גליוני הש"ס/בבא קמא/פח/א

גליוני הש"ס בבא קמא פח א

דף פ"ח ע"א

יצא עבד שאין לו אחוה. נ"ב יל"ע לר' יהודה אי רשאי אדם לחבול בעבדו דלאו דחובל נפקא מלא יוסיף פן יוסיף דקמסיים קרא ונקלה אחיך לעיניך ונ' דהוא איסור מסברא עכ"פ ואיסור מסברא הוא ג"כ דאורייתא כמ"ש בחידושי ותדע שהרי קנסה תורה לאדון על חבלת ראשי אברים שיוצא לחירות בכך מכלל דאינו רשאי לחבל בו מה"ת, עיין רש"י גיטין כ"א ב' ד"ה לא אפשר למיקציי', עש"ה ונ' דזהו כוונת רש"י דלרבנן אין רשאי לחבל בו בפשיטות כיון דשייך במצות והוי אחיו במצוות ואיתי' בכלל הלאו דלא יוסיף פן יוסיף כישראל ולר' יהודה נמי דלא מיקרי אחיו מ"מ מדיוצא לחירות בראשי אברים אלמא דאינו רשאי לחבל בו ודו"ק:

ורבנן אחיו הוא במצוות. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף ת':

אחיו הוא במצוות. נ"ב דעת היראים סי' ל"ט וסי' מ"ז וסי' מ"ח דכל דכתי' אח בתורה ממעט לכל מי שעבר אפי' עבירה אחת במזיד ולא עשה תשובה ואפי' עבר רק לתיאבון ומותר לשנאותו ופטורין מלהחיותו ולהלוות לו ולתת לו צדקה כו' וראייתו מכאן דאח היינו במצוות ומהך דמכות כיון שלקה ה"ה כאחיך מכלל דמקמי הכי לא והא דאמרי' בפרק ב' דע"ז לכל אבידת אחיך לרבות המומר היינו רק להשב לו את שלו וכל כיוצא בזה אבל לתת לו את שלו כצדקה וכדומה לכל כי האי לא איתרבי ומסופק שם לעניין ריבית מה דינו ועניין הספק שלו אם ריבית כיון דמדעתי' יהיב נחשב שאני נוטל ממנו את שלי ואיסורא בעלמא הוא דאסרתו תורה וע"כ כיון דכתי' ביה אחיך אין מומר בכלל האיסור א"ד ריבית גזל הוא. נחשב שנוטל אות של המומר ומסיק לאיסור ע"ש וספק הנ"ל לעניין ריבית הארכתי בו בחידושי וכעת ראיתי שיש לעיין בו ג"כ בשו"ת רד"ך בית ל"א חדר א' ע"ש בארוכה:

תוד"ה יהא עבד כשר לעדות כ' כשרים לעדות מה"ת. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ע"ח ועיין ירושלמי שבת פ"א ה"ד דחשיב בין י"ח דבר ועל לשונן ועל עדותן וע"ש בק"ע ובחידושי הגהתי דצ"ל ועל ערותן ואכ"מ כי הדברים ארוכים שם וכעת ראיתי בשו"ת משיב דבר חיו"ד סי' נ"ט דכ' דצ"ל בירושלמי ועל שמנן ועל אידיהן וכוונתו וודאי דאיסור משא ומתן עם העכו"ם לפני אידיהן לירושלמי הנ"ל הוא מי"ח דבר אולם לא ידעתי מנא ליה להגיה כזה בלי ראי' וע"ע שו"ת רד"ך בית כ"ד חדר ד' אריכות בזה אם עכו"ם כשר לעדות מה"ת היכא דליכא חשש משקר עש"ה בארוכה וע"ע תוספתא שבועות פרק ב' המשביע את העכו"ם את הנשים את הקטנים את הקרובים את הפסולין פטור שנא' והוא עד בעד שראוי להוציא ממון וא"כ למ"ד בשבועות ל"א א' דהיכא דמה"ת כשר לעדות חשיב ראוי לעדות לעניין שביעת העדות אע"ג דמדרבנן פסול א"כ מוכח דעכו"ם מה"ת פסול לעדות ובלא"ה מוכח כן מדחשבי' בהדי נשים וקטנים וקרובים כו' דפסוליהו מה"ת וע"ע שו"ת מהר"ם פדוואה סי' נ"ד בסוף התשובה מש"ש ומה שאמרתי שאינו טעם של עיקר כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף