ברכת רצ"ה/קכג
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ד' ל"ג למב"י תרל"ג לפ"ק פה לבוב.
לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה דוב טובי' נ"י ראב"ד ומו"ץ בק' שטשעריץ.
הנה כ"ת הביא מתשובת הרמ"א ז"ל היינו תשובת אא"ז הגאון מוהר"ר שאול זצ"ל הנדפס בסופו שהעלה דהא דקיי"ל דכל השררות והמינוים כשהבן ראוי הוא קודם לכל עיין רמב"ם ז"ל פ"א מה' מלכים והוא מהספרי והת"כ מקרא דבקרב ישראל כל שהוא בישראל הבן עומד תחתיו ומהא דכתיב גבי נדב ואביהו ובנים לא הי' להם שאם הי' להם הם היו קודמים אף שלא היו שקולים כאלעזר ואיתמר דגם חתנו הוא כבנו לענין זה והאריך להביא ראיה דבני הבת ג"כ חשובים בניו מהא דאיתא בירושלמי ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל הרי דאף שהמה באו מהנקיבות הוי בכלל לא יסיר שבט דהבת ובניו המה חשובים בניו וגם חתנו נקרא בנו דדוד קרא לשאול אבי ע"ש:
אולם אנכי מעודי אין דרכי לילך בעינים סגורות אחרי כל הכתוב בספר אף לאדם גדול בענקים אשר כגובה ארזים גבהו ורק לחקור אחרי שרשן של דברים אשר יפיץ אור על הדרך נלכה בו. וכאשר בינותי ראיתי דאין הנדון דומה וכל ראיותיו של הגאון מהר"ש זצ"ל אינם ראיות דאם אמנם חתנו נקרא ג"כ בנו הנה לענין המינוי מטעם נחלה וירושה קאתינן עלה וכל שאינו בתורת נחלה אין לו קדימה ורק בן הבת כשהוא הראוי הוא ממלא מקום האב הזקן אף שיש לו בנים דמ"מ כיון שהם אינם ראוים הו"ל לענין הירושה הלזו כאילו אינם דבן הבת הוא היורש עפ"י סדר נחלות וכמבואר דרק במקום בן אין נחלה להבת ובניו ולא היה צריך הגאון מהר"ש ז"ל להביא לזה ראי' מרחוק דבני הבת ג"כ חשובים בנים מהירושלמי הנ"ל דמסדר נחלה הוא נלמד. אולם אחר ההתבוננות נראה לי לבוא בזה מצד אחר ולחלק בדבר דהנה בירושת בני בנים יש שני טעמים האחד דהבן יורש את אביו בקבר ומוריש לבניו. והשני דבני בנים חשובי כבנים עיין בש"ס דב"ב ס"פ מי שמת בהך דבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בחיי אביו ואח"כ מת אביו דהבן מוציא מיד הלקוחות דא"ל אנא מכח אבוה דאבא קאתינא. אולם עכ"ז ע"כ צריכין אנו מכ"מ לטעם הראשון דרק מה"ט בת הבן קודמת לבתו אף שבתו באה מכחו וחשובה יותר דחשבינן לי' כמו שהיא עומדת נגד הבן שיורש בקבר דאין להבת נגדו כלום ומה"ט ג"כ קיי"ל דמי שהיה לו שני בנים ומתו בחייו ואחד הניח בת ואחד שלשה בנים דהבת יורשת מחצה דחשבינן כאלו הבנים קיימים והמה יורשים ומורישים לבניהם. ואחר בירורן של דברים אלו עלה בידי מלתא חדתא דהיכי שמכר הבן בחיי אביו לאחותו ומת בחיי אביו ואח"כ מת אביו נשתנה הדין דבכה"ג א"י בן הבן לומר מכח אבוה דאבא קאתינא דמפאת וצד זה בתו קודמת שהיא באה מכחו וחשובה יותר מנכדו ועיין בקצה"ח סי' ק"ד שכתב דאף דא"י להקנות ירושה שיבא לו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לידו וגם לענין חזרת הדמים שקיבל אביו המוכר אין לדון לחייבו מדינא דלא עדיף שיעבוד לרבנן מקנין לר"מ דאין אדם מקנה דבר שלא בא לידו כלל אף לר"מ מ"מ הי' צריך לשלם הדמים מטעם מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וכדאיתא פ' מי שמת לענין דאקני והוריש ולזה צריך לטעם דאנא מאבוה דאבא קאתינא דכיון שאינו בא מכח אביו החייב לא חל עליו המצוה לפרוע חובו ע"ש שהאריך בדברים נכוחים ודפח"ח ובכה"ג אף שמכר לאחותו א"י בנו להוציא בלי חזרת הדמים עכ"פ כיון שע"כ צריך לבוא לירש מכח אביו החייב וכנ"ל ודוק:
ולפ"ז אמינא לענין ירושת מינוי ושררה דעכצ"ל דאף כשהקודם אינו ראוי מ"מ ל"ח לגמרי כאלו לא היה כלל ורק שהוא מ"מ היורש ורק דכיון שאינו ראוי וא"י למלא המקום חזרה אחרי כן ממילא להיותר קודם זולתו דאל"כ הי' היכי שהבן ג"כ ל"ה ראוי בן הבן ובן הבת שוים דלפ"ז שנא' שלא באתה ירושת השררה כלל להבן והיה כלא היה לענין ירושה זו הנה ניני ונכדי המת אינם באים רק מצד אביהם הזקן דבני בנים הרי הם כבנים ואין יתרון א"כ לבן הבן מבן הבת וגם לענין ירושת המלוכה דכל ישראל ראויים למלכות והיה הבן ראוי ולא הבת דמלך ולא מלכה מ"מ כיון שמתו הבן והבת בחיי האב הי' לנו לפ"ז להשוות בן הבן עם בן הבת דכיון שמת פשיטא דאינו ראוי ול"ש לדון בזה ולומר שיורש את אביו בקבר ומוריש דאינו ראוי ול"ד לנחלת וירושת ממון דבזה כיון דירושה נקנית ונופלת ממילא דאף קטנים שאין להם שום זכייה יורשים שפיר גם המת יורש בקבר משא"כ הכא דבעינן שיהיה ראוי דוקא א"ת דבכה"ג אינו יורש כלל פשיטא וברור דא"י לירש בקבר וכיון דע"כ רק מצד כח הזקן קאתו אין יתרון לבן הבן מבן הבת דשניהם המה ניניו ונכדיו של המת וכנ"ל א"ו דירושת השררה נופלת ממילא. גם להקודם שאינו ראוי אלא דכיון שא"י לקבל חוזרת ושפיר א"כ יורש ומוריש כמו שאר נחלה וז"ב. ומעתה נראה לי לענין חתנו דאם הבת היתה חיה בשעת מיתת אביה אחרי שהבעל יש לו זכות בירושת אשתו בחייו לענין פירות וידו כידה ובמותה יורשה לגמרי שפיר הוא ממלא מקום חותנו דאחר שבררנו דירושת השררה והמינוי נופלת ממילא גם לשאינו ראוי כיון שיש לה בעל הראוי ועטרה הולמתו זוכה בה מצד אשתו שיש לו זכות בירושתה שנפלה לה ויש לו יד וכח לקבל המשרה. אולם היכי שמתה הבת אשתו מקודם בחיי אביו פשיטא לי דאין לחתנו בעלה שום זכות דהלכה מרווחת בישראל דאין הבעל יורש את אשתי שהיא בקבר דאינו יורש בראוי ואף א"כ דחתנו נקרא ג"כ בנו אין זה ענין לירושה ונחלה וכאשר בררתי למעלה:
אמנם כ"ז מצד עומק ומיצוי הדין אך מצד היושר ראוי ונכון גם בכה"ג לתת קדימה לחתנו כדי לעשות נ"ר לנפש המת דניחא ליה בחחנו יותר מאיש זר. ומה גם כשיש לו בנים שהם נכדי הרב הנפטר שיהי' בידו עי"ז לכלכלם יותר בריווח דודאי ניחא ליה שחתנו ימלא מקומו בגין ריוח ביתא של הבנים נכדיו ומלבד זה לענין השגת גבול שכבר קבלו אותו אנשי העיר עוד בחיי חותנו ז"ל לשאת עמו עול הוראה וד"ת וקצבו לו פרס זה זמן רב. הנה מצד הדין ג"כ חלילה שיחסר לכ"ת דבר מאשר הי' לו עד עתה וכל שיגיע לו גרעון ע"י קבלת רב אחר אסור לזה לבא להשיג גבולו וכמבואר כ"ז בפוסקים ז"ל ומצד הישר והטוב. אמנם אם גם לא יחסר ויתמעט עי"ז פרנסתו שהי' לו עד כה אינו מהראוי שירכיבו אנוש לראשו איש זר במקום חותנו ז"ל דלא הי' נוח לו וכמובן והנלפענ"ד עפ"י הדין האמת והיושר כתבתי כ"ד דורש שלומו הטוב אוהב התור' ולומדיה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |