גליוני הש"ס/יומא/פא/ב

גליוני הש"ס יומא פא ב

ימים טובים מניין. נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' ל"ג ויש שאין אוכלין ביום (ערב ר"ה היינו שאין אוכלין סעודת הערב מבעוד יום) כדי שלא יוסיפו מחול על הקודש בהאי יו"ט משום דיומא דדינא הוא כו' ועל טעם זה תמהתי דהא כבר קדשוהו בתפלה ושמא על הכוס עיקר דהוא דאוריתא עכ"ל ונ' דאין כוונתו שאין תוספת כלל לר"ה רק דכיון דהוא יומא דדינא ראוי למעט בתוספת כל כמה דאפשר ואין להוסיף רק זמן היותר מועט וכדעת האומר דאפי' רגע הוי תוספת ומ"ש עוד ושמא על הכוס עיקר דהוא דאוריתא צע"ק דלתוס' ורוב ראשונים קידוש על היין מדרבנן ומה"ת יוצאין בהזכרת קדושת היום לבד וזהו בתפלה ומ"ש בשו"ת ח"ס דלב ב"ד מתנין שלא לצאת בתפלה י"ח קידוש כדי שיהי' הקידוש דאוריתא נאמר על הכוס וע"כ מוציא שפיר בקידוש את בני ביתו אף דהם לא התפללו עדיין ומחויבים מה"ת ע"ש אין לפרש דברי המהרי"ל על כוונה זאת דא"כ בתפלה גם קידוש מדרבנן לא הוי ואולם בלא"ה דברי המהרי"ל תמוהין בזה דממ"נ לתוס' קידוש על היין דרבנן והוי הקידוש בתפלה מה"ת וכנ"ל ולרש"י נזיר דעל היין מה"ת א"כ הא בתפלה גם קידוש מדרבנן לא הוי דלא מצינו בזה חיוב חכמים להזכיר קדושת היום גם בלי יין וצ"ע והנה לעניין אם יש לחלק בקבלת התוספת לקבלו רק לקצת דברים ולא לכולם עמ"ש בגליון חולין נ' א' בארוכה ודברי המהרי"ו שהבאתי שם ראיתי שהביאם גם המג"א סי' רס"א סק"ז ולא העיר עליהם כלום ונתעוררתי עוד דגם בט"ז או"ח סי' רס"ג סק"ג כ' דיש לחלק הקבלה ע"ש שכ' דאל"כ ה"ל לאתנויי איזה מקבל ואיזה לא מקבל ומדלא אתני ה"ל שבת מיד לכל מילי כו' ומשמע דמהני תנאי וחילוק בקבלה וכן משמע ג"כ דברי המהרמ"י שהביא שם שכ' דמלאכת חבירו לא קיבל עליו עש"ה כל דברי הט"ז בס"ק הנ"ל וצע"ג דהסברא הפשוטה דלא מהני חילוק וכמ"ש בגליון חולין שם ולעניין הדין שנדבר בו באו"ח שם אם יכול לומר לחבירו שלא קיבל עדיין לעשות לו מלאכה נ' דאם אומר לו לעשות מלאכה הצריכה לשבת כגון להדליק נר לצורך שבת וכדומה ראוי להיותו מותר בפשיטות דכיון דאצל חבירו הוא חול הא ה"ל כאומר בשבת לישראל לעשות מלאכה עבורו בחול דו"ק היטיב וזה הרי איננו שבות כאומר לעשות לו מלאכה בשבת דה"ל שבות גם באמירה לעכו"ם רק האיסור ממצוא חפציך דמכין בשבת חפצי חול וא"כ שם שהוא לצורך שבת ה"ל כאומר לחבירו בשבת לעשות לו מלאכה בחול הבא עבור צורך שבת הבא וזה וודאי שרי דכיון דהאיסור רק משום ממצוא חפציך א"כ מה שהוא צורך שבת ה"ל חפצי שמים ושרי ע' שבת י"ב א' ואפי' הית' המלאכה ההוא רק לצורך מצוה של שעת התוספת שלו לא של זמן השבת העצמיי שיבוא ג"כ שרי דכיון דאצלו כבר הוא שבת ה"ל כאומר לעשות לו מלאכה דחול לצורך שבת וכנ"ל ודו"ק היטיב וע"ע רש"י מעילה י"ג א' ד"ה ואחרים מתנדבים כן דכ' ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה כו' עש"ה דלפי דבריו לכאורה גם במקבל תוספת בזמן מוקדם שאין מחויב כיון דהי' בידו שלא לקבל יכול להתנות ג"כ לשייר בקבלה לומר שלעניין פלוני ופלוני אינו מקבל ודוק היטיב ולפי"ז עושה כל גרנו תרומה [חוץ מחטה אחת] נמי כיון דהי' יכול לתת רק חטה אחת יוכל לשייר ג"כ לומר עד"מ שהתרומה תהי' קדושה רק לבעין אבל אם תתערב יאסור רק חטה אחת המוכרחת דלא מהני בה תנאי ואם יהי' כדי ביטול נגד חטה אחת השאר לא יאסור ובזה יש להסביר דברי הרד"ך שתמהתי עליהם בגליון חולין שם עש"ה וע' תר"י ברכות פ' תפלת השחר כ' דתוספת שבת ויו"ט דומה לתרומה דדי בחטה אחת וכל מה שנותן הוא תרומה ע"ש והנה אי נימא דאין יכול לחלק בקבלת התוספת אכתי איכא לספוקי ביום שיש בו ב' קדושות אם יכול לקבל אחת לבד כגון יו"ט שחל להיות בשבת שיקבל עליו תוספת יו"ט לבד ויהי' מותר בתוספת ההוא במלאכת אוכל נפש ובכללים שלי הארכתי בזה מאוד וכתבתי שם ראי' דא"י לחלק דאל"כ יוה"כ שחל להיות בשבת יהי' חייב לקבל תוספת שבת ולא דיוה"כ ויאכל בתוספת סעודת שבת ויצא ידי סעודת שבת בלי איסור וא"ל דכיון דא"א לאכול הסעודה בגוף היום גם התוספת אינו כיום עצמו לגבי דבר שא"א להעשות בגוף היום דזה לא מיסתבר לכאורה כיון דגם ביום הוא מחויב לאכול סעודת שבת אלא שאיסור יוה"כ מעכב עליו ודו"ק אולם מצאתי כעת בתבואות שור סי' ד' סק"ה שכ' כזה לעניין תכ"ד דדבר שא"א היותו בשעת מעשה אף שהוא רק מפני העדר היכולת שאין שהות לו בשעת מעשה לא מפני שעצמיות הדבר אין נוהג אז עכ"ז גם התכ"ד אינו כדיבור לעניין זה עש"ה שהביא שם ראי' לזה ודו"ק היטיב מאוד וראיתי עוד בס' תניא רבתי סי' ע"ח כ' ויוה"כ שחל להיות בשבת מפסיק סעודתו מבעוד יום ואין מקדשין על הכוס לפי שלא קידש היום עדיין והוא צריך להפסיק מבעוד יום מאכילה ושתי' עכ"ל והוא חידוש דמה ה"א שיקדש על הכוס דנהי דמתפלל אדם של שבת מע"ש ואומר קדושה על הכוס היינו בדקיבל עלי' קדושת שבת משא"כ כאן אי קיבלי' עלי' הרי הוא יוה"כ ואסור באכילה וצ"ל כוונתו ג"כ כנ"ל דאפשר שיקבל לשבת ולא ליוה"כ ועכ"ז אין לו לקדש דרק בשאר אוכל בע"ש מבעוד יום דאפשר לו להמשיך בסעודה עד תוך הלילה נחשבת סעודת שבת מפאת דקיבלי' עלי' משא"כ כאן דצריך להפסיק מבעוד יום מאכילה קודם שיהי' השבת העצמיי לכן א"א שתוחשב סעודת שבת ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף