רש"י/יומא/סח/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ישנים ריטב"א חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לצפונה של ירושלים. שכל מעשה חטאת בצפון:
אבית הדשן. צריך שיקדים לשם דשן המזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלתנא קמא לא צריך:
רבי אליעזר בן יעקב הוא. דאמר לא אשמועינן אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:
ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי. ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:
השורף. המתעסק בצרכי שריפתן בגופן דכתיב אותם כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:
דשויה חרוכא. דהוי ניתך הבשר ואפר מיהו לא הוו לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא ביה לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה חרוכא לא מטמא דלא פר מיקרי:
מתני' אמרו לו לכהן גדול וכו'. שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה:
דירכאות. בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חבירו הסמוך לירושלים דירכאות בלע"ז רידר"יגרדש:
עד בית חדודו. הוא ראש המדבר ושם נתקיים ושלח את השעיר במדבר:
הולכין מיל. כדאמרן לעיל (סו:) מיקירי ירושלים מלוין אותו עד סוכה הראשונה:
גמ' נעשית מצותו. ומתחיל לקרות הפרשה:
בא לקרות. את הפרשה דילפינן ממלואים דאמרינן[1] בפ"ק (דף ה:) מניין שאף מקרא פרשה מעכב וכו':
אם רצה לקרות בבגדי בוץ. שהוא לבוש עכשיו שעבד בהן עבודת היום:
אצטלית. לבוש כמין חלוק:
בית הכנסת. היה סמוך לעזרה בהר הבית[2]:
חזן הכנסת. שמש[3]:
ראש הכנסת. על פיו נחתכין צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע מי עובר לפני התיבה:
ואך בעשור. שבפרשת אמור אל הכהנים:
שבחומש הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל ופרשת פינחס באותו ספר ושם המוספין אמורין:
קורא על פה. טעמא מפרש בגמרא:
ואומר יותר ממה שקריתי וכו'. בגמרא מפרש טעמא:
על התורה. ברכה של אחריה אשר נתן לנו וכו':
ועל העבודה. רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה נעבוד:
ועל ההודאה. מודים אנחנו לך עד הטוב לך להודות על העבודה מברך בשביל העבודה שעבד והודאה סמוכה לעבודה דכתיב זובח תודה יכבדנני (תהלים נ) אחר עבודה תודה והיא הודאה:
על מחילת העון. מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכו' עד מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו':
על המקדש. מתפלל על המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש:
ועל הכהנים. מתפלל על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן וכן על ישראל:
ועל שאר התפלה. מפרש בגמרא:
גמ' נתנו ליהנות. נתן רשות ליהנות בהן בלא שעת עבודה:
שינה הוא דלא. שמא יפיח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ מלשון התוספות יו"ט (פ"ז מ"א) משמע שגרס "ואמרינן". וכוונת רש"י שאחרי שלומדים כל הפרשה ממלואים יש לנו ללמוד גם ענין זה שמקרא פרשה מעכב.
- ↑ בחנוכת הבית (לרבי מלכיאל אשכנזי אות יג) כתב בית הכנסת אחד היה בתוך הר הבית ששם היו מתפללין פרק ז' דיומא חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת, וכתב רש"י בית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר הבית ע"כ, ונראה שהיה בצד דרום כי שם היו רוב הלשכות, ועוד שבצד ההוא היה רוחק הרבה מחומת הר הבית לחומת העזרה יותר משאר הרוחות כדתנן במשנה א' פ"ב דמדות, עכ"ל. ובתפארת ישראל (תענית פ"ב מ"ה) כתב שהיה בית הכנסת במזרח העזרה. ובעזרת כהנים כתב שהיה בצפון.
- ↑ בסוטה (מ:) פירש רש"י שהוא שמש הכנסת שטורח עסקי הכנסת עליו להכניסו ולהוציא להפשיט התיבה ולהכין הכל. ובטעם שנקרא חזן כתב התוספות יום טוב (שבת פ"א מ"ג ד"ה החזן) שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור. ובפירוש ריב"ן למסכת מכות (כב:) כתב: חזן, שמש הקהל, ולא מצאתי בו שום משמעות. ובגליון ש"ס וילנא נדפס בשם רש"ל שפירש שהוא לשון חוזה, פירוש רואה צרכי העיר, וציין לדברי רש"ל אלו התוספות יום טוב (יומא פ"ז מ"א). וכפירוש זה כתב גם בערוך (ערך חזן).