גבורת ארי/יומא/פה/ב
ועבודה דוחה את השבת ק"ו לפיקוח נפש שדוחה את השבת ק"ל הא איכא למימר קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה עבודה מולאחותו ואינו דוחה שבת דהכי אמרינן בפ"ק דיבמות (דף ז') שתהא רציחה דחייבי מיתות ב"ד דוחה שבת מק"ו דעבודה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה וקאמר קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה ואינו דוחה את השבת וי"ל דודאי הא דקבורת מת מצוה דוחה עבודה היינו קודם שהתחיל בעבודה דהוי דומיא דמעם מזבחי אבל כשהתחיל כבר בעבודה דהוי מעל מזבחי אינו דוחה עבודה דהרי הא דמת מצוה דוחה עבודה נ"ל מולאחותו הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו מטמא למת מצוה והא לא דמי למעל מזבחי אלא למעם מזבחי דהא עדיין לא התחיל בהקרבת פסחו ותדע דהא אמרינן התם שתהא מת מצוה גופיה דוחה שבת מק"ו מדדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת ובמסקנא נ"ל בפ"ד דסנהדרין (דף ל"ה) מקרא דאין רציחה דוחה שבת והשתא אין למילף למת מצוה שדוחה שבת מק"ו דעבודה דרציחה תוכיח שדוחה עבודה מעם מזבחי ואינו דוחה שבת ואי מת מצוה דוחה אפי' מעל מזבחי הא איכא למיפרך מה לרציחה שאינו דוחה עבודה מעל מזבחי לפיכך אינו דוחה שבת תאמר במת מצוה שדוחה עבודה אפי' במעל מזבחי ודין הוא שתדחה שבת אלא ודאי מת מצוה אינו דוחה מעל מזבחי [הילכך] מה"ט ליכא למיפרך לק"ו דר"ע גבי פיקוח נפש ולמימר רציחה תוכיח שדוחה עבודה דמעם מזבחי ואינו דוחה שבת דמה לרציחה שכן אינו דוחה למעל מזבחי תאמר בפיקוח נפש דלהחיות שאפי' מעל מזבחי דוחה מיהו ק"ל דאמר אביי התם השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת אין רציחה דוחה עבודה מק"ו משבת. והא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות ההוא בקרבן יחיד שאינו דוחה שבת וא"כ לפ"ז י"ל דכמו שמעם מזבחי בקרבן יחיד מיירי ה"ה סיפא דקרא דדייקינן מיניה אבל להחיות אפי' מעל מזבחי בקרבן יחיד מיירי דלא דחי שבת אבל קרבן ציבור דחמיר דדחי שבת איכא למימר דאפי' להחיות נמי לא והשתא ליכא ק"ו לפיקוח נפש שדוחה שבת מדדוחה עבודה הא אינו דוחה אלא עבודה שאינו דוחה שבת דהיינו קרבן יחיד אבל עבודה של קרבן צבור שדוחה שבת אין פיקוח נפש דלהחיות דוחה אותה וה"ה לפיקוח נפש דאינה דוחה שבת דהא אין כאן ק"ו וי"ל למאי דפירשו התוס' התם ניחא שהקשה לאביי נילף מת מצוה מק"ו כיון דליכא למימר רציחה תוכיח ותירצו דהכי קאמר אביי היכא פשיטא לך לומר רציחה תוכיח שדוחה עבודה הא איכא למימר שאינו דוחה מק"ו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא תהא קבורת מ"מ דוחה [שבת] מק"ו וא"כ אביי גופיה לא אמר הכי משום דס"ל דאין רציחה דוחה קרבן ציבור מעם מזבחי אלא תמיה בעלמא קא מתמה אהא דאמר התם רציחה תוכיח אבל לקושטא דמילתא ס"ל נמי דאפי' קרבן ציבור דוחה רציחה דמעם מזבחי אלא דלא ידע להא דרשא דמזבחי המיוחד לי דמסיק לה רבא התם:
חטאת ואשם ודאי מכפרין פירש"י ומסתמא תשובה איכא שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן וק"ל דבפ"ק דזבחים (דף ז') אמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה הא תניא עבר על מ"ע ושב לא זו משם עד שמוחלין לו אלא ש"מ דורון היא והשתא האיך ס"ד דליכא תשובה הא ודאי איכא דאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן וי"ל דלא דמי עולה לחטאת ואשם דעולה אי איכא כמה עשה גביה מכפרת כדאמרינן התם והשתא י"ל דעבר על כמה [עשין] ועל מקצתן שב ומביא עולה ועל מקצתן לא שב והשתא קאמר אי לא שב פי' ממקצתן ועולה דאייתי על אידך מקצת ששב ותימא דמכפר בעולה זו על אלו שלא שב הא זבח רשעים תועבה והא ודאי דאינו מכפרת עליהם אבל חטאת ואשם דעל כל חטא צריך להביא קרבן בפני עצמו בע"כ מתחרט דאל"כ לא היה מביא מ"מ איני יודע למה דחק לפרש דבחטאת ואשם איכא תשובה דאל"כ לא היה מביא קרבן תיפוק לי' בלאו הכי הא טעונין וידוי כדכתיב גבי חטאת עולה ויורד והתודה וה"נ כתיב גבי אשם גזילות בפ' נשא והתודה ורש"י גופיה פי' כן במס' שבועות בפ"ק (דף י"ג) אהא דקאמר התם חטאת ואשם אינן מכפרין אלא על השבין דכתיב והתודו את חטאתם והתודה את חטאתו מ"מ לי נראה דחטאת ואשם שבאין על השוגג בלא תשובה נמי מכפרים וראיה לדברי מהא דר"ל בפ"ק דכריתות (דף ד') דיוה"כ אינו מכפר אלא על השבין מחטאת ואשם שאינן מכפרין אלא על השבין ודחי לה לא אם אמרת בחטאת ואשם שכן אינן מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ביוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג ת"ל אך חלק ודייק עלה מאי שבין ומאי שאינן שבין אילימא שבין שוגג שאינן שבין מזיד הא קתני לא א"א בחטאת ואשם אלא שבין דאמר יכפר עלי חטאתי שאינן שבין דאמר לא יכפר עלי חטאתי ודייק מינה האומר לא יכפר עלי חטאתי אינה מכפרת ומדלא מוקי לשבין ואינן שבין כפשוטא דעשה תשובה ומתחרט ובשלא עשה תשובה ש"מ דבחטאת ואשם שבאין על שוגג א"צ תשובה והא דכתיב גבי חטאת ואשם והתודה למאי דפי' צ"ל דאין וידוי מעכב לכפרה ואינו אלא למצוה בעלמא ותמיהני על רש"י דפי' בסוף פ"ק דשבועות להא דשבין ואין שבין כפשוטא דמיירי לענין תשובה ממש איך נעלם ממנו גמ' זו דפ"ק דכריתות והא דאמר רבא עולה דורון הוא דאי לא עביד תשובה זבח רשעים תועבה היינו משום דעולה בא על מזיד וכ"ת למאי דפירשתי דשוגג א"צ תשובה מנ"ל לרבא להוכיח דעולה דורון הוא משום דאי לא עביד תשובה זבח רשעים תועבה דילמא עולה בא על שגגת עשה כמו חטאת שבא על שגגת כרת והשתא מכפרת עולה כפרה גמורה כיון דא"צ לתשובה אלא ע"כ דשוגג נמי צריך תשובה ואכתי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה י"ל (דמש"ה) [דמשום] הא גופיה לא מ"ל בשוגג ובדלא שב משום כיון דתניא עבר על מ"ע ושב מוחלין לו מיד אלמא תשובה לחוד עוקר העון לגמרי א"כ בשוגג א"צ קרבן דשוגג שב ועומד הוא וכדאמ' בשילהי מנחות (דף ק"ט) כהן שעבד ע"ז ושב קרבנו ריח ניחוח ואמ' במאי אילימא בשוגג מאי ושב שב ועומד הוא אבל בעבירות חמורות דבמזיד אין מכפר לו מיד אפי' אי שב שוגג בעי כפרה חטאת או אשם כיון דשוגג דמי לשב בחמורות תשובה לחוד לא מהני כדאמ' בגמ':
מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה נ"ל דמיתה או יוה"כ קאמר דמכפרים עם התשובה:
מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום כו' ק"ל הא בפ"ו דכריתות (דף כ"ה) נ"ל מהאי קרא דחייבי חטאות ואשמות שעבר עליהם יוה"כ חייבים להביא לאחר יוה"כ וחייבי אשמות תלוין פטורין משום דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' יוה"כ מכפר הרי שדריש האי לפני השם אחטא שאינו מכיר בו אלא ה' ולא אעיקר החטא שיהא בינו למקום ולא בינו לחבירו:
ועל החמורות הוא תולה עד שיבוא יוה"כ ויכפר לא נתברר לי אי יוה"כ לחוד מכפר בלתי עבודת היום או אינו מכפר אלא עם עבודת היום [והר"ן] כתב דיוה"כ או שעיר מכפרים וכ"ת שעיר ל"ל נ"מ דשעיר מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר עד שתחשך ונ"מ מיוה"כ למי שעבר אחר שילוחו [של שעיר. ונעלם] ממנו גמרא ערוכה דפ"ד דכריתות (דף י"ח) דפריך התם למ"ד ידיעות ספק מחלקות לחטאות מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית במנחה ביוה"כ דיוה"כ במקום אשם תלוי] קאי ה"נ דמחייב ב' חטאות א"ל אביי מאן לימא דיוה"כ כל שעתיה מכפר דילמא כוליה יומיה מאורתא וא"ל תניא מי שבא לידו [ספק עבירה ביוה"כ ואפי' עם] חשיכה פטור וש"מ דיוה"כ כל שעתא ושעתא מכפר ולא משתחשך והכי משמע יותר התם דפריך מדתנן אכל ושתה בהעלם א' אינו חייב אלא [חטאת א' דהא בין אכילה לשתיה] א"א דלא הוי שהות ביום וכפר ליה דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי וקתני אינו חייב אלא א' ואי ס"ד ידיעות ספק מחלקת לחטאות לחייב ב' חטאות [ואי אמרת דיוה"כ אינו מכפר עד שתחשך] א"כ מאי פריך הא בין אכילה לשתיה לא כפר עליה יוה"כ ואי משום שעיר וכי פסקא ששילוח השעיר היה בין אכילה לשתיה אלא ודאי ש"מ דעיצומו [של יום לחוד בלא השעיר מכפר בכל שעה] ורגע ובספ"ק דשבועות (דף י"ג) קאמר רבי יוה"כ מכפר על שאינן שבין ואמר רבא מודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיממא לרבי [היכי משכחת לה אלמה לא דאכל אומצא וחנקיה] ומית א"נ דאכיל סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות לכפורי ליה פירשו התוס' אבל לאחר שילוח השעיר לא משכחת לה שהוא מכפר כל היום אע"ג [דמשמע לעיל שאין קרבנות מכפרים] על עבירות שאח"כ אפי' בו ביום דקאמר נ"מ לטומאה שאורעה בין זה לזה שאני שעיר המשתלח דכתיב כי ביום הזה יכפר דמשמע [דכל היום מכפר משמע מדבריהם] דיוה"כ בלא שעיר אינו מכפר כלל וכל הכפרה תליא בשעיר וגם ע"ז ק"ל מהא דאכל ושתה בהעלם א' דפריך בין אכילה לשתיה כפר ליה [יוה"כ ומאי קושיא דילמא מיירי] בדלא אקריב שעיר ועוד אמאי דחיק לאוקמי כרת דיממא אליבא דרבי בדחנקיה אומצא א"נ סמוך לשקה"ח הא מ"ל בדאכיל קודם [שילוחו של שעיר אלא ודאי ש"מ דעיצומו של] יום מכפר בלא שעיר כל שעה ורגע והשתא כרת דיממא לרבי לא משכחת לה אלא בהני גווני דמסיק. והרמב"ם לקח לו שיטה אחרת לעצמו שכתב [בפ"א מהלכות תשובה שעיר המשתלח] מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל [מתכפר בשעיר המשתלח והוא שעשה] תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות ומה הן הקלות ומה הן החמורות החמורות הן שחייבים עליהם [מיתת ב"ד או כרת] ושבועת שקר אע"פ שאין בה כרת הרי היא מן החמורות ושאר מצות ל"ת ומ"ע שאין בהם כרת הרי הם הקלות ואח"ז כתב בזמן הזה [שאין בהמ"ק קיים ואין לנו מזבח] כפרה [כו' ואח"ז כתב אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל וכו' ע"ש] נראה הא דמחלק כפרת יוה"כ בין זמן שאין שעיר לזמן שיש שעיר הוא משום קושיא זו דאי יוה"כ לחוד מכפר [שעיר מאי אהני ליה אלא ש"מ] דיוה"כ לחוד אינו מכפר עם התשובה אלא על הקלות אבל על החמורות בעי נמי יסורים אבל השעיר במקום יסורין [קאי הלכך בזמן שיש שעיר מכפר לגמרי על החמורות וא"צ ליסורין עוד מחלק ביניהם דהשעיר עם יוה"כ מכפר על הקלות בלא תשובה אבל יוה"כ לחוד אינו מכפר אפי' על [הקלות אלא עם התשובה ויש עוד חלק א'] מד' חלוקי כפרה שהוא חילול ה' שאין כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקם [ולא ביאר אם בזה זמן שיש קרבן] שוה לזמן שאין קרבן או קל בזמן קרבן מזמן שאין קרבן ולכאורה לפי שיטה זו כמו בקלין של ל"ת וחמורין של כרת נחית דרגא [בזמן קרבן מבזמן שאין קרבן דבקלין בעי תשובה עם יוה"כ למעלה ממנו כרת בעי ג' דברים תשובה ויוה"כ ויסורין ואלו בזמן קרבן כרת שוה לל"ת גרידא דזמן שאין קרבן [וכן הקלות דהיינו] ל"ת גרידא נחית דרגא בזמן קרבן דאילו שלא בזמן קרבן בעי תשובה עם יוה"כ ובזמן קרבן ביוה"כ לחוד בלא תשובה ה"נ [בחילול השם נחית חד דרגא בזמן קרבן דבתשובה] ויוה"כ ויסורין סגי למרק אע"ג דבלא זמן קרבן אין שלשתן ממרקין אלא עם מיתה ומ"מ הדבר תמוה מאין לו לחלק בשני חלוקות [בין זמן קרבן לשאין זמן קרבן דבהא אף הקלות] צריך תשובה ובהא א"צ ובכרת בהא צריך תשובה ויוה"כ ויסורים ובהא ביוה"כ עם התשובה לחוד בלא יסורים סגי ואי משום קושיא [דא"כ שעיר המשתלח מאי אהני ליה] הא כיון דאתה מוצא חילוק א' בין זמן קרבן ללא זמן קרבן נמצא הקרבן אינו לבטלה בהכי סגי ומנ"ל לחלק ביניהם בב' [חילוקים ובירושלמי דפרקין כיצד] הוא מכפר פי' היום ר' זעירא כל שהוא פי' כל רגע ורגע מכפר ר' חנניא אומר בסוף פי' סוף היום עם יציאתו מכפר מה [מפקא מביניהון מת מיד פי' בתחילת] היום על דעתא דר"ז כבר כיפר על דעתא דר"ח לא כיפר אר"ז מתניתא מסייע לר"ח חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר והשעיר אינו מכפר אלא עם יוה"כ וחומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ משתחשך ואמר ר' חונא איתותבת קומי ר' ירמיה מברייתא זו דקתני יוה"כ מכפר משתחשך לר' זעירא דאמר כל שהוא וא' תפתר שהיה בדעתן להביא שעיר ולא הביאו פי' וכל שיש שעיר אין יוה"כ מכפר [ונמצא לפי הירושלמי בזמן שיש] קרבן כפרת יוה"כ תלוי בקרבן ואין יוה"כ לחוד מכפר אלא עם השעיר אבל בזמן שאין שעיר יוה"כ לחוד מכפר כל שהוא ואל [תתמה על זה דכהאי גוונא אשכחן גבי] עומר דמתיר חדש דאיכא למ"ד בפ' ר' ישמעאל (דף ס"ח) דבזמן שבהמ"ק קיים עומר מתיר ובזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר דכתיב עד עצם היום הזה עד עצומו של יום וקסבר עד ולא עד בכלל אלמא אע"ג דעצומו של יום לחוד מתיר בזמן שאין עומר אפ"ה בזמן שיש עומר אין עצומו של יום לחוד מתיר [אלא עם העומר וה"נ] אע"ג דעצומו של יוה"כ לחוד מכפר בזמן שאין שעיר כל שהוא אפ"ה בזמן שיש שעיר אין עצומו של יום מכפר לחוד אלא עם [השעיר ואפי' למ"ד] התם דבזמן שאין בהמ"ק קיים כל היום אסור היינו משום דס"ל עד עצם היום עד ועד בכלל כדאמ' התם ומ"מ נ"ל דהיכא דהביאו שעיר אע"ג דאין [עצומו של יום הכפורים לחוד] מכפר על עבירות שקדמו לשעיר מ"מ על שלאחריו עד שתחשך עיצומו של יום כל שעה ורגע מכפר דלא גרע מזמן [שאין שעיר] וזה פשוט. וכבר נתברר דגמ' דידן ס"ל כר"ז דיוה"כ כל רגע ורגע מכפר מיהו ה"מ בזמן שאין שעיר אבל בזמן [שיש] שעיר אינו מכפר [אלא] עם שעיר על מה שקדום להבאתו אבל על שלאחר הבאתו יוה"כ כל רגע ורגע מכפר אליבא דר"ז מ"מ קשיא לי לפי שיטה זו מהא דפ"ד דכריתות דמאי פריך דהא בין אכילה ושתיה א"א דלא הוה שהות ביום וכפר עליה מאי קושיא דילמא מיירי ההיא דאכל ושתה בהעלם א' בזמן שיש שעיר וקודם הבאתו דהשתא אין יוה"כ מכפר עד שעת הבאתו ולא כל שעתא ושעתא וכל היום שקודם להבאתו אינו מכפר כלל ואין השהות שבין אכילה לשתיה קאי במקום אשם תלוי גם הא דפריך כרת דיממא לרבי היכי משכחת לה ודחיק בדחנקיה אומצא או בסמוך לשקיעת החמה הא שפיר משכחת לה לכרת דיממא בזמן שעיר ובקודם להבאתו מיהו בהא י"ל בע"כ בזמן דליכא שעיר כגון לאחר שנחרב הבית נמי איכא דהא גבי כרת כתיב כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם ומוקי לה הגמ' דמקרא דלדורותיכם נדרש לפניו דמיירי מכרת וכל מקום שנאמר לדורותיכם אף דורות שאחר חורבן הבית נמי במשמע וכדאמ' רפ"ב דכריתות (דף ט') דאמ' התם ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם פי' גרים לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים ופריך אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים ומשני וכי יגור אתכם פי' סיפא דקרא לדורותיכם משמע אע"ג דליכא מקדש כדפירש"י התם אבל מ"מ קושיא ראשונה ודאי קשיא. עוד פירשו התוס' שם בפ"ק דשבועות בשם י"מ כדברי הר"ן והביאו ראיה מההיא דחומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר וכבר נתברר דא"א לומר כן מההיא דפ"ד דכריתות וגם מדדחיק לאשכוחי כרת דיממא לרבי בדחנקיה אומצא או בסמוך לשקיעת החמה ש"מ דבמת בו ביום קודם הלילה כיפר עליו יוה"כ אפי' שהתוס' פירשו התם דחנקיה אומצא לאו דווקא אלא ה"ה שמת בו ביום ולרווחא דמילתא נקטה דברי תימה הן דאם איתא דמשכחת לה כרת אפי' במת בו ביום ל"ל לדחוקי בדחנקיה אומצא ואין זה רווחא דמילתא אלא דוחקא. עוד פירשו התוס' שם דעיצומו של יום בלא שעיר מכפר קצת ואין כאן כרת גמור וכהאי גוונא אשכחן בפ"ק דזבחים (דף ו') דעולה מכפר על היורש מקופיא ולא מקביעתא והשתא אתי שפיר הא דלא קאמר כגון שמת קודם שנשתלח השעיר או כגון דליכא שעיר כדאמ' לעיל ונ"מ היכא דלא עבד חיצון:
אשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה א"נ הנך אין אחר מכפר כפרתן לכאורה ליכא נ"מ בין הני תרי לישנא מיהו [בכריתות] פ"ו (דף כ"ה) תניא ה' אשמות מכפרים אשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה ואמר' מאי קאמר ואמר ר"י הכי קאמר ה' אשמות מכפרים כפרה גמורה אשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה ודלא כר"א דאמר אשם תלוי בא על ספק נבילה רבינא אמר הכי קאמר ה' אשמות אין אחר מכפר כפרתן כו' והיינו כלישנא בתרא דאם עבר עליו יוה"כ פטור מאשם תלוי והשתא לישנא קמא מפרש למשנתינו כר"י ובע"כ אין אשם תלוי בא על ספק נבילה לתנא דידן ודלא כר"א וללישנא בתרא אפי' כר"א:
חייבי אשמות תלויין פטורין ק"ל הא דתנן רפ"ק דכריתות ל"ו כריתות בתורה ובתוכם האוכל ועושה מלאכה ביוה"כ ותני סיפא על אלו חייבין על זדונם כרת ועל שגגתם חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ ממטמא מקדש וכו' והשתא האיך משכחת לה על לא הודע דאוכל ועושה מלאכה ביוה"כ אשם תלוי הא כיפר עליהם יוה"כ ופטור מאשם תלוי וכדתנן התם פ"ד (דף י"ח) הרי שבא לידו ספק עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור פי' מאשם תלוי שכל היום מכפר ועוד ק"ל הא דתניא בפ"ק דר"ה (דף ד') חייבי חטאות ואשמות כיון שעברו ג' רגלים עובר בבל תאחר ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה קא פסיק ותני חייבי אשמות ל"ש אשם ודאי ל"ש אשם תלוי עוברים עליהם בבל תאחר לת"ק בג' רגלים ולר"ש בג' רגלים כסדרן והשתא לר"ש בל תאחר דאשם תלוי היכי משכחת לה הא כיון דבעי ג' רגלים כסדרן מחג המצות עד חג הסוכות הא יוה"כ בינתיים ופוטרו מאשם תלוי לגמרי וקודם שהגיע חג הסוכות פקע חיוב אשם תלוי ממנו לגמרי והניחא לרבנן דאמרי ג' רגלים אפי' שלא כסדרן עובר משכחת לה לבל תאחר דאשם תלוי בנתחייב בו בהני ד' ימים שבין יוה"כ לחג הסוכות דעובר בבל תאחר מיד אחר חג השבועות דהא עברו עליו ג' רגלים אבל לר"ש דבעי כסדרן וא"א בלא יוה"כ בנתיים היכי משכחת לה ולא דמי להא דאמ' התם גבי פסח אי אקרביה אקרביה ואי לא אקרביה אידחי ליה ופי' רש"י ותוס' כיון דזמנו קבוע בע"פ מיד עובר בבל תאחר דש"ה כיון דזמניה קבוע והוא לא אקרביה בזמניה מש"ה עובר אבל אשם תלוי זמנו לעולם אלא יוה"כ במקום אשם תלוי קאי ופוטרו וכיון דלא רמי חיובא עליה מעתה הו"ל כאילו הקריבו ולא משכחת לה לבל תאחר דאשם תלוי אלא בג' רגלים ככל הקרבנות שאין להם זמן קבוע והשתא בל תאחר דאשם תלוי לר"ש היכי משכחת לה ולא עוד דאפי' לרבנן תקשה דהא תניא התם בפ"ק דר"ה א' בכור ואחד כל הקדשים כיון שעבר עליהם שנה בלא רגלים עובר ומוקי במסקנא שנה בלא רגלים בעצרת דפעמים ה' פעמים ו' פעמים ז' ומעצרת לעצרת משכחת לה שנה בלא רגלים וקפסיק ותני כל הקדשים שאין להם זמן קבוע ואפי' א"ת בכלל והיכי משכחת לה באשם תלוי שנה בלא רגלים הא ע"כ א"א בלא עבר יוה"כ בתוך השנה וכבר נפטר מא"ת והניחא לר"י דאמר בפ"ק דכריתות (דף ז') אהא דתנן התם חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאין מביאים א"ת דהא דלא תני נמי חוץ ממי שעבר עליו יוה"כ דמתניתין מיירי במבעט ביום הכפורים דאין יוה"כ מכפר עליו ניחא דהשתא מ"ל לאשם תלוי דיוה"כ ובל תאחר דאשם תלוי אפי' לר"ש במבעט ואדרבה לר"י כ"ש דניחא טפי הא דלא קתני חוץ ממי שעבר עליהם יוה"כ ובאינו מבעט משום דע"כ מתניתין במבעט איירי דאל"כ לא משכחת לה לאשם תלוי דהני תרתי דיוה"כ אלא לר"ל דאמר מבעט נמי יוה"כ מכפר היכי משכחת לה לאשם תלוי דיוה"כ ובל תאחר דכל אשם תלוי וכ"ת הא דיוה"כ מכפר על חייבי א"ת ה"מ בשאר עבירות אבל בעבירות דיוה"כ גופי' אינו מכפר על אשם תלוי דידיה וחייב להביא לאחר יוה"כ וכהאי גוונא אמר רבא בספ"ק דשבועות (דף י"ג) ובפ"ק דכריתות (דף ו') אליבא דרבי דס"ל יוה"כ מכפר נמי על שאינן שבין דמודה רבי בעבירות דיוה"כ גופיה דאינו מכפר והשתא משכחת לה לאשם תלוי של אוכל ועושה מלאכה ביוה"כ ובהכי הוי ניחא האי דאמרינן בפ"ד דכריתות (דף י"ח) דס"ל לכמה אמוראי אליבא דרבי דידיעות ספק מחלקת לחטאת ופריך רבה ב"ח מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית במנחה ה"נ דמחייב ב' חטאות פי' משום דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי ופירשו התוס' הא דנקט כזית חלב ולא נקט אוכל היתר דאיכא כרת משום יוה"כ דנקט שיעור זוטא כו' ולמאי דפי' ניחא הא דלא נקט באוכל היתר ומשום יוה"כ דאין יוה"כ מכפר על אשם תלוי דיומיה דהא ליתא שהרי מקשה התם מהא דתנן אכל ושתה בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת א' והא בין אכילה לשתיה א"א דלא הוה שהות ביום דמתיידע ליה וכיפר ליה דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי וקתני אינו חייב אלא א' ואי ס"ד ידיעות ספק מחלקת לחטאת ליחייב ב' חטאות ואם איתא דעל אשם תלוי דעבירות דיומיה אינו מכפר מאי פריך מאכל ושתה הא עבירות דיומיה הוא ואין יוה"כ קאי במקום אשם תלוי דידיה משו"ה אינו חייב אלא א' אלא ודאי ש"מ דיוה"כ אאשם תלוי דידיה נמי מכפר ועוד בלא"ה אין סברא לחלק בין אשם תלוי דיומיה לשאר א"ת דמנין לנו הא בשלמא הא דאמר רבא מודה רבי בכרת דיומיה מוכיח לה התם דאלת"ה כרת דיומיה לרבי היכי משכחת לה אבל אשם תלוי אפ"ת דמכפר אפילו אדיומיה לק"מ דאיכא למימר דאה"נ דאדיוה"כ לא מייתי אשם תלוי דלא מצינו בכתוב דניתי אשם תלוי אדיוה"כ והשתא תקשה הא דאמרן וי"ל משכחת לה דאכל או עשה מלאכה ביוה"כ סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביום לכפורי ליה וכהאי גוונא אמרינן התם ברפ"ק דשבועות כרת דיממא לרבי משכחת לה דאכל סמוך לשקיעת החמה דלא הו"ל שהות ביום לכפורי ליה ובפ"ק דכריתות קאמר דעביד עבידתא סמוך לשקיעת החמה:
ה"ק על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה. ונ"ל דה"ה נמי על לאו שאין בו מעשה ועל לאו שבכללות דדמו ללאו שניתק לעשה שאין לוקין עליהן והא דנקט לאו שניתק לעשה לרבותא נקט לה דאע"ג דמשכחת ביה צד מלקות בביטול העשה שבו לר"י דקתני ביטלו ולא ביטלו א"נ בדלא קיים העשה שבו לר"ל דתני קיימו ולא קיימו כדאמ' בפ"ג דמכות (דף ט"ו) אפ"ה תשובה מכפרת עליו כ"ש הני ל"ת דאמרן דקילי טפי דלעולם לית בהו צד מלקות דתשובה מכפרת עליהם וכ"כ מזה לעיל פ"ג (דף ל"ו):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |