גליוני הש"ס/בבא מציעא/ה/ב
ותקנתא לתקנתא לא עבדי'. נ"ב דוגמתו ירושלמי סוכה פ"ג הי"א ויש תקנה אחר התקנה וע"ע שו"ת מהר"ם פדוואה סי' נ"ד ד"ה עוד טעם אחר יש לי כו' וע' שו"ת חכם צבי סי' קע"ז וע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' ב' ד"ה ובר מן דין כו':
שבועה זו תקנת חכמים היא. נ"ב כהאי לישנא לקמן נ"ח א' ופ"ג א' ושם פ"ג א' הוא ג"כ מימרא דר' יוחנן כמו כאן:
מיגו דחשיד אממונא חשוד נמי אשבועתא. נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ד אות כ"ט אי גם החשוד על גזל עכו"ם חשוד אשבועתא וכן אי פסול לעדות וע"ע שם ח"ב סי' ל"ח אות ה' וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קכ"ח דה"נ אמרי' להיפוך דמאן דחשוד אשבועה חשוד אממונא ע"ש:
והוה ידע. נ"ב ע' שו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א:
בלא דמי משמע להו. נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' מ' ומש"ש ולענ"ד אין הקושי קושי כלל דלפי דאינשי כפי טעותם כו' קדמו בזה התשב"ץ בהקדמת הזוהר הרקיע בשורש א' ד"ה המין הב' עש"ה שרמז לזה בקצרה וע' עוד שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ט"ו וע"ש שכ' עוד דה"ה במקום דקיל להו לאינשי עדות שקר וטועים דרק לישבע לשקר הוא דאסור יש לדון ג"כ לפי טעותם וצריך להשביע העדים אף דמעיקר הדין עדות שקר הוא לאו כשבועת שקר והחשוד על עדות שקר חשוד גם על השבועה ע"ש ומ"ש דחשוד על עדות שקר חשוד על השבועה יל"ע בזה ואכ"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |