גבורת ארי/תענית/יח/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"ס |
תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא. הקשו התוס' בפרק קמא דר"ה (שם) מאי פריך הא ההיא דאיתוקם תמידא בזמן שבית המקדש קיים וההיא דעשרים ותמניא הוי בתר הכי בימי יהודה בן שמוע תלמידו של ר"מ כדאמרי התוס' ותירצו דמכל מקום המסדר מגילת תענית לא הוה ליה למיתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך:
לא נצרכה אלא לחודש מעובר פירש רש"י בשנה מעוברת שיש בה שני אדר והראשון חסר דהשתא כי הוי אדר שני מלא הוי יום ל' לפני ר"ח ניסן ואיני יודע למאי נפקא מיניה מוקי לה בשנה מעוברת כיון דבאדר הסמוך לניסן מיירי כדפירש רש"י גופיה בשנה פשוטה נמי איצטריך כשעשו לאדר מלא בשלמא אי הוי מיירי מאדר ראשון הוי ניחא הא דמשכחת לה בשנה מעוברת דס"ל כמאן דאמר בפרק ב' דבכורות אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ולא מיקרי אדר מלא אלא אדר ראשון במעוברת אבל כיון דאפילו במעוברת מוקי באדר שני ובמלא אלמא ס"ל כמאן דאמר הסמוך לניסן זימנין מלא בשנה פשוטה נמי אתי שפיר ובמלא ומ"מ מדקאמר אביי לא נצרכא אלא לחודש מעובר דמשמע שנה פשוטה אלא שעיברו לחודש והכי נמי משמע מדאמר רבא עלה אפילו תימא לחודש חסר מכלל דאביי מחודש מלא של שלשים יום איירי ולא משנה מעוברת ומדלא מוקי בשנה מעוברת דיום כ"ח הוי יו"ט דיליה באדר ראשון דרחוק הרבה מיום דאיתוקם תמידא שהוא בר"ח ניסן שמע מינה די"ט של מגילת תענית שבאדר אינן נוהגין באדר ראשון אלא באדר שני נמצא לעולם יום כ"ט מוטל בין שני י"ט כ"ח לפניו ור"ח ניסן לאחריו והכי נמי משמע לקמן דפריך אהא אעפ"י שאמרו מקדימין מותרין בהספד ותענית אימתי אי בתליסר יום ניקנור הוא כו' ומאי קושי' דילמא בשנה מעוברת איירי דקריאת מגילה הוא באדר שני ואילו יום ניקנור וטורינוס דמגילת תענית אינו אלא באדר ראשון אלא לאו שמע מינה די"ט דמגילת תענית שבאדר בשנה מעוברת נמי אינו אלא באדר שני כקריאת מגילה:
וקשה לי הא פליגי תנאי בפרק קמא דמגילה (דף ז) דאיכא למאן דאמר דבנתעברה השנה קורין באדר ראשון ואיכא מאן דאמר בשני. ואמרינן התם בשלמא למאן דאמר באדר ראשון מסתבר טעמיה דאין מעבירין על המצות אלא למאן דאמר בשני מ"ט וא"ר אלעזר משום דכתיב לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית טעמיה דכתביה קרא הא לאו הכי הוה אמינא באדר ראשון מטעמא דאין מעבירין על המצות א"כ יו"ט דמגילת תענית יהיה באדר ראשון מהאי טעמא גופיה והניחא למאן דמפרש התם דהיינו טעמא דרשב"ג דבאדר שני דמסמך גאולה לגאולה עדיף פי' לפסח יש לומר דבי"ט דמגילת תענית שניתקנו על נס והצלה שייך נמי האי טעמא דמסמיך גאולה לגאולה אבל לרבי אלעזר דנפקא ליה מקרא גבי מגילת תענית מאי טעמא נוהגים בשני:
ושמא יש לומר לרבי אלעזר האי טעמא נמי דקרא גופיה דבשני דמסמך גאולה לגאולה עדיף מאין מעבירין והא דמשמע לר"ש מסברא ר"א מייתי לההיא סברא מקרא והא סברא שייך נמי לי"ט דמגילת תענית:
עוד יש לומר הא אמרינן התם הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין פירוש י"ד וט"ו שבאדר ראשון ושני וכיון שכן כל עצמן של י"ט דמגילת תענית אינו אלא לענין הספד ותענית ולא לענין אחר ואיכא למימר דגזרו על ב' אדרים והשתא ניחא הא דשמעתין:
מיהו להא דמפרש התם הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין דקאמר היינו בדוקא היכא דקראו את המגילה ואח"כ נתעברה השנה דאיירי רישא התם ועלה קאי סיפא דאין בין אדר ראשון לאדר שני אלא קריאת מגילה אבל אי נתעברה קודם פורים אין ענין איסור להספד ותענית אלא בראשון בלבד וכמו שכתבתי שם בחידושי אם כן הכי נמי לענין י"ט דמגילת תענית דאינן נוהגין אלא באחד מהן ומהשתא בע"כ שמע מינה דאינן נוהגין אלא בשני כקריאת מגילה וכתירוץ ראשון שכתבתי:
דאי מקלעי מילתא ובטלינהו לז' פירש רש"י שאם נגזרו גזירות וצריך להתענות תוך אלו י"ט דתמיד ובטלו אותן להתענות בכולן שאין לבטלם לחצאין משמע מתוך פירושו שאם התענו ברשות ביום ראשון מהן כגון על איזה צרה בטלו קדושת שאר ימים נמי עי"ז וזה תימא בעיני לומר כן דמשום שהותר מקצתן ברשות בטלו כולן והותרו ותמה על עצמך הא דתנן גבי חנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין אטו אם התענו יום אחד מח' ימי חנוכה ברשות או יום אחד מב' ימי פורים הותרו כולן הא ודאי לא מסתבר לומר כן:
אבל איני יודע מי דחקו לפרש כן כי נראה לי ברור דהכי פירושא דאי מקלע מילתא ובטלוה לשבעה דקאמר היינו כה"ג דאמר לקמן גבי יום טוריינוס דבטלוה בטליה מי"ט שלו הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיו דשמע מינה דיום שקבעו לי"ט מפני נס שאירע בו ביום אם לאח"ז אירע בו ביום איזה צרה ותקלה התקלה מבטלת החשיבות של יו"ט שלו מחללו מקדושתו לגמרי ושוה לכל ימי החול והכא נמי הכי קאמר דאי מיקלע מילתא דבר של צרה ותקלה בהני ז' יומי דתמידא מעתה בטל לגמרי קדושת יו"ט שלהם לעולם אפילו מיום ח' דאין ביטול לחצאין אפילו הכי תמניא אסור משום חגא דשבועיא:
תמניא גופיה אסור דהוה ליה יומא קמי וכו'. הקשו רש"י ותוס' אכתי לימא תשעה ואפילו אי מקלע מילתא דבטלי לשבעה אכתי תמניא אסור משום יומא דקמא דחגא ותירצו כיון די"ט גופה בטלו ואנן ניקום ונגזר מקמא יומא דחגא וכה"ג מתרץ לקמן ביום דטוריינוס וקשה לי אם כן איך מסיים עלה השתא דאתית להכי כ"ט נמי כו' ובטלו לכ"ח כ"ט אסור דהוה ליה יומא מקמא יומא דאיתוקם תמידא ולפי"ז מאי קאמר הא כיון דאי מיקלע מילתא דבטלו לכ"ח מי"ט דגופיה אי אפשר לאסרו נמי משום יומא דקמי תמידא מהאי טעמא גופה כיון די"ט דגופיה בטלו כ"ש שאין לגזור משום קמא יומא דתמידא כדאמרינן גבי אי בטלו לשבעה דתמידא דאין לאסור תמניא משום קמי יומא דחגא אלא ודאי לא דמי הא להא דלקמן דהתם אע"ג דבתחילה נעשה בו נס וראוי לי"ט אפילו הכי כיון דאחר זמן נעשה הוא גופיה מאוררי יום נתחלל קדושתו ואין ראוי לי"ט מצד עצמו כ"ש משום לתא דיום ניקנור של אחריו דהא נעשה יום צרה ותוכחה אבל הכא גבי ח' יומי דתמידא אפילו אי מיקלע איזה תקלה בז' יומי דלפניו ונתבטל נמי יום ח' משום לתא דתמידא אין ביטולו מצד עצמו מחמת תקלה שאירע ביומו אלא מפני שיתוף ימים שעמו שאירע בהן תקלה נתבטל הוא נמי דאין ביטול לחצאין משום הכי אם אירע ביומו איזה דבר שראוי לקדושה ויו"ט מצד עצמו ואין לחבירו בעלי התקלה שותפות עמו למה נגרע קדושתו של עצמו בהא שאין להם שותפות עמו כלל:
ומאי דקשה ליה לרש"י ותוס' אכתי לימא תשיעי איני יודע מאי קשיא להו הא מעלין בקודש והא ודאי יותר ראוי לתלות קדושתו משום צד עצמו ולא משום לתא דיום של אחריו שאינו קדוש מצד עצמו אלא משום חיזוק דהא י"ט דאורייתא דקדיש טפי משל דרבנן ואפילו הכי לאחריו מותר משום דלא בעי חיזוק ושמע מינה שמצד עצמו אין בו שום קדושה משום הכי ניחא ליה לתנא להעלות קדושת ח' מצד עצמו דאלים טפי ולא קשיא למה לי למימר תמניא גבי חגא אלא הואיל וח' כבר קדוש מצד עצמו משום מעין תשיעי דקדוש מצד עצמו אין לחלק בין חדא קדושה לתרתי ותדע דהכי הוא כדפי' דאם לא כן המקשה דלא אסיק אדעתיה להאי טעמא דאי איקלע ובטלו ולא פריך אלא אסיפא לחוד למה לי דחשיב לתמניא בהדיה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |