גבורת ארי/יומא/כט/ב

גבורת ארי יומא כט ב

דף כ"ט ע"ב

כלי שרת מקדשין שלא בזמנם. הקשו התוס' בלא נקמצה נמי תצא לבית השריפה כיון שנתקדשה בכלי ותירצו אי לא נקמצה לא תצא לבית השריפה בלילה עד שתפסול בלינה בעה"ש אבל השתא דנקמצה בלילה תצא לאלתר לבית השריפה וק"ל דלפי גמרא דידן מוכח דקדשים פסולים ע"י שום פסול אין נשרפין בלילה דהא בירושלמי פ"ב דשבת אמרו אלא מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפים את הקדשים בלילה א"ר ירדו לה בשיטת ר"י כמה דרי"א תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה והא בגמ' דידן פרק הערל (דף ע"ב) אמרינן דיתיב ר"י וקדריש נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואותביה ר"א אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום לט' לי' לי"א לי"ב מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו פי' ראב"ש ס"ל התם דמילה שלא בזמנה נימול בין ביום בין בלילה וכשמעתתא דירושלמי וי"ו וה' דריש גבי נותר דוי"ו וה' יתירי כתיבי והנותר ושתיק ליה ר"י התם וקלסי' וש"מ דלכ"ע אפילו שלא בזמנו אין נותר נשרף אלא ביום ולא בלילה לפום מסקנת גמרא שלנו ואפי' למ"ד שלא בזמנו נימול אפילו בלילה אפ"ה בנותר מודה דאפילו שלב"ז אינו נשרף בלילה ודלא כהירושלמי דמדמי להו אהדדי ומ"מ הא למדנו מדברי הירושלמי דכל פסולי שבקדשים מנותר ילפינן לה ואין נשרפים בלילה דהא ר"ל דאין מדליקין בשמן שריפה שהוא שמן של תרומה שנטמאת בלילה ע"ש שאין שורפין קדשים בלילה ואי בשאר פסולי קדשים חוץ מנותר נשרפים בלילה ול"ג להו מנותר דכ"ר ביום הג' באש ישרפו דמשמע ביום דווקא ולא בלילה האיך ר"ל דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה ע"ש שאין שורפין את הקדשים בלילה הא קדשים גופייהו דומיא דשמן שריפה דהיינו שנטמאו נשרפים בלילה ואפי' במסקנא לא התיר שמן שריפה בלילה אלא אליבא דר"י דווקא דס"ל לגבי מילה שלא בזמנה דנימול בלילה וה"נ נותר שלא בזמנו והא דשמן שריפה לשלא בזמנו דמי כדמסיק הירושלמי שם ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנה ומשני ר"י בן פזי מכיון שנטמאה כמי שעבר זמנה אלא ע"כ כל פסולי שבקודש לנותר דמי דגלי קרא שאינה נשרפת בלילה ובהא לא משמע דגמ' דידן פליג אגמרת ירושלמי וכיון דמסקנת גמרא דידן דנותר לעולם אין נשרף בלילה אפי' שלא בזמנו לכ"ע מעתה שום פסולי קדשים אע"ג דדמי לשלא בזמנו דנותר אפ"ה אינן נשרפין בלילה וכיון שכן גבי מנחה ליכא נ"מ בין נקמצה ללא נקמצה אלא שנתקדשה בכלי בלילה לעולם אין שורפין עד שיעלה עמוד השחר ואכתי תקשה נקמצה ל"ל תיפוק ליה משום קדושת כלי בלילה לבד נמי נפסלת בעמוד השחר לכן נ"ל לפרש ע"ד ההיא דפ"ט דב"מ (דף ק"י) דתנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום ופי' התוס' ואעפ"י שיצא ממלאכתו ועוד לילה גובה כל היום ואינו עובר בבל תלין בעלות השחר דלינה משמע כל הלילה וזה השכירות לא לן כל הלילה וה"נ לינה דבקדשים דכתיב לא ילין כל הלילה משמע וכיון שכן אתי שפיר הא דנקט מנחה שנקמצה בלילה דאילו משום קדושת כלי לחוד בלילה אינה נשרפת אפי' ביום דכיון דמנחה זו לא נתקדשה קודם הלילה אינה נפסלת בעמוד השחר בלינה דאין לינה אלא בכל הלילה ואע"פ שהתוס' הקשו שם דבפ"ב דזבחים (דף כ') גבי קידוש ידים ורגלים ומי כיור דעה"ש פוסל בלינה אפילו לא התחיל לינה אלא לאחר תחילת הלילה לא קשה מידי דאיכא למימר דלינה זו אינו פוסל אלא מדרבנן לחוד ולא מה"ת דהא כל עצמו של לינה הפוסל בקידוש ידים ורגלים התם לרבי אינו אלא מדרבנן הואיל ואין המים לפנינו וכדאמר אביי התם ולינה דרבנן וכיון דלינה דמקצת הלילה אינו פוסל אלא מדרבנן אי לא נקמצה המנחה בלילה אינה נשרפת אפי' לאחר עה"ש דנפסלה בלינה דדבריהם דאפי' תרומה דקילי אינה נשרפת על פסול דדבריהם אלא תולין כדא' בספ"ק דפסחים והכי משמע בכמה מקומות אבל משום קמיצת לילה דדמיא לשחיטה כדאי' בפ"ק דזבחים (דף י"ג) ובפ"ב דמנחות קומץ היינו שוחט וכמו דשחיטת קדשים פסול מה"ת בלילה כדכתיב ביום זבחכם כדא' בפ"ה דזבחים ה"נ קמיצת מנחה בלילה פסול מה"ת וכדתנן בספ"ב דמגלה (דף כ') והא דאמרינן רפ"ג דתמורה (דף י"ד) אר"פ השתא דאמרת נסכים הבאים בפ"ע קריבין אפילו בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדשין בלילה ומקריבין ואמר ראב"א ועה"ש פוסל בהן כאברין א"ל דלינה זו אינה אלא מדרבנן כיון שלא היו קדושים בתחילת הלילה ומה שהק' התו' ע"ש דלא ילין חלב חגי בעה"ש גרידא שאם העלה אברים ע"ג המזבח בתחלת הלילה והורידן לפני עה"ש נפסלין בלינה כדא' בזבחים (דף כ"ו) ואע"פ שתירצו מפני שראוין הן להקריב בתחלת הלילה קרינן בהו לינה אפי' בעה"ש מ"מ מסיימו עלה התוס' ודוחק ולדידי אין זה דוחק ואפרש טעמא דידהו וטעמא דידי במקום אחר וכאן לא ראיתי להאריך בזה כי נ"ל דבלא"ה לק"מ דדוקא נקט נקמצה בלילה ונ"מ אפי' דאם עלתה תרד:

ואמאי תקדש ותפסל ופירש רש"י לקדש השולחן את הלחם מא' בשבת לפסול בסידור שלא בזמנו משמע דר"ל תקדש ביום הסידור ותפסול בלינה ליום המחרת כשעלה עה"ש וה"פ להדיא בסמוך גבי כי מטא בי שימשא תקדוש ותפסול משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה והכי משמע מפירושו בכולה סוגיין ואני תמה דבפי"א דמנחות לא פירש כן אלא ה"פ התם (דף ק') לקדוש מא' בשבת וכי מטי אידך חד בשבת לפסול בלינה למוצאי א' בשבת שהרי שהה יותר מח' ימים אלמא אינו נפסל בלינה במוצאי א' בשבת של יום הסידור עד מוצאי א' בשבת הב' שהוא אחר ח' ימים לסידורו וה"נ משמע ממאי דפי' התם כי מטי ליליא דבי שמשא של שבת א' ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן ולפסול בליל וי"ו של שבת ב' בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף