קרן אורה/עירובין/מה/א

קרן אורה עירובין מה א

דף מ"ה ע"א

גמרא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא לדבר הרשות כו' והנה לעיל מעובדא דנחמי' משמע דהלכה כר"א דהבלעת תחומין מילתא היא אפילו לדבר הרשות באונס וא"כ לית הלכתא כחכמים אלא דיש לומר דרבנן לא פליגי אלא ביצא במזיד והוי כיצא לדעת דאפילו חזר שלא לדעת אין לו אלא ד' אמות ומאי דאמרינן לעיל דרב חסדא מספקא לי' אי הלכה כר"א עיין בריטב"א ז"ל וא"כ לפ"ז הבלעת תחומין מילתא הוא לכ"ע בכל גוונא ולא פליגי רבנן אלא ביצא במזיד אבל הרמב"ם ז"ל פסק דהבלעות תחומין מילתא ואפ"ה פסק כחכמים דלא יכנס וכתב הטעם לפי שהד' אמות שיש לו לאדם תחילתן ממקום שעמד בו ואין זה הבלעה מבוררת כיון דיכול לברור לאיזה רוח שירצה. ועיין במ"מ ובכ"מ ובהגהמ"י משמע דאילו הי' באמצען הי' יכול לכנס אף דיצא במזיד וגם לטעמו קשה מאי קאמר רבה בר רב חנן ומדר"א קמותבת לי' כו' ולפי טעמו של הרמב"ם ז"ל אפילו רבנן מודים דהבלעת תחומין מילתא והכא לא הוי הבלעה ודברי הראב"ד ז"ל ג"כ צ"ע דבהשגתו בהלכה י"א כתב דרבנן לא משכחת לה אלא בבורר לצד החיצון. ובהלכה ט"ו כתב דדווקא ביצא באונס וד' אמותיו מובלעות יכנס וא"כ מצינן לאוקמא רבנן דר"א ביצא במזיד וצ"ע ועיין ברי"ף ובעה"מ שם בפלוגתא דר"א ורבנן:

שם גמרא אמר רב יהודא שחוזרין בכלי זיין למקומן רנב"י אמר לא קשיא כאן שניצחו ישראל את עכו"ם אסור לילך יותר מאלפים אבל חוזרין בכלי זיינן כאן שנצחו עכו"ם כו' מותרין לילך אפילו טובא כן נראה שיטת רש"י ז"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל להלכה כתרווייהו אוקימתא אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דפסק כאוקימתא דרנב"י לחוד דגם לחזור בכלי זיינן לא הותר אלא היכא דיד עכו"ם תקיפה עיין בסוף פ' כ"ז מהל' שבת:

שם משנה מי שישב בדרך ועמד וראה כו' הרי"ף ז"ל פירש דאפילו הי' מחשבתו לשבות במקומו כיון דהיתה בטעות חוזר לאנשי העיר והקשה הריטב"א ז"ל מהא דאמרינן לקמן אם אמר שביתתו תחתיו לא יזוז ממקומו דעקר מביתו אף דהוי בטעות וחילק בין אמירה למחשבה והיה אפשר לחלק דדווקא התם דבכוונה עקר דעתו מביתו אלא דלא בירר שביתתו תחת האילן אין זה חשיב טעות כ"כ אבל הכא הוא מפני שלא ידע שהוא סמוך לעיר ואילו ידע ודאי דעתו לשבות בעיר הוי טעות גמור ואפשר אפילו באמירה יכנס וכ"כ הר' יהונתן דאפילו אמר שביתתי במקומי יכנס ע"ש. אבל גירסת בה"ג מי שישן בדרך והרי הוא סמוך לעיר ולפ"ז א"ש לישנא דלא יכנס דר"מ ס"ל כרבנן דאין לו אלא ד' אמות ובעיר ג"כ לא נתכוין לקנות וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל ולפ"ז י"ל דאם ישב בדרך סמוך לעיר ונתכוין לשבות במקומו מודה ר"י דלא יכנס והרמב"ם ז"ל כתב בזה ב' דינים הא' אם הוא הולך לעיר ובא ביה"ש בתוך התחום דהוי כאנשי העיר והוא פשוט ממעשה דר"ג בנמל והב' מי שישן בדרך כו' ולא ביאר דין מי שישב בדרך וצ"ע ועיין בראב"ד וברי"ף ז"ל מה שהביאו בשם יש מפרשים ובירושלמי משמע להדיא כפי' בתרא דאמרינן התם שמא מבעוד יום נתכוין להיות כבני העיר וק"ל:

שם משנה מי שישן בדרך כו' וחכ"א אין לו אלא ד"א והקשה הריטב"א ז"ל וכן מהרש"א ז"ל מהא דלעיל דאמרי' כי לא היו בתוך התחום מאי הוי כיון דאין תחומין למעלה מי' כשבאו בתוך י' אפילו משחשיכה יש להם אלפים אמה לכל רוח ותי' המהרש"א ז"ל דהתם דעתן הי' לירד ע"ש נראה מדבריו ז"ל דבשבת אינו קונה שביתה אם לא הוי ראוי לקנות ביה"ש ואין לו אלא ד' אמות ולפי מש"כ לעיל דמה"ת במקום שהוא יש לו אלפים אמה לכל רוח והא דאמרו ז"ל אין לו אלא ד' אמות הוא דווקא משום קנסא ביוצא חוץ לתחום א"כ היכא דלא הי' ראוי לקנות שביתה ביה"ש מ"ט לא יקנה בשבת ובאמת רבינו יהונתן ז"ל כתב הטעם בישן בדרך דהוא משום קנסא שלא נתן דעתו לקנות שביתה בין השמשות אלא דבגמר' לא משמע כן מדאמרינן בטעמא דריב"נ הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה משמע דבעינן שיקנה ביה"ש דאל"כ לימא דהא דאמר ריב"נ דיש לו אלפים אמה הוא מחמת קנינו אחר שניעור והריטב"א ז"ל מחלק בין הי' במקום הראוי לשביתה כמו בישן אין לו שביתה אח"כ אבל אם הי' במקום שאינו ראוי לשביתה כשבא למקום שביתה אפי' משחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח וכעין זה כ' מהרש"ל ז"ל דיש לו שביתה אפילו משחשיכה ובירושלמי משמע קצת דטעמא דריב"נ הוא משום קנינו אחר שניעור דאמרינן התם דגר שטבל אחר שהאיר המזרח יש לו אלפים לכל רוח לריב"נ כמו בישן שלא קנה שביתה ביה"ש ואפ"ה יש לו אלפים לכל רוח אלא דמלשון הירושלמי ז"ל צריך ביאור ע"ש ועיין בק"ע שהביא ראיה מדברי הירושלמי הזה דגר מותר לטבול בשבת ורוצה להכריע בזה כבה"ג שכ' הסמ"ג ז"ל והוא פלאי דהא פלוגתא דתנאי היא בפ' החולץ ובה"ג פסק כד"מ דמילה לחוד סגי ע"כ מותר לטבול דלא הוי מתקן והש"ע פסק דבעינן מילה וטבילה וחשוב מתקן והירושלמי ע"כ מיירי בעבר וטבל דאי סגי במילה לחוד א"כ כבר קנה שביתה ביה"ש ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף