גליוני הש"ס/גיטין/כט/א

גליוני הש"ס גיטין כט א

דף כ"ט ע"א

א"ר כהנא חלה תנן פשיטא מ"ד ה"ה אע"ג דלא חלה והאי דקתני חלה אורחא דמילתא קתני קמ"ל. נ"ב דוגמתו סוכה י' א' לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשיר' פשיטא מפני הנשר תנן מ"ד ה"ה אפי' לנאותה והאי דקתני מפני הנשר אורחא דמילתא קתני קמ"ל ובב"ב קמ"ו א' דוקא דינר כו' פשיטא דינר תנן מ"ד ה"ה דאפי' פחות מדינר והאי דקתני דינר אורחא דמלתא קתני קמ"ל:

ומילי לא מימסרן לשליח. נ"ב כבר האריכו בעניין שבועה ונדר ע"י שליח ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א סי' י"ח דהעושה שליח בשטר הרשאה לישבע דבר של חיוב לחבירו אז המשלח מתחייב לקיים אותו דבר לחבירו בתורת התחייבות שאדם מתחייב ע"י שליח ומורשה וכופין אותו ב"ד על כך בתורת חיוב ודין ממון שנתחייב אבל עבירת שבועה אין כאן אם עבר ולא קיים לא להתחייב מלקות ולא להקרא עבריין שאינו בדין שילקה המשלח על פי השליח עכ"ל ועיין שו"ת תה"ד ח"ב סי' רנ"ד ולעניין מר שהעירו דבזה"ז אמאי שליח עושה שליח בגט לדעת הקדוש מרדו" דבקידושין אין שליח עושה שליח דהואיל וצריך דעתה ה"ל מילי וה"נ עתה בגט צריך דעתה משום חדר"ג הנה לא מיבעי' אי נימא דבעבר וגירש השליח בעל כרחה מהני הגט להתיר האישות רק דאיסור החרם אוסר לבעל מלישא ואיסורו מחמת דבר אחר הוא ואין כאן צורך דעתה בעניין פעולת הגט דהוא להתיר קשר האישות פשיטא דלק"מ רק אפי' נימא דבגירש השליח על כרחה לא מהני הגט דאשלד"ע והשליחות בטל מ"מ נ' דסברת הקדוש מרדו"ש שייכא רק בקידושין דצריך דעתה ורצונה משא"כ בגט דא"צ דעתה ואי משום איסור חדר"ג האיסור הוא רק שלא לגרש על כרחה וא"כ צריך רק שלא יהי' שם מחמתה היינו שלא יהי' רצונה היפוך הגירושין אבל לא שיהי' רצונה בגירושין וע"כ לא חשיב מילי כיון דאין חסר רצונה רק שלא יהי' שם הלנגדות רצונה ועיין קידושין ס"ג ב' חילוק כגון זה בין ע"מ שירצה אבא לע"מ שלא ימחה אבא עש"ה ושוב מצאתי בשו"ת מהר"ם פאדווה סי' ח' דחרשת מתגרש' שפיר ואין בו משום איסור חדר"ג דהאיסור הוא רק שלא לגרש על כרחה וכאן הא לא הוי בעל כרחה דאף דאין לה דעת ולא חשיב מדעתה מ"מ על כרחה נמי הא לא הוי ע"ש וזה כדברינו הנ"ל דהאיסור רק שלא לגרש על כרחה לא שלא לגרש אלא מדעתה ודו"ק היטיב מאוד:

אר"ל כאן שנה רבי. נ"ב כלשון זה ב"ק נ"ה א', שבועות י"ט ב', יבמות מ"א א':

אין השואל רשאי להשאיל. נ"ב עיין שו"ת צמח צדק סי' ק"ו וע"ש אי יש חילוק בסידור ותפלין ועיין בליקוטי דינים שבסוף המהרי"ל דקפ"ו ע"ד וז"ל אמר (המהרי"ל) הא דמנהג פשוט דשואל כלי חבירו מביתו בלי ידיעתו ולא חיישי' משום איסור גזילה היינו דכל אחד דן את חבירו דניחא ליה ליהנות בממוני' עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף