גבורת ארי/יומא/סח/ב

גבורת ארי יומא סח ב

{{מרכז|בא לו - פרק שביעי

דף ס"ח ע"ב

בא לו כהן גדול לקרות פרש"י דילפינן ממילואים דאמרינן בפ"ק מנין שאף מקרא פרשה מעכב וקשה לי מנא ליה ללמוד יום הכפורים ממילואים לענין מקרא פרשה הא פרישה ז' אי לאו דכתב רחמנא לעשות לכפר למעשה יום הכפורים כדא' ריש מכילתין לא הוי נפקא להו מהדדי ולמאן דלא דרש לעשות לכפר נפקא ליה פרישה מסיני ובו' ימים סגי מן התורה אלא משום חשש טומאת ביתו איצטריך פרישה ז' מדרבנן כדאמרינן התם ועוד קשה לי דאם כן יהא מקרא מעכב ביום הכפורים כמו במילואים ולא מצינו שתעכב אבל בירושלמי אמרינן מנין לקריאת הפרשה ר' אידי בשם ר' יצחק ויעש מה תלמוד לומר כאשר צוה ה' את משה מכאן לקריאת הפרשה:

וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות קשה לי מדלא קאמר וכהן גדול עומד ומקבל ומברך על התורה לפניה כדרך דתני דמברך לאחריה על התורה אלמא א"צ לברך ברכת התורה לפניה ואמאי מ"ש לאחריה דמברך כדרך שמברכין בציבור ולפניה אין מברך מיהו הא לא קשיא אלא למאי דפרש"י לקמן דהאי על התורה דמברך לאחריה היינו ברכה שלאחריה בציבור שהוא אשר נתן לנו וכו' אבל בירושלמי א' על התורה הבוחר בתורה אם כן זהו ברכה חדשה שתיקנו אחר קריאת כהן גדול אבל אותן ברכות שתקנו על קריאת התורה בציבור לא תקנו לכה"ג דהא יחיד הוא מיהו בגמ' מפרש על התורה כדרך שמברכין בבית הכנסת והיינו ברכת אשר נתן לנו כדפרש"י ואם כן מאי שנא לפניה מלאחריה והרמב"ם בפי' המשנה פי' אלו הח' ברכות הא' אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו וכו' והיא הברכה הב' ואני תמה והא אנן תנן ומברך אחריה ח' ברכות אלמא כל הני ח' אחר הקריאה חשיב ולא קודם לה ועוד קשה לי הא לפי פי' דעל התורה הוי ב' ברכות אם כן שלמו לו מנין הח' ברכות הללו בעל ישראל וכמו שכתוב בפי' ואנן על שאר תפלה תנן אחר כך ומפרש בגמרא ועל שאר וכו' רנה תחינה וחותם בשומע תפלה אלמא שאר תפלה נמי בחתימת ברכה הויא ולדבריו הוה ליה ט' ברכות עם זו כיון דברכת התורה ב' ברכות הן ובתרתי חשיב להו והי' נ"ל כיון דקריאה זו של כהן גדול אינו חובת ציבור כקריאת ספר תורה בשבת ויום טוב ושאר ימים שקורין בספר תורה מתקנת נביאים דחובת ציבור הוי והכל חייבים בה מה שאין כן קריאה זו דכהן גדול אינו אלא חובתו לבד דרמי רחמנא עליה קריאת הפרשה ואין הציבור חייבים בשמיעתה וכדתני סיפא הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים כו' ולא מפני שאינו רשאי וכו' ומשמע דהאי לא מפני שאינו רשאי ארישא דהרואה כהן גדול כשהוא קורא נמי קאי דרשאי להניחו ולצאת אלמא אין קריאה זו אלא חובת כה"ג לבד משום הכי לא תקנו ברכה לפניה כדרך שתקנו בקריאת ציבור וסגי ליה בברכת התורה שבירך שחרית כמו כל אדם מיהו הואיל ומ"מ קריאה זו חשובה יותר מתלמוד תורה דשאר כל יחיד דרמי רחמנא עליה קריאת פרשה זו לפיכך עדיפא משאר ת"ת דיחיד ומברך לאחריה הואיל ואכתי לא בירך אותה כלל עד השתא מה שאין כאן לפניה דכבר בירך אותה תו לא צריך דלא חשיב כל כך כציבור לחזור לכפול ברכה שלפניה אלא דק"ל על תי' זה מהא דתנן פ"ז דסוטה (דף מ"א) גבי קריאת המלך משנה תורה במוצאי שביעית וקורא מתחילת אלה הדברים וברכות וקללות עד שגומר כל הפ' ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון משמע דאין מברך אלא ברכות של כהן גדול בלבד ולא ברכת התורה שלפניה ועוד דהא לא קאמר שמברך לפני קריאתו והא קריאה זו חובת ציבור הוא והכל חייבים בשמיעתה מן התורה כדכתיב למען ישמעו ואמאי אינו מברך לפניה וכי גרע מקריאת ציבור בשבת ויום טוב ושאר ימי הקריאה דאינן אלא תקנת נביאים ואפילו הכי מברך לפניה ואע"פ שבירך כבר חוזר ומברך וי"ל זה אלא שאין כאן מקומו ובחי' למס' סוטה יתבאר זה:

ומברך עליה ח' ברכות. בגמ' אפרש לה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף