גבורת ארי/תענית/כ/ב

גבורת ארי תענית כ ב

דף כ' ע"ב

ולא הרהרתי במבואות המטונפות בפ"ד דמגילה מייתי לה ופירש שם רשב"א בחידושיו מסתברא לי דהוה סבירא ליה כרבי יוחנן דשרי והיינו רבותיה. ביאור דבריו דאמר ר"י בפרק מי שמתו (דף כ"ד) הי' מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש ואפילו למאן דאמר התם דאסור אפילו להרהר בדברי תורה הני מילי בעומד אבל במהלך לית לן בה כדמפרש בגמרא התם וקשה לי אר"י דשרי במהלך במבואות המטונפות לקרות ק"ש הא אתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרות ק"ש ורבא אוסר ואמר אביי מנא אמינא לה דתנן הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא הטהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור וצואה העוברת דומה לטמא עובר ורבא אמר לך התם בקביעותא תליא מילתא דכתיב מחוץ למחנה מושבו הכא והי' מחניך קדוש אמר רחמנא והא ליכא והשתא ר"י אינו מדמה ההיא דצואה להא דטמא כאביי א"כ כיון דצואה עוברת מדמה לטמא עובר להקל כ"ש שיש לנו לדמות צואה עומדת והאדם עובר כההיא דמהלך במבואות המטונפות לטמא עומד וטהור עובר דטמא להחמיר ואמאי אמר רבי יוחנן מניח ידיו על פיו וקורא ק"ש ואי סבירא לי' כרבא דלא מדמי להו אהדדי ומחמיר בצואה עוברת משום והי' מחניך קדוש כ"ש דבמהלך במבואות המטונפות דגרע טפי דהצואה יש לה קביעות ודמי לטמא עומד דאסור לקרות ק"ש ועכ"פ להקל הכא במהלך יותר מהתם דטהור עובר דטמא הואיל וטמא עומד טמא והכא נמי מהלך לא יקרא ק"ש הואיל והצואה קבוע ועומדת:

וי"ל דודאי ר"י כרבא ס"ל דלא מדמי להו אהדדי דאילו לאביי דמדמי להו אפילו להקל צואה עוברת לטמא עובר כ"ש להחמיר אדם עובר וצואה עומדת לטהור עובר וטמא עומד ואסור לקרות ק"ש בכה"ג אלא ודאי כרבא ס"ל דלא מדמי להו אהדדי וטמא טעמא לחוד וצואה טעמא לחוד דגבי טמא בקביעותא דטמא תלי רחמנא דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו משום הכי בטמא עומד אע"פ שטהור עובר טמא הואיל והשתא קבוע אבל בטמא עובר אע"פ שהטהור קבוע ועומד ליכא למימר זה דבקביעות הטמא תליא כולה מילתא ולא בטהור כלל אבל גבי צואה והיה מחניך קדוש אמר רחמנא תלה הדבר במחנה. ומשמע ליה לר' יוחנן דאין קרוי מחנה אלא במקום שהאדם חונה ועומד שם אבל כשאדם מהלך מקום הילוכו אין קרוי מחנה שלו:

ולפירוש זה יש לומר דלר' יוחנן ההיא דצואה היא לגמרי איפכא מההיא דשם בקביעות הטמא תליא כולה מילתא בעומד טמא ובטהור כלל כלל לא והכא באדם תליא כולה מילתא בעומד אסור לקרות ק"ש ובעובר מותר ובצואה בין עומדת בין עוברת מותר ובלבד שיהא האדם עובר ולא עומד ואיכא למימר דרבא נמי כרבי יוחנן סבירא ליה ועד כאן לא קאמר דצואה עוברת דאסור לקרות קריאת שמע אלא באדם עומד אבל באדם עובר אפילו צואה עומדת מותר כר' יוחנן והא דפליגי אביי ורבא בצואה עוברת ולא פליגי בצואה עומדת ואדם עובר דלאביי דמדמי להו אסור לקרות ק"ש כמו טמא עומד דטמא ולרבא מותר ובזה אביי לחומרא ורבא לקולא להודיעך כח התירא דאביי דמתיר בצואה משום הכי פליגי בהא ואפשר לומר דלרבא בין בצואה עוברת בין באדם עובר תרווייהו אסור ולא סבירא ליה כר"י דמהלך במבואות המטונפות דמניח ידו על פיו וקורא והשתא הוי פלוגתא דאביי ורבא בצואה עוברת דוקא אבל לא באדם דבין לאביי בין לרבא אסור לקרות אבל הא לא מסתבר דלר' יוחנן בחד צד לחוד אזלינן להקל בצואה עוברת אע"ג דאדם עומד או אדם עובר אע"ג דצואה עומדת מותר לקרות ק"ש ואינו אסור אלא בשניהם עומדים ופליג ר"י בין אאביי בין ארבא דאין לנו לעשות פלוגתא חדשה מה שלא מצינו להדיא וכל למעוטי במחלוקת טפי עדיף:

מיהו בהא ודאי יש לעיין בשניהם עוברים בין האדם בין הצואה אי מותר לקרות ק"ש ואליבא דאביי לא מבעיא לי דכיון דמדמי ההיא דצואה לההיא דאדם טמא השתא צואה עוברת אע"ג דאדם עומד לחוד מותר כל שכן בשניהם עוברין וכן לר"י דמתיר באדם עובר לחוד כ"ש בשניהם עוברים דשרי אכן ניזיל למאי דקיימא לן כרבא בצואה עוברת דאסור וקיימא לן נמי באדם עובר דאסור ודלא כר"י כמו שפסקו רבוותא בשניהם השתא דהוי תרתי לטיבותא מאי שרי או אסור מכל מקום ההיא דרב אדא בר אהבה דאמר ולא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפות בע"כ כרבי יוחנן סבירא ליה דאם לא כן מאי רבותא וכדפירש הרשב"א:

מיהו קשה לי הא שם בפרק מי שמתו פליג רב חסדא אהא דר' יוחנן ומייתי התם תניא כוותיה דר' יוחנן תו מייתי תניא כוותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק"ש ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי אמר רבי מייאשא עליו הכתוב אומר גם אני וכו' ר"א אמר הוי מושכי העון בחבלי השוא רב אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ה' בזה ופסקו רבוותא כההיא דתניא כוותיה דרב חסדא מדמפרשי לה כל הני אמוראי אלמא הכי סבירא להו הרי דס"ל לרב אדא בר אהבה דלא כר' יוחנן דשרי ואכתי מאי רבותא דרב אדא בר אהבה שלא הרהר בדברי תורה במבואות המטונפות הא לדידיה מדינא אסור וי"ל למאי דפירשו התוס' פרק ד' דקדושין (דף עב) דתרי רב אדא בר אהבה הוו אחד בימי רב ואחד בימי רבא אתי שפיר דההוא דשמעתין היה בימי רב ואותו שבפרק ג' דברכות אפשר שאותו היה בימי רבא:

ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי. משמע מדינא שרי אלא שהחמיר על עצמו שלא לישן בבית המדרש ממידת חסידות דאל"כ מאי רבותא וקשה לי הא אמר רב ביבי בפרק בן סורר (דף ע"א) כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים שנאמר וקרעים תלביש נומה אלמא לאו שפיר דמי לישן בבה"מ:

וי"ל דהא דאסור לישן בבה"מ היינו שינת קבע אבל שינת עראי שפיר דמי תדע דבפרק מי שמתו (דף כ"ה) אמר בעו מיניה דרב ששת ריח רע שאין לה עיקר מהו אמר ליה תא חזי הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי. והשתא היכי גנו בבה"מ אלא ודאי שינת עראי שרי ואינהו שינת עראי הוי גנו:

מיהו הא גופיה קשיא אי הא דבני בי רב הוה שינת עראי מאי ראייה מייתי רב ששת דריח רע שאין לו עיקר מדהני גרסי אע"ג דהני גנו ואע"ג דדרך הישן להפיח לפי מאי דפירש רש"י התם ואי הא דהני גנו איירי בשינת עראי ליכא משום שמא יפיח דהא בפרק ב' דסוכה (דף כ"ו) אמרינן ישן אדם בתפלין שינת עראי אבל לא שינת קבע משום דבשינת עראי לא חייש לשמא יפיח אבל בקבע חיישינן לה כדפירש"י ותוספות שם אלא ע"כ היו ישינים שינת קבע והשתא תקשה מההיא דפרק בן סורר ושמא יש לומר דבשינת עראי הפחה מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן לה מיהו בהרבה בני אדם ישינים כמו בהני ציפי דבי רב דרבים הוי וגנו לא סגי לאחד מהן שלא יפיח ומדהני גרסי שמע מינה ריח רע שאין לה עיקר שרי מיהו בתפלין שינת עראי שפיר דמי ולא חייש לשמא יפיח באדם אחד כיון דלא שכיח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף