גבורת ארי/יומא/סט/א
שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן קשה לי נהי דאמר רחמנא בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן מ"מ ד' בגדים הללו אחר עבודתן טעונין גניזה ואסור להנות בהן כדא' בפ"ק והניחם שם מלמד שטעונין גניזה ואסורין בהנאה כדא' לעיל בפ"ה (דף ס') דבגדי כהונה אלו כשנעשה מצותן מועלין בהן ואע"ג דצריך עדיין לעבוד בבגדי לבן אחר קריאה זו להוצאת כף ומחתה כדתנן לקמן בפירקין הא בגדי לבן של הוצאת כף ומחתה אחרים הן ופחותין מהם מאותן שעובד עבודת היום בהן ואין אלו ראוין לזה וכדא' בפ"ג דכולי עלמא מיהת דשחר עדיפי מנ"ל א"ק בד מובחר שבבד והא קריאת הפרשה הוא אחר גמר כל עבודת היום והא מסתמא בגדי לבן דעיקר עבודת היום טעון גניזה כמו אלו של הוצאת כף ומחתה וכיון דקריאה לאו עבודה היא וכבר נגמר כל עבודת היום מעתה אי אפשר להנות בהן והאיך קורא בהן הא מעתה טעונין גניזה ושמא י"ל למאי דסלקא דעתך השתא מתניתין ר"ד היא דאמר כשרין הן לכהן הדיוט אלא שלא ישתמש בהם ליום הכפורים אחר ומ"מ למאי דמשני שאני קריאה דצורך עבודה היא לרבנן נמי ניחא דהוה ליה צורך עבודה דעבודת היום משום הכי משום איסורא דוהניחם שם נמי ליכא דקריאה בתר עבודת היום גרירא לפיכך מותר לקרות בבגדי לבן שעבד בהן עבודת היום עוד י"ל דאע"ג דלהוצאת כף ומחתה צריך ללבוש בגדים אחרים פחותין משל עבודת היום אינו אלא לכתחילה ולמצוה אבל לא מעכב ובדיעבד נ"ל דשל עבודת היום כשרים להוצאת כף ומחתה וכיון דבדיעבד כשרים אכתי לא גמר מצותן ועדיין לא מטי זמן גניזתן ואיסור הנאתן ותי' זה נ"ל עיקר וכ"כ מזה פ"ג לעיל עוד עלתה על דעתי לחלק בענין אחר אלא שאצ"ל לכך ל"כ:
דילמא שאני קריאה דצורך עבודה היא קשה לי נהי דפרשת אחרי מות צורך עבודה היא משום דקריאתה מן התורה היא כדנפקא ליה בירושלמי מויעש כאשר צוה ה' את משה והאי קרא שם נאמר אחר עבודת היום אבל קריאת אך בעשור דלאו בההיא ענינא כתיב וכן בעשור שבחומש הפקודים ודאי קריאתן לאו מן התורה הוי והכי נמי מוכח לקמן גבי ורמינהו וא"מ בתורה וכמ"ש שם ואי בגדי כהונה לא נתנו להנות בהם איך קורא אותם בבגדי לבן ואפילו לפירש"י דקריאת הפרשה ממילואים נפקא ליה נמי אין לו ענין אלא קריאה דצוואת הקרבנות דומיא דמילואים אבל פ' אך בעשור דלא מיירי אלא בשאר חובת היום שאינו מענין הקרבנות כגון מצות עינוי ואיסור. מלאכה לא דהא כהאי גוונא קריאה במילואים ליכא:
מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים בפ"ה דפסחים משמע בהדיא דמחוסר כיפורים מעוכבין לאכול בקדשים כל כמה דלא אכלי כהנים הבשר דהכי אמרינן התם (דף נ"ט) דמחוסר כיפורים מביא כפרתו אחר תמיד של בין הערביים וטובל ואוכל בקדשים לערב ומשום עשה דהשלמה מעלה ומלינה בראש המזבח ופריך והא כ"כ דלא מתקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי בשר כו' וכמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא מתכפרי דתניא ואכלו אשר כופר כו' ומשני כיון דלא אפשר פי' להקטיר אימורים השתא משום עשה דהשלמה עשאום כמי שנטמאו או שאבדו כו' דתניא יכול נטמאו או שאבדו לא יהו כהנים זכאים בחזה ושוק תלמוד לומר והיה החזה לאהרן ובניו מ"מ וש"מ שמחוסר כפרה אינו רשאי לאכול בשר קודש כל זמן שאין הכהנים אוכלים מבשר חטאתם דאעפ"י שקרב חטאתו אין מתכפר לו ועדיין הוי מחוסר כפרה עד אחר אכילת כהנים את חטאתו והשתא לפי זה קשה לי הא דאמרינן בכולא תלמודא דחטאת העוף בא על הספק כגון ילדה ספק ולד מביאה חטאת העוף כדי לטהרה לאכול בקדשים ואינו נאכל מספק שמא לאו ולד ילדה והוה ליה מליקת חולין ונבילה ומאי. מהני הא לטהרה לאכול בקדשים כיון דאי אפשר לכהנים לאכול משום ספק נבילה ואי ולד מעליא ילדה אכתי מחוסר כפרה הויא ואינה מטוהרה על ידי חטאת עוף זה לאכול בקדשים ואע"ג דבספ"ד דנזיר יליף ריב"י מקרא דהזב את זובו לזכר או לנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על ספק פי' אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק פי' ספק לידה או זיבה דממין שמביאה על הודאי מביאה על הספק כזכר שמביא בהמה על הספק כעל הודאי ומסיים שם אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה כן לא אי אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקיבה שב' איסורין איסור נבילה ואיסור חולין בעזרה אלמא רבי קרא שמביאה על הספק אע"פ שאי אפשר ללמוד הא מהקישא שתהא נאכלת דהא ל"ד הכא חדא איסורא והתם תרתי ואפילו הכי מביאה מספק לטהרה לאכול בקדשים אלמא אין אכילת כהנים מעכב בחטאת עוף את הכפרה מלאכול בקדשים מגזירת הכתוב הא ליתא דהא אמרינן התם דר"י בר"י סבירא ליה דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא והאי ב' איסורין דקאמר דמתחזי כתרי איסורין מדרבנן והשתא לפי זה מן התורה ראוי חטאת העוף הבא על הספק להיות נאכלת מהקישא דנקבה לזכר דהא אין כאן שום איסור של תורה והא דאינו נאכל אינו אלא מדרבנן והשתא תקשה האיך מביאה חטאת עוף על הספק לריב"י כיון דראוי לאכילת כהנים מן התורה אכילתה מעכבת לכפרה ואכתי מחוסר כפרה הויא ואי אפשר לה לאכול בקדשים וכיון דאינו נאכל מדרבנן אין מטוהרת לאכול בקדשים ואם ילדה ודאי נמצאת מחוסר כפרה של תורה אוכלת בקדשים וי"ל ע"ד מה שפי' התו' שם בפ"ה דפסחים שהקשו מנטמא בשר איך זורק את הדם כיון דלא חזי בשר לאכילה ותי' דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמא אחר כך או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים והכי נמי איכא למימר בהא דחטאת העוף הבא על ספק דאין מטוהרת לאכול בקדשים בו ביום עד למחרת שכבר נעשה נותר ליום ולילה ומעתה אין אכילת כהנים מעכבת כפרה ולפי זה בחטאת העוף הבאה על הספק אי אפשר לאכול בקדשים משום ספק מחוסר כיפורים עד יום המחרת וזה חומר בספק מבודאי שאפשר למחוסר כיפורים לאכול בקדשים קודם לכן כיון דאיכא אכילת כהנים והשתא דאתית להכי י"ל דאפי' למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא נמי אינה אוכלת בקדשים עד למחרת ואיכא נמי למימר כיון דאינו ראוי לאכילת כהנים מספק הוה ליה כנפסל ביוצא או נטמא ונעשה נותר לא מעכב אכילה ומתכפרין בעלים ומותרים מיד בקדשים וכן נראה עיקר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |