גבורת ארי/יומא/כה/א

גבורת ארי יומא כה א

דף כ"ה ע"א

והאמר מר אין ישיבה בעזרה פירש"י שנאמר לעמוד ולשרת העומדים שם לפני ה' מפירושו משמע דמה"ת אין ישיבה בעזרה ומהני קראי נפקא ליה. וק"ל הא הני קראי בשעת עבודה מיירי ומהכא נפקא ליה בפ"ב דזבחים (דף כ"ג) דיושב מחלל עבודה דאמרינן יושב מנלן א' ר"נ אמר רב אמר קרא לעמוד לשרת לעמידה בחרתיו ולא לישיבה ואמרינן עוד שם ת"ר לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים [בבית ה'] שנה עליו הכתוב לעכב פי' שאם עבד חילל ואדרבה מהתם משמע דישיבה מה"ת שרי בעזרה דאי אסור האיך קאמר לעמוד לשרת מצוה פי' אי לא כתיב קרא ב' העומדים שם ה"א דיושב אם עבד [לא] חילל בדיעבד ואי משום דכתיב לעמוד ולשרת דמשמע דשירות הוא בעמידה אינו אלא לכתחלה ולמצוה ואי ישיבה בלא עבודה נמי אסורה מה"ת בעזרה בע"כ לעמוד ולשרת דתלה רחמנא העמידה מחמת שירות הוא לעכב דאי למצוה הא בלא שירות נמי אסור וכ"ת דמ"מ ה"א לעמוד לשרת אינו אלא למצוה וכ"ת למצוה ת"ל דבלא"ה אסור אפילו בלא עבודה דהא אין ישיבה בעזרה נ"מ דיושב ועובד אפילו בבמה נמי אסור דבעינן דווקא לעמוד ולשרת הא ליתא דהא אמרינן רפ"ב דזבחים (דף ט"ז) דיושב כשר בבמה דאמר קרא לעמוד לפני ה' לשרתו לפני ה' ולא לפני במה ובפ"ז דסוטה (דף מ') ברש"י ואין כבוד שמים בכך ואפילו מלאכי השרת אין להם שם ישיבה דכתיב עומדים ממעל לו על חד מן קמיא. ומכל מקום אם נאמר הא דאין ישיבה בעזרה הוי מן התורה ובעי דווקא עמידה אכתי תקשה הא דאמרן וגם אם נימא דהא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן נמי אי אפשר משום דק"ל הא אמרינן בפ"ד דקדושין (דף ע"ח) דכתיב נר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד לבד אלא נר אלקים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו והשתא סכינא חריפא מפסקי לקרא משום האי קושיא דאין ישיבה בעזרה ואי אינו אלא מדרבנן מאי קושיא דילמא בימי עלי ושמואל אכתי לא גזרו עלה ועוד אפ"ת דקים להו להגמרא דכבר גזרו אהא דאין ישיבה בעזרה מ"מ ל"ל להקשות מהא דאין ישיבה דאינו אלא מדרבנן עדיפא מיניה ה"ל להקשות אי ס"ד קרא כדכתיב ושמואל שוכב בהיכל ה' הא עביד איסור של תורה הא שמואל זר היה ואין זר נכנס להיכל וזה הו"ל איסור של תורה ועוד אפילו כהן הנכנס בהיכל שלא לצורך עבודה בארבעים כדכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש כדאמרינן בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) וכ"ש שינה בהיכל דאי אפשר והשתא אי אמרת בשלמא דהא דאין ישיבה בעזרה נמי מה"ת אסור אע"ג דהוה מצי להקשות הא דאמרן י"ל חדא מתרי ותלת נקט וכיון דאקשי חדא לא חש לאקשויי טפי וכן דרך הגמ' בכ"מ אבל אי אמרת דהא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן שביק איסורא רבא של תורה ומותיב מאיסורא זוטא דרבנן הא ודאי אי אפשר לומר כן וכ"ש דאי אמרת הא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן אין כאן קושיא כלל דמנ"ל דכבר גזרו רבנן עלה אלא ודאי מה"ת הוא ובפ' חלק (דף ק"א) אר"נ גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים כו' ושבו אל רחבעם אמר גמירי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד וכיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלין אבתריה מיד ויועץ המלך ויעש ב' עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים ומדקאמר גמירי משמע דהלכה למשה מסיני הוא דרובא דגמירי בכולה גמרא היינו הלכה למ"מ וכן פירש"י גופיה התם גמירי דאין ישיבה בעזרה הלכה למ"מ ולא מקרא זהו הנכון והא דקאמר ואי יתיבנא ואע"ג דאסור מה"ת לא היה חושש לזה אי לאו שירא דלמא קטלין ליה דהא גסות רוחא הביאו לגדולה מזה לעשות עגלי זהב וחטא והחטיא את הרבים וכ"ת אי הא דאין ישיבה בעזרה אסור מה"ת והלכה למ"מ היא אכתי תקשה העומדים שם דשנה הכתוב לעכב דיושב מחלל ל"ל ת"ל מלעמוד ולשרת וכ"ת ה"א למצוה ת"ל הא בלא עבודה נמי ישיבה אסורה מה"ת לק"מ דכה"ג אמרינן בפ"ד דנזיר (דף כ"ה) דמייתי לה התם מקרא דרק קדשיך אשר יהי' לך דוולדי קדשים ותמורתם קריבין וקאמר יכול אף וולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק ופריך ל"ל קרא הלכת' גמירי לה דולד חטאת למיתה אזיל ומסיק אי אהלכתא ה"א אי אקריב לא ליחייב עלי' כלום קמ"ל קרא דאי מקריב לי' קאים עליה בעשה וה"נ אי לאו דשנה העומדים ה"א דלעמוד ולשרת אינו אלא למצוה ואי משום דבלא שירות נמי הלכתא גמירי לה דאין ישיבה בעזרה מ"מ אי עבר וישב שלא בשעת עבודה אינו עובר בעשה קמ"ל קרא דלעמוד ולשרת דאי עבר ועביד בישיבה קאים עלה בעשה ולעולם אפ"ה אינו מחלל עבודה להכי כ"ר העומדים שם שנה עליו הכתוב לעכב ולומר שמחלל. עוד אני אומר דבלא"ה נמי אתי שפיר דאע"ג דהלכתא ג"ל דא"י בעזרה אפ"ה צ"ל לעמוד ולשרת למצוה דקמ"ל קרא דבשעת עבודה בעי עמידה דווקא ולמעוטי סמיכה דנפיק מכלל עמידה ולכלל ישיבה לא הגיעו דמשום א"י בעזרה בסמיכה ל"ל בה דלאו יושב מיקרי וקמ"ל קרא לעמוד ולשרת דבשעת עבודה בעי עמידה דוקא ולא סגי בסמיכה דנהי דנפיק מכלל ישיבה מ"מ לכלל עמידה לא הגיעו ועבודה בעי עמידה דווקא והא דפירשתי דסמיכה אינו בכלל עמידה הוא מהא דאמרינן בפ"ב דזבחים (דף י"ט) כיצד מקדש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש ר"י בר"י אומר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו וע"ג ב' רגליו זו ע"ג זו א"ל הפלגתה א"א לעשות כן ואמרינן אר"י וחבירו מסייעו ועמידה מן הצד איכא בינייהו פי' ע"י סמיכה שחבירו סומכו לר"י הוי עמידה ולרבנן לא הוי עמידה וקידוש בעי מעומד דאמר קרא לשרת ושירות מעומד הוא כדא' התם אלמא לרבנן סמיכה לאו בכלל עמידה הוא ומ"מ בכלל ישיבה נמי ליתא הלכך משום א"י בעזרה ל"ל בה דהא לאו ישיבה היא ומ"מ משום עמידה דעבודה לא סגי דסמיכה לאו עמידה היא ותדע לך דלרבנן אע"ג דסמיכה אינה בכלל עמידה אפ"ה בכלל ישיבה נמי ליתא דהא פריך התם וליתב מיתיב ולקדש ופירשו התוס' לאו ישיבה ממש דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה והשתא אליבא דמאן פריך לה אי אדר"י הא לדידיה קידוש הוי ע"י סמיכה דהא בע"א א"א למאי דס"ל מניח ב' ידיו זו ע"ג זו בע"כ חבירו מסייעו ואי אליבא דרבנן פריך לה דס"ל עמידה ע"י סמיכה לאו עמידה היא א"כ אכתי מאי ק"ל וליתב מיתיב ולקדש הא אין ישיבה בעזרה אלא ודאי סמיכה לרבנן אע"ג דנפיק מכלל עמידה דלאו עמידה היא מ"מ לכלל ישיבה לא באה ומשום א"י בעזרה בסמיכה ל"ל בה כיון דלאו ישיבה מיקרי והשתא פריך שפיר וליתב מיתיב ולאו דוקא ליתב קאמר אלא סמיכה ומשני א"ק לעמוד וסמיכה נהי דלאו בכלל ישיבה היא לכ"ע מ"מ לאו בכלל עמידה היא לרבנן ושירות מעומד הוא דוקא מיהו תי' זה אינו אלא לרבנן אבל לר"י אינו דהא ס"ל דסמיכה עמידה מיקרי:

מי מדשן מזבח הפנימי אע"ג דדישון קדים לשחיטת התמיד וזריקתו כדאמרינן לקמן בפ"ג (דף ל"ג) כיון דתמיד עיקר עבודת היום קדים בפייס ת"י וצ"ל דמה"ט לא הקדימו לפייס התמיד אלא שחיטתו וזריקתו שהן עיקר ומעכבין כפרה אבל לא הולכת איברין והקטרתן דלא מעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו איבריו כשר מש"ה לא הקדימן בפייס לדישון דעבודתו קדים להו. ובשם ר"ש פי' שקודם דישון היו מכינים לתמיד ורואין אם יש בו מום כדמפ' במס' תמיד שהיו רואין אותו לאור האבוקות לכן מפיסין לו קודם ולה"ט צ"ל נמי כדפרישית דדווקא שחיטת התמיד וזריקתו היו מקדימין לדישון מש"ה אבל לא הקטרת איברים והולכתן הואיל ולא מעכבי. ולי אפשר עוד להוסיף טעם כיון דאמרי' לקמן אין מפיסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזוכה בו שחרית זוכה בו ערבית והא בערבית היה תמיד קודם לקטורת וקטורת לנרות והא לא מצינו בערבית שיהא דישון מזבח הפנימי והקטרת קטורת נחלק לב' זמנים כמו בשחרית שיהא הדישון קודם לעבודת התמיד והקטרת הקטורת לאחריו דאפ"ת דצריך נמי דישון בערבית קודם הקטרת קטורת כמו בשחרית מן הדשן של הקטרת שחרית אפ"ה בשעת הקטרה מדשן והוא מאוחר לתמיד. ואפשר עוד לומר דלא צריך כלל בערבית קודם הקטרתו דדישון הפנימי דמי לדישון החיצון שאין צריך אלא בבוקר ולא בין הערבים וכיון שכן שחיטת התמיד וזריקתו עדיף טפי דהזוכה זוכה בו נמי בערבית אבל בדישון מערבית אפילו את"ל דאיכא הוא נעשה ע"י כהן המקטיר קטורת בין הערבים והא פייס לקטורת של בין הערבים לא היה בשחרית כדאמ' לקמן דפייס לקטורת בערבית היה בפני עצמו מש"ה הקדימו לשוחט וזורק של תמיד למדשן דעדיפי שזוכין בהם נמי בערבית משא"כ במדשן ומיהו המעלה איברי תמיד והמקטירם לא קדמו למדשן אע"ג דבהני נמי הזוכה בשחרית זוכה בה"ע הואיל ואינן עיקר דל"מ כפרה ומ"מ מדשן את המנורה הזוכה בו שחרית זוכה בהדלקת הנרות בערבית שהיה כנגד הטבה זו דשחרית דבשחרית היה הטבה ולא הדלקה ובערבית היה הדלקה ולא הטבה לא סגי בהאי טעמא דאמאי הקדימו לשוחט וזורק דתמיד קודם למטיב כיון דזוכה נמי בהדלקה של ערבית עם הטבה זו דשחרית מיהו י"ל דשאני הכא דהטבה והדלקה תרי מילי נינהו ותרי ענינא הן אבל שחיטת התמיד וזריקתו חד ענינא הוא והזוכה בשחיטת התמיד בשחרית זוכה נמי בערבית בשחיטה עצמה וכן בזריקה אותה עבודה גופה שזוכה בשחרית זוכה בערבית ולא דמי לנרות דבשחרית זוכה בהטבה ובערבית בהדלקה שהוא דבר אחר עדיפי טפי לפיכך קדמו ואע"ג דאמ' לקמן בשבת היה פייס בערבית בפ"ע הואיל ומשמרות מתחדשת והזוכה בשחיטת התמיד וזריקתו שחרית אינו זוכה בו ערבית מ"מ לא רצה לשנות סדר הגרלה דשבת מבחול להקדים דישון והטבה לשחיטת התמיד וזריקתו והא דדייק בפ"ק דדישון המנורה קדמה מעשיה לשל קטורת מדקדים בפייס ולא אמר ה"ט דהקדימוה משום דהזוכה שחרית בהטבה זוכה נמי ערבית בהדלקה משא"כ בקטורת שהיה בערבית פייס חדש י"ל כיון דזכיה זה דדישון המנורה שחרית וערבית תרי ענינא נינהו אם איתא שקדמה הקטרת קטורת אין טעם זה מספיק להקדימו בהגרלה:

מי מדשן את המנורה בפ"ק (דף ט"ו) פי' דלאביי הטבה זו היא של ה' נרות וס"ל לתנא דידן דבקטורת מפסיק והיינו דקתני אח"כ הפייס הג' חדשים לקטורת ולפ"ז היה הפייס דדישון המנורה נקראת ע"ש דישון ה' נרות וזוכה המדשן בפייס בסדר עשייתן שהן נגד הטבה אחרונה של ב' נרות מפני שבהן נעשה רוב ההטבה ועוד שהן תחלת עשייתן. ולר"פ הטבה זו משל ב' נרות מיירי וס"ל לתנא דידן דבדם התמיד מפסיק להו ומדקדים שוחט וזורק דם התמיד להטבה אלמא דהטבה נקראת ע"ש ב' נרות שהן גמר מצוה דהטבה מש"ה מפייס לזוכה בהטבה במקום סדר עשייתן אחר שחיטת התמיד וזריקתו:

הראש והרגל כו' למאי דחשיב הכא היו מנתחים שה התמיד לעשרה נתחים דהא ה' כהנים זכו בו חוץ מקרביים וביד כל אחד שתי נתחים הא' בראש ורגל וכן כולם כדפרש"י. ונ'"ל משום דגבי עולה כתיב ונתח אותה לנתחיה ודרשינן אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה כדאיתא בפ"ק דחולין (דף ט') וקים להו לרבנן דכה"ג הוי לנתחיה ואי מנתח לה לחלקים יותר הו"ל נתחיה לנתחיה נ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף