אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מיזמים חדש על ה(מ)דף בבא בתרא ח

רבנן לא צריכי נטירותא

מקור פטור חכמים מתשלום שכר שמירה ופסק ההלכה בזה

הגמרא במסכת בבא בתרא (ז:-ח.) עוסקת בדין כפיית בני העיר לשלם על חומת העיר, דלתיים ובריח, ושאר צרכי שמירתה. בכלל הדברים דנה הגמרא גם בנוגע להשתתפות החכמים שבעיר בתשלומים אלו. וכך מובא בגמרא: רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן [- הטיל יציאת חומת העיר על החכמים כמו על שאר בני אדם. רש"י]. אמר ליה ריש לקיש, רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב (תהילים קלט יח) 'אספרם מחול ירבון' כו' הכי קאמר אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון, וקל וחומר, ומה חול שמועט מגין על הים [- והוא לו חומה, כדכתיב (ירמיה ה כב) 'אשר שמתי חול גבול לים'], מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה, מאי טעמא לא תימא ליה מהא, 'אני חומה ושדי כמגדלות' (שיה"ש ח י), אני חומה - זו תורה, ושדי כמגדלות - אלו תלמידי חכמים [- אלמא אין צריכין חומה] כו'.

ובהמשך הסוגיא: אמר רב יהודה, הכל לאגלי גפא [- לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות. רש"י] אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא... וא"ר אסי אמר רבי יוחנן, הכל לפסי העיר [- קרשי עץ לחזק שערי העיר. ערוך] ואפילו מיתמי אבל רבנן לא, דרבנן לא צריכי נטירותא. אמר רב פפא, לשורא ולפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא. ופירש רש"י: לשורא, לתיקון החומה. לפרשא, פרש שהולך סביבות העיר לשומרה ולידע מה היא צריכה. לטרזינא, שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער, ע"כ.

וכך פסק הרמב"ם (שכנים פ"ו ה"ו): כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים, שאין תלמידי חכמים צריכים שמירה שהתורה שומרתן. ועוד כתב (ת"ת פ"ו ה"י): תלמידי חכמים כו' ואין גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן כו'. וכ"כ השו"ע (יו"ד סימן רמג ס"ב): אבל דבר שהוא צורך לשמירת העיר, כגון חומות העיר ומגדלותיה ושכר השומרים, אין חייבים לתת להם כלום, שאין צריכים שמירה שתורתן משמרתם כו'. ועוד כתב (חו"מ סימן קסג ס"ד): כל הדברים הצריכים לשמירת העיר לוקחים מכל אנשי העיר ואפילו מהיתומים חוץ מתלמידי חכמים שאין תלמידי חכמים צריכים שמירה שתורתן שומרתן כו'.

האם תלמיד חכם שאינו מפורסם במעשים טובים תורתו משמרתו?

והנה כפי שנתבאר נחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן במקור דין זה שתלמידי חכמים אינם צריכים שמירה מכמה פסוקים, שריש לקיש למדו מ'אספרם מחול ירבון', ורבי יוחנן למדו מ'אני חומה ושדי כמגדלות'. ובביאור דברי רבי יוחנן שתמה על ריש לקיש 'מאי טעמא לא תימא ליה מהא' ודרש דין זה מפסוק אחר, ביאר הרש"ש שמפסוקו של ריש לקיש 'אספרם מחול ירבון' שמעינן שצריך שיהיו מעשיו טובים, כמו שדרשו 'מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם', ואילו מפסוק של רבי יוחנן 'אני חומה' משמע שהתורה לחודא שומרת כחומה ואע"פ שאינו מפורסם במעשים טובים רק שלא יזלזל במצות.

בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ב סימן כה אות א) הוכיח כדברי הרש"ש מפירוש רבינו גרשום בסוגייתנו, שכן על דברי ריש לקיש שאמר 'רבנן לא צריכי נטירותא' פירש רבינו גרשום: שתורה ומעשים טובים שלהם משמרים אותן. ואילו על דברי רבי יוחנן שלמד דין זה מ'אני חומה' פירש רבינו גרשום: זו תורה שמגינה על לומדיה כחומה שמגינה על אנשי העיר. הרי שלפי מקורו של ריש לקיש צריך שיהיה התלמיד חכם גם בעל 'מעשים טובים' ואילו לפי מקורו של רבי יוחנן די בכך שהוא תלמיד חכם אף שאינו מפורסם במעשים טובים ולכן לא הזכיר רבינו גרשום בדבריו אלא שהתורה היא המגינה עליו כחומה.

והרש"ש מוסיף שבתנאי שאינו מזלזל במצוות, וכמו שכתב השו"ע (יו"ד סימן רמג ס"ג) אחר שהביא פטור תלמידי חכמים מתשלומי שמירה ומיסים, וז"ל: ותלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבציבור. ובציץ אליעזר שם כתב שמדברי השו"ע מוכח שכל כמה שאינו מזלזל במצוות אף שאינו מפורסם כבעל מעשים טובים פטור מתשלום שמירה וכמשמעות דברי רבי יוחנן. וכך נראה שהרי קיי"ל בכל מקום רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן, וכיון שלדעת רבי יוחנן תורה שומרת לחודא אף בלי מעשים טובים, לכן פסק השו"ע שדי בכך שאינו מזלזל במצות כדי לפוטרו מדין תלמיד חכם.

דעת מהר"מ אלשקר שצריך שיהיה התלמיד חכם בעל מעשה וחסיד

ובשו"ת מהר"מ אלשקר (סימן יט) כתב וז"ל: מיהו בעינן שיהיה התלמיד חכם בעל מעשה וחסיד, כדכתיב 'כל קדושיו בידך'. והקשה הציץ אליעזר שמכל מה שנתבאר מוכח שכל שאינו מזלזל במצות די בכך כדי לפוטרו ולא בעינן שיהיה גם בעל מעשה וחסיד. והציע שאולי גם מהר"מ אלשקר התכוון למעט רק מי שהוא עובר עבירות וכמו שסיים שם: אבל אם הוא צורבא מרבנן וסנו שומעניה הרי הוא כעם הארץ וגרוע ממנו, אבל כל זמן שהוא בעל מעשה ותורתו עיקר הרי הוא פטור, ע"כ. הרי משמע שהוא מכנה 'בעל מעשה' כל מי שלא 'סנו שומעניה'. ויש לסייע לדבריו, שהרי מקור פסק השו"ע שת"ח המזלזל במצוות חייב, הוא מדברי היד רמה בסוגיין ומתשובת הרא"ש (כלל ט"ו סימן ח), ומקור דברי הרא"ש מפורש בדבריו שם ש"לא אמר הכתוב אלא כל קדושיו כו' יצאו אלו שמחללין שם שמים' וכו', ע"כ. ומהר"מ אלשקר שהביא מקור לדבריו מפסוק זה נראה שאף הוא התכוון לדברי הרא"ש ולא לחדש יותר מזה שצריך שיהיה בעל מעשים טובים.

והנה הפסוק שהביא מהר"מ אלשקר 'כל קדושיו בידך' מובא בסוגייתנו לגבי פטור תלמיד חכם מכרגא, וכך נאמר בגמרא: רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן. אמר ליה רב נחמן בר יצחק, עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא דכתיב (דברים לג ג) 'אף חובב עמים כל קדושיו בידך', אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב עמים [- שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך], כל קדושיו יהיו בידך [- כל קדושיו של ישראל בידך הם לשומרן', 'והם תכו לרגליך' - תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, 'ישא מדברותיך' - לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב (הושע ח י) 'גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים', אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר, אי תנו כולהו - עתה אקבצם, ואם מעט מהם - יחלו ממשא מלך ושרים [- ואף אם מועטין הן השונין בעמים, יחלו ממשא מלך ושרים, יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים, יחלו כמו 'לא יחל דברו']. אדכתובי דכתיב (עזרא ז כד) 'מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם', ואמר רב יהודה, 'מנדה' - זו מנת המלך, 'בלו' - זו כסף גולגלתא, 'והלך' - זו ארנונא [לפי שהיו עסוקים במלאכת שמים בבנין בית המקדש, הכי נמי אין להטיל מס על לומדי תורה. תוספות (ד"ה לא שליט)].

ואם כן היה נראה לחלק בין פטור תלמידי חכמים מכרגא הנלמד מ'כל קדושיו בידך' שהוא שמירה על הצדיקים אף כשהאומות שולטים בישראל, ובין פטור תלמידי חכמים משמירה הנלמד מ'אני חומה' לדעת רבי יוחנן, שכשם שכתב הרש"ש לחלק בחובת תשלום השמירה בין מקורו של ר"ל המצריך תורה ומעשים טובים ובין מקורו של רבי יוחנן המצריך תורה לחודא, כך ממש יש לחלק בין תשלום שמירה הנלמד מאני חומה שדי לו בתורה, ובין פטור ממיסים הנלמד מ'כל קדושיו' שלכך אפשר שלא די בתורה אלא צריך שיהיה 'בעל מעשה וחסיד' כמו שכתב מהר"מ אלשקר, ואכן נידון השאלה שם הוא בנוגע למיסים וארנונה ולא לתשלום לצרכי שמירה.

אמנם בדברי הראשונים נראה שלא חילקו בדבר, וכך לענין מה שכתב השו"ע (יו"ד שם) שפטור ת"ח מתשלומים אלו הוא דוקא תלמידי חכמים שתורתם אומנותם אבל אם אין תורתם אומנותם חייבים, ומיהו אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר, נקרא תורתו אומנותו. ומקורו בטור בשם אביו הרא"ש, ובב"י העתיק עוד חבל ראשונים שכתבו כן. ובשו"ת הרא"ש (כלל ט"ו סימן ח) כתב להדיא שדין זה שרק ת"ח שתורתו אומנותו נפטר מתשלומים הוא בין לענין מסים וארנוניות ובין לענין שאר מסים שהציבור מטילים לבנין החומה ולהגפת הדלתות ושאר שמירת העיר, שאין ת"ח חייבין בהם כל עיקר, ומיהו הני מילי בת"ח העוסקים בתורה כפי היכולת וכו' אבל ת"ח שאין עוסקין בתורה תדיר לפי כחן, ולא דיין לעשות במלאכתן כדי למצוא פרנסתן כו' אלא שהם יגעים להעשיר ומבטלין התורה כדי לקבץ ממון הרבה, הרי אלו חייבין בכל חיובי הציבור. ומשמע שדימו דינים אלו לאהדדי והחייבים בתשלומים לצורך שמירה חייבים במס המלך ולהפך.

בטעם שהוצרך רש"י להוסיף את הפסוק 'בשכבך תשמור עליך'

והנה הגמרא בבבא מציעא (קח.) מביאה אף היא דין זה שחכמים פטורים מתשלום לאגלי גפא, ופירש רש"י שם: לאגלי גפא, הכל מסייעין לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר כו'. רבנן לא צריכי נטירותא, תורתו משמרתו כדכתיב (משלי ו כב) 'בשכבך תשמור עליך'. ובהגהות ר"מ שטראשון הקשה מדוע לא הביא רש"י את הפסוקים המבוארים בגמרא בב"ב, וכעי"ז הקשה אביו הרש"ש מדוע לא הביאה הגמרא את פסוקו של רש"י 'בשכבך תשמור עליך' שהוא מקור נוסף לדין זה.

ובציץ אליעזר (שם אות ג) כתב ליישב דברי רש"י בהקדם מה שיש להעיר שבגמרא לא הוזכרו פסוקים אלו של 'אספרם' ו'אני חומה' אלא לענין תשלום דשורא דהיינו בנין חומת העיר, אבל לא לענין אגלי גפא, שפירש רש"י בבבא מציעא שעניינו גדירת חומת העיר והעמדת שעריה שלא יכנסו שונאים לעיר. ומכח זה רוצה לחדש הצי"א שישנם שני אופנים של שמירה: א' דשורא - כלומר בנין חומת העיר בשעת שלום שיהיה מוכן לשעת פורענות שלא תבא. ב' אגלי גפא - בשעה שכבר צבא שונאים קרב אל העיר וצריך לגדור את חומת העיר ולנועלם.

מעתה, סבר רש"י שמהפסוקים של 'אספרם' ו'אני חומה' אין ללמוד אלא שחכמים אינם צריכים את השמירה מהסוג הראשון, דהיינו שמירה בשעת שלום שמא יצטרכו לחומה. אבל עדיין אין ללמוד ממקורות אלו שאינם צריכים שמירה אף באופן שצבא של שונאים קרב ובא, ועל זה הוצרך רש"י להוסיף מקרא ד'בשכבך תשמור עליך' שאף כשהעיר אינה מוגנת תשמור עליך התורה במיוחד, עכ"ד. ואם כי בדבריו יישב קושיית הרמ"ש מדוע לא הביא רש"י את הפסוקים המובאים בגמרא, עדיין תקשה קושיית אביו הרש"ש מדוע הגמרא לא הביאה פסוק זה של 'בשכבך' שלדברי הצי"א פוטרם מתשלום לשמירת העיר אף כשהשונאים מסביב לעיר ומזה יש ללמוד בכ"ש שבשעת שלום אינם צריכים לשלם, וצ"ע.

שמירה על עסקי ממון ועל עסקי נפשות

ובעיקר דרשת רבי יוחנן מקרא דאני חומה, כתב המהרש"א שיש ללמוד מדרשה זו לפוטרם בין אם באו על עסקי ממון ובין אם באו על עסקי נפשות, ונדרש כן משני חלקי הפסוק 'אני חומה' ו'שדי כמגדלות', דהיינו, אני חומה זו תורה, שעיקר חפציו של התלמיד חכם היא התורה ואין לחוש בה מפני גזלנים ולסטים כפי שיש לחוש בשאר נכסים. ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים כי שם ה' מגדל עוז, ושדי על שם שם שד"י הוא מגדל עוז סביב להם, עכת"ד. ולכאורה לפי דבריו אפשר היה לבאר טעם נוסף בתמיהת רבי יוחנן על ריש לקיש 'מאי טעמא לא תימא ליה מהא', שכן מפסוק זה יש ללמוד שאף כשהשמירה היא על עסקי נפשות אינם צריכים לשלם, ואילו מקרא ד'אספרם' שיש ללמוד בק"ו מהחול שמעשיהם של צדיקים מגינים עליהם, לא למדנו עדיין אם הגנה זו היא אף על עסקי נפשות או גם על עסקי ממון.

ובציץ אליעזר שם (אות ד) דן בנידון זה אם פטור שכר השמירה הוא רק כשהשמירה היא לצרכי ממון או גם כשהשמירה לצרכי נפשות, וכתב להוכיח לנידון זה מפירושו של רבינו גרשום בביאור תשלום השמירה 'לפרשא', שכתב וז"ל: שקונים סוסים לפרשים כדי שיצאו חוץ לעיר לעיין אם באו גייסות. וגייסות הרי ודאי באו לצרכי נפשות. וכ"כ גם מפרש רבינו גרשום את ענין 'טרזינא': לצורך כלי זיין שנושאים אותם שומרי חומות העיר, וכיון שפירש את פרשא על גייסות נראה שגם כאן כוונתו לכלי זיין להילחם עם הגייסות שירצו לפרוץ לתוך חומות העיר. אמנם רש"י שפירש רק לשורא לתיקון החומה, לפרשא פרש שהולך סביבות העיר לשומה ולידע מה צריכה, לטרזינא שומר כל זין של בני העיר כו', אין ראיה מדבריו שאכן בעסקי נפשות עסקינן, כי דברים אלו נצרכים תמיד אף כשאין השמירה מעסקי נפשות. אמנם מדברי רש"י בבבא מציעא שפירש שאגלי גפי היינו סיוע לגדור את העיר 'שלא יכנס צבא שונאים לעיר' מוכח להדיא שגם לצרכי נפשות פטורים.

וכך גם מוכח מלשון שו"ת הרא"ש (שם) שכתב: וכל מיני מסים שהציבור מטילים לבנין החומה ולהגפת הדלתות ושאר שמירת העיר אין ת"ח חייבים בה כל עיקר, ע"כ. ומפשטות לשונו במש"כ שאינם חייבם 'כל עיקר' משמע אף לצרכי נפשות. וכן לשון הרמב"ם 'כל הדברים שצריכים לשמירת העיר'. וכך גם מורה הסברא שכיון שטעם פטורם שתורתם משמרתם, מה לי שמירת הנפש ומה לי שמירת הממון.

· מעבר לתחילת הדף