מכ"ד וע"ע מ"ש בגליון סנהדרין פ"א א' וע"ע נדרים פ"א ב' דקונם שלא אכחול כו' בעל מיפר משום דברים שבינו לבינה והוא עניין צער שהבעל מצטער מזה ואילו מפאת הפסד ממון נ' מל' תוס' ב"מ ק"ד א' ד"ה הכי גרסי' דלא ברירא להו כל כך אם יוכל הבעל להפר משום הפסד ממונו מתורת דברים שבינו לבינה עש"ה ואולם כל הפסד ממון הרי הוא ג"כ צער הגוף שמצטער מהפסד ממונו וע' ביצה כ"ב א' וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ג יהו כל ישראל אומרין בדיני נפשות בטלו כ"ש בדיני ממונות ופי' הפני משה שם דחוק רק הפי' כפשוטו דיש צד סברא ג"כ דממון חמור טפי ויחפשו צד סברא זאת לבטל עניין הגורל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף