אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/לא

יום רביעי א סיון – מסכת יומא דף לא

קידוש ידים ורגלים מקיתון של זהב

קידוש ידים ורגלים בכל השנה וביום כיפור

במשנה במסכת יומא (פ"ד משניות ד-ה) נמנים כמה חילוקים בין עבודת הכהן הגדול ביום כיפור ועבודתו בשאר הימים. אחד החילוקים הוא: בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב, רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.

והנה על דברי המשנה (יומא לא:) העוסקת בתיאור מעשה הקרבת תמיד של שחר ביום כיפור, נאמר: הביאו לו בגדי זהב ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ופירש שם רש"י: מן הכיור.

התוספות יום טוב (פ"ג מ"ד) כתב שלא דייק רש"י בדבריו שהרי שנינו "והיום בקיתון של זהב". והביא שכך פירש הרא"ש שמה שכתוב במשנה "וקידש ידיו ורגליו" היינו בקיתון של זהב וכדברי המשנה בפרק ד.

מחלוקת האמוראים בירושלמי אם קידוש ראשון ביום כיפור היה מהכיור

אמנם הרש"ש (לא:) ציין לדברי הירושלמי (פ"ד ה"ה) שם מבואר שנחלקו אמוראים האם גם הקידוש הראשון היה מקיתון של זהב או מהכיור: אמר רבי יונה חוץ מקידוש ראשון, אמר רבי יוסה ואפילו מקידוש ראשון. וכוונתו לומר שרש"י פסק כדעת רבי יונה הסובר שהקידוש הראשון נעשה מהכיור דווקא ולא מקיתון של זהב.

יסוד מרן רי"ז הלוי בחילוק קידוש ביו"כ משאר קידושים

ובחידושי מרן רי"ז הלוי ביאר שנחלקו האמוראים בירושלמי האם יש מצוה לכתחילה בקידוש ידים ורגלים בכיור דווקא אף על פי שמדרשה מרבים גם שאר כלים, ולהשיטות שאכן יש מצוה בכיור דווקא מכל מקום ביום כיפור הכהן מקדש ידיו ורגליו בקיתון של זהב כיון שיש חילוק בין דין קידוש ידים ורגלים של כל השנה ובין הקידוש של יום כיפור, ובדין הקידוש ידים ורגלים של יום כיפור לא נאמר כלל מצות כיור דווקא ולכן אדרבה ראוי שיקדש מהקיתון של זהב לפי כבודו.

והוסיף הגרי"ז לבאר שדין קידוש ידים ורגלים של כל השנה הוא חלות קידוש על הידים, שעל ידי הקידוש מתקדש לעבודה, ומטעם זה שייך לענין קידוש ידים ורגלים פסול לינה ופסול יוצא, כיון שיש כאן חלות קדושה הנפסלת ביוצא ובלינה. משא"כ קידוש ידים ורגלים של יום כיפור, אין זה אלא מעשה קידוש בעלמא כמו הטבילות ושאר עבודות היום. וכפי שלדעת חכמים היה קידוש על פשיטת בגדי הכהונה בסוף עבודת היום אף שאינו הולך עוד לעבוד עבודה.

ומעתה, דעת רבי יונה שבקידוש של כל השנה יש דין לכתחילה בכיור דוקא ולכן אף שמדיני קידוש של יום כיפור מצריכים קיתון של זהב משום כבודו היינו רק בשאר הקידושים שאין בהם דין כיור דווקא, אך בקידוש הראשון שיש בו גם משום מצוות קידוש ידים ורגלים של כל השנה ובה נאמר כיור דווקא, לכן אף ביום כיפור יקדש מהכיור. משא"כ רבי יוסה סובר שגם בכל השנה אין דין קידוש ידים ורגלים בכיור דוקא, וכיון שבקידוש של יום כיפור לא מוזכר כלל כיור ומהדרים שיקדש מקיתון של זהב לפי כבודו - לפיכך מקדש מקיתון זה גם בקידוש הראשון.

דעת הרמב"ם שיש מצוה לקדש במי הכיור דווקא

והנה הרמב"ם (עבודת יוה"כ פ"ב ה"ה) סתם וכתב שביום כיפור היה הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב. וכתב הפרי חדש (במקור חיים על הרמב"ם שם) שמסתימת דבריו משמע שסובר כדעת הרא"ש שהביא התוספות יום טוב שגם הקידוש ידים ורגלים הראשון היה מקיתון של זהב.

אלא שלפי חשבון דברי הגרי"ז צ"ל שאכן דעת הרמב"ם שגם בכל קידוש ידים ורגלים של כל השנה אין דין בכיור דווקא. והקשה על כך בספר מנחת אברהם שהרי כתב הרמב"ם (ביאת מקדש פ"ה ה"י): מצוה לקדש ממי הכיור ואם קידש מכלי השרת הרי זה כשר. ולכאורה מפורש שלדעת הרמב"ם לכתחילה יש לקדש בכיור דווקא, ואם כן תמוה מדוע פסק שאף את הקידוש הראשון ביום כיפור יעשה מקיתון של זהב, והרי אף שיש בו קיום דין קידוש של יום כיפור יש בו גם קיום דין קידוש של כל השנה - שבו מצריך הרמב"ם לכתחילה קידוש בכיור דווקא.

וביאר המנחת אברהם שעל כרחך צריך לומר שמה שכתב הרמב"ם שמצוה לקדש ממי הכיור, היינו ממי הכיור דווקא, אך לא שמעשה הקידוש יהיה בכיור עצמו, אלא יכול לקחת ממי הכיור לקיתון של זהב או שאר כלים ומהם לצקת על ידיו ועל רגליו.

מקדש בקיתון אך ממי הכיור

ועיקר יישובו של הרש"ש שרש"י פסק כדעת רבי יונה שקידוש ראשון בעי כיור דווקא, פירוש זה לא יועיל לדברי רש"י בפירושו לחומש (ויקרא טז ד) על הפסוק: כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו... בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבש, שם פירש רש"י: אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו, וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור, עכ"ל. הרי שרש"י מדבר בדבריו אלו גם בנוגע לשאר קידושי היום ולא רק לקידוש הראשון ואף על פי כן הוא מזכיר שהקידוש הוא "מן הכיור".

היעב"ץ בפירושו לחם שמים על המשניות (פ"ג מ"ד) ביאר עוד לימוד זכות בדברי רש"י שכוונתו שאף שהיה הכהן מקדש את ידו מן הקיתון אבל היו לוקחין את המים לקיתון מהכיור. שהרי הפסוק אומר "ורחצו ממנו אהרן ובניו" ואין עוקרין את הפסוק מפשוטו לגמרי, אלא רוחצים ממי הכיור על ידי הקיתון של זהב.

והוכיח כן עוד מכך שיש דין שיהיה בכיור שיעור כדי לקדש ממנו ד' כהנים ואילו הקיתון של זהב שמרבים שמועיל לקידוש ידים ורגלים לא מסתבר שיחזיק שיעור מים גדול כל כך שהרי במשנה בכלים (פי"ד מ"א) אמרו: קתונות - כדי לקבל פרוטות, ומשמע שהיה זה כלי קטן. אלא על כרחך צריך לומר ששיעור ד' כהנים אינו בכלי שבו מקדשים אלא במים שבהם מקדשים, ולכן אם נוטל בקיתון של זהב מים מהכיור, ששם ישנם בשיעור הראוי, ומקדש - שפיר דמי.

בדברים אלו מיושבים אכן גם דברי רש"י בביאורו לחומש, ואכן כך כתב החזקוני על אתר: ומה שפירש רש"י קידוש ידים ורגלים מן הכיור, היינו ממים שבכיור, דקיימא לן במשנה "אותו היום מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב".