אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/כה
יום חמישי כד אייר - מסכת יומא דף כה[עריכה]
איסור ישיבה בעזרה והיתר אכילת קדשים[עריכה]
- לשכת הגזית בנויה חציה בקדש וחצי בחול ולה שני פתחים
הגמרא במסכת יומא (כה.) מביאה ברייתא בה מבואר אופן עשיית הפייס בבית המקדש: לשכת הגזית כמין בסילקי [- בית גבוה ועליה על גביו] היתה, פייס במזרחה וזקן יושב במערבה, והכהנים מוקפין ועומדין כמין בכוליאר [- עיגול]. והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהן, ויודעין שממנו פייס מתחיל.
הגמרא מוסיפה שמדברי הברייתא מוכח שלשכת הגזית היתה בנויה חציה בקודש וחציה בחול, ולכן יכול היה הזקן לשבת בחציה שבחול ולא חשש לאיסור ישיבה בעזרה, שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ומאידך, כיון שחציה היה בקודש לכן התקיים בעשיית הפיס "בבית אלקים נהלך ברגש", שמטעם זה הרבו בעשיית הפייסות כדי להרבות רחש בעזרה, ואם כן צריך הפייס להיות במקום קדוש.
ועוד מוסיפה הגמרא שעל כרחנו אנו למדים שהיו ללשכה זו שני פתחים, האחד לקדוש והשני לחול, כי אם היתה פתוחה רק לחול לא יתקיים בה דין "בבית אלקים" ואילו אם היתה פתוחה רק לקודש - היתה אסורה בישיבת הזקן אף שישוב במקום חול, שהרי לשכה הבנויה בחול ופתוחה לקודש - קודש.
- ישיבה בעזרה בלשכה הבנויה בחול ופתוחה לקודש
מסוגייתנו מוכיחים התוספות לפרט אחר באיסור זה ש"אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד", והוא לגבי דין אכילת קדשים. שהרי כידוע דין קדשי קדשים שאינם נאכלים אלא בעזרה, ומבואר בגמרא בזבחים שאכילת הקדשים היתה נעשית בישיבה, ואם כן צריך עיון כיצד יכלו הכהנים לשבת בעזרה ולאכול את הקרבנות הלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
ואמנם התוספות לעיל (ח: ד"ה דאי) כתבו שלשכה הבנויה בחול ופתוחה לקודש, יש בה קדושת עזרה אך מכל מקום לא נאמר לגבה דין "אין ישיבה בעזרה", וממילא יש לומר שהכהנים ישבו בלשכה כזו, הבנויה בחול ורק פתוחה לקודש, וקיימו בכך דין אכילה בעזרה כיון שקדושה היא בקדושת עזרה, אך מאידך לא עברו על איסור "אין ישיבה בעזרה" כיון שלענין איסור זה אינה חשובה "עזרה".
גדולה מזו חידש התוספות רי"ד (לעיל ו.) שכל האיסור לשבת בעזרה הוא "דוקא כשיושב באויר העזרה, שנראה כנגד פתח ההיכל ואין זה דרך כבוד לפני הבורא, אבל הלשכות שהיו בנויות בעזרה, כיון שהן מוקפות מחיצה מותר לישב ולשכב בהם ואין זה דרך זלזול".
אלא שהתוספות בסוגייתנו מוכיחים כנגד דבריהם לעיל (ואף לעיל הזכירו ראיה זו), שהרי הוכיחה הגמרא שלשכת הגזית היו לה שני פתחים, האחד לקדוש והאחר לחול, וההכרח שהיה בה פתח לחול שאם לא כן כיצד הותר לזקן לשבת בשטח הבנוי בחול הא לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדוש - קודש. הרי מבואר שלשכה הפתוחה לקודש נחשבת כחלק מהעזרה גם לגבי איסור זה של ישיבה בעזרה.
והתוספות רי"ד לפי שיטתו ביאר שלשכת הגזית כיון שהיתה "בסילקי גדולה" והיו מתקבצים לשם כל הכהנים לצורך הפייס, חשובה היתה כאויר העזרה, ועוד שהיתה סמוכה למזבח ופתוחה למזבח - ולכן הרי היא כעזרה ממש ואף בה יש לומר שאין זו דרך כבוד לשבת בה לפני הבורא אם לא שהיתה פתוחה גם לחול.
- האם וכיצד אכלו הכהנים קדשי קדשים בישיבה בעזרה
והתוספות יישבו את שאלתם כיצד אכלו הכהנים את קדשי הקדשים בעזרה בישיבה, בשלשה אופנים: א. אכן גם הקדשים נאכלו בעמידה, ומה שמבואר בגמרא בזבחים שישבו בשעת האכילה היינו קדשים קלים שנאכלים גם מחוץ לעזרה. ב. תוספות מביאים את יישובו של ריב"א שאכילה שהיא לצורך עבודה מותרת, וכיון שכתוב "ואכלו אותם אשר כופר בהם" ומכך דורשים חז"ל "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים" אם כן אכילת הקדשים הרי צורך העבודה והיא מותרת בישיבה. ג. באכילת קדשים יש דין מיוחד "למשחה לגדולה" ולמדו חז"ל שיש דין לאוכלם "כדרך שהמלכים אוכלים" וממילא נאמר כן היתר מפורש לאכול את הקדשים בישיבה וכיון שמותרים באכילה בעזרה בלבד, ממילא נאמר כאן היתר לאוכלם בעזרה בישיבה.
הריב"א עצמו בפירושו לתורה (ויקרא יג מו) על הפסוק האמור במצורע - "מחוץ למחנה מושבו", מביא את דברי רש"י שדרשו חז"ל מפסוק זה שהמצורע משולח מחוץ לשלש מחנות, מחנה שכינה, מחנה לויה ומחנה ישראל. והקשה הריב"א: מה שייך לרמוז בפסוק "מחוץ למחנה מושבו" שאסור לו להיות גם במחנה שכינה, הלא "מושבו" לעולם לא יהיה במחנה שכינה - כיון שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
הריב"א מוסיף שגם אין לפרש שהפסוק מדבר על אחד ממלכי בית דוד שנצטרע, שלו מותר לשבת במחנה שכינה ועליו מורה הפסוק שאם נצטרע יש לשלחו מחוץ לשלש מחנות - כי הרי דרשו חז"ל במסכת הוריות (י.) פרט לנשיא שנצטרע, ואם כן דין זה לא נאמר כלל במלך, ואילו שאר אנשים שבעם בלאו הכי אינם יכולים לשבת בעזרה ואם כן קשה מתי בא הפסוק ללמדנו שיש לשלח המצורע חוץ לשלש מחנות.
- יסודו של הר"מ מקוצי שאין איסור ישיבה אלא בשהייה
בכדי ליישב קושיה זו מביא הריב"א את חידושו של ר"מ מקוצי המחדש שלא נאמר איסור "אין ישיבה בעזרה" אלא לשהות שם אבל כניסה בעלמא המותרת גם לישראל מותרת אף בישיבה כל שאינו "שוהה" בעזרה.
ובגליוני הש"ס לרבי יוסף ענגיל (יומא כה.) העיר שלא התפרש בדברי הר"מ מקוצי מהו שיעור שהייה זו, ואולי השיעור הוא כשיעור שהייה שהוזכרה בנטמא במקדש שאינו חייב אלא אם נשתהה במקדש. ועל כל פנים לפי ייסוד זה של הר"מ מקוצי אותו מביא הריב"א יש ליישב את קושיית התוספות שאכן יכלו הכהנים לאכול את הקרבנות בעזרה בשיעור זמן קצר יותר שאינו נחשב "שוהה" בעזרה. אמנם התוספות הביאו בשם ריב"א יישוב אחר.
בספר חיי אברהם מביא את דברי הגראי"ל שטיינמן שחידש שאכילה בישיבה חמורה מישיבה בלבד, כיון שהאכילה עושה את הישיבה לקביעות יותר. וכמו שמצאנו לענין ישיבה בסוכות שהתורה אמרה "בסוכות תשבו" ופירשו חז"ל שאכילה צריכה סוכה כיון שהאכילה מחשיבה את הדבר ל"ישיבה חשובה".
ולדבריו יתכן שלכן מיאן הריב"א ביישוב זה כי גם לדעת הר"מ מקוצי שרק בשוהה יש איסור ישיבה בעזרה, אך אין זה פתרון לאכילת קדשים, כי ברגע שהכהן יאכל קדש בעזרה, אכילתו תשווה לישיבתו קביעות והרי הוא כ"שוהה בעזרה" [שם כתב זאת לענין אחר ליישב קושיית האבי עזרי על תוספות, אך לכאורה אפשר לומר כן עפ"ד].
- האם האיסור הוא ישיבה בשיעור שהייה או שכל האיסור הוא לשהות
עוד הסתפק הגליוני הש"ס בדעת הר"מ מקוצי האם באיסור זה שאין ישיבה בעזרה נאסרה הישיבה, אלא שיש שיעור לישיבה האסורה שיהיה בה שהות, או שבאמת לא נאסרה כלל הישיבה וכל האיסור הוא השהות בעזרה והישיבה היא דרך ואופן השהות, שאדם היושב בעזרה הרי הוא משתהה שלא לצורך. והוכיח מלשון הגמרא "אין ישיבה בעזרה" שמשמע שהאיסור הוא בישיבה דווקא.
בספר כפי חיים הוסיף לבאר דעת הר"מ מקוצי שאכן אין האיסור בישיבה דווקא אלא בשהייה, והישיבה היא רק אופן ודרך השהייה בעזרה. שהרי כתב רש"י (בסוגיין) אין ישיבה בעזרה, שנאמר לעמוד לשרת העומדים שם לפני ה'. והקשו הגבורת ארי שמדברי רש"י משמע שהוא דין דאורייתא הנלמד מפסוק זה וקשה שהרי פסוק זה מדבר בשעת עבודה וכמבואר בזבחים (כג:) שכהן שישב ועבד - חילל את עבודתו. ואם כן כיצד נלמד מפסוק זה איסור כללי שאין ישיבה בעזרה.
ובחידושי רבי אריה לייב (מאלין. ח"א סי"ט) חידש שיסוד הדין שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, לא נאמר בו איסור מיוחד על הישיבה, אלא יסוד הדין הוא שעצם הכניסה לעזרה אסורה כשנכנס ללא טעם וסיבה, אלא שמכל מקום בכל שעה שנכנס לעזרה הרי הוא מקיים דין "עמידה לפני השם". וכלשון הרמב"ם (בית הבחירה פ"ז ה"ה): וכל הנכנס לעזרה... יראה עצמו שהוא עומד לפני השם. ולכן אין בכך איסור, אך אם יושב בעזרה הרי עובר הוא באיסור על עצם כניסתו לעזרה.
ובכך ביאר את דברי רש"י שכיון שנאמר בפסוק "לעמוד לשרת" ואם כן אנו יודעים שאופן השירות הוא בעמידה לפני ה' דוקא, ממילא כשיושב בעזרה ואינו מקיים דין עמידה לפני ה', חוזר דינו שאין לו כלל היתר להיכנס לעזרה. ועל פי זה הוסיף לחדש שהיתר הישיבה למלכי בית דוד הוא - שכיון שנאמר בו "ויבא המלך דוד וישב לפני ה'" נאמר כן שיש למלך קיום דין מיוחד להיות יושב בעזרה, ומכח דין זה מותר לו להיכנס לעזרה כיון שאינו נכנס סתם ללא סיבה שהרי יקיים בישיבתו דין זה.
מעתה, מבוארים להפליא דברי הר"מ מקוצי, וכדרך השניה שהציע רבי יוסף ענגיל בדבריו. כי באמת אין איסור כלל בישיבה וכל האיסור הוא רק השהייה, שהרי אין האיסור במה שיושב או משתהה אלא במה שנכנס לעזרה שלא לצורך, והשהייה היא המגלה על כל כניסתו שאינה לצורך. וממילא אין טעם לומר שנאסרה "ישיבה" דוקא ואין טעם לומר שישיבה כל דהו תאסר, אלא רק אם "משתהה" בעזרה, אז עובר באיסור על עצם כניסתו.