גליוני הש"ס/בבא קמא/ח/א
בדעולא פליגי. נ"ב ע' נימוקי יוסף בשם הרמ"ה דאי גביית בינונית דרבנן אזלי' בתר גוביינא ואי דאוריתא אזלי' בתר שיעבודא דמעיקרא עש"ה והוא כמ"ש בכ"מ בחידושי דעניין דרבנן הוא די בשעתו ולכן רק בשעה שבא לגבות אז הוא שהחכמים אומרים שיגבה בינונית ולכן שפיר בתר שעת גוביינא הוא דאית לן למיזל וע' ב"ב קע"ה ב' דאי שיעבודא לאו דאורייתא חשיב שיעבוד הקרקע ראוי ואין הבכור נוטל פי שנים עש"ה בהא דאמר והא אמר רבה גבו קרקע יש לו כו' והוא ג"כ מטעם הנ"ל דדרבנן הוא רק בשעתו בשעה שבא לגבות ולכן אינו מוחזק רק ראוי דו"ק מאוד וע"ע נדה יו"ד א' כיון דלא איתחזקה בדם כתמה נמי לא מטמינן לה ונ' הטעם ג"כ דכיון דטומאה דלמפרע רק דרבנן הוא לכן הוא רק בשעתו ורק כאשר היא רואה בפועל הפעם הג' אז הוא שהחכמים אומרים דבר זה דהיא מוחזקת כבר ע"י ב' ראיות הראשונות ומטמא הראי' דעתה למפרע אבל כ"ז שאין רואה אין החכמים אומרים עדיין כלל ונמצא שלא דנוה החכמים עדיין למוחזקת כלל ולכן שפיר יש לכתמה להיות טהור ורק אילו הי' טומאה דלמפרע דאוריתא אזי דין דאוריתא הוא מאז אף קודם שיש הדבר בפועל ונמצא שכבר ראי' השני' היא נידונית מוחזקת כיון שהדין שאם תראה עוד הפעם תטמא למפרע מפאת היותה מוחזקת ומשא"כ דרבנן הוא רק בשעתו וע"כ רק בשעה שהיא רואה בפועל הפעם הג' אז היא שאומרים עלי' ומחשיבין אותה למוחזקת ומשא"כ כ"ז שאין הדבר בפועל אין מציאות להדרבנן עדיין ונמצא שלא אמרו חכמים עדיין ולא דנו אותה עדיין למוחזקת כלל ועש"ה ברש"י מ"ש כלומר כל זמן שלא נהגנו בהם עדיין תורת מוחזקת כו' עש"ה דו"ק היטיב מאוד ולפי"ז דבר זה אי דרבנן הוא רק בשעתו כו' הוא פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דנדה הנ"ל:
משום דאמר להו כו'. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ח אות א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |