אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/ל

יום שלישי כט אייר – מסכת יומא דף ל

נכנס או הכניס ידו לבית הכסא ולא עשה צרכיו

כל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים

במשנה (יומא כח.) למדנו: זה הכלל היה במקדש כל המיסך את רגליו [-נקבים גדולים] טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים. ובגמרא (כט:-ל.): בשלמא רגלים משום ניצוצות [- שניתזו עליהם], אלא ידים מאי טעמא? אמר רבי אבא זאת אומרת מצוה לשפשף [בידו ניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו שלא יצא בהן לחוץ ונראה ככרות שפכה. רש"י].

ובתוספות ישנים הביא בשם ר"ת שמכאן יש ללמוד שהנכנס להשתין מים אינו צריך ליטול ידים אם לא שיפשף.

נכנס לבית הכסא ולא עשה צרכיו

בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן ב, שאלה ג) הוכיח מדברי התוספות ישנים בסוגייתנו לנדון הפוסקים בדין הנכנס לבית הכסא ולא עשה צרכיו, אם חייב נטילת ידים משום רוח רעה. שהפרי מגדים (מש"ז סימן תריג סק"ב) נקט שצריך נטילה אפילו אם לא עשה צרכיו. וכן פסק להלכה המשנה ברורה (סימן ד סק"מ). ובספר "אלא ד' אמות" (פ"ב ס"ט) הביא מעשה רב שכשבדק הגר"ח קניבסקי בית הכסא בבדיקת חמץ לא נטל ידיו אלא פעם אחת.

אמנם בדברי המגן אברהם (סימן רכז) דנו הפוסקים אם לדעתו במקרה כזה צריך נטילה או לא. שהשו"ע שם פסק שאם היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק, אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא. ועל כך כתב המגן אברהם שמדובר באופן שלא נגע עדיין במקום הטינופת ולא עשה צרכיו או שמדובר באופן שיכול ליטול ידיו. ומכך הוכיחו מקצת מהאחרונים שמשמע להדיא בדבריו שאפילו אם נכנס כולו לבית הכסא, אם לא עשה צרכיו ולא נגע במקום הטינופת אינו צריך ליטול ידיו. כך למדו בדבריו הארצות החיים (סימן ד סקע"ה), כרם שלמה (או"ח סימן ז) וציץ אליעזר (שם).

אמנם הפרי מגדים (א"א סימן רכז סק"ב) נקט שהחילוק הוא רק שלגבי ברכה אם אך נכנס ולא עשה צרכיו יכול לברך מיד כשיוצא, משא"כ בעשה צרכיו. אך אין להוכיח מכאן לעצם חיוב הנטילה ביוצא מבית הכסא משום רוח רעה שחייב אפילו אם לא עשה צרכיו. ומאידך בסימן ז' (א"א סק"א) רצה תחילה לבאר שכוונת המגן אברהם שלא צריך ליטול ידיו כשיוצא מבית הכסא ושוב חזר והסתפק שמא כוונתו רק לחלק שיכול לברך מיד כשיוצא אך לא לפוטרו מחובת הנטילה. וכן הביא נדון זה הביאור הלכה (סימן תריג).

ובביאור הגר"א (סימן ד סקכ"ב) ציין לדברי הגמרא בב"ק (יז.) שאמרו על רבי יוחנן כי הוי עייל לבית הכסא לא הוי פשיט לן עד דמשי ידיה. ובזוהר (בראשית י:) מבואר ש"רוחא חדא אית בכל בית הכסא בעלמא דשרי תמן", ובספר ברית עולם להחיד"א על ספר חסידים (סימן תתכג) הוכיח מלשון הזוהר שאפילו אם לא עשה צרכיו ולא נגע בבשרו, שורה עליו רוח הסטרא אחרא מחמת עצם הכניסה. וכן הוכיח בארצות החיים (סימן ד סקע"ה) והביא כן בשם מהר"ם די לונזאנו וספר תורת אמת ואליה רבה (סימן רכז).

ומעתה כתב הציץ אליעזר שיש להוכיח מדברי התוספות ישנים בסוגייתנו לנדון זה. שהרי מלשונם שכתבו "שהנכנס" להשתין מים כו', משמע להדיא שאפילו אם נכנס לבית הכסא אינו צריך ליטול ידיו כל עוד שלא עשה צרכיו או שפשף.

הכניס ידו אחת לבית הכסא אם ביאה במקצת שמה ביאה

ולדעת הסוברים שיש ליטול ידיו כשנכנס לבית הכסא אף בלא עשיית צרכים, הסתפק הציץ אליעזר שם האם מכניס ידיו או יד אחת בלבד לחלל בית הכסא טעון נטילת ידים, מי אמרינן בזה ביאה במקצת שמה ביאה או לא.

וכתב, שבספר לב חיים להגר"ח פלאג'י (ח"ב סימן ב) נקט דרך אגב בפשיטות שצריך ליטול את ידיו, וכ"כ גם בספרו רוח חיים (או"ח סימן ג סק"ג וסימן עז סק"ב), והקשה עליו מנין לו פשיטות זו שאומרים לגבי זה ביאה במקצת שמה ביאה.

ושוב הביא מדברי המהרש"ם בספרו דעת תורה (או"ח סימן ד) שהסתפק אף הוא בספק זה ונראה שדעתו להכריע שאין צריך ליטול את ידיו, כי ציין לדברי הגמרא בחולין (לג:) לגבי הכניס ידיו לבית המנוגע שלכולי עלמא אומרים שם ביאה במקצת לא שמה ביאה. וכן ציין לדברי התוספות בשבועות (יז: ד"ה אפילו) שאף הם כתבו שבבית המנוגע כולי עלמא מודו שביאה במצקת לא שמה ביאה.

וגם לנדון זה, האם אומרים בכהאי גוונא ביאה במקצת שמה ביאה, הוכיחו האחרונים מדברי הגמרא בסוגייתנו. שהרי אמרו: איתמר צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא, רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע ורב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע. ובגמרא בברכות (כה.) הגירסא או ידו מונחת בבית הכסא, ומבארת הגמרא שם את טעם המחלוקת: אמר רבא מאי טעמא דרב הונא דכתיב "כל הנשמה תהלל יה" [הפה והחוטם בכלל. רש"י]... מאי טעמא דרב חסדא דכתיב "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".

הרי שגם לדעת רב חסדא האוסר לקרות קריאת שמע אם הכניס ידו לבית הכסא אין זאת אלא משום דבעינן כל עצמותי תאמרנה, ולא מצד מה שכיון שידו בבית הכסא ממילא צריך ליטול ידיו משום רוח רעה. ומכאן רצה הציץ אליעזר להוכיח שהמכניס ידו לבית הכסא אינו צריך ליטול את ידיו. אלא שדחה ראיה זו, שהרי אף אם צריך ליטול ידיים יש לדון האם הנטילה מעכבת את הקריאת שמע, וממילא יש ראיה מסוגייתנו רק שיכול לקרוא קריאת שמע למרות שלא נטל אך אין ראיה שכלל אינו צריך ליטול ידיים. וכתב שגם הגר"ח פלאג'י עמד על ראיה זו בספרו נשמת כל חי (ח"ב).

חילוק בין שאר טומאות לרוח רעה

והנה היה אפשר להוכיח כעין זה מסוגייתנו מכיוון אחר. שהרי אם אכן אומרים ביאה במקצת שמה ביאה אם כן הרי אנו מחשיבים אדם זה כעומד בתוך בית הכסא ואם כן מדוע לא ייאסר לכולי עלמא לקרוא קריאת שמע כיון שלא רק ידו בתוך בית הכסא אלא כלל גופו ואף פיו ואפו כמי שנמצאים בבית הכסא.

אמנם בשו"ת תורה לשמה (סימן כג) הסתפק אף הוא בנדון זה, האם כשהכניס רק את ידיו לבית הכסא האם צריך ליטול את ידיו משום רוח רעה השורה על הידיים. ותחילה רצה לפטור מחובת נטילה שהרי ביאה במקצת לא שמה ביאה ואין לנו להחשיבו כנכנס לבית הכסא, וכמבואר במשנה בנגעים (פי"ג מ"ח) שטהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא, נטמא, אך פחות מכך אינו טמא, וה"ה אדם זה שהכניס רק את ידיו לבית הכסא אינו "נטמא" ברוח הרעה השורה שם.

ושוב דחה הבן איש חי וכתב שיש לחלק בין טומאה לרוח רעה, כי דרך הרוח רעה לדלג ולקפוץ על הידיים דווקא. וראיה לדבר: שהרי גם כשהכניס את כל גופו לבית הכסא אינו צריך לרחוץ את פניו ושאר מקומות המגולין אלא רק את ידיו, ועל כרחך שטומאת רוח רעה אינה כשאר הטומאות אלא דרכה לקפוץ ולשרות על הידיים דווקא, וממילא נראה שגם לענין כניסה אין צריך את כניסת כל הגוף אלא כל שהכניס ידיו לבית הכסא נתפסת בהם הרוח הרעה.

ואם כן לדבריו נפלה הראיה מסוגייתנו כי יתכן שלגבי רוח רעה אומרים שכל שהכניס ידו סגי שתקפוץ הרוח רעה על הידים, אך עדיין לענין קריאת שמע אינו נחשב כעומד בבית הכסא שלגבי זה אמרינן "ביאה במקצת לא שמה ביאה".

הכניס ידו אחת אם צריך ליטול ידו השניה

ועוד ממשיך הבן איש חי לדון מה הדין כאשר הכניס לבית הכסא רק יד אחת, האם בכה"ג תקפוץ הרוח רעה ותשרה על שתי ידיו, או שרק היד שנכנסה עליה שורה רוח רעה והיא הצריכה נטילה. והכריע - שאכן לא נטמאה היד השניה, והוכיח זאת בכ"ש מטומאה ממש, שכשם שמבואר במסכת ידים (פ"ב מ"ג) שאם נטמאה ידו אחת לא נטמאה השניה אף שהיא מחוברת אליה, כ"ש לגבי טומאת רוח רעה הפחותה שלא תעבור הטומאה מיד אחת לחברתה. וכן פסק ביביע אומר (ח"א סימן קח אות טו). ובבן איש חי (ש"א פרשת תולדות) כתב שמכל מקום באופן זה אין שורה עליו רוח רעה אלא רק קצת מן הקצת ולכן סגי בנטילה פעם אחת. ומכל מקום המחמיר גם בכהאי גונא ליטול שלש פעמים תבוא עליו ברכה.

אמנם ברוח חיים לרבי חיים פלאג'י (סימן ג) כתב, שאם הכניס יד אחת לבית הכסא צריך ליטול את שתי ידיו, כי על ידי שהכניס יד אחת לבית הכסא ממילא שורה עליה רוח רעה, ומכח אותה כניסה שורה רוח רעה גם על ידו השנייה. וכן הביא באורחות רבנו (ח"א עמוד יד) שנהג מרן הגרי"י קניבסקי זצוק"ל.