גבורת ארי/יומא/כד/ב
רש"א בבגדי קודש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה וכו' ואותן שלא זכו לפייס היו מפשיטין אח"כ את בגדי קודש שהפיסו בהן כדאמרינן לקמן בסמוך גבי מסרן לחזנין והיו מפשיטין אותן דאבגדי קודש קאי שהפיסו בהן ומדנקט בבגדי כהונה סתמא משמע כל ד' הבגדים שכה"ד משתמש בהן היו לובשין בשעת הפייס. וק"ל למ"ד לעיל בפ"ק (דף י"ב) דאבנט של כהן הדיוט הוה של כלאים האיך לובשין אותו הכהנים בשעת פייס שלא בשעת עבודה והא אמרינן בפ"ק דערכין (דף ב') הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחוייב במצות ציצית והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי, וכיון דלא אישתרי כלאים בלא עידן עבודה האיך לובשין המפיסין כולן אבנט של כלאים ולא יעבוד (אף) [רק] א' מהם וכולן יצאו ריקן מן הפייס ועוד אלא אפילו הזוכה לעבודה אין ראוי לו ללבוש כלאים אלא סמוך לעבודה ותיכף ללבישה עבודה ולא יהא לבוש אבנט של כלאים ויהא שוהא בינתיים בין לבישה לעבודה כמו הכא שמפייס בין לבישה לעבודה כיון דשלא בשעת עבודה לא אישתרי כלאים לגבייהו וה"ל לובש כלאים שלא במקום מצוה ויתבאר לקמן רפ"ז (דף ס"ט):
דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה מיקרי ועביד. ק"ל אם איתא להאי טעמא דחיישינן לה א"כ כל המפייסין היו צריכין לקדש ידים ורגלים מן הכיור קודם לפייס דלמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלי קדוש ידים ורגלים כדחיישינן לה דלמא עביד בבגדי חול והא במס' תמיד לא משמע הכי דתנן התם גבי פייס של תרומת הדשן הפיסו מי שזכה זכה בו נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה כו' מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום והן אומרים הוי זהיר שלא תיגע בכלי עד שתקדש ידים ורגלים מן הכיור כו' לא היו רואין אותו ולא שומעים את קולו עד שהיו שומעים את קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והם אומרים הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור אלמא היו מפיסין לתה"ד ומי שזכה זכה בו קודם לקידוש ידים ורגלים מן הכיור ולא היה מקדש אח"כ אלא הזוכה בו בלבד ולא חיישי' דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלא קידוש כדחיישינן לה דלמא מיקרי ועביד בבגדי חול ומש"ה מצטרכת להו לכל המפיסים ללבוש בגדי קודש. וכ"ת שאני הכא משום שהיו מזהירין אותו ואמרו ליה הוי זהיר שלא תיגע בכלי עד שתקדש א"כ ל"ל להפיס בבגדי קודש הו"ל להפיס בבגדי חול ולהזהירו שלא יעבוד עד שילבש ב"ק אלא ודאי לר"ש הא לא מילתא היא. וי"ל כיון דפייס דתה"ד לא היה עדיין בעזרה כמו שאר פייסות שהיו בלשכת הגזית כדאמרינן לקמן אלא היה בבית המוקד שהיו זקני בית אב ישינים שם כדקתני שלאחר הפייס נטל הזוכה את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכיון שהיה רחוק ממקום המזבח לא חיישינן דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלא קידוש דאדהכי והכי ממקום שזכה בפייס לתה"ד עד שיגיע למזבח מדכר דכיר ולא יתרום בלא קידוש אבל שאר פייסות שהיו בלשכת הגזית סמוך למזבח חיישינן לדלמא מיקרי ועביד בבגדי חול ומפייס בבגדי קודש לר"ש וה"ה נמי שטעונים קידוש כל המפיסין מה"ט דילמא מיקרי ועביד בלא קידוש אגב חביבותיה הואיל ומקום הפייס אינו רחוק מן המזבח ולא מדכר אבל בפייס דתה"ד כיון שהיה רחוק ולא חיישינן לדילמא מיקרי ועביד וא"צ קידוש ה"נ דאין מפיסין בבגדי קודש אלא בבגדי חול ואפילו לר"ש ותדע לך דהכי הוא כדפירשתי דבפייס הא' דתה"ד אפילו ר"ש מודה דהיה בבגדי חול מה"ט דפי' שהרי פייס זה היה בבית המוקד שהיו ישינים שם וזה היה בית המוקד הגדול שהיה כולו בחול כמו שפירש הר' שמעיה בפ"ק דמס' מדות והתם א"א לפייס בב"ק דהא מסקינן לקמן רפ"ז (דף ס"ט) בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר משמע דווקא במקדש הוא דמותר הואיל ומקום עבודה הוא אבל בהר הבית לא אלא ודאי ש"מ כדפירשתי ובחי' למס' תמיד פ"ק אפרש עוד:
שייך לדף כ"ד ע"ב מבית לפרוכת הוא דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק ק"ל הא מבית לפרוכת בלא"ה במיתה הנכנס לה ואפי' כהן חוץ מכה"ג ביוה"כ להזאת דם פר ושעיר ולהקטרת קטורת ולהוצאת כף ומחתה כדתנן ספ"ק דכלים ותניא בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים מבית לפרוכת דהיינו לפני ולפנים אל פני הכפורת היינו שהלך עד לפני הארון במיתה וא"כ האי עבודת סילוק דמיעט רחמנא זר ממיתה היכי משכחת לה מבית לפרוכת תיפוק ליה דחייב מיתה על הכניסה להתם ועוד ל"ל קרא לחייבו מיתה על עבודת מתנה התם ת"ל דחייב מיתה בלא"ה משום כניסה לשם ואפי' לר"י דאמר התם דכל ההיכל ולמבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת לחוד במיתה אפ"ה קשה הא בין עבודת מתנה בין עבודת סילוק שמבית לפרוכת אל פני הכפורת דווקא הן כדתנן לקמן בפ"ה (דף נ"ב) הגיע לארון נתן את המחתה בין ב' הבדים צבר את הקטורת ע"ג גחלים ותנן נמי נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו א' למעלה וז' למטה ובהוצאת כף ומחתה נמי נכנס עד אל פני הכפורת שהרי [שם] הניחם ומשם צריך להוציאם ולקמן בפ"ה (דף נ"ג) תניא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר א' מכל סממניה חייב מיתה ופריך ת"ל דקא מעייל ביאה ריקנית ושני ר"ש הב"ע כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה רא"א אפ"ת דהזיד בזה ובזה כגון דעייל ב' הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה אביאה לא מחייב דהא עייל שלימה אהקטרה מחייב דהא מקטיר קטורת חסירה והשתא הניחא לר"ש הכי נמי א"ל הכי דנ"מ דשגג בביאה והזיד בעבודה שידע שזר חייב מיתה בעבד עבודה מבית לפרוכת אבל לר"א דלא ניחא ליה לאוקמא בהכי וכן ר"ז דפריך בפ"ב דשבועות (דף י"ז) אלא הא דקיי"ל טמא ששימש במיתה המ"ל כלומר תיפוק ליה דחייב כרת משום ביאת מקדש בטומאה ושקלי וטרי אמוראי התם בהא ולא משני בשגג בביאה והזיד בעבודה אלמא לא ניחא ליה לאוקמא קרא בהכי א"כ קשה הא דהכא דמחייב קרא מיתה לזר שעבד מבל"פ עבודת מתנה וממעט ליה בעבודת סילוק הא בלא"ה איכא מיתה משום ביאתו להתם וי"ל דהתם בפ"ג דמנחות דריש מאל פני למעוטי דרך משופש ופירש"י שלא נכנס בפתח שבמזרח אלא עשה פתח בצפון או בדרום ונכנס א"נ נכנס בפתח שבמזרח וצידד פניו באלכסון והלך לצדדין וכדתני ראב"י אל פני הכפורת קדמה זה בנה אב כ"מ שנאמר פני אינו אלא פני קדים והשתא מ"ל הא דשמעתין דמרבה לזר ששימש אל פני הכפורת דבמיתה בעבודת מתנה ופטור בעבודת סילוק בנכנס דרך משופש דמשום ביאה בלא עבודה ליכא מיתה והא דלא משני התם בפ"ה דמה"ט מחייב ליה משום דמעייל ק' חסירה ולא משום ביאה בדמעייל בדרך משופש משום דאמרינן בספ"ח דזבחים (דף פ"ב) גבי כל חטאת אשר יובא מדמה אל הקודש פנימה דדרשינן אין לי אלא פנימה היכל מנין ת"ל אל הקודש ופריך כיון דאפסיל לה בהיכל לפני ולפנים מאי בעי ושני אביי לא נצרכא אלא לדרך משופש א"ל רבא והא הבאה כתיב ביה כלומר דמשמע דאינו פסול בהכנסת פנים אלא א"כ הביא דרך הבאה ולא דרך משופש אלמא כל היכא דכ"ר הבאה אין דרך משופש בכלל והא גבי קטורת דיוה"כ והזאה דלפני ולפנים כתיב הבאה והביא אל מבית לפרוכת הלכך צריך להביאם דרך הבאה ואם לא הביאם דרך הבאה אלא דרך משופש פסול אפי' בהקטיר והיזה כדינו דהא לכ"ע דברים הנעשים בבגדי לבן בפנים מעכב דחוקה עליה כתיב וצורך פנים כפנים דמי לפיכך קטורת שחפנה קודם שחיטת פר לא עשה כלום כדאמ' לקמן ספ"ה (דף ס') וכיון שכן הא דתניא אם לא נתן מעלה עשן או שחיסר א' מסממניה חייב מיתה בעל כרחך דמעייל לה דרך ביאה דאי דרך משופש מאי איריא ל"נ מעלה עשן או שחיסר א' מסממניה אפי' נתן מעלה עשן ולא חיסר נמי לאו כלום עבד וכיון שכן אפי' עייל שלימה ה"ל כחיסר מעלה עשן או א' מסממניה דהא עייל קטורת שלא כתיקונה אלא ע"כ בדעייל דרך ביאה איירי וטעמא דחיסר הא לא חיסר לא והשתא פריך שפיר בדחיסר תיפוק ליה דמעייל ביאה ריקנית ותדע לך דבדעייל דרך משופש לאו הבאה הוי לענין הזאה וקטורת דהא תנן בפ"ח דזבחים (דף פ"א) הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ ישפכו לאמה ואמרינן בגמ' וליפלוג נמי ר"א בהא ומשני היכי ליעביד ניתיב בחוץ והדר ניתיב בפנים כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כך מצוה להקדים פנים לחוץ וניתיב לפנים והדר ניתיב בחוץ כיון דאיכא חטאת ואשם דכי נכנס דמן פסולין לא פסיקא לי' והשתא תיקשי אפי' בנתערבו פנימי' בחיצו' (וא') אכתי ניתיב בפנים והדר ניתיב בחוץ ואי משום דבכניסת פנים נפסלו דמי חטאת ואשם לעייל לפנים להני תערובת דמים דרך משופש דאינן נפסלין דמי חטאת ואשם מחמת כניסת דרך משופש כדמסיק בההיא דפ"ג דמנחות אלא ודאי דכל כהאי גוונא לאו הבאה נמי לענין דמים הפנימים גופייהו דבפר כהן משיח ופר העדה גבי הזאת דמים שלהם נאמר הבאה בפ' ויקרא וכן שעירי ע"ז נמי כל עצמן שדמן טעונין הזיה בפנים מפר העדה יליף לה בפ"ד דזבחים (דף ל"ט) וניחא נמי הא דפ"ב דשבועות דפריך טמא ששימש במיתה היכי מ"ל אי דלא שהה פי' בע"כ שנטמא בעזרה הוא דס"ל דאינו חייב אלא בשהה שיעור השתחואה דאי בנטמא בחוץ ונכנס חייב כרת מיד בכניסתו. היכי עביד עבודה פי' בזמן קצר כזה פחות מכדי השתחואה ואי דשהה בר כרת הוא דהא דלמ"ל בנכנס דרך משופש דאינו חייב משום ביאה וה"נ תניא התם (דף י"ז) וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבוא דרך ביאה אסרה תורה ולפי"ז המ"ל בנכנס דרך משופש או דרך גגין דאינו דרך ביאה דאינו חייב משום ביאה וחייב משום טמא ששימש לא קשה מידי דה"א התם הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפי' כולו חוץ מחוטמו טהור דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה ופריך אי הכי כולו נמי אמר רבא כולו לא גרע מכלים שבבית פי' שהיו בבית קודם שנטמא ולא קרינן בהו והבא אל הבית ואפ"ה טמאים דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית ומ"ל דהא דנכנס דרך אחוריו טהור מהא דטמא שנכנס דרך גגין להיכל דפטור אלמא כל היכא דכתיב ביאה דרך ביאה בעינן א"כ בע"כ הא דטמא שנכנס למקדש שלא כדרך ביאה כגון דרך משופש או גגין [דפטור אינו] אלא בדלא שהה שיעור השתחואה אבל בדשהה חייב דלא גרע מטהור שנכנס ונטמא בעזרה דחייב בשהה כדי השתחואה ודמי להא דאמ' א"ה אפי' כולו נמי ל"ג מכלים שבבית שבשעת כניסתן היה הבית טהור ואפ"ה [טמאים] ה"ה נמי בנכנס כולו שלא כדרך ביאה נמי טמא אלמא מדמי כניסה שלא כדרך ביאה לכניסה הקדימה לטומאה וכיון דכניסה הקודמת לטומאה גבי בית המנוגע טמא הנכנס כולו ה"ה כניסה שלא כדרך ל"ג ממנה וטמא בנכנס כולו וה"נ גבי בא אל המקדש טמא ע"כ לא אמרינן בנכנס שלא כד"ב דפטור אלא בדלא שהה שיעור השתחואה אבל בדשהה אפי' בא שלא כדרך ביאה חייב דל"ג מטהור שנכנס ונטמא בעזרה והשתא פריך שפיר טמא ששימש במיתה היכי מ"ל כו' ואי דשהה בר כרת הוא אפילו נכנס שלא כדרך ביאה ואי ק"ל הא מ"ל לרבא התם צריך שהי' למלקות פי' בנטמא בעזרה או א"צ שהי' למלקות אלא לקרבן ובשוגג והשתא תקשה בע"כ למזיד ולמלקות צריך שהי' דאי אין צריך טמא הבא למקדש שלא כד"ב היכי משכחת לה דפטור הא ל"ג מנטמא בעזרה י"ל הא דפטור מיירי בשוגג דבעי שהייה א"נ במזיד ובנכנס כולו חוץ מחוטמו כדאמרינן גבי הנכנס לבית המנוגע ולפ"ז כ"ש דניחא הא דפריך טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |