גליוני הש"ס/בבא בתרא/ח/א
אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ. נ"ב מעין זה סנהדרין צ"ב א' כל הנותן פתו למי שאין בו דיעה יסורין באין עליו:
המודר הנאה מאנשי העיר כל שנתהא שם י"ב חודש כו'. נ"ב אי גם במודר הנאה מאנשי הקהל דינא הכי או יש חילוק בין ל' אנשי הקהל לאנשי העיר, עיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"א:
עברת כו'. נ"ב עיין שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ח' ואות ט' וקצ"ע בשבת קי"ד א' איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו מדוע לא אמר נמי ושלומי כרגא דיליה וע"ש גי' הרי"ף למאי נ"מ למיטרח בריפתי' וא"כ הל"ל נמי נ"מ לשלומי כרגא דיליה וכנ"ל ועיין שו"ת תשב"ץ, ח"ג סי' קי"א כ' דבני תלמידי חכמים חייבים במס אם אינם עוסקים בתורה ואם עוסקים אף שאינם תלמידי חכמים נ' משם דפטורים ע"ש וע"ע שם ח"ג סי' קנ"ג דש"ץ וה"ה מלמד תינוקות וריש דוכנא הנצרכים לציבור ג"כ פטורים ממס כמו ת"ח ע"ש וע"ע שם סי' רנ"ד עש"ה וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ב דכ' וז"ל וכן מצינו לעניין מסים דאף בזה"ז פטורים הרבנים כו' וראייתן מן האשיר"י פ"ק דב"ב דמי שתורתו אומנתו פטור מכל מיני מסים כו' ומסתמא כ' האשיר"י לפסק הלכה אף בזה"ז עכ"ל וחידוש דכ' ומסתמא מאימוד הסברא והרי מפורש כן בשו"ת הרא"ש שהשיב כן להלכה למעשה:
אפי' מיתמי. נ"ב אע"ג דנכסי יתומים הרי הן כהקדש לכמה צדדים יהבינן להו צד הדיוט לתקנתא, נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו שם דס"ג ע"ב ד"ה דין יתום:
ליהוי דמצוה רבה כו'. נ"ב עיין שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקצ"ח באחד שהי' לו ממון ביד אחר וציוה לפני מותו שכשימות יעשה אותו אחר בממונו את המוטב דיש לו לתת הממון ליורשיו דזהו המיטב ולא דמי להך דהכא ע"ש:
רש"י ד"ה לא מידויל כ' ויתמי לאו בני מחילה נינהו. נ"ב ל' הגמ' פסחים נ' ב', ב"ב כ"ד ב':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |