גאון יעקב/עירובין/צג/א

גאון יעקב עירובין צג א

דף צג ע"א

אלא לאו התם היינו טעמא אע"ג דהכא נמי טעמא איכא כדקתני מפני שהיא כפתחה של גדולה, התם מחיצות דמהניא לחוצה להן אמרינן מן המחיצות ולפנים מגרע קא גרעי דבעינן דלישתייר שיעור שדה לבר מדוושא דכותל דמחיצות מהן ולחוץ מבדילות מהן ולתוכן מחברות דהא בתוכן ליכא מפסיק אבל הכא דהנך גיפופי מהניא לה לגדולה לאבדולי לה מקטנה ולקטנה קא מחברי לה להדי גדולה דאלמלי הן מרחיק ד"א וזרע ואלו השתא אסורה:

ג' קרפיפות וכו' פירש"י והקיפו לדירה במחיצה של שתי וכו' וכן אמר הריטב"א ועשו מחיצות של שתי או טל ערב וכו' והריטב"א לא צריך להאי דהא איהו דאמר בשמעתא דחבלים דפ"ק דקרפף שלא הוקף לדירה במחיצה דחבלים וא"כ הכא בקרפף ממש שלא הוקף לדירה והכי משמע ודהרשב"א (עה"ק שער ג' סי' ג') דהכא כקרפף ממש וכן אמר הרמב"מ ג' מקומות שלא הוקפו לדירה:

נעשה כשיירא כו' ופירש רש"י והאמצעי מותר אפי' גדול כל שהוא אבל לחיצונים לא יהבינן אלא ב"ס וכן באידך בבא נותנין לחיצונים כל צרכן ולאמצעי בית סאתים וכן אמר הרא"ש ופליגא דהרשב"א דאמר כי יהבינן לחד מיני' כל צרכן איניך כחצר דידי' דמיא ושרי כולהי בכל צרכן. ודברי הרמב"ם נוטין לדבריו דסתים ואמר נותנין להן כל צרכן:

והכא בנכנסין ובשער כדאמר הריטב"א ואמר הרשב"א ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי:

והא דהכא דאמרינן דהאי דבמגופף כאלו הוא בשאינו מגופף לא קשיא לרש"י ולרבוותאי אדאשה וציבור ותשעה דאמרת דהאי דבשאינו מגופף כאלו הוא במגופף אבל האי דבמגופף לא הוי כאלו הוא בשאינו מגופף דאימא הכא לענין תשמיש דהאי דבמגופף קא משתמש בשאינו מגופף כאדם המשתתמש בפתח שלו והו"ל שאינו מגופף דשותפות דהאי דאיתי' בי' ודהאי דמגופף. ובשנים החיצונים מגופפים האמצעי משותף לשלשתן להשתמש בו. ובאמצעי מגופף אית לי' שותפות בחיצונה בהדי האי דבחיצונה דאיהו נמי משתמש בי':

שנים בזה ושנים בזה. ולא דמי לתשעה בקטנה ויחיד בגדולה דלענין צרוף בעינן דיחיד דקאי בגדולה כמאן דקאי האידנא בקטנה דמי ובעית מימר דהאי קטנה בטולי בטלה לגבי גדולה דכפתחה הויא וט' לגבי חד לא אמרינן בטלי. אבל לענין שיירא לא בעינן אלא דליהוי האי דמגופף שותף בתשמיש בהדי בן דאינו מגופף וכי איתנהו בי' רובה דלא בטלה נמי נהי דלא בטלי שותף בתשמיש מיהא הוי. א"נ לענין דבר שבקדושה דמדאורייתא בעי עשרה חמירא הכא דיחיד ושיירא דרבנן לא אחמור בי' רבנן כולי האי ושרי אפי' ב' בקטנה ואחד בגדולה:

והלכתא בעיין לקולא ויהבינן לאמצעי שתים החיצונים ואם יחיד בזה ויחיד באמצע ושנים בזה לרש"י והרא"ש אין נותנין כ"צ אלא לזה של שנים ולהרמב"מ והרשב"א נותנין לזה של שנים ולאמצעי דהוה חצר לזה אבל לחיצון של אחד אין נותנין לו אלא סאתים דלא הוי חצר לאידך חיצון דאיהו לאו תשמישתי' באידך חיצון ובאמצעי ליכא אלא תשמישתא דרב ועוד דמגופף נעשה חצר לשאינו מגופף משום דתשמישתי' בשאינו מגופף ולא שאינו מגופף למגופף:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף