גבורת ארי/יומא/יז/ב

גבורת ארי יומא יז ב

דף י"ז ע"ב

כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב ק"ל אמאי מפרש למקריב ואוכל בתרי גוונא בשלמא בעולה א"א לומר אוכל דהא כולה כליל הוא מ"מ הו"ל לפרש מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש שניהם בחטאת ואשם ומנחה מיהו במנחה איכא למימר לא פסיקא ליה למימר מנחה זו אני אוכל דהא איכא מנחת כהן דכליל היה ואינה נאכלת כדכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל מ"מ הו"ל לפרש שניהם בחטאת ואשם חטאת זו אני מקריב ואוכל וכן אשם ואפשר לומר דקתני רישא עולה ומנחה זו אני מקריב דקמ"ל מנחה דומיא דעולה מה עולה כולה כליל אף מנחה דקתני במנחה דכולה כליל היא איירי דהיינו מנחת כהן וקמ"ל דיפה כחו של כה"ג אף במנחת כהן לומר מנחה זו אני מקריב משא"כ באנשי משמר שהכהן מקריב קרבנו אף במשמר שאינו שלו ואין אנשי משמר יכולין לעכב על ידו כדתניא בפ"ט דב"ק (דף ק"ט) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה פי' אף במשמר שאינו שלו ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת ואל תתמה שיהא כחו יפה מאנשי משמר בקרבנו של כהן שהרי כחו יפה משלהם בהקרבה ואכילה שאומר זה אני מקריב וזה אני אוכל ואין אנשי משמר יכולין לעכב על ידו ותדע דיפה כח כה"ג מאנשי משמר שהרי ברגלים בחובות הבאות מחמת הרגל היו כל המשמרות שוין חלק כחלק כדתנן ספ"ה דסוכה והא שתי הלחם דעצרת אע"ג דמחובות הרגל הוא ואין כח משמר הקבוע יפה בהן אלא הכל חולקין בו ואפ"ה כח כה"ג יפה בו דהא נוטל חלה אחת משתי חלות ועוד י"ל דמש"ה לא מפרש להקרבה ואכילה בחדא גוונא בחטאת ואשם שמקריב ואוכל דסד"א הנ"מ היכא שהקריב הוא אוכל אבל בהקריבוהו אינהו אינו אוכל קמ"ל דאפ"ה אוכל דיפה כחו כאנשי משמר דאע"ג דאין מקריב אלא אחד מהם כולן חולקין ואוכלים כדאמרינן התם:

אתאן לרבנן דאמרי לא שקיל פלגא ק"ל א"כ לרבנן דס"ל דלא שקיל פלגא אלמא לא דרשי לוהיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו א"כ מנ"ל ליפות כחו של כה"ג יותר משאר כהנים ליטול קרוב למחצה בשלמא לרבי דאמר שקיל פלגא ניחא דנ"ל מהאי קרא כדמפ' טעמא בפ"ט דב"ב (דף קמ"ג) דהא אהרן בר חלוקה הוא להכי פרט ביה רחמנא למשקל פלגא אבל לרבנן אי ס"ל הא סברא לשקול פלגא שלם ואי לית להו הא מנ"ל דיש שום יפוי כח לאהרן על בניו וכ"ת לעולם ס"ל לה"ט מדפרט לאהרן ש"מ דיש לו יפוי כח יותר מבניו דאל"כ ל"ל דפרט לאהרן הא בלא"ה בר חלוקה הוא אלא ודאי ליפות כחו על בניו פרטיה דאכתי מאי פסקא דפרטי' ליפות כחו עד קרוב למחצה דלמא לא פרטי' ליפות כחו אלא עד שליש או רביע וכיוצא ולא עד קרוב למחצה וי"ל דודאי רבנן נמי כר' ס"ל מדפרטיה קרא שקיל פלגא מ"מ לאו אורח ארעא שיטול א' כנגד כולן בשוה בקדשי שמים כיחיד כרבים כדפי' התוס' לפי שיטתם ובהכי נ"ל דשם בפ"ט דב"ב גבי ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך דאר"י קנתה מחצה ומייתי ראיה מהא דרבי דוהיתה לאהרן ואם איתא דרבנן פליגי עליה מאי ראיה היא זו א"ו רבנן נמי מודו וגם לחם הפנים דקדשי שמים ה"ט כדפי' לאו אורח ארעא לזכות ליחיד משלהן גבי קדשי שמים בשוה עם הרבים לפיכך שקיל בציר פורתא משא"כ בנכסי הדיוט כההוא עובדא דהתם ס"ל לר"י מדפרט לדביתהו לעצמה שתקנה מחצה היא ככל הבנים אלא דלא אסיק ר"י אדעתיה הא דפריך ליה אביי בשלמא התם אהרן בר חלוקה הוא וכו' אלא ס"ל לר"י בכל ענין כל היכא דפרט יחיד לעצמו עם רבים חולק עמהם בשוה כנגד כולן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף