גבורת ארי/מכות/ו/ב

גבורת ארי מכות ו ב

בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת. פרש"י ואם הוזם אחד מהן ולא הוזמו כולן אין נהרגין ותימה לי הא כיון דהוזמו כת אחת מהן א"כ אין עדותן אמת דהא מעולם לא ראו עדות זו ואע"פ שמעידין שראו את הכת השניה כשראו גוף המעשה והעדות שקר הוא דהא הוזמו והתורה האמינה את המזימים א"כ אמאי תנן הרי אלו עדות אחת ואין נהרגין מפני שנצטרפו עם כת השניה להיות כת אחת משעת ראייתן הא לא ראו כלל עדות זו ולא נצטרפו עם כת השניה מעולם להיות עדות אחת. ואפילו [א"ת] הכת השניה שלא הוזמו מעידין נמי שראו בשעת מעשה את העדים הללו הא כיון שכן כת המזמת וכת שניה שלא הוזמו מכחישין זה את זה דאלו אומרים שהיה שמה הנזמים בשעת מעשה וכת המזמת אומרים עמנו היו ולא היו שמה בשעת מעשה והא בהכחשה לא האמינה תורה שניה יותר מן הראשונה והו"ל כשני כתות עדים המכחישין זה את זה א"כ למה תלי טעמא דאין הנזמים נהרגין מפני שהן עדות אחת ובעינן עד שיוזמו כולן ת"ל דבלא"ה אין נהרגין כיון שכת השניה מכחשת את המזימים ה"ל כשנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג וספק נפשות להקל. שוב ראיתי להריטב"א שכתב במתניתין היו שנים רואין אותו מחלון זה כו' וא"ת והאיך היו מקצתן זוממין והלא אם יבואו העדים ויאמרו לאותן שבחלון האחד עמנו הייתם במקום פלוני יכחישום העדים שבחלון השני ובעדות מוכחשת אין אלו נעשין זוממין וי"ל דלהכי קתני שמקצתן רואין אלו את אלו ולא קתני שכולן דסגי בחד מאלו שיראו לאלו לעשות צירוף ביניהם ואכתי לא הועיל כלום לקושייתנו דממנ"פ אם כת השניה שלא ניזמו שניהם מעידין שראו בשעת מעשה את כת הנזמת או את אחד מהן א"כ אכתי תקשה ל"ל למיתלי טעמא שאינן נהרגין מפני שהן עדות אחת ת"ל דהוי ליה המזימים עדות מוכחשת ואם לא העיד אלא אחד מכת שניה שלא ניזמו שראה בשעת מעשה את הנזמים שניהם או אחד מהן א"כ לא נשאר בכת שניה אלא עד אחד כשר שלא הוכחש והשני הוכחש דהא מתני' מחלון זה וכו' מחלון זה ולא יותר מיירי ואכתי תקשה אמאי אין נהרגין הא שני המזימים אומרים שלא ראו מעולם המעשה ואע"ג שאחד מכת שניה מכחיש אותן ומעיד שראה הנזמים בשעת מעשה הא אין דבריו של אחד במקום שנים ואמאי אין נהרגין הנזמים דתו ליכא למימר הא דאין נהרגין משום דלא הוזמו כולן דהא לא היו כלל באותו עדות ולא שייך לומר שנצטרפו להיות ככת אחת דאין נהרגין עד שיוזמו כולן דאיך נצטרפו הא לא היו כלל שם בצירוף מעשה ואמאי אינן נהרגין ולא עוד אלא אפילו אם הי' בכת שני' שראו מחלון אחר הרבה יותר משנים אפילו מאה אכתי הקושיא במקומה עומדת דאם אינו מעיד שראה את כת המזמת אלא אחד מהן אין דבריו של אחד במקום שנים ואמאי אינן נהרגין הנזמין ואי מיירי שנים מכת שניה העידו שראו את הנזמין בשעת מעשה אכתי תקשה למה תלי' טעמא מפני עדות אחת ת"ל דהמזימים ה"ל עדות מוכחשת מאותן שנים של כת שניה וכדפרישית. עוד תירץ הריטב"א על קושיתו דמיירי שרואין אלו את אלו קודם מעשה והרגישו בהם בשעת מעשה או שרואין דרך ראייה כוללת ולא שהכירום ממש שיוכלו להכחיש את המזימים. אבל כל זה אינו מועיל לקושייתנו דכיון דאין כאן הכחשה להמזימים מכת שניה כלל והוי הזמה מעליא וא"כ דברי הנזמין מתחלתן שקר הוא אמאי אין נהרגין הא לא נצטרפו בראייתן עם הכת שלא נזמו להיות עדותן אחד מכיון דלא היה הנזומין שמה כלל בשעת מעשה. ולי נראה לפרש דרישא דמתניתין דבזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו כת אחת לא מיירי כלל מעידי הזמה אלא מיירי כגון שנמצא בכת אחד מן הכתות קרוב או פסול לפיכך דעדותן אמת ברואין זה את זה נצטרפו בראייתן להיות כת אחת ועדות כולן בטילין [ואם אין מקצתן] רואין זה את זה הו"ל שני עדות ועדות כת השניה קיימת. והא דמסיים במתניתין לפיכך אם נמצאת אחד מהן זוממין הוא והן נהרגין והשניה פטורה אסיפא דמתני' לחוד קאי דבשאין רואין זה את זה ואין המזימים מוכחשת כלל מכת השניה אע"פ ששני הכתות שהעידו העידו כולן בב"ד מ"מ הוא נהרג מפני כת השניה והן נהרגין מעדות הזוממים דמיירי בשלא העידו השני כתות בתוך כדי דיבור אבל העידו בתכ"ד נצטרפו בעדותן בשעת הגדה להיות כת אחת ואין נהרגין עד שיוזמו כולן כמו שאמר רבא לעיל וכמו שכתבתי בשם התוס':

לפיכך אם נמצאת אחת מהם זוממת הוא והן נהרגין. משמע אבל ברישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו דהו"ל עדות א' א"נ א' מהן זוממות הוא והן פטורים הן משום דבעינן עד שיוזמו כולן מהקישא דג' לב' כדתנן לעיל והוא משום דהו"ל כנמצא א' מהן קא"פ דעדות כולן בטילה. וק"ל התינח לאביי דאמר עדים זוממים למפרע הן נפסלין מש"ה הוא פטור ברישא אבל לרבא דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל ולהאי לישנא דמפרש טעמא דרבא משום דע"ז חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני הלכך אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כדאמרינן בפרק זה בורר (דף כ') ובפרק מרובה (דף ע') א"כ בשעת הגדה עדיין לא נפסל למפרע:

בדיני נפשות הוא דאין כשירה אבל בדיני ממונות כשירה. הקשה ר"א מאורליינ"ש דהא קרובים נפקא לן דפסולין מלא יומתו אבות על בנים ודיני ממונות גמרינן מיניה דכתיב משפט אחד יהי' לכם א"כ הכא נמי נילף ממונות מנפשות להך מילתא דעדות מיוחדת ותירצו התוס' דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתי'. ולפ"ז משמע דדיני גיטין וקדושין וכן עידי קינוי וסתירה ועידי טומאה נמי לדיני נפשות דמיא ועדות מיוחדת פסולין בהו דהא בהני נמי עד אחד אין מועיל בהן כלל וכן משמע להדיא במה שפירשו התוס' לעיל גבי הא דאמר שמואל הלכה כר"י דהא דנמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כולן בטילה בד"א בעדות נפשות אבל בד"מ תתקיים עדות בשאר. והקשה התוס' האיך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והי' לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דד"נ דשרינן א"א שיש בה מיתות ב"ד וטעם דפרישית לעיל גבי עדות נפשות שייך נמי בגט. ולעיל מיניה פירשו דה"ט דמחלק ר"י בין ד"מ לד"נ אע"ג דכתיב משפט אחד יהיה לכם משום דבד"נ שייך שפיר למילף משנים דעדותן בטילה משום דמה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה לגמרי ומעתה אינה מועלת לכלום אף בשלשה כולם בטלים לגמרי אבל בד"מ דבשנים נמי כי נמצא אחד מהם קא"פ השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה לכך אחד מהן קא"פ תתקיים העדות בשאר עדים ותימה לי לומר כן דעידי גיטין וקידושין [צריכין] שיהיו רואין זה את זה הא לא שמענו זה בשום מקום ולא אישתמיט להגמרא בשום דוכתא להשמיענו חידוש גדול כזה. ועוד דהא בהדיא מוכח בגמרא איפכא דגרסינן בפ"ד דגיטין (דף ל"ג) בהא דתניא התם אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו פירוש שיתן גט לאשתו יכול לבטל זה שלא בפני זה וקאמר אי אמרת בשלמא בעדי הולכה שפיר אלא אי אמרת בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ודחי דלמא כריב"ק ס"ל פי' דפליג את"ק [בסנהדרין (דף ו')] וס"ל אפילו בזה אחר זה ואי ס"ד דעידי גיטין וקדושין לד"נ דמי ועדות מיוחדת פסולה בהן והשתא אפילו ראו כאחת גוף העדות אלא שזה ראה בחלון זה וזה ראה בחלון זה פסולין בגיטין וקדושין הואיל ולא ראו זה את זה כ"ש דבזה אחר זה שהן פסולין דהא אפילו ריב"ק מודה דעדות המיוחדת בד"נ דפסולה ואם כן אי האי ברייתא דאמר לזה בפ"ע מיירי בעדי כתובה אכתי תקשה איך עדותן מצטרפת ואפילו לא בטלה נמי אין עדותן עדות אפילו אם תוקמא כריב"ק אלא ש"מ דעדי גיטין וקידושין לד"מ דמיא ולריב"ק מצטרפין אפי' בזה אחר זה ולת"ק בזאח"ז הוא דלא מצטרפין אבל בראו בבת אחת כגון א' רואה בחלון זה וא' בחלון זה אפ"ה מצטרפין וכדא' עדות מיוחדת כשרה בד"מ. ועוד ק"ל דא"כ קשיא דר"נ אדר"נ דלעיל פוסק ר"נ כרבי דאמר לענין קרוב או פסול אחד דיני ממונות ואחד ד"נ אלמא לית ליה ה"ט משום דבד"מ לא מישתעי קרא כיון דעד אחד כשר בה והכא אר"נ לענין עדות מיוחדת דבד"מ כשירים מה"ט דקרא לא מישתעי בד"מ הואיל וע"א כשר בה ול"נ דה"ט דעדות מיוחדת כשרה בד"מ דלא משוינן ד"מ לד"נ משום דכתיב משפט אחד יהיה לכם משום דכתיב יומת יומת תרי זימני דהוי מצי למיכתב ע"פ שנים עדים יומת המת לא ע"פ עד אחד יומת שנית ל"ל ש"מ לדיוקא אתי דדוקא בד"נ בעינן [דלא ליהוי] עדות מיוחדת אבל בד"מ לא וה"ה לעדי גיטין וקדושין דאד"נ דווקא קפיד קרא אע"ג דבפרק זה בורר (דף כ"ח) נ"ל מולא יומתו אבות על בנים דבעדות בנים הכתוב מדבר מכאן לקרובים שפסולים לעדות ואמרינן אשכחן לחובה לזכות מנין ת"ל יומתו יומתו תרי זימני אם אינו ענין לחובה תניהו ענין לזכות אשכחן ד"נ ד"מ מנין אמר קרא משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם ולא דרשינן מהאי לא יומתו לא יומתו תרי זימני לומר דדוקא בד"נ הוא דדיני קרובים פסולים אבל לא בד"מ ואתי קרא דיומתו יומתו תרי זימני לאפוקי מהקישא דמשפט אחד יהיה לכם דלא תדרשיה גבי פסולי קורבה כדאמ' הכא גבי פסולי דעדות מיוחדת לק"מ דבשלמא התם סברא הוא דנדרוש האי יומתו יומתו תרי זימני באם אינו ענין לחובה תניהו ענין לזכות דסברא דהשתא לחובה פסולין לזכות מיבעיא וא"כ אין לנו להוציא ד"מ מהקישא דמשפט אחד יהיה לכם לגבי פסולי קורבה אבל הכא האי יומתו יומתו תרי זימני אי לא תדרשיה דדוקא בד"נ עדות מיוחדת פסולה ולאפוקי [לשאר] דינים א"כ יומתו יומתו תרי זימני ל"ל ובע"כ יתורא דקרא אתי להוציא שאר דינים [מד"נ] לענין עדות מיוחדת ולאפוקי מהקישא דמשפט א' יהיה לכם לענין זה:

[מיהו] ק"ל לפי מאי דפרישית דעדי גיטין וקדושין בעדות מיוחדת כשרה וא"כ ה"ה לעדי טומאה בא"א נמי עדות מיוחדת כשרה דהא עיקר דבר [דיליף] מיניה דאין דבר שבערוה פחות משנים גבי עדי טומאה כתיב דכתיב (לא) [כי] מצא בה ערות דבר וילפינן דבר דבר מממון דבעינן שני עדים גבי עדי טומאה כדאמ' ברפ"ק דסוטה ופ"ג דקדושין ובכמה דוכתי וכיון דעדי גיטין וקידושין עדות מיוחדת כשרה ה"ה לעדי טומאה א"כ תקשה לך הא דאמרינן בפרק ה' דסנהדרין (דף מ"א) עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ומתוך שאינהו אין נהרגין איהי נמי אינה נהרגת דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה ואינה עדות ופריך הגמרא והא אתרו בה פי' ואיך יכולין לומר דלאוסרה על בעלה באנו דא"כ אמאי אתרו בה למיתה ומשני באשה חבירה ואליבא דריב"י דאמר חבר א"צ התראה והשתא אכתי תקשה דכיון דעדות מיוחדת פסולה בד"נ בע"כ צריכין אנו לבודקן אם ראו עדים זה את זה בשעת המעשה או לא כיון דעדות מיוחדת פסולה בד"נ וכדתנן התם שבודקין אותן מכירין אתם אותו התריתם בו ואע"ג דלא תנא במתניתין דבודקין נמי אותן אם ראו זה את זה כיון דלא סגי בלא זה בע"כ תנא ושייר דשייר הא דלא חשיב במתניתין מה דחשיב בגמרא בברייתא שבודקין אותן נמי קבל עליו התראה [התיר] עצמו למיתה המית תוך כדי דיבור ואע"ג דברייתא חשיב כולהו ולא חשיב דבדקינין להו אם ראו זה את זה בע"כ כיון דלא סגי בהכי סמיך תנא דברייתא אהא דתנן דעדות מיוחדת פסולה בד"נ וממילא משמע דבודקין את העדים בזה וכיון שכן אכתי תקשה דאע"ג דלא הותרו בהן ובאשה חבירה עסקינן ואליבא דר"י כיון שהן מעידין שראו זא"ז בע"כ להמיתה באו דאי לאוסרה לבעלה בלא"ה נמי אפילו בעדות מיוחדת אסורה על בעלה דהא עידי דבר שבערוה אפילו בעדות מיוחדת כשירה ול"ל להעמיד שראו זא"ז ובע"כ למיתה באו ולא לאוסרה על בעלה לחוד דבשלמא ז' חקירות דתנן התם דבודקין אותן בד"נ באיזה יום באיזה שעה כו' הא ודאי בעידי נשים וכן בכל עדיות צריך לבודקן כדתנן התם ברישא דמתניתין א' ד"מ וא' ד"נ בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ואע"ג דבטלו רבנן לז' [חקירות] בהודאת והלואת מ"מ הא מפרש בגמרא דה"ט שלא תנעול דלת בפני לווין והאי טעמא לא שייך בעדות נשים שהרי אפילו בד"ק נמי לא בטלו שבעה חקירות אבל להא ודאי תיקשית כדפרישית:

בדיני נפשות הוא דאין כשירה אבל בד"מ כשירה. ויש לעיין דיני גלות ומלקות ודיני גיטין וקדושין וסוטה אי דמי לד"נ או לד"מ ומדברי התוס' נראה דכל הני לד"נ דמו שהרי הקשו דהא קרובים נפקא לן דפסולין מלא יומתו אבות על בנים וד"מ גמרינן מיניה דכתיב משפט אחד יהיה לכם א"כ נילף ד"מ מד"נ להך מלתא דעדות מיוחדת ותירצו דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתיה ולפ"ז כל הני דאין ע"א מועיל בהו כלל דהא לא שייך שבועה גבייהו לד"נ דמו מקרא דמשפט אחד מיהו יש לדחות כיון דיליף מקרא דעדות מיוחדת כשירה בד"מ מהשתא אין למילף כל הני מד"נ מקרא דמשפט א' יהי' לכם משפט השוה לכולכם דמאי חזית לדמויי הני לד"נ משום משפט השוה לכולכם נדמינהו לד"מ מה"ט גופא משום משפט השוה לכולכם. ועוד דלא שייך למדרש כאן משפט א' השוה לכולכם דע"כ אינו שוה דהא בד"מ עדות המיוחדת כשירה וה"נ איתא כה"ג בפ"ד דסנהדרין (דף ל"ג) גבי ד"נ מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה ונ"ל התם מקרא דנקי וצדיק אל תהרוג ואמרינן התם חייבי גלות מנין אתיא רוצח רוצח חייבי מלקות מנין אתיא רשע רשע גז"ש לחייבי גליות וח"מ ל"ל ת"ל ממשפט א' אלא ודאי כיון דגבי ממון תנן התם דמחזירין בין לזכות בין לחובה א"א ללמוד לח"ג ומלקות מקרא דמשפט אחד וכדפי'. מיהו ח"ג ומלקות לענין עדות מיוחדת דפסול בהן יש ללמוד מחייבי מיתות בהא ג"ש דרוצח רוצח ורשע רשע כדנ"ל התם לענין מחזירין ולעיל נמי יליף להגז"ש זו. מיהו אכתי גבי גיטין וקדושין וסוטה יש להסתפק אי לד"נ דמו או לד"מ והא דאמרינן לעיל גבי נמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותן בטילה מהקישא דג' לב' וקאמר ר"י בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ופירשו התם התוס' דגיטין וקדושין לר"י לדיני נפשות דמו שאני התם דהא פי' התוס' שם טעמא דר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ ולא משוו להו ממשפט אחד משום דבד"נ שייך שפיר למילף מהקישא דג' לב' דבב' אי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות הכשר היחידי בטל לגמרי ולא מהני מידי אבל בד"מ בב' אי נמצא א' קרוב או פסול עדות הכשר אינו בטל לגמרי דהא חייב שבועה ע"פ לפי"ז נמצא הקישא דג' לב' גמרינן שפיר לכל דבר אלא דס"ל לר"י דהא כדאיתא והא כדאיתא גבי ד"נ מקשינן ג' לב' דידיה דבב' בד"נ גופייהו כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות הכשר היחידי בטל לגמרי ה"נ גבי שלשה כי נמצא א' מהם קרוב או פסול עדות הב' הכשרים בטל לגמרי וגבי ד"מ נמי מקשינן ג' לב' דידיה דבב' דד"מ גופייהו אין בטל עדות הכשר לגמרי אלא מועיל לחייבו שבועה ע"פ לפיכך בג' עדותן קיימת נמצא נתקיים כאן משפט אחד יהיה לכם דבין בד"מ ובין בד"נ ב' וג' שוין אלא האי כדיניה והאי כדיניה הלכך לענין גיטין וקדושין צריכין אנו להשוות ג' לב' כמו ששוין בד"מ וד"נ משום שנאמר משפט אחד יהיה לכם ובע"כ צריך להשוות ג' שלהם לב' דגופייהו כמו שאתה אומר בד"נ וד"מ והא ב' דגופייהו אי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות היחידי בטל לגמרי ולא מהני מידי כמו בד"נ ה"נ בג' אי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילין לגמרי אבל גבי עדות מיוחדת דד"מ וד"נ אינן שוין דבד"נ פסולה ובד"מ כשירה ולא משווינן להו מקרא דמשפט אחד איכא לאיספוקי גיטין וקדושין למאי מדמינן להו אי לד"נ או לד"מ וגם אין לפשוט מהא גופה דקאמר רב נחמן עדות מיוחדת כשרה בד"מ ומדנקט ד"מ משמע דלכל הני לא אין זה ראיה דדון לאידך גיסא מדנסיב לקרא לא יומת ע"פ עד אחד בד"נ הוא דלא משמע דכל מילי דלאו ד"נ כשירה וקרא נמי ד"נ הוא דממעט ומהא דאמרינן בפ"ה דסנהדרין (דף מ"א) עדי נערה המאורסה שהוזמו וכו' (חסר):

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף