אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/מב

יום ראשון יב סיון - מסכת יומא דף מב

האם פרה אדומה מכפרת?

שיעור לשון של זהורית, בפרה, מצורע ושעיר המשתלח

הגמרא במסכת יומא (מא:) דנה בשיעורם של שלש לשונות של זהורית בלשון חז"ל או תולעת שני בלשון התורה, את האחת יש להשליך אל שריפת הפרה האדומה, השניה נקשרת אל ראשו של השעיר המשתלח לעזאזל ביום הכיפורים והשלישית כחלק מהאגודה עמה מזים על המצורע לכשנטהר.

בהמשך הסוגיא (מב.) מביאה הגמרא את דברי רבי יוחנן המעיד על כך שנחלקו תנאים בשיעורה של תולעת השני המושלכת אל שריפת הפרה, החולקים: רבי שמעון בן חלפתא ורבנן, חד אמר משקל עשרה זוז וחד אמר משקל שקל (זוז אחד). לעומת דעתו של רבי יוחנן שמחלוקת התנאים מתייחסת ללשון של זהורית שנשרפת עם הפרה, מובאת בגמרא דעתו של רבי ירמיה מדיפתי שהעיד בפני רבינא ש"לא בפרה פליגי אלא בשעיר המשתלח פליגי". כלומר, מחלוקת התנאים אם שיעור הלשון היה עשרה זוז או שקל לא התייחסה ללשון של פרה אדומה אלא ללשון של שעיר המשתלח ביום הכיפורים.

הגמרא אף מוסיפה ומביאה סימן שהניחו בדבר, כדי שיקל על הלומדים לזכור שאכן המחלוקת היתה בנוגע לשעיר המשתלח ולא בנוגע לפרה אדומה: "וההוא יומא נח נפשיה דרביא בר קיסי, ואנחו בה סימנא: רביא בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח". כלומר, באותו יום [לדעת רש"י: אותו היום בו נחלקו רבי שמעון בן חלפתא ורבנן, ולדעת הרש"ש: ביום בו העיד רבי ירמיה מדיפתי בפני רבינא] מת רביא בר קיסי שהיה חכם, ובכך נרמז שהמחלוקת היתה לגבי שעיר המשתלח, כי יש קשר בין מיתתו של רביא בר קיסי שהיה חכם - ומיתת צדיקים מכפרת, לשעיר המשתלח - שאף הוא מכפר על עוונתיהם של ישראל, ככתוב (ויקרא טז כב): "ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה".

מיתת צדיקים מכפרת מבגדי כהונה ופרה אדומה

רש"י (ד"ה מכפר) מביא את מקור הדברים לכך שמיתת צדיקים מכפרת, מדברי הגמרא במועד קטן (כח.): למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת.

המעיין בגמרא שם ימצא שרש"י בחר להביא דווקא את דרשת הגמרא השניה בנושא זה, ולא את דרשת הגמרא הראשונה: אמר רבי אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת.

הסיבה לכך שנמנע רש"י מלהביא דרשה זו, פשוטה. הגמרא הלא באה לתת רמז לכך שמחלוקתם של רבי שמעון בן חלפתא וחכמים היתה לגבי שעיר המשתלח ולא לגבי פרה אדומה, ובשל כך הביאה הגמרא רמז שבאותו היום מת רביא בר קיסי, ומיתתו המכפרת תעלה בזכרוננו דבר נוסף המכפר, דהיינו שעיר המשתלח ולא פרה אדומה. ואם כן דרשת רבי אמי הלומד לכפרת מיתת צדיקים מכפרתה של פרה אדומה, סותרת למעשה לדברי הגמרא בסוגייתנו, כי אם אכן גם פרה אדומה מכפרת כמיתת צדיקים, איזה רמז יש ממיתתו של רביא בר קיסי באותו היום לכך שמחלוקתם היתה לגבי שעיר המשתלח המכפר, הלא אף פרה אדומה מכפרת.

קושיה זו לה רומז רש"י, מפרשים שאר הראשונים, התוספות ישנים, התוספות רא"ש והריטב"א. כולם מתנבאים בסגנון אחד שאין זה רמז גמור אלא שידעו את כל המשפט המרמז, כלומר השמועה עברה באופן זה ש"רביא בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח" וממילא אף שגם פרה מכפרת אך הרמז היה מעצם המשפט שנאמר ולאו דוקא מתוכנו.

ועוד יישבו, ששעיר המשתלח עיקרו לכפרה ואילו פרה אדומה למרות שהיא מכפרת אך עיקרה לשם אפרה לטהרת טמאי מתים ולא לכפרה.

קושיית הגבורת ארי מדברי הגמרא "ופרה לאו בת כפרה היא"

קושייה דומה מקשה הגבורת ארי על דברי הגמרא בתחילת המסכת (ב.) שם לומדת הגמרא שיש להפריש את הכהן הגדול שבעה ימים קודם יום כיפור ואת הכהן השורף את הפרה שבעה ימים קודם שריפתה, מהפסוק (ויקרא ח לד) "כאשר עשה ביום הזה ציווה ה' לעשות לכפר עליכם", לעשות - אלו מעשי פרה, לכפר - אלו מעשי יום הכיפורים.

הגמרא דנה מדוע נלמד שני דינים אלו מפסוק זה, שמא לא נכתב הפסוק אלא ללמדנו את אחד מדיני ההפרשה. ובחשבון הדברים אומרת הגמרא שאי אפשר לומר שהפסוק כולו הולך רק על מעשה פרה אדומה כי "לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא".

על כך מקשה הגבורת ארי: קשה לי הא אמרינן בפ"ג דמועד קטן אמר רבי אלעזר למה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת - אלמא פרה בת כפרה היא.

ביישובו השני דורך הגבורת ארי בדרכם של הראשונים הנזכרים. עיקר פרה לאו לכפרה אתיא, אלא כדי להזות מאפרה על הטמאים. אלא שאגב גררא מקופיא מכפרת נמי על מעשה העגל. אך כיון שעיקרה לאו לשם כפרה לא מסתבר שהפסוק בו נאמר "לעשות לכפר עליכם" מתייחס לפרה אדומה, כי לא היה לפסוק לקרותה על שם החלק הטפל שבה אלא על שם עיקרה שהוא לטהר את הטמאים.

רק הפרה הראשונה כיפרה על מעשה העגל

ביישובו הראשון מיישב הגבורת ארי את הקושיא בסגנון אחר. הטעם שפרה אדומה "מכפרת" הביאו התוספות (מו"ק שם ד"ה מה) מהמדרש, משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך, אמר המלך תבוא אמו ותקנח צאת בנה. ממילא יש לומר שטעם זה לא שייך אלא בפרה הראשונה שנעשתה על ידי משה, היא שנעשתה במדבר אחרי מעשה העגל באה גם ככפרה על חטא העגל, אבל שאר הפרות האדומות שנעשו לדורות אינן מכפרות כלל.

בדברים אלו מתיישבת הערה גדולה עליה עמדו בדברי רש"י. בתחילת פרשת חוקת (במדבר יט ב) על הפסוק "זאת חוקת התורה", מפרש רש"י: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. לפיכך כתב בה 'חוקה' גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה. הרי שמצות פרה היא חוקה ש"מה טעם יש בה".

לעומת זאת, בהמשך הפרשה (אחרי פסוק כב) מביא רש"י מדרש אגדה מיסודו של רבי משה הדרשן, ומביא את דברי המדרש שהביאו התוספות הנ"ל, משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל. הרי שיש טעם נכבד למצוה זו, וסתרו דבריו של רש"י.

לאור דברי הגבורת ארי, מתיישבים דברי רש"י כפשוטם. פרה אדומה אותה עשו דור המדבר אכן באה לכפר על מעשה העגל, אך עיקר מצות פרה אדומה זו והפרות שאחריה עודנה חוקה ללא טעם.

ביאור חטא העגל ואופן הכפרה על ידי מעשה הפרה

מהלך מחודש ונפלא אמר בענין זה רבי שמעון אשר גולדברג, זאת בהקדם דברי הרמב"ן (שמות לב א) בביאור חטא העגל: אבל הענין כמו שאמרתי, שלא יבקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה ויקבלו עבודת אלהותו עליהם. אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. מוסיף על כך רבי יצחק אייזיק שר (לקט שיחות מוסר, ח"א עמוד רל): בני ישראל עשו את העגל על פי שכלם לעשות כרובים בלי רצון ה', שעל זה הוזהרו בלאו דלא תעשון אתי אלהי זהב. אע"פ שלא היה בו משום מחשבת עבודה זרה, אבל עצם ההליכה אחר עצת השכל ולא אחר ציווי התורה הרי זו עבודה זרה ונחשב כמומר לכל התורה כולה.

הכפרה על חטא זה בדמות שריפת הפרה אינה דומה להבאת קרבן, אין זה מעשה הקרבה המרצה ומכפר, אלא דווקא עשיית מעשה שהוא בגדר "חוקה" ו"גזירה" ללא הליכה אחר עצת השכל, היא היא הכפרה על מעשה העגל.

נמצא שאכן מעשה הפרה כשלעצמו אין בו טעם גלוי והיא אינה עשויה לכפרה כי אם לשם אפרה לטהרת הטמאים. אלא שהכפרה באה על ידי עשיית מעשה זה שהוא "ללא טעם". נקודה זו נמצאת אף במיתת צדיקים המכפרת, כשאדם גדול נפטר אף אנשים קטני שכל מבינים שאין במה לתלות מיתתו אלא ברצון ה' יתברך וזה עצמו גורם הכפרה.

ממילא אין כל סתירה בין מאמר חז"ל מה פרה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת, לדברי הגמרא בסוגייתנו הנוקטת שרק שעיר המשתלח מכפר ולא פרה אדומה, ולדברי הגמרא בתחילת המסכת האומרת כי "פרה לאו בת כפרה היא". ומבוארים גם דברי רש"י המגדיר את מעשה הפרה כחוקה וממשיך ומבאר את אופן הכפרה הנעשית על ידי הפרה, כי הכפרה היא פועל יוצא מעשיית מעשה הפרה, אך אינה תוכן המעשה - שהוא נשאר בגדר חוקה.