גבורת ארי/תענית/כח/א
מאי הפרש בין זה לזה. פי' התוס' בין קרבן מוסף דדחי מנחה לקרבן עצים דלא דחי מנחה ומשני הללו דברי תורה פירוש מוסף לפיכך דחי מנחה דהוי דברי תורה אבל קרבן עצים דהוי מדברי סופרים והלכך לא דחי אלא נעילה דהוי מדברי סופרים אבל לא דחי מנחה דהוי מדברי תורה ורש"י פירש מה הפרש בין זה לזה מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ולא דמנחה הללו דברי תורה מנחה דחי ודנעילה דברי סופרים ולמאי דפירש במתני' דלר' עקיבא קרבן מוסף אין בנעילה וכל שכן במנחה הסמוך לו אבל קרבן עצים אין במנחה אבל בנעילה יש אבל לר"י קרבן מוסף דוחה דמנחה לבד ולא בנעילה וקרבן עצים דנעילה לבד נמצא קרבן מוסף לכולי עלמא דוחה דמנחה אלא לר' עקיבא דוחה דנעילה נמי ולר"י דנעילה לא וקרבן עצים לר"ע דוחה למנחה בלבד ולר"י דנעילה לבד והשתא האי טעמא דהללו דברי תורה לר"ע ליתא בין לפירוש רש"י בין לפירוש התוס' דהא קרבן עצים דברי סופרים מדחה דמנחה דברי תורה ובע"כ צריך לומר דהיינו טעמא דר"ע דקרבן מוסף דוחה למנחה ודנעילה וקרבן עצים דמנחה לחוד כדפירש רש"י במתני' משום דטירדא דמוסף רב שאין לך מוסף בלא שתי בהמות וכו' ודוחה אפילו מעמד דנעילה מכל מקום קשה לי אי בטירדא תלי מילתא משום דבמוסף איכא טירדא יתירא מפני שקרבנו רב א"כ מאי פריך לקמן מאי שנא הלל דלא דחה אלא דידיה ומאי שנא מוסף דדחי אפילו לאו דידיה ואליבא דר"ע קא קשיא ליה כדמסיק ר"י קאי כוותך דאמר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד וקאמר מעמד דמאי אי במוסף דידיה נמי לא דחי ואי במנחה קרבן עצים דחי אלא אדנעילה קאי משום דלאו דידיה לא דחי אלמא הכי קא קשיא ליה מאי שנא דהלל לא דחי אלא דידיה ודמוסף דחי נמי דנעילה נהי דמנחה בדין הוא דלידחי משום דלא גרע מקרבן עצים לר"ע דקא דחי לה. והשתא מאי קא קשיא ליה הא טעמא דמוסף משום שיש בו טירדא יתירא יותר מהלל דהא האי דלא קשיא ליה מ"ש מוסף דדחי דמנחה ונעילה וקרבן עצים דמנחה לחוד בע"כ הוא משום טירדא יתירא דמוסף האי טעמא הא דשני קרבן מוסף מקרבן עצים והשתא כ"ש דניחא הא דשני מוסף מהלל דאין בו טירדא כל כך אפילו כקרבן עצים:
ועוד קשה לי אמאי דפירשו רש"י ותוס' דשל מנחה הוי דברי תורה משום דאמרינן ריש פרק ד' דברכות יצחק תיקן תפלת מנחה דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב הא פליגי התם אמוראי בהא ואיכא למאן דאמר לאו אבות תקנו לשלשה תפלות היום אלא רבנן תקנום נגד תמידין ולדידיה ליתא להאי טעמא דהא מנחה נמי דברי סופרים הוא כנעילה. ועוד דאפילו למאן דאמר תפלות אבות תקנום תפלת ערבית נמי יעקב תקנה ונפקא התם מקרא דויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה אלמא תפלת ערבית רמיזא נמי באורייתא כמנחה והרי רב סבירא ליה תפלת נעילה פוטרת של ערבית ואמרינן רב לטעמיה דאמר צלותא יתירא וכיון דצלי ליה תו לא צלי כדאמרינן בשילהי מסכת יומא (דף פ"ח) ולמאן דאמר תפלת ערבית חובה קאמר וכדמסיק התם וכיון דנעילה במקום תפלת ערבית קיימא אם כן הוה ליה נעילה גם כן דברי תורה כמנחה ואכתי תיקשי מה הפרש בין זה לזה בין מעמד דמנחה לשל נעילה כיון דשתיהן דברי תורה הם:
ועוד קשה לי אפילו למאן דאמר תפלות אבות תיקנום והואיל ורמיזא באורייתא כשל תורה חשיב להו מכל מקום אין זה אלא בתפלות הקבועים ביום אבל הא דמעמדות הנידחין מפני קרבן מוסף וקרבן עצים אינו אלא תפלה יתירא שתקנו חכמים לאנשי מעמד ואלו אין להם ענין לתפלות שתיקנו אבות דיש להם רמז בתורה והללו ודאי דברי סופרים הן לכולי עלמא:
ולי נראה לפרש דודאי אפילו תפלת מנחה לא קראו דברי תורה אפילו למאן דאמר תפלות אבות תיקנו לא מצינו בשום דוכתא בתלמודא דקרי להו דברי תורה ולא עדיפא מכל תקנות חכמים וכ"ש תפלות אלו דאנשי מעמד המיוחדות להם דאין להן ענין לתקנת אבות וכמו שכתבתי והללו דברי תורה והללו דברי סופרים דקאמר בשמעתין לאו אמעמד דמנחה ודנעילה קאי אלא ודאי אקרבן מוסף וקרבן עצים אדר"ע לחוד קאי והכי פירושא מה הפרש בין זה לזה מאי שנא קרבן מוסף לר"ע דחי דמנחה ודנעילה ומאי שנא קרבן עצים דלא דחי אלא דמנחה לחוד לר"ע ומשני הללו פירוש מוספין דברי תורה הן והללו פירש זמנים דקרבן עצים דברי סופרים הן לפיכך לקרבן מוסף של תורה ניתנו רווחא טפי לדחות מעמד דמנחה ונעילה אבל לא קרבן עצים ואינו דוחה אלא מעמד דמנחה הסמוך לו ולא של נעילה והשתא ניחא הא דפריך לקמן ממוסף דדחי דלאו דידיה אהלל משום דהלל נמי דברי תורה חשיב ליה לקמן דאמר ליתני נמי באחד בניסן לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל וכו' דאמר הלילא דריש ירחא לאו דאורייתא אלמא שאר יומי הלילא דידהו כדברי תורה ס"ל וכי תימא א"כ מאי שנא דר' יהושע דאמר קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה מאי שנא דהא דחי דמנחה והא דנעילה יש לומר משום דאפילו לרבנן דפליגי עליה דר"י בריש פרק ד' דברכות ואמרי תפלת מוספין כל היום שכן קרבן מוסף קרב והולך כל היום ודלא כר"י דס"ל התם דקרבן מוסף ותפלת מוסף אין זמנם אלא עד שש שעות הא אמרינן התם דהמאחר לתפילת מוספין לאחר שש שעות נקרא פושע ומשמע דכ"ש למאחר קרבן מוסף עצמו ואמרינן נמי ריש פרק ה' דפסחים (דף נ"ח) מוספין בשש ובזיכין בשבע אלמא עיקר זמן מוסף הוא שש הסמוך למנחה לפיכך דוחה דמנחה הסמוך לו אבל קרבן עצים אפשר לאחר לפיכך אינו דוחה אלא דנעילה דאי אפשר שידחה של מנחה לחוד כמו קרבן מוסף דא"כ היכא דחל קרבן עצים ביום שיש בו מוסף ע"כ צריך לעשות דיחוי חדש מפניהם לידחות עכשיו של נעילה עם של מנחה ב' מעמדות מפני ב' קרבנות הללו נמצא אתה עושה דיחוי חדש דהא אין נעילה נדחה לעולם לא מפני זה ולא מפני זה ודרך חכמים להשוות מידותיהם בכל מקום לפיכך תיקנו שהמעמד הנדחה מפני זה אין זה אותו מעמד עצמו הנידחת מפני חבירו הלכך אפילו ביום שיש בו שניהם כל אחד ואחד דוחה מעמד היום כדינו תמיד ואין כאן דיחוי חדש ותקנו דמנחה נידחה מפני קרבן מוסף ודנעילה מפני קרבן עצים מש"ה שפיר טפי דהא ביום שיש בו מוסף ודאי קרבן מוסף קדים לקרבן עצים חדא דזה חובה של תורה וזה של דברי סופרים ועוד דמוספין קריבין מיד אחר תמיד של שחר כדמוכח בסידור מערכה דאביי בפרק ג' דיומא (דף ל"א) ועוד בלאו הכי קרבן מוסף תדיר וקרבן עצים אינו תדיר דאינו אלא ט' פעמים בשנה כדתנן במתני' ומכל מקום לר"ע קרבן עצים אין במנחה דכיון דלדידיה בשביל קרבן מוסף לחוד נידחה מעמד דמנחה ודנעילה מעתה אפילו ביום שיש בו קרבן מוסף וקרבן עצים כגון בר"ח טבת וניסן כדתנן במתניתין לא ניתוסף לשום מעמד דיחוי חדש בשביל קרבן עצים דהא בלאו הכי בשביל מוסף לחוד נידחה מעמד דמנחה ודנעילה מעתה לית לן בה אי קרבן עצים דוחה מעמד דמנחה או דנעילה דהרי בזמן דקרבן עצים לחוד לעולם קבוע לו המעמד הנדחה מפניו והיכא דאיתרמי קרבן מוסף וקרבן עצים ביחד דהיינו בשני ראשי חדשים הנזכרים אין קרבן עצים מועיל לדיחוי שום מעמד דהא בלאו הכי המעמדות שניהם נדחים מפני קרבן מוסף לחוד הלכך הכי פריך טפי לידחות המעמד דמנחה מפני קרבן מוסף דמן הסתם זמן המנחה סמוך לו יותר משל נעילה דהא קיימא לן זריזין מקדימין למצות ושל נעילה אינו סמוך לו כל כך:. שאפילו לשכה מלאה עצים שיהא אלו מתנדבין משלהן קשה לי הא תנן בפרק ד' דמסכת שקלים שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם אמרו לו אף אתה אומר שאין באין אלא משל ציבור ואמרינן בפרק י' דבבא מציעא (דף קי"ח) דפליגי אי חיישינן שמא לא מסר לציבור יפה דרבנן חיישי ור' יוסי לא חייש והא עצי מערכה אינן באין אלא משל ציבור כדאיתא בפרק ב' דמנחות (דף כ"ג) על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור אף עצים ואש משל ציבור ואפילו קרבן יחיד נפקא ליה מהא שיהיו עצים משל ציבור דומיא דמזבח והאי משל ציבור מוכח התם שהוא מתרומת הלשכה דומיא דמלח דאתי משל ציבור כדאמר התם סלקא דעתך אמינא כי זכי להו רחמנא מלח למלוח קרבן לישראל דאית להו לשכה אבל לכהנים וכו' משמע מינה דעצי המערכה אפילו לקרבן יחיד באה משל ציבור ואיך התנדבו אלו משלהם והניחא לר"י אפשר לומר דמייתי ומסרי לציבור כדאמר גבי שומרי ספיחים אבל לרבנן דחיישי לשמא לא ימסרנו יפה קשה שוב ראיתי בירושלמי שמוקי להא שיהיו אלו מתנדבין משלהן כר' יוסי דאמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ולבסוף מסיק דברי הכל היא מה דפליגי בגופו של קרבן אבל במכשירין כולי עלמא מודו שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור ולכאורה למאי דמוקי כר"י פליגי אגמרא דילן דאמרי אדרבי יוסי דמייתי ומסר לציבור ולהירושלמי דטעמא דר"י קרבן יחיד משתנה לשל ציבור אינו צריך למסרו לציבור והכי נמי משמע בהא דקאמר לבסוף דמה פליגי בגופו של קרבן אלמא לר' יוסי אינו צריך למסרו לציבור מכל מקום במאי דאמר הירושלמי במכשירי לכולי עלמא קרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור יש לומר דאף גמרא דידן סבירא ליה הכי אלא שקשה ליה דאמר התם בירושלמי תני האשה שעשתה כתנות לבנה כשירה ובלבד שתמסרנו לציבור אמר ר"א דר"י היא דאמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ר"י בשם ר' הילא דברי הכל היא מה פליגי בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן דברי הכל קרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור והרי בגמרא דילן פרק ב' דיומא (דף ל"ה) אמרי' אחר שכלתה עבודת ציבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור פשיטא מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל ושמע מינה דלגמרא דידן אפילו מכשירי קרבן כמו כתנות בעי מסירה לציבור וא"כ הוא הדין לעצים ולרבנן דחיישי לשמא לא מסר יפה הדרא קושיא לדוכתא היאך התנדבו אלו משלהם ואע"ג דהתם גבי כתונת משמע דסגי ע"י במסירה לציבור לכולי עלמא הא פירשו התוספות התם דהאי טעמא דאנן סהדי דכהן גדול מוסר אותו יפה שהוא גדול בתורה ויודע שיש למסור יפה ועוד כיון שכל כבוד כהונה שלו מסר ליה יפה ואגב חביבות שעובד בה והאי טעמא לא שייך הכא גבי עצים. עוד כתבו התם התוספות אפילו לבן בוכרי דאמר בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) כל כהן ששוקל אינו חוטא ופריך כיון דלכתחילה לא מחייב לאיתויי כי קא מייתי מעייל חולין לעזרה ומשני דמסר ליה לציבור אם כן אפילו אם תמצא לומר דסבירא ליה כרבנן דפרק הבית והעליה בההיא אפילו רבנן מודו כיון שכל ישראל מביאין שקלים אינהו נמי נהי דפטירי מסרי לציבור יפה יפה ועוד כיון שכל ריוח הקרבנות הבאים מן השקלים שלהם הוא גמרי ומסרי יפה האי טעמא נמי לא שייך הכא גבי עצים:
ומ"מ נראה לי דיש להשוות גמרא דידן עם הירושלמי בסברא זו דמכשירי קרבן משום דקשיא לי על הירושלמי בין למאי דסלקא דעתך ההיא דכתנות ר' יוסי היא ובין למאי דמסיק דבמכשירי קרבן אפילו רבנן מודו הא קתני סיפא דההיא דכתונת דירושלמי גופיה ובלבד שימסרנה לציבור והשתא מסירה למה לי ונראה לי בעל כרחך דהכי פירושו דודאי גם הירושלמי סבירא ליה כגמרא דידן דר' יוסי ורבנן פליגי בחששא דשמא לא ימסור יפה ועומר דגופיה קרבן אינו משתנה משל יחיד לשל ציבור מן התורה ומכשירי קרבן כגון כתונת ועצים מן התורה משתנה ומדרבנן הוא דאינו משתנה ובעי מסירה מדרבנן והשתא הכי פירושו ר"ל מוקי לה כרבי יוסי דאמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ובע"כ על ידי מסירה לציבור קאמר דהא עומר גופיה קרבן והוא הדין כתונת במסירה לציבור סגי כדתנן ובלבד שימסרנה לציבור והוא הדין לעצים בעי מסירה לציבור כמו כתנות אבל כרבנן לא אתיא דכמו דגבי עומר חיישי לשמא לא ימסרנה יפה הכי נמי חיישי גבי כתונת ועצים ור' הילא משני דברי הכל היא דעל כרחך לא פליגי אלא גבי עומר דגופו של קרבן דכיון דמן התורה בעי מסירה חיישי רבנן לשמא לא ימסרנה יפה אבל במכשירי כולי עלמא מודו שהוא קרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור פירוש מן התורה משתנה ואף על גב דמדרבנן אין משתנה אפילו הכי במסירה סגי כדקתני גבי כתונת וכיון דאינו צריך מסירה אלא מדרבנן כולי עלמא מודו דלא חייש לשמא לא ימסרנה יפה ומהשתא אינו צריך למה שחלקו התוס' בפרק ג' דיומא בין הא דספיחים אליבא דרבנן ובין האי דכתנות דהתם דבלאו הכי ניחא דהא מן התורה והא מדרבנן וכדפירש רש"י:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |