ברכת ראש/הקדמת בן המחבר
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
אלה דברי דוד בן הגאון המחבר, אשר לכבוד מר אביו ידבר
יתברך הבורא וישתבח היוצר. אשר בטובו ובחסדו הגדול החייני. והגיעני לעת הזאת. למלא משאלות אאמו"ר הגאון זצ"ל. אשר בקשני לפני פטירתו. להשתדל ולהביא שנית לדפוס את ספרו ברכת ראש על מסכת ברכות ונזיר עם תוספות הגהות ובאורים. ובפרט שלא יצא אז הספר מתחת יד העוסקים בדפוס מתוקן כראוי. כאשר הארכתי בהקדמתי לספר הזה על מסכת נזיר שהוצאתיו לאור שנית כפי פקודת מר אני עלי בשנת תרל"ו [א]. ויהי אך נגלה נגלה הספר הזה מתוקן כהלכתו בלהקת תופשי התורה. והנה אור שבעתיים הופיע. ויקראו לו צפנת פענח כי אור גדול הגיה על צפונות המסכת הזאת[ב]. ראיתי ושש לבי. שמעתי קול אדירי התורה בעלי תריסין מריעים לקראת צוף אמרי נועם כבוד אאמו"ר הגאון ז"ל. ונפשי מלאה גיל וחרדת קדש לבשתני לחרד לקיים דברי קדשו עד תמם. להוציא לאור שנית גם את באוריו היקרים המלאים חכמה ודעת על מסכת ברכות ומאז לא שקטתי ולאנחתי עד כה. אשר ברוב רחמי ה' עלי גמלני להפיק זממי. ות"ל הנה הוא בהדרו לעיני הקורא:
זאת לא זאת. אשר זכני ה' במצוה רבה כזו לקיים כבוד אב. בעת שכבר הורם כבודי ועטרת ראשי ממני. כי גם הצבתי שם עולם ומזכרת נצח לצדיק תמים בדבריו הקדושים. ותורתו לא תשכח מפי זרע עם ה' וזכרה לא יסוף מזרע זרעם עד עולם. הלא כה דברות קדשי חז"ל בסנהדרין (דף צ"א ע"ב) כל המונע הלכה מפי תלמיד כו' מנקבין או ככברה כו' ואמר אביי כי אוכלי דקצרא. ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכה כיוסף שנאמר (משלי יא) וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ. ואמר רב ששת כל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעוה"ב עכ"ל. ועיין במהרש"א בחידושי אגדות פי' המאמר הזה. ובפשטות המאמר נלע"ד לומר ע"ד שאחז"ל הרבה למדתי מרבותי כו' ומתלמידי יותר מכולם. נמצא שהמלמד תורה לתלמידים. שהוא צריך לדלות עצה ממים עמוקים להבינם לשומעיו. נעשה כמעין המתגבר וזוכה לחדש חדושי תורה לאמתתם ומכ"ש מי שמחבר ספר. שהוא כמלמד תורה לכמה אלפים. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפתיחתו למורה נבוכים. שמביע מקור מים חיים כנהר שאינו פוסק להיות למחיה לרבבות עם. וכשלומדים תורתו וחדושיו בבתי המדרש שפתותיו דובבות בקבר. והוא מלמד תורה לרבים בעת שנפשו תשכון בגנזי מרומים. וזו היא כוונת רב ששת שכל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעוה"ב. ר"ל לדור דורים כי דבריו חיים מפי תלמידיו ותלמידי תלמידיהם[ג]. והשתא אתי שפיר כל המאמר שם. שמתחילה אמר כל המונע הלכה מפי תלמיד. ר"ל שמונע תורתו גם מאת המבקש ממנו. מנקבין אותו ככברה. ואמר אביי כי אוכלי דקצרי שהיא עריבת הכובסים המנוקבת לצאת ממנה המים שהכניסם לתוכה הרבה. כן משפט זה המונע הלכה מפי תלמיד שהוא יושב ושוכח תורתו מעט מעט. ככברה זו המוציאה טיפין טיפין מכל נקב שבה. כך הוא שוכח סברא אחר סברא בענינים שונים שבתורה. והוא דומה למצרים שאספו בר לעצמם שלא על מנת להשביר לאחרים. שפירותיהם הרקיבו מעט מעט. עד שבשנת בצורת גם להם עצמם לא היה לחם. ולעומת זה אמרו ואם למדו מה שכרו. אמר רבא א"ר ששת זוכה לברכות כיוסף. כי פירותיו לא הרקיבו והחיה נפשות עם רב. וקיים עולם מלא הם וצאצאיהם אחריהם עד סוף כל הדורות. כמ"ש כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. וזכה להעמיד את האומה הישראלית. ואח"כ הוסיף לומר כי לא לבד שנחשב לו כמסבב סבה מרחוק. רק כמלמד להדיא את הדורות הבאים. ועומד ומשמש לפני קונו במרום ללמד דבריו לכל באי עולם. והיא מעלה גדולה עד מאד. כמאמרם ז"ל (ירושלמי שקלים) אף דוד המלך ע"ה ביקש עליו רחמים אגורה באהלך עולמים כו'. וכי עלתה על לב דוד לדור בשני עולמים. אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אזכה שיהיו דברי נזכרים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויהיו שפתותי דובבות בקבר. כי כל חדושי תורה שאדם מחדש ומה גם אם קלע אל המטרה עד אמתתה של תורה. נבנים מהם היכלות וחופות נפלאות שהנפש תתעדן בהן. וע"י האור תורה נארג לבוש יקר רוחני מאיר כעצם השמים לטוהר. להלביש הנשמה בלבוש הטהור הזה. והיא מקבלת שמחה גדולה ותענוג נפלא בראותה עצמה בלבוש אורה. ובפרט כאשר דבריו יצאו לאור עולם ורבים ילמדו תורתו לדעת ולהבין בדבר הלכה. כי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של דבר הלכה בלבד אז אין שיעור לשמחת הצדיק בשבתו בגן אלהים[ד]. ולא כל אדם זוכה לזה כמ"ש בספר חסידים לא כל ת"ח זוכה לחבר ספר ויש שזוכה לחבר ספר אחד ויש לשנים כו' ע"ש. ויש לכוין לזה גם מאמרם ז"ל בפ"ק דברכות (דף ו' ע"א) דשנים הלומדין תורה ביחד מיכתבן מילייהו בס' הזכרונות. והקשו שם בתוס' מהא דתנן במסכת אבות (פ"ג) שאפי' יחיד מיכתבן מיליה ע"ש. ועיין במהרש"א שם מה שתירץ ע"ז. וגם מה שתירץ שם אאמו"ר בספרו זה. וחלקי אמרה נפשי דשנים הלומדים יחד הם מקבלים חכמה זמ"ז כמרז"ל ומחברי יותר מרבותי. וכדאיתא בסוף אלו מציאות (דף לג) ת"ח שבבבל עומדים זה מפני זה. עי' פי' רש"י שם. וע"כ זוכים להיות דבריהם חקוקים בס' לזכרון מפני חידושי התורה שחדשו (ורמז ממה שכתבתי מצאתי ג"כ בהגהות רש"ש בברכות ע"ש). וזהו דקדוק לשונם הטהור מכתבן מילייהו היינו הדברים שהם מדברים. משא"כ ביחיד נאמר וכל מעשיך בספר נכתבים. ר"ל שנכתב המעשה שעושה שהוא לומד. כיון שלא כל ת"ח זוכה לחדש בלמודו:
והנה מה שמח ורחב לבבי כי הנני שליח הנטפל לעושה מצוה הוא ניהו מר אבא הגאון זללה"ה. דעל ידי מכתבן מיליה. ועל ידי תתקיים ההבטחה ברכה לראש משביר ברכת ראש בחבורו היקר הזה. ואע"פ שיצא הספר לאור ע"י אאמו"ר ז"ל. אך מאחר שלא יצא מתחת מכבש הדפוס דבר מתוקן וכלו עלה קמשונים. ורק על ידי נשלמה המלאכה לצאת בכל הורה והדרה. מנוקה מסיגי הטעיות הרבות שנפלו בדפוס הקודם. וההשמטות על מקומם יבאו. וברור בפתרון הר"ת שהיו בו הרבה. מלבד חסרות ויתרות עד שנלאה הלומד לעמוד על אמתת כונת המחבר. אין המצוה נקראת כי אם על שם הגומרה. ה' יגמור עלינו לטובה:
ולאשר העת עת רצון לה' לזכני במצוה רבה לא אחמיץ מצוה אחרת הנגררת על ידה. והיא כפולה בתכונתה לפי שיש בה תועלת רבה. והיא להזכיר קצות דרכי אאמו"ר זצוק"ל בקודש. למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויעשו כמעשהו. וכבר למדתנו תורתנו ללכת בדרכיה גם היא כיון שהזכירה צדיק ספרה בשבחו כמ"ש אלה תולדות נח נח איש צדיק וכתיב זכר צדיק לברכה:
אאמו"ר הגאון המחבר זלה"ה אחרי אשר נשא אשה נשאו לבו לעלות אל הר הקודש אל הישיבה הגדולה דק"ק וולאזין ולהיות גולה למקום תורה. והיה כבן י"ח שנה. בעת ההיא הופיע עליה הדר גאון עוזה וראש נזר תפארתה מורנו ורבנו הגאון הגדול מאור הגולה רבינו חיים זללה"ה[ה]. והיושבים לפני ה' שמה היו גדולי תורה אשר היו אחר כן לגדולי הדור ומנהיגיו. בבית אולפנא זה תופיע נהרה מאור המאיר לארץ ולדרים בדרך חיים תוכחת מוסר באגדות ומדרשים. ותורת חיים בחריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים:
אאמו"ר הגאון ז"ל עם היותו רך בשנים היה אב בחכמה. וע"כ נטל עליו הגאון רבינו מוהר"ח ז"ל להגיד השיעור לפני הישיבה יום יום כל ימי משך שבתו שם שלשה שנים רצופים [אחרי ששה חדשים לבואו שמה] ויקחהו מוהר"ח ז"ל על שולחנו בימי מועד ושבת לאכול אתו לחם קדש ולהשקותו מים חיים להניקהו דבש מתורת פיו. [ובשנת תקע"ט נסע מוולאזין]. והנה מודעת זאת כי יותר שהיה הגאון מוהר"ח ז"ל חכם בחכמת התורה היה מוכתר במעלות ומדות טובות עד שהיה למופת לכל בני דורו. ואאמו"ר ז"ל בהיותו בחנותו של בשם זה[ו] קלט ריח טוב מכל ראשי בשמי המעלות והמדות שהן תפארת לעושיהן ותפארת לו מן האדם. ובהן כהן פאר אשר בו ישראל מתפאר:
אם כי כמה מעלות גדולות ומדות נשגבות היו באאמו"ר הגאון המחבר ז"ל אשר אי אפשר לי לפורטם. וכל תהלוכותיו הוא מקודשות ומטוהרות עד שהתקיים בו מאמר חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים. אספר לדור אפס קצתם. הוא ז"ל היו מצוין במדת הסתפקות. והיה מוכיח אל בני ביתו להתלמד בזה והציג עצמו למופת לנו. באמרו הלא תדעו אשר בימי חרפי בהיותי בוולאזין הייתי מוכרח [ז] להסתפק בקטניות מבושלות בבוקר. ועם זה הייתי אומר השיעור כמה שעות לפני הישיבה שהיתה רבתי עם וגדולי תורה[ח]. הוא ז"ל היה שונא את הרבנות ולא רצה לקבל עליו כתר הרבנות. אף כי בקשוהו מערים שונות בימי נעוריו לכהן אצלם פאר ולא קיבל בשום אופן. רק התפרנס מיגיעו רוב שנותיו[ט]. עד היותו כבן חמשים שנה. ובמשך הימים ההם אף שהיה עוסק בדרך ארץ[י] וכמה פעמים נסע לערים שונות לרגלי מסחרו, בכל זאת עשה תורתו קבע ובסתר אהלו התבודד ויהגה בתורה יומם ולילה כיום יאיר לו. ומלאכתו עראי לבוא לשעה אחת או שתים לרגלי מסחרו. לאהל תורתו עשה לו עלית קיר קטנה על ביהמ"ד הישן בקאמניץ עיר מגורו. שם עסק בתורה ולשכנו זה דרשו חכמי תורה ויבואו שמה להקריב אליו דבר הקשה. ופעמים רבות לקח לו תלמידים הגונים להטיף להם לקחו הטוב. והוא ישב עטוף ומוכתר בטלית וחפלין ושקוד על התורה ברשפי אש ושלהבת יה. ובתבונתו הרחבה מני ים דלה פניני החידושים ממעמקי הש"ס והפוסקים ושם כתב את ספרו ברכת ראש על מסכת ברכות ונזיר. ועוד חדושים רבים ונפלאים אשר רבים מהם נשרפו ורבים נאבדו במשך הזמן. חבל על דאבדן. אפס בכל צדקותיו עוד נפשו לא זכה בעיניו ולמרק כל שמץ דופי מלבבו הטהור סגף א"ע בתענית ואיש לא ידע מזה [י"א] כי היה הצנע לכת מאד וכל דרכיו ומעשיו הטובים היו בסתר. עד השנים ההן התפרנס א"ע ממסחרו. אך כאשר נהפך הגלגל על בית מסחרו וההכרח אכף עליו מיד המסבב המסיבות לקבל עליו את משרת הרבנות. ואז בחזקה נגד רצונו קיבל הרבנות בק"ק שערשאב. [י"ב] ובראותו את העגלות אשר שלחו אחריו לשאת אותו אל העיר אשר נהתה אחריו לשבת כבוד בתוכה זכור אזכור כי בכה הרבה במר נפש ויאמר. טוב לשבת בכלא עם ספריי סביבי ובלחם צר משבת על כסא רבנות ולנהוג בשררה [י"ג] ויסע ויבא שערשאווה בשנת תר"ח. עשר שנים ישב בה ויהי עושה משפט וצדקה לעמו. והיה חביב אצלם כבבת עיניהם. לשמע שמעו הטוב אשר כשמן תורק הלך למרחקים דרשוהו ערים גדולות לשכון כבוד בתוכהנה וירבו לחלות את פניו אף אמרו להגדיל שכרו כפלים אך הוא לא שת לבו לדבריהם. אף כי בעירו זו אשר חמד לשבתו לא פנק נפשו במעדנים ופרנסתו היתה מצומצמת. (כנודע שהיה בימים ההם שכר הרבנות מצער מאד) לא אמר בכל זאת צר לי המקום. גם לא שאל מפרנסי העיר להוסיף על שכרו. [י"ד] מקץ עשר שנים שמה עיר טיקטין עיר מולדתו את עיניה עליו ויפצרו בו מאד לשום משכנו בתוכה ולרעות עדתה. ויגישו לפניו עצומותיהם. באשר כי עיר מולדתו היא [ט"ו]. וכל אבותיו הרבנים הגדולים ינוחו בה בשלום על משכנותם. לדברים האלה נעתר לבקשתם. ויהיה שם לאב"ד בשנת תרי"ח. אחר הדברים האלה כשנה אחר ביאתו לטיקטין שלחה לו עיר סובאלק כתב רבנות ושכרו נקב לו הרבה. אך לא עזב מקום אבותיו הצדיקים נ"ע. אפס בכל כוונתו הרצויה מה' מצעדי גבר כוננו כי הוכרח לצאת מטיקטין בעת מרד פולין בשנת תרכ"ג ומחלתו התחילה מזה (והרבה לספר אבל אין כאן מקומו) והיה מוכרח לנסוע משם. וישב עוד הפעם בשערשאב לאב"ד בשנת תרכ"ד ומשם בא לפרוזנא כעשרה ימים קודם פטירתו ושם נצחו אראלים את המצוקים. ואאמו"ר ז"ל נתבקש שמה בישיבה של מעלה בליל שבת קודש ד שבט שנחת תרכ"ו כאשר הארכתי בזה בחלק השני בשארית הברכה בדרוש ההספד ע"ש בהערה:
>>>
- ↑ אמי מורתי הרבנית הצנועה תנצב"ה הקדישה מעזבונה לאחר מותה כסף די הוצאות הספר למסכת נזיר שנית לאור עם ההוספות אשר שת עליה בעלה אאמו"ר זצ"ל. זכרה לה אלקי לטובה ותנוח נפשה בגן עדן עם הצדקניות, אשר בדרכיהן הלכה כל ימיה על הארץ:
- ↑ וכבר הדפיסו מדפיסי ווילנא בהש"ס שלהן בקיצור הגהות מברכת ראש ממסכת נזיר אשר אנכי שלחתי להן:
- ↑ כאשר זכו כל התלמידי חכמים שעמדו מימות משה ועד רב אשי שהיתה תורה שבעל פה שמורה בלבם איש מפי איש עד היום שחברו דבריהם בכתב, שלא תשכח עדות ה' עד עולם. יש שזכה להלכות רבות ויש למעט כמבואר כל זה בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות ע"ש.
- ↑ וכדאיתא בזוהר הקדוש (פרשת ויחי) וז"ל שם: רבי יצחק הוי יתיב יומא חד אפיתחא דר' יהודה והוי עציב נפיק רבי יהודה לתרעיה אשכחיה דהוי יתיב ועציב כו' עייל ואתינא לגבך למבעי תלת מליד חד דכד חמי מילי דאורייתא ותדכר מאלין דאנא אמינא דתימא לון משמי בגין לאדכרא שמי וכו' ע"ש. (ועיין גם בשבט מוסר פרק ל"ה שמאריך בזה הענין הרבה).
- ↑ בספרו זה מזכיר את מו"ר הר"ח ז"ל ג' פעמים והם (בדף מב ע"א) כותב וכן שמעתי מאדמו"ר הגר"ח. ובשארית הברכה במסכת בבא מציעא ובהספד שם מביאו:
- ↑ בתשוקתו הנמרצה של אאמו"ר ז"ל לתורה ולתעודה השתדל לרוץ לקראת אדירי התורה. פעם אחת שמע שהגאון רבינו עקיבא איגר זצ"ל יהיה בלאמזע על חתנות בנו ויסע אליו ויהי עמו כל ימי שבתו שם. גם הושיט לו חדושי תורתו בכתב (כי טרדתו מרבים שבאו אליו מכל הערים מנעתהו להדרש לשואליו פה אל פה) ואחרי קראם שת ידיו על ראשו ויברכהו. ועוד היה אצל רבים מגאוני הדור המפורסמים שהיו בימיו ומכולם נתבשם בחכמה ובמדות הטובות.
- ↑ ההכרח היה כאשר לא יכול להשיג על נקלה לחם ישן. כי היה נזהר מאד מאיסור חדש. ולא רה לבטל מלימודו ללכת ולדרוש אחרי לחם.
- ↑ וידוע שבישיבת גדולי תורה מקשים ומפלפלים הרבה. והרב צריך לענות לכל שואליו.
- ↑ עד העת ההיא היה דר בקאמניץ דילטא. כי כאשר מתה עליו אשתו ראשונה בנעוריו. לקח לו לאשה את אמי מ' הרבנית הצנועה בת גדולים מרת רייזל בילא תנצב"ה בת א"ז הרב הגדול בתורה וביראה הגביר המפורסם ונודע בשערים שלשלת היוחסין מו"ה אלעזר אשכנזי מקאמניץ דליטא נין ונכד להגאון רשכבה"ג רבינו חכם צבי אשכנזי זצוקללה"ה.
- ↑ כי רצה לקיים מאחז"ל גדול הנהנה מיגיעו כו'. עיין בספרו זה הנאמר שמה.
- ↑ זכורני כי בהיותי ילד הייתי אני השליח להביא אליו ארוחתו אל אהל תורתו בעת שלא בא לביתו. ויהי כהביאי אליו איזה תבשיל כפעם בפעם. ויאמר לי אם תרצה לאכול אכול אתה ואם לא תרצה בוא אל הביהמ"ד מטה ותן לאחד העניים הלומדים היושבים שם ויאכלו אך אל תגד בביתי כי אנכי לא אכלתי. ולא הבינותי אז בהיותי ילד, מדוע לא יאכל ולמה לא אגיד. וזכורני עוד כי התענה פעם אחת בעשי"ת שלשה ימים רצופים לילה ויום ואיש לא ידע בכל אלה רק אנכי.
- ↑ כי מכל רכושו נשאר לו אך מעט מזער וטפלי תלוי ביה ורבים קמים עליו שיקבל הרבנות.
- ↑ וכמו שאמר ר"ג (הוריות י' ע"א) כלום שררות אני נותן לכן, עבדות אתן לכם.
- ↑ אף כי בלא ספק אלו פצו שפתיו אך הגה כי שכרו לא ישפיק לחם לפי הטף, היו מוסיפים לו די צרכו. לא ביקש זאת כל ימי שבתו שם. וזכורני כי פעם אחת נועדו קרואי מועד להתאסף בבית רבם אאמו"ר ז"ל להועץ יחד. ואמי ז"ל אמרה לאבי כי במקרה טהור הזה תדבר על לב ראשי העיר להוסיף על שכירות הרב לפי מכולת ביתו. ויתן עליה אבי ז"ל בקול עז. איך תרהיב בנפשך לבקש הוספה בצוק העתים האלה. וגם בלעדי יש ויש לעיר הוצאות רבות ומוצא לכסף אין. ומה היתרון לי על כולם. הלא כמה אנשי בשוקא לא יאכלו כ"א לחם לשבעה והולכים במלבושים גרועים. מה אני טוב יותר מהם. ובכל זאת מיראתו פן יתקפנה לחצה ותפצה פה לפני האספה בבקשת תוספת שכירות חמק עבר לו בטרם בואם. והאספה נשבתה ביום ההוא.
- ↑ כפי הנמצא בכתבי י"ד נולד שמה לאבי א"ז ז"ל אשר היה מגדולי הרבנים ומיוחסי כהונה. בשנת תקנ"ז י"ב לחודש אדר.