גבורת ארי/יומא/ל/ב
משום דבעי למירמא אחריתי עליה לשכות המצורעים ק"ל מאי פריך דלמא הא דאר"י דמצורע צריך טבילה מיירי בדלא הביא קרבנותיו ביום השמיני דהא לא אמר ר"י באידך מתני' דמצורע אין צריך טבילה אלא משום שכבר טבל מבערב ומשום זמן מועט דמן הלילה עד למחר שהוא מביא קרבנותיו לא חיישינן שמא נטמא בינתיים אבל במאחר יותר לא אמר דא"כ אין לדבר סוף דכי נאמר דאפי' מאחר קרבנותיו ימים רבים אחר הטבילה דא"צ טבילה הוא ודאי לא וכ"ת הא דמאחר קרבנותיו אחר ח' לא שכיחא ומש"ה אין ראוי לקרות עיקר שם הלשכה ע"ש טבילת המצורע שלא בזמנה כיון דלא שכיח ליתא שהרי משני הא דטבל הא דלא טבל בזמנו והא ודאי לא שכיח יותר לאחר הטבילה אחר ז' כיון דבימי סיפורו צריך לישב בחוץ לאהלו אין דרך לאחר וכ"ש למ"ד טבילה בזמנה מצוה דאין דרך לאחר ואפ"ה אי לאו משום קושיא דהערב שמש בעי הוי מוקי להא דלשכת מצורעים בדלא טבל בזמנו אע"ג דל"ש וי"ל מש"ה לא מוקי במאחר קרבנותיו מיום השמינו ולהלן משום דכי מביאם בזמנו א"צ טבילה דזמן מועט כזה ל"ח ר"י לשמא נטמא א"כ אין כאן משום סרך טבילה אפי' אי מביא קרבנותיו מיום ח' ולהלן ואפי' לאחר זמן ל"ל בה דאפי' אי נטמא ביום הח' או אחריו אפ"ה מותר להכניס ידיו לבהונות בטומאה דאמ' הואיל והותר לצרעתו דהא אכתי מחוסר כיפורים הוא והתירה לו התורה להכניס ידיו לעזרה לבהונות הותרה לו נמי לשאר כל הטומאות דהכי אמרינן רפ"ג דזבחים (דף ל"ב) דאמר עולא טמא שהכניס ידיו לפנים לוקה דביאה במקצת שמה ביאה ופריך עלה מהא דתניא מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי בו ביום וטבל אמרו חכמים אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה יכנס מוטב יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיו לבהונות אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא ומשני שאני מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו אבל בנטמא בשביעי לאחר הטבילה א"נ בליל ח' קודם היום לא אמרינן הואיל כדאמ' בפ"ק דיבמות (דף ח') מי לא מודה עולא שאם ראה קרי בליל ח' שאין מכניס ידיו לבהונות שלא יצא לשעה שהוא ראוי להביא בה קרבן אלמא ביום ח' שכבר הותר לו לצרעתו אם אירע לו טומאה אחרת אמרינן הואיל והותר הותר אבל בליל ח' כ"ש קודם לא אמרינן הואיל והותר מש"ה לר"י דס"ל טבילה זו משום סרך טומאה אי לאו טעמא שכבר טבל מבערב ולא חיישינן בזמן מועט כזה לטומאה היה צריך טבילה שמא נטמא בליל ח' או ביום ז' אחר שטבל דל"ל הואיל והותרה כיון דלא יצא בשעה שראוי להביא קרבן אבל השתא דלא חייש ר"י משעת טבילה עד שעה שהוא ראוי להביא קרבן בח' שמא נטמא בינתיים כדקאמר שכבר טבל מבערב מעתה אפי' אי נטמא בח' ומח' ולהלן אפי' לימים רבים ל"ל בה דאמרינן הואיל והותרה והשתא פריך שפיר לר"י טבילה למצורע ל"ל אפי' במאחר קרבנותיו דכיון דל"ח לשמא נטמא לאחר טבילה עד יום ח' שיצא לשעה הראוי להביא קרבנותיו אפי' אי נטמא מעתה אפי' לאחר ימים ל"ל בה וראוי להביא קרבנותיו ולהכניס ידיו לבהונות אפי' אם נטמא ואין כאן סרך טבילה מעתה ואע"ג דרבא אמר התם מצורע התירא הוא להא אישתרי ולהא לא אישתרי ול"ל דרבא לדבריו דאביי קאמר דאמר התם מצורע התירא הוא טומאה דחויה היא וכו' וא"ל רבא אם באת לחלק בין התירא לדחוי' איפכא מסתברא אבל לרבא גופיה אין חילוק דס"ל בין בהתירא בין בדחוי' אמרינן הואיל ליתא דבע"כ בהתירא ל"ל לרבא הואיל דהא התם בפ"ק דיבמות אמר רבא לאסור ערוה אין צריך קרא דאין עשה דיבום דוחה ל"ת שיש בו כרת והקשו התוס' הא איצטריך לנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דלא נימא הואיל והותר אשת אח הותר נמי אחות אשה וכההיא דעולא הואיל והותר לצרעתו ולא תירצו כלום ולי לק"מ דרבא לטעמיה דאמר בהא דעולא דבהתירא כמו מצורע לא אמרינן הואיל דלהא אישתרי ולהא לא אישתרי וה"נ גבי יבום דאשת אח דהתירא הוא אין סברא לומר הואיל והותר מש"ה קאמר רבא לאסור ערוה לא צריך קרא מ"מ ש"מ דרבא ס"ל דל"א גבי התירא הואיל והותרה מ"מ כיון דעולא ורב יוסף ואביי ס"ל התם דאמרי' בהתירא הואיל והותרה לא מצי לשנויי הכי וכ"ת אכתי הו"ל לשנויי בדלא הביא קרבנותיו בח' ואי משום דא"ל סרך טומאה משום הואיל והותרה וכההיא דעולא לא דמי דהא מדנקט וראה קרי בו ביום וטבל משמע דוקא טבל דקלישא טומאתו אמרינן הואיל והותרה למחוסר כיפורים דמצורע הותר לטבול יום דקרי ואע"ג דמחוסר כיפורים קיל מט"י דקי"ל טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים אין זה הואיל והותר מקל לחמור דמחוסר כפורים נמי יש בו חומר מט"י דמחוסר מעשה משא"כ בט"י דשמשא ממילא ערבי מש"ה שקולין הן וכדאמר רבא בפ"ב דזבחים (דף י"ח) ל"ל דכתב רחמנא ט"י ומחו"כ כו' ש"מ דאמרינן הואיל והותרה ממחו"כ לט"י דבני חדא בקתא נינהו אבל אם לא טבל הב"ק עדיין ודאי לא אמרינן הואיל והותרה למחוסר כפורים דצרעת הקל הותרה לטומאתו דמקל לחמור לא אמרינן הואיל ואכתי המ"ל דהא דמצורע טעון טבילה לר"י בהביא קרבנותיו לאחר ח' ומשום סרך טומאה דכ"ז שלא טבל לטומאתו ל"ל הואיל ממחו"כ לטמא דהו"ל מקל לחמור דמש"ה נקט התם וטבל דל"ל הא דנקט וטבל דאי לא טבל הא קיי"ל בעל קרי משתלח חוץ לב' מחנות משא"כ מחוסר כפורים דמצורע דמותר במחנה לויה והא על מחנה לויה ל"ל הואיל והותרה לצרעתו דהא משום מחוסר כפורים דצרעת לא נאסר בה מעולם ואי משום דעל מחנה לויה י"ל יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת הא לא תעשה נמי איכא ולא יטמאו את מחניהם ובבעל קרי פרט בי' קרא ל"ת ואל יבוא בתוך המחנה אבל השתא דטבל מה"ת מותר במחנה לויה דהא עשה שאין בו כרת עשה דרבנן קאמר דהא דאר"י ד"ת אפי' עשה אין בו לאו לאפלוגי דהא לאו תנא הוא אלא לפרושי כדפי' התוס' התם הא ליתא דהתם מוכח דלגבי פסח אמ' הואיל והותרה מאיסור מחנה א' לאיסור בב' מחנות דהא אמרינן רובן טמאי מתים בע"פ דט"מ הותר ברוב ציבור ונעשו זבין הואיל והותר לטומאתן הותר לזיבתן ומדאמר ונעשו זבין בע"כ בזבין בעלי ב' ראיות איירי דטומאת ז' דאי בעלי ראי' א' דהו"ל כבעל קרי לטומאת ערב וטובל בו ביום למה נקט ונעשו זבין הול"ל ונעשו בעל קרי דשכיח טפי מזיבה וכדנקט נמי בההיא דמצורע שחל ז' שלו בע"פ וראה קרי אע"כ בזבין של ב' ראיות איירי ובע"כ נמי שנעשו זבין בשעת שחיטת פסח שהוא לאחר חצות די"ד דכבר יצאו לשעה שהותרו לטומאתן דאלו נעשו זבין קודם חצות דעדיין לא הותרו לטומאתן בשעה שנעשו זבין בכה"ג ל"ל הואיל והותרו דהא מודה עולא בראה קרי בליל ח' שאינו מכניס ידיו לבהונות שלא יצא לשעה שראוי להביא קרבן וה"נ דכוותיה וכיון דמיירי בנעשו זבין בעלי ב' ראיות בע"כ דטומאת ז' הווין א"כ הו"ל טמאים גמורים ולא ט"י וקיי"ל דזב בעל ב' ראיות אסור במחנה לויה כדאמר בפ"ק דמגילה וט"מ קיי"ל דמותר במחנה לויה והאיך אמר הואיל והותרו מטומאתן לזיבתן נהי דבמחנה שכינה א' הואיל והותרה במחנה לויה מאי איכא למימר הא לא שייך התם הואיל והותרה דהא משום ט"מ מעולם לא נאסר במחנה לויה אע"כ ש"מ דעשה שיש בו כרת דוחה אפילו עשה ול"ת שאין בו כרת וכמש"כ התוס' גופייהו גבי הא דאמר רב אשי התם לענין מלקות אתמר ומש"ה נקט ר"י בנעשו זבין ולא ב"ק לרבותא אע"ג דבנעשו זבין א"א בלא דחית עשה ול"ת אפ"ה עשה דפסח דבכרת דוחה אותן משו"ה א"א לומר הא דנקט וטבל משום דאינו דוחה לעשה ול"ת ובע"כ הא דנקט וטבל משום דאל"כ הו"ל מקל דמחוסר כפורים לחמור ולא אמרינן בכה"ג הואיל והותרה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך דר"י אדר"י לוקמי להא בהביא קרבנותיו לאחר ח' מש"ה צריך טבילה י"ל דאע"ג דהכי הוא דעשה דפסח שבכרת דוחה אפי' לעשה ול"ת של תורה כדמוכח ההיא דרובן זבין ונעשו ט"מ מ"מ נקט וטבל גבי ראה קרי בע"פ משום דקיי"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה ל"ת וה"נ כיון דבעל קרי עולה ביומו ע"י טבילה מטומאתו דשוב פקע איסור של תורה ממחנה לויה ואין בו אלא איסור דרבנן חייב לטבול משו"ה נקט וטבל ולא משום דלא אמרינן הואיל והותרה מקל לחמור ולפ"ז י"ל דמש"ה לא משני בדלא הביא קרבנותיו בח' דאפ"ה א"צ טבילה מטעם הואיל והותרה וכ"ת אכתי ניבעי טבילה משום סרך טומאה דשמא נטמא בטומאה שאסור לכנוס למחנה לויה דביה א"ל הואיל והותרה לצרעתו דהא מחו"כ דמצורע מותר במחנה לויה הא לאו מילתא היא דלא גזרינן טבילה משום סרך טומאה אלא במחנה שכינה דחמיר דבכרת אבל משום סרך טומאה דמחנה לויה דקיל לא דהא תנן אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול לר"י הוי טעמא משום סרך טומאה ואפ"ה במחנה לויה לא גזרינן מטעמא דפי' ואל תפקפק עוד בהאי טעמא דפי' דמש"ה לא מוקי בהביא קרבנותיו לאחר ח' משום דל"ל בהא משום סרך טומאה דאמרי' הואיל הא כיון דאמר' מודה עולא בנטמא בליל ח' א"כ בתר ח' מיום ט' ולהלן כיון דקדמו לילות לימים הלילות דאינן ראויות לקרבן מפסיקות בין הימים ואכתי בעי טבילה משום סרך טומאה דל"ל הואיל והותרה דכיון שנכנסה לילה נתבטל ראיית הקרבן וכשהאיר היום דחוזר וניער השעה שראויה להביא קרבן והותר לצרעתו אינו חוזר וניער אלא מכאן ולהבא וכבר קדמה הטומאה לשעה שהותר לצרעתו דאילו טומאה בלילה שעברה נמי איתא אבל היתר צרעת לבהונות ביממא איתא בלילה שעברה ליתא וי"ל דלילה אינו מחוסר זמן:
נימא רבנן דפליגי עליה דר"י כב"ז ס"ל פי' התוס' ה"ה כר"י נמי ס"ל דע"כ לא פליגי ב"ז ור"י אלא אי דאורייתא או דרבנן אבל תרווייהו מודו דטהור הנכנס לעזרה בעי טבילה אלא נקט ב"ז משום דעיקר השאלה נשאלה ממנו והשיב דבעי טבילה משמע מדברי' דאפי' לר"י דאמר סרך טבילה היא זו מצי ס"ל להאי תנא דאפ"ה מצורע נמי צריך טבילה והיינו כדפי' לעיל גבי במאי קמיפלגי מ"מ דבריהם צריך תיקון אמאי נקט ב"ז יותר מר"י אי משום דעיקר השאלה נשאלה ממנו הא לא נשאל על עיקר הדבר אי צריך טבילה או לא אלא שאלו ממנו טעם טבילה זו למה אלמא פשיטא להו דצריך טבילה ולא שאלו אלא טעמא מאי ונ"ל דלרבותא נקט כב"ז ס"ל פי' איכא למימר דס"ל אפי' כב"ז דמחמיר דס"ל דטבילה זו מה"ת היא או דילמא שאני מצורע דדייש בטומאה פי' ומקילי ביותר ול"ל אפי' טעמא דר"י דסרך טבילה וא"צ טבילה אלא מצורע לחוד והשתא נקט לב"ז דאיכא בשני הצדדים ביותר רבותא די"ל דמחמרי רבנן ביותר כב"ז א"ד מקילי ביותר אפי' מדר"י ומ"מ הא נמי מבעי ליה דאפ"ת כר"י ס"ל דסרך טבילה בעלמא היא ואין לה עיקר מה"ת אפ"ה בהא לא ס"ל כוותיה דאמר מצורע א"צ טבילה אלא צריך טבילה אע"פ שטבל מבערב דזה כ"ש הוא כיון דמבעי להו אפי' אי כל אדם א"צ טבילה אפ"ה מצורע מגרע גרע וצריך טבילה כ"ש אי ס"ל דכל אדם צריך דמצורע נמי לא גרע וצריך טבילה וזה סיוע למאי דפי' לעיל וזה ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |