גאון יעקב/עירובין/צח/א

גאון יעקב עירובין צח א

דף צח ע"א

חוץ לד"א דאי מייתי לי' אתי לידי חיוב חטאת אי עמד לפוש מקמי דסליק לאסקופה דאי לאו הכי הא ליכא הנחה ברה"ר אלא בכרמלית:

ומנח להו טעות סופר:

וליחוש דלמא מעיין בהו ברה"ר. לר"ח פירשה הרש"א דקושיא אחריתי היא ומעקרא קשיא לי' דלמא קאי באסקופה ומעייל מרה"ר לרה"י דרך האסקופה ומשני עיוני מעיין בי' כי מטי לאסקופה והשתא קא קשיא לי' דלמא אזיל לרה"ר וסגי בהדיא ומעייל דרך האיסקופה ומשני בן עזאי היא והריטב"א אמר הא מני בן עזאי היא כו' ולדידי' כש"כ דלית לי' ההיא דרבא שהוא עומד במקום וה"ק אלא הא מני בן עזאי היא ולהריטב"א היינו קושיא קמייתא ודחי להאי שינויא דמעיין בי' דלמא מקמי דמטי ספר לאסקופה מעיין בי' ברה"ר וקשיא לן היכי דמי אי שיעורא דעיונא כעמידה לפוש הא בטלה עקירה קמייתא והשתא הו"ל כפשט העני את ידו לחוץ ונתן בעה"ב לתוך ידו של עני והכניס דריש שבת דתנן שניהן פטורין מה לי נתן בעה"ב לתוך ידו ומה לי היה בידו בלא עקירה מרה"ר ואי שיעורא דעיוני בציר מעמידה לפוש כי מעיין נמי באסקופה הא ליכא הנחה וצ"ל כיון דידו לא חשיבא כהנחה ברה"ר לא קא מבטלא עקירה ראשונה:

והא דקשו בה רבנן דתוס' מאי אריא ספר אפי' כל מילי נמי פריק הריטב"א דבשאר מילי' הואיל וחוץ לד"א אסור תוך ד"א נמי אסור דכולה חדא גזירה היא ואי שרית בהא אתי למישרי בהא:

כשתימצי לומר לדברי הרז"ה אסקופה הנדרסת ואגודו בידו מ"מ מותר אפי' אסקופה רה"י בין בתוך ד"א בין חוץ לד"א ובהכי מתוקמא מתני' כרבה ומתניתא דאביי דמפלגא בין תוך ד"א לחוץ לד"א לית הלכתא כוותה ואסקופה כרמלית שאינה נדרסת מ"מ אסור כיון דלא קי"ל כבן עזאי ואפי' באסקופה ארוכה מהא דגבוה שתי קומות ואוקימתא דאביי אידחיא קם לי' הרא"ש בשיטית' והרמב"מ אמר הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרה"ר ומקצתו בידו חוץ לד"א הופכו על הכתב תוך ד"א גוללו אצלו והא ודאי הלכתא היא דא"נ דאביי אדחיא כהרז"ה הנ"מ באסקופה דחיישינן דלמא מעייל מרה"ר לרה"י אבל בכרמלית דעלמא דליכא למיחש להכי שרי ואמר ה"ה משמי' דהרשב"א דוקא כתבי הקודש אבל שאר דברים מכי נחו אסור אפי' תוך ד"א ורבן אלי' אמר הרשב"א נמי לא אמר אלא באסקופה דבספר סמכינן אבן עזאי וכו' ולהריטב"א דאמרן אפי' בכרמלית דעלמא וקמה רה"ר נמי דחיישינן תוך ד"א ברה"ר אטו חוץ לד"א מיהא אי קאי בכרמלית וקמה רה"י או ברה"י ונפל לכרמלית דליכא למיחש להכי שרי ובאסקופה הנדרסת אימא מודי הר"מ ולא חש לאיתויי דפשיטא היא:

ואיכא למימר קסבר הרמב"מ אסקופה רה"י הנדרסת אסורה. ושמיע לי' מדאותבי' רב ספרא לאביי בפירקין דאמר שבות דמקדש במדינה לא התירו והתנן היה קורא בספר על האסקופה כו' ואהדר לי' ולאו אוקימנא באסקופה כרמלית ורב ספרא האי במאי מוקים לה אי כרב יודא דאמר רישא ר"ש וכי מדריש קא מותיב לי' ר"ש הא בהדיא שרי שבות משום כתבי הקודש וכי קאמר אביי לר' יודא אלא לאו כרבה מוקים לה ואסקופה נדרסת קא קשיא לי' דשרו רבנן אפי' שבות דמקדש במדינה ואהדר לי' אביי ולא אקימנא בכרמלית הא אסקופה נדרסת אסירא מיהא לא מסתבר כלל למיסר אסקופה נדרסת:

והרמ"א דאמר בשאר דברים אפי' נפל לכרמלית ואגודו בידו אסור הא ודאי ליכא למשמע ממתני' דא"נ ספר דוקא תנן אבל שאר דברים לא. אימא הנ"מ באסקופה כרמלית משום דחיישינן דלמא מעייל מרה"ר לרה"י דרך אסקופה אבל נפל לכרמלית מנא לך ולא מיבעיא לדידן דס"ל בשותה כרבא דלא גזר בכרמלית. ואי תימא הכא איכא למיגזר טפי הא מנא לך ומסיפא דקתני ספר לא תפשוט דבשאר מילי אפי' לא נח וכדאמר הרב בעל מ"א דאימא ספר פלוגתא דר"י ור"ש קמ"ל וקמ"ל לר"י בנח אפי' ספר הופכו ולרבותינו בעלי התוס' דדייקי מדאמר אביי והא אוקימנא באסקופה כרמלית דאפי' שבות נמי ליכא ש"מ בשאר מילי נמי לא חשו ואע"ג דבעומד בכרמלית ושותה ברה"י או ברה"ר ובמחטו דבבגדו גזר אביי התם איכא למיגזר טפי. אית לן למימר הא דפריך ניחוש דלמא מעייל מרה"ר לרה"י ומוקים לה באסקופה ארוכה או כבן עזאי לאביי הוא דפריך דס"ל התם אפי' בכרמלית משום דאיכא למיגזר טפי כולה חדא גזירה היא ה"נ איכא למיגזר אי שרית ליה למיגלל אפי' באסקופה כרמלית אתי למישרי נפל כולי' ואפי' לביתי' דגזירה קרובה היא אבל לרבא דאמר התם כרמלית שרי דאפי' בהא לא גזרינן גזירה לגזירה ה"נ לא גזרינן אי גליל אצלו יקאי באסקופה כרמלית אטו נפל כולי' ומעייל לרה"י דהו"ל גזירה לגזירה גליל אצלו לאסקופה אטו נפל כולי' ומעייל לאסקופה ונפל כולי' אטו נפל כולי' ומעייל לביתי' רה"י והשתא לדידן דקיי"ל בעומד בכרמלית ושותה ברה"י או ברה"ר כרבא. ה"נ באסקופה כרמלית אפי' באסקופה קצרה ואפי' לרבנן דבן עזאי אגודו בידו שרי ובכתבי הקודש דאיכא בזיון קודש ובשל סופרים איכא לאקולי וגדולה עזו אמר הרשב"א דסמכינן בכתבי הקודש אדבן עזאי דלית הלכתא כוותי' בעלמא אנן נימא דלרבא שרי וצריך תירוץ:

הא דדחי הרז"ה לדאביי מהא דב' קומות למאן דמפליג בין ספר לשאר מילי אימא האי דב' קומות נמי חששא קלילא הוא והכא משום בזיון כתבי הקודש באסקופה ארוכה דליכא אלא חששא קלילא לא גזור בי' רבנן:

וליחוש דלמא מעייל כו' והא דתניא אחרים אומרים אסקופה ניטל מבעה"ב כו' מעני כו' ולא חיישינן התם נוטל מבעה"ב מאני דילי' ומאני דילי' הכא ספר דילי' הוא ובית דילי':

הנך רבנן דאמרי ספר דוקא הא דאמר אביי אפירקין ולא אוקימנא באסקופה כרמלית דאפי' שבות נמי ליכא מתרצו לטעמי' ה"ק אפי' שבות גמורה נמי ליכא אלא שבות דשבות וכל כה"ג אקילו בדמקדש במדינה אבל שבות גמורה לא התירו והיכי דליכא מקדש כלל אפי' כה"ג גזור:

ולהלכה מסתברא לן דבאסקופה ארוכה ודאי שרי דהא מתניתא דתוך ד"א כיון דאביי אותיב מינה ודאי מתרצתה היא ואי מגבוה ב' קומות ניתי אנן ונשוי גזירות דרבנן ונדחייא לדאביי חלא בהא גזור ובהא לא גזור והא דמפלגי בין ספר לשאר מילי מסתברא כרבנן דתוס' מדאמר אביי דאפי' שבות נמי ליכא משמע דליכא למיגזר בי' כלל ואפי' בשאר מילי ובאסקופה הנדרסת מסתברא דשרי כרבה נהי דאוקימתי' אדחייא הלכתא מי אידחייא ובלא נח משמע בירושלמי לר' יודא אפי' כל מילי לא גזור וכדפרישן התם:

ספר שאין לו מפה אמרו בירושלמי הופכו על הכתב שלא יתבזה הכתב:

א"ל אביי במאי אוקימתא בכותל משופע כו' איתחזיא דלא למיתני א"ל אביי אלא סתמא דתלמודא אקשי במאי אוקימתא דאי אביי הוא דא"ל במאי אוקימתא ואהדרא לי' רבא חסורי מחסרא כו' כי אמר בתר הכי ואלא הא דאמר רבא האי ודאי סתמא דתלמודא פריך דאי אביי הוה אמר ואת הוא דאמרת ומשני אלא כולה ר"י היא כו' קשיא רבא דאהדר לי' לאביי חסורי מחסרא ולמטה מג' הופכו על הכתב דלא כשמעתי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף