גבורת ארי/יומא/יח/א
לר"י דאמר נכנס נוטל שבעה וכו' ק"ל לר"י אמאי מעשר בעי למפלג אכתי מי"א בעי למפלג דהא אי לאו שכר הגפת דלתות היה נוטל משמר הנכנס כמשמר היוצא כדאמרי רבנן וא"כ לר"י דס"ל דהנכנס נוטל ז' בשכר הגפת דלתות שפתחו היוצאים והן סוגרין אין כאן הוספה בשכרן על חלקן המגיען אלא חלה א' שממעטין החלה הששית מן החלק היוצאין ומוסיפין אותה על חלק הנכנסין הרי ששה חלות מן השבע שנוטלין והוא חצי מן הי"ב הוא כפי המגיע לחלקן והחלה הז' לבדה היא בשכרן והשתא מי"א בעי למפלג מחמש של הנשאר מן היוצאין ומשש של חלק הנכנסין ואע"ג דלרבנן כה"ג לא שקיל פלגא די אם נבצר החלה הי"א שיחלקו בין שניהן היוצא והנכנס ונשארו עשרה ושקיל כה"ג ה' שהוא פלגא מעשר והשתא בין לר"י בין לרבנן דידיה אליבא רבנן דר' קא שקיל כה"ג לעולם ה' וד' לא משכחת לה כלל דהא דלרבנן דל"ל הגפות דלתות בציר חדא מפלגא וחמש שקיל היינו משום דא"א למיבצר מחלק כל א' מן המשמר הנכנס והיוצא בציר מחדא שלימה דהא אי אפשר למיהב לכה"ג פרוסה אבל לר"י די שתבצר החלה הי"א כולה ויחלוקו אותה ב' המשמרות ביניהן ובהא סגי למיבצר לכה"ג מפלגא ויחלק הכה"ג העשרה הנשארים עמהן הוא ה' והן ה' ומ"מ אינו לוקח פלגא שלם דהא חלקם של המגיע לחלוקה הוי ו' חלות וחלק כה"ג אינו אלא ה' הרי דלר"י אליבא דרבנן דר' דס"ל דלא שקיל פלגא אכתי מעשר בעי מיפלג ולעולם שקיל ה' כמו לרבנן דר"י אליבא דרבנן דר' וד' לא משכחת לי' כלל ואפשר לומר כיון דטעמא דרבנן דר' הא דלא שקיל כה"ג פלגא שלם משום כבוד המשמרות נגעו בה שלא להשוות יחיד לרבים כדפי' בסמוך אי אמרינן אליבא דר"י דשקיל ה' ודי לו בבציר מפלגא במאי דלא שקיל חלקו בחלה הי"א לא מנכרא מילתא דמשום כבוד הרבים נגעו בה הא דלא שקיל כדי שלא להשוותו לרבים אלא אדרבה תלו לה בכבודו של כה"ג משום דאין כבודו ליקח פרוסה מן החלה הי"א וכ"ת אי משום כבודו נגעו בה א"כ לשקול לכל החלה הי"א לעצמו כדשקיל חלה א' שלימה מב' חלות לרבנן אע"ג דאין ראוי לו למישקל פלגא אלא בציר אפ"ה שקיל יותר על הראוי לו משום דלאו אורח ארעא למיהב ליה פרוסה ה"נ אי ס"ד דמשום כבודו הוא דלאו אורחי' בפרוסה הו"ל למשקל לכל החלה הי"א לעצמו כמו גבי ב' חלות דעצרת לא דמי דהתם בע"כ כיון דלאו אורחיה בפרוסה בע"כ נותנים לו חלה א' שלימה לגמרי דאי לא תימא הכי ילך לביתו ריקם ולא יטול משתי הלחם שום חלק וכיון דמן הראוי לחלקו הוא קרוב למחצה כמעט א' שלימה מה"ט דלאו אורחא להשוותו לרבים אין לדחותו מכל וכל לגמרי וכ"ש למאי דפי' דמן הדין אפי' לרבנן היה ראוי ליתן לו מחצה אלא משום כבוד הרבים נגעו בה שלא להשוותו לרבים הכא דלא אפשר אוקמוהו אדינא מש"ה שקיל פלגא שלם שהיא חלה שלימה אחת משתי חלות אבל הכא גבי לחם הפנים לר"י איכא למימר דאי שקיל ה' הא דלא שקיל חלק בחלה י"א משום כבודו הוא דלא שקיל בפרוסה דלאו אורחיה בהכי והאי דלא שקיל כל החלה הי"א כולה לעצמו דאין להפסיד להמשמרות ומ"מ הא הוא נוטל חלק ה' חלות שלימים ועוד בשלמא גבי שתי הלחם אע"ג דנוטל חלה א' שלימה אפ"ה אין נוטל יותר מכנגד כולם וכיון דלאו אורחי' בפרוסה נוטל שלימה כולה ואע"ג דהשתא נוטל כנגד כולם מ"מ אכתי לא עדיף מינייהו דלית להו זילותא כ"כ אבל בלחם הפנים אי אמרת דיקח החלה הי"א כולה לעצמו נמצא הוא עדיף מינייהו דהא שקיל איהו וי"ו והן ה' בתורת חלוקה דהא החלה הששי שביד הנכנסין בתורת שכר בא לידן משום הגפת דלתות ולא בתורת חלוקה מש"ה לרבנן דרבי אליבא דר"י נוטל ד' דמינכר דמשום שלא להשוות יחיד לרבים הוא נוטל פחות מהן מיהו קשה על זה לרבא דמשני כולה רבי היא וס"ל כר"י תקשה אי רבי היא מי"א בעי מיפלג דהו"ל ה' ופלגא ומאי ד' או ה' דקתני וצ"ל דרבא נמי אית לי' הא דפלגא לאו אורח ארעא למיתביה לכה"ג כדאמר אביי אלא דלא ניחא לי' לאוקמי להאי ד' או ה' כתנאי ד' לר"י וה' לרבנן אלא מוקי לה כולה כר"י וד' בדאיכא משמר המתעכב:
אי איכא משמר המתעכב מח' בעי למפלג ק"ל מ"מ אמאי יגרע כח כה"ג לגרוע מחלקו כנגד הב' חלות שלקחו משמר המתעכב הא שקיל לעולם פלגא כנגד כל המשמרות הנוטלין חלק בחלוקה זו בין רב למעט דהא אפילו ברגל שכל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים כדתנן בספ"ד דסוכה (דף נ"ה) שבת שבתוך הרגל היו כל המשמרות שוין בחילוק לחה"פ אפ"ה כה"ג נוטל מחצה כדאמרינן ונוטל חלה א' מב' חלות והרי ב' הלחם דעצרת דחובת הרגל הן ומתחלק לכל המשמרות אפ"ה כה"ג נוטל מחצה אלמא כה"ג נוטל כנגד כל המחלקין אפילו היכא דנוטלין וחולקין כל הכ"ד משמרות ביחד הוא חולק ונוטל כנגד כולן דהאי קרא והיתה לאהרן ולבניו דכתיב גבי לחם הפנים דמיניה נ"ל מחצה לאהרן מחצה לבניו סתמא כתיב ואפילו ברגל שבת שחל בתוכה דכל המשמרות שוין בחילוק לחה"פ מה"ת כדנפקא ליה התם מקרא חלק כחלק יאכלו כחלק עבודה כן חלק אכילה ואמרינן התם מאי אכילה אילימא קרבנות מהתם נפקא לכהן המקריב לו תהיה אלא לחה"פ אפ"ה נוטל מחצה כנגד כל המשמרות ואע"ג דמגרעין חלקם של משמר הנכנס והיוצא הקבועין בשבוע זו הרבה מ"מ חלק הכה"ג במקומו עומד ונוטל חלק מחצה שלו כנגד כולן וכ"ש הכא היכא דאיכא משמר המתעכב שאין נגרע ע"י חלק הנכנס והיוצא הקבועים כ"כ שאין נוטלין אלא ב' חלות לחוד אינו דין שלא יהא נגרע חלקו של כה"ג ע"י מליטול מחצה של חלקו שהן ב' חלות אליבא דר"י בשלימות ולמה אינו נוטל נמי כנגד אותן ב' חלות שנטלו הן ויטול לעולם ה' חלות אפילו כי איכא משמר המתעכב וי"ל דהיא הנותנת דהיכא דכל המשמרות נוטלים וחולקין עם הקבועים מן הדין כגון ברגל דנ"ל מקרא דכולן הו"ל כמשמר אחד והלא הוא בין רב בין מעט אפ"ה כה"ג שקול ככולן ליטול חלק שוה כנגדם אבל הא דמשמר המתעכב היינו בחל יום א' בינתיים פי' בין רגל לשבת מפסיק דהא דמשמר שזמנו קבע נוטל עשר חלות ומשמר המתעכב שתים מן הדין אין להמתעכב כלום דהא לאו שבת שבתוך הרגל הוא ולא רבייה קרא אלא תקנת חכמים הוא ולפנים משורת הדין לגרע קצת מחלק משמר שזמנו קבוע שהן ב' חלות וליתנם להמתעכב א"כ כמו שמגרעין מחלק של משמר הקבוע ה"נ מגרעין מחלק של כה"ג נמי לפיכך אינו נוטל אלא ד' חלות והחלה ה' מגרעין לו מחלקו ונותנן למשמר המתעכב כמו שמגרעין חלה אחת מחלק משמר הקבוע נמצא ביד משמר המתעכב ב' חלות שזיכו להן חכמים מדבריהן ולא מן הדין הוא זה:
אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו נ"ל דאחרים לאו לאפלוגי את"ק אתו דהא דת"ק אתיא מהכהן הגדול שיהא גדול מאחיו בכח ובנוי בחכמה ובעושר והא דאחרים ממאחיו נפקא ליה דיתירא הוא אלא ה"ק הגדול משל אחיו קאמר וראיה לדבר מהא דאמרינן בספ"י דחולין (דף קל"ד) ההוא שקא דדינרי דאתי לבי מדרשא קדים ר' אמי וזכה בהן ופריך והיכי עביד הכי והכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומשני בשינויא ב' איבעית אימא אדם חשוב שאני ומייתי לה מהא דאחרים דגדלוהו משל אחיו ואם איתא דרבנן פליגי עליה לא הוי שביק רבנן ועביד כאחרים דיחידאי הוא דהא אמרינן בסוף הוריות (דף י"ג) דאחרים ר' מאיר הוא א"ו כ"ע מודו בהא וכדפירשתי:
כיון דעל חטא קאתי חלשא דעתיה ק"ל הא אילים נמי על חטא קאתו דהא כפרה כתיב בהו כדכתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר וכו' והוא אילו ואיל העם וי"ל דהני כיון דעולות נינהו ועולה מכפרת על חייבי עשה דקילי כדאמרינן בפ"ק דזבחים (דף ו') לא חליש דעתיה משא"כ בשעירים שמכפרין על החמורות כדתנן ברפ"ק דשבועות (דף כ') ושאר עבירות שבתורה הקלין והחמורין כו' שעיר המשתלח מכפר חלשא דעתי' ועוד עבירת עשה שעולה מכפרת עליו הוא דבר שאי אפשר לשום אדם להזהר ממנו כדאמרינן בפ"ק דזבחים (דף ז') חטאת ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסולה שאין אדם בישראל שאינו מחוייב עשה ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו על חייבי כריתות מכפרת על חייבי עשה לא כ"ש וכיון דאי אפשר לשום אדם להזהר מעבירות עשה שאילים מכפרים עליהם לא חלשא דעתיה כמו משעירים:
אי הכי פר נמי על חטא הוא דאתי ק"ל הא פר של כה"ג אינו מכפר אליבא דר"י רפ"ד דשבועות אלא על טומאת מקדש וקדשיו שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף הפר מכפר על הכהנים והשעיר הנעשה בפנים על הישראל וכ"ת מ"מ כיון דאפילו שוגג צריך כפרה הו"ל חטא וחלשא דעתיה מ"מ מאי משני פר כיון דעליו ועל אחיו וכו' מידע ידע ליה ומהדר לי' בתשובה איזה ידיעה שייך כאן בכפרת הפר הא אינו מכפר אלא על שאין בה ידיעה בסוף דחוטא גופי' אינו יודע שחטא וצ"ל דפריך ליה אליבא דר"ש דאמר התם כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל פי' על טומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר מכפר על הכהנים וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל פי' על כל עבירות כך וידויו של פר מכפר על הכהנים והשתא פריך לה אליבא דר"ש דפר נמי על חטא דמזיד קאתי כמו שעיר המשתלח וחלשא דעתיה ואמאי מעבירין לפניו ואתי שפיר הא דמשני כיון דעליו ועל אחיו הכהנים הוא דאתי ועל חטאים דבמזיד מידע ידע אבל לר"י לא קא קשיא ליה פר נמי על חטא הוא דאתי דלית לן בה כיון דלא קאתי על המזיד אלא על השוגג לא חלשא דעתיה מיהו בלאו הכי נמי ניחא דהא בסיפא דפ"ק דשבועות קתני ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויוה"כ מכפרים והשתא איכא למימר כיון דלר"י על זדון אלו מכפר שעיר הנעשה בפנים בע"כ פר נמי מכפר על זדון אלו על הכהנים דהא אפילו לר"י על מה שהשעיר הפנימי מכפר על ישראל פר מכפר על הכהנים ולפ"ז הא דאמרינן שעירים כיון דעל חטא קאתי חלשא דעתיה משום שעיר הנעשה בפנים נמי קאמר הכי כיון דאיהו נמי מכפר על זדון אלו והשתא פריך אי הכי אפילו פר נמי אפילו לר"י הא אתי על זדון הללו וחלשא דעתיה ומשני כיון דעליו וכו' מידע ידע ומהדר ליה בתשובה על הזדון ואי משום שוגג דאין לו ידיעה בסוף דליכא תשובה משום שוגג לית לן בה ולא חלשא דעתיה ותי' זה עיקר דלא מסתבר שהמקשה פריך סתמא א"ה פר נמי אליבא דחד תנא ולא אליבא דכ"ע קא פריך וכ"ש דנימא דפריך לה סתמא אליבא דר"ש דלית הלכתא כוותיה דהא קיי"ל ר' יהודא ור"ש הלכה כר"י אלא ודאי פי' זה עיקר:
אין מאכילין אותו לא חלב גבינה בשר יין וכו' צריך טעם אמאי לכה"ג אין מאכילין הני דחשיב לעיל ולא קפדינן אהני דהכא וגבי זב קפדינן אהני דחשיב הכא ולא קפדינן אהני דלעיל דגבי כה"ג דהא לא חשיב הכא אתרוג כדחשיב התם וכן סלתות אמרינן לעיל שמביא לידי חימום לרבנן ולא חשיב לה גבי זב ושמא י"ל דהני דחשיב לעיל מביאים לידי קרי ודחשיב הכא מביאים לידי זיבה ודחשיב הכא ולעיל מביאים לידי שניהם שוב ראיתי בת"י שהקשו אהא דאמרינן אין מאכילין אותו חגב"י אמאי לא חשיב לה גבי כה"ג ותירצו דלא החמירו בו כ"כ וק"ל א"כ הו"ל למחשב הני דכה"ג גבי זב אתרוג וסלתות אלא ודאי כדפי' עיקר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |