ברכת רצ"ה/קה
< הקודם · הבא > |
ב"ה. לבוב יום ה'[1] תרל"ו לפ"ק.
- לכבוד הרב וכו' ענף עץ אבות וכו' יצחק אליעזר נ"י ראבד"ק גלינא:
תוכן השאלה שנמצא קמט על הריאה וניכר שהוא ע"י חולי ומורסא על הקמט. וכ"ת דן להקל מטעם דאף דקמט כזה הוי ריעותא מ"מ לא הוי רק ריעותא אמצעי ומורסא ל"ה רק ריעותא כ"ד שאינו מצטרף רק בהדי ריעותא גדולה להיות תר"ל ורצונו לדעת חוו"ד בזה.
ולתשובתו אומר דמ"ש כ"ת דקמט ל"ה רק ריעותא אמצעית ולא ריעותא גדולה הוא ברור גם מ"ש דמורסא ל"ה רק ריעותא כ"ד מבואר באחרונים ז"ל. אולם מה שיש לחוכך בזה הוא עפמ"ש בד"מ ז"ל דבועה במקום חריץ וקמט אף במקום דל"ה תר"ל טרפה משום דהוי כתרתי בועה דסמיכי וא"כ י"ל בנ"ד דאף דמורסא לא הוי רק רכ"ד מ"מ הכא כיון שהוא על הקמט חשוב המורסא ריעותא דכיון דהוי כתרתי דסמיכי חשוב ריעותא היכא דאין עליהם מראה ריאה דאחרי מאמר קדישין וסייעתו ז"ל מטריפין אף דרבו החולקים מ"מ הוי לדידן עכ"פ ריעותא וכמ"ש הפ"מ ז"ל דתרי דינרי דסמיכי חשוב ריעותא עכ"פ כיון דמהריב"ל ז"ל כ' דיש חולקין על התוס' ומטריפין וה"ה א"כ במורסא דסמיכי וכנ"ל. והנה עלה על לבי להביא ראי' לזה דהנה מקור עיקר הענין תר"ל הא דקורנא תלוי' יוצאה מהבועה שהטריף הראב"ד ז"ל והנה עיקר הענין תר"ל [הגם דמ"ש האחרונים ז"ל דנלמד מהתם תרתי לריעותא דריש נדה אינו רק כעין זכר לדבר ואין לו ענין לזה] הוא מבואר בתמים דעים להראב"ד ז"ל שיצא לו מהא דאמרינן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה והנה בהך דהתם נאמר צמחים דאינו דוקא בועות ורק דבכללו גם טינרי ומורסא ומוכח א"כ דעכ"פ שנים דהיינו שנא' דצמחים שנים הוי דסמיכי חשוב ריעותא להיות תר"ל. אולם אחר ההתבוננות אין מכאן ראיה דבאמת צריך להבין דמה ראי' מהך דהעלתה צמחים להך דהראב"ד ז"ל ולתר"ל דהתם סירכא הוא טרפה בריאה ורק דתלינן שאינה מהריא' רק מהדופן וע"ז אמרינן דכיון דהריא' העלתה צמחים הדברים מראים ומוכיחים שהסירכא הוא מהריא' וטרפ' אבל מ"מ אין מזה ראי' שנא' דשני ריעותת שכ"א בפני עצמה אינו מטריף שהיכא ששניהם באחד יודבקו הוא טרפה ועכצ"ל דהראב"ד ז"ל באמת מלבו הרחבה ומסברא דנפשי' אמר כן דהיכי דחזינן דריעותא האחת גרמה להוליד עוד ריעותא אחרת טרפה משום דחזינן שגברה כ"כ החולש' בהריאה. ועיקר ראיתו מהך דהעלת' צמחים הוא רק דלא אמרינן בכה"ג שאין האחת סיבה באמת לחברתה ורק שבמקר' באו כאחד דאם כה נאמר גם בהעלת' צמחים י"ל כן דהמכה הי' בדופן באמת והצמחים בריאה במקרה והזדמנות באו שמה. ולפי"ז יש לומר דטינרי ומורסות לא חשיבי ריעותא להצטרף להיות תר"ל דאף דגם מהם יש הוכח' שהריעותא האחרונ' באה מחמתם וכנ"ל מהך דהעלת' צמחים מ"מ מצד אחר אין לחוש דאין מהם ומהריעותא האחרת הוכח' שגברה חולשה יתירה בהריאה ודוק:
אולם אף שדחיתי ראיתו זאת הנה הפ"מ ז"ל דעתו שתרתי טינרי וה"ה מורסות דסמיכי חשוב ריעותא להצטרף לתר"ל ובנ"ד חשוב המורסא כסמיכי כיון שהוא במקום קמט ובצירוף הריעותא שהקמט הבא מחמת חולי הוא תר"ל וכנ"ל. אכן עם כל זה אמינא דהמיקל בנ"ד אין מזיחין אותו דמלבד דדברי הפ"מ ז"ל הנ"ל אינם ברורים כל כך בהחלט דיש לומר דגם בטינרי או מורסות דסמיכי כיון דרבו כמו רבו המכשירין לא חזי לאצטרופי גם בהדי ריעותא אחרת. הנה גם מה שהעלה הד"מ ז"ל דעל מקום חריץ וקמט הוי כסמיכי אינו רק חומרא דמ"מ אחת הוא ואין להחמיר לדעתי כ"כ לענין תר"ל דגם לפמש"ל עפ"י ביאור הפוסקים ז"ל בדעת הראב"ד ז"ל אינו רק דברי סברתו של הראב"ד ז"ל דמהך דהעלת' צמחים אין ראי' לגוף ענין תר"ל וכנ"ל וביחוד דיש לפרש דהראב"ד ז"ל לאו מטעם תר"ל קאתי עלה ולא כ"כ רק בסירכא תלוי' מתוך הבועה דהראב"ד ז"ל בשיטת רש"י ז"ל קאי דאין סירכא בלי נקב והכשר דסירכא תלוי' הוא משום דכיון שלא נסרכה למק"א דתלינן בהפשטת ליחה וכשיש בועה יש הוכח' לתלות יותר בנקב. וגם לשיטת התוס' הכי דאף דס"ל דיש סירכא בלי נקב מ"מ היינו רק דס"ל דגם בדבוק' יש לתלות בהפשטת ליחה וכשיש הוכחה שכיח יותר לאיסור שבא מחמת נקב. ובזה הראי' מהך דהעלתה צמחים עולה כהוגן יותר וכמובן. הנלפע"ד כתבתי:
- ↑ התאריך חסר במקור.
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |