גאון יעקב/עירובין/צז/ב

גאון יעקב עירובין צז ב

דף צז ע"ב

במאי אוקימתא כו' ללישנא קמא דרש"י מאי כש"כ דאוושא מלתא:

לת"ק דאמר מכסן ליכא איסור שבת כלל ומהי הוי כש"כ. בנו מאי בעי התם אמר הריטב"א לא משום שא"א לעשות לו בשדה דברים האמורים בפרשת תוכחה דהא קי"ל שמחללין עליהן את השבת והיכי פליג ת"ק אהא אלא כגון שאויר השדה קשה לו וצריכין להביאו לעיר ע"כ. ובירושלמי אמרו מתניתן בתינוק של סכנה ומותיב אם בתינוק של סכנה יביא ביד ושנו ביכול להביאו דרך היתר ואיכא למימר רבנן דהתם לטעמייהו דלא אייתי פלוגתא עלי' דר"ש כלל מיהא אפילו לתלמודין אימא לרבנן בבנו נמי פחות פחות מד"א ואפי' בתינוק של סכנה כוון דלדידהו הא עדיפא ונותנן לחברו הו"ל לגבי' נותנו לחברו יכול להביאו דרך היתר א"נ ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"ש אלא בתפילין אבל בבנו דסכנה היא מודו וכן בנו ד"ה היא ומ"מ מתני' בשל סכנה וכדאוקמא בירושלמי והיכא דליכא סכנה צריך תירוץ:

ר' יודא אומר נותן כו' פליגי בה רבנן הרמב"נ אמר הלכתא כת"ק ואפי' לצורך תפילין פחות מד"א אין נותנו לחברו לא ולא מיבעיא לדבר הרשות והרז"ה אמר הלכה כר' יודא ומינה דהלכה כר"ש וכן אמרו משמי' דהראב"ד והרמב"מ אמר אם מתירא מפני הליסטים מוליכן פחות פחות מד"א או נותנן לחברו וגדולה מזו אמר הרמב"מ (פ' י"ב מהל' שבת) מותר לעקור חפץ ונותנו לחברו כו' אפי' בדבר הרשות משמע ואמר לה הראב"ד לא התירו אלא בשעת הדחק ואתחזיא לן דמודי הרמב"מ להראב"ד ולא אמר אלא בשעת הדחק ואפי' לר' יודא דמתניתין לא אמר אלא בשעת הדחק וכדאמר ה"ר יונתן כגון שיש אדם צמא כו' ול"פ ר"י ורבנן אלא בתחומין אבל שלא בשעת הדחק ל"פ דאי הרמב"ם אפי' לדבר הרשות ושלא בשעת הדחק אמר הא דאמר המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ואם מפני סכנת ליסטים מוליכן פחות מד"א נותנן לחברו מכדי זוג זוג אי לאו משום בזיון תפילין לא שרי דאי איכא למיחש לקמיע אסור כדאמר רבא ותנן לא יצא האיש בתפילין ואמרינן בשלהי פ"ק דיו"ט היכא דמינטרי אסיר ונותנן לחברו אפי' לדבר הרשות שרי ומאי אריא מפני סכנה בלאו סכנה נמי נותנן לחברו ואי ליכא חברים מכניסן זוג זוג ותו דאמר או פחות מד"א או נותנן לחברו ופחות מד"א ודאי לא שרי אלא בשעת הדחק והו"ל למימר נותנן לחברו ואם אין חברים מוליכן פחות פחות מד"א ותו אי הרמב"מ אפילו לדבר הרשות קאמרי. שבקת רבנן ועבדת כר"י דאפילו ר"ש נמי לא שרי אלא משום בזיון דתפילין כדאמרינן נותנן לחברי' עדיף:

לר"ל משום לוי סבא הא דתנן בור של יחיד וכו' וכל הני מתנייתא דתנו בבור ובגשמים ובנהרות כולהו דלא כר' יודא:

כדתנן המוציא החי במטה כו' ורבנן דאמרי לא תהלך קסברי התם נמי פטור אבל אסור ובתחומין נמי אע"ג דתחומין דרבנן אסרי לי' רבנן ור"י בהוצאה דאורייתא גזר בתחומין דרבנן לא גזר ורב יוסף דפליג אדרבה ואביי ירדר אפי' לר"י אסרי רבנן:

מתיב רב יוסף כו' שלא בשיירא לא בשיירא מ"מ מותר אלא א"ר יוסף כי תנן בשיירא תנן ואפי' קנו שביתה דבשייר' לא גזור במים בתחומין אביי אליבא דרבה אמר דמתניתין אפי' שלא בשיירא ומשום דבטילו החבית לגבי מים ומתניתא דבשיירא אפי' בקנו שביתה הואיל ומתניתין סתמא קתני לא איירי בשיירא וכן אמר הריטב"א דאביי קאמר אליבא דרבה מדקתני סתמא שחב אפי' שלא בשיירא קתני וכן לרב אשי דאמר בחפצי הפקר פליגי מתניתין ואפי' שלא בשיירא דרבנן דריב"נ הא סברי חפצי הפקר אין קונין שביתה כלל ומתניתא דקתני שיירא בחפצי בעלים. והא דכתיב בפירושי רש"י בשיירא שרו להו דתיבטל סמי מכאן דתיבטל. ולרבה ואביי ורב אשי בשיירא דכ"ע דלא גזור תחומין במים:

אמר הרא"ש לא אמר הריא"פ הלכה כר"י משום דלאוקימתא דרבה ורב יוסף פשיטא דהלכה כרבנן ולאוקימתא דרב אשי. כבר איפסקא הלכתא דחפצי הפקר אינן קונין שביתה ופליגא דהריטב"א דאמר בכל הני אוקימתא לגבי עירוב הלכה כר"י דהלכה כדברי המיקל בעירוב והלכה כר"י בעירובין אלא לענין איסור שבת קי"ל כרבנן דפליגי עלי' דר"ש אפי' בתפילין ולא מיבעיא הכא כדאמר הרמב"נ וכדאמרן לעיל משמי' והשתא להריטב"א מיא דלא שבתי במנא דשבתא שרי כר"י דבטילא מנא אגב מיא ולהרא"ש אסור והא דאמר הרא"ש לאוקימתא דרב יוסף הלכה כרבנן. לא ידענא הא לכולהו אמוראי לבר מרב יוסף מתניתין לחוד וברייתא לחוד למר מתניתין במים שלא שבתו ולמר בחבית ומיא דהפקרא וברייתא בחבית ומים שקנו שביתה וליכא מאן דפליג אדרב יודא בשיירא ודכ"ע בשיירא אפי' חבית ומים שקנו שביתה נותנן לחברו אפי' חוץ לתחום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף