ברית משה/לא תעשה/מז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית משה לא תעשה מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא (א) לכרות ברית לשבעה עממים כו'. מפשטות לשון רבינו ז"ל נראה דאי לאו ראי' מגבעונים וחירם הוה אמרינן דלאו זה קאי גם על שאר אומות אלא משום דיהושע אמר לגבעונים ואולי בקרבי אתה יושב דנר' דירא שמא הם מז' עממים אבל אי הוה ידע שהם משאר אומות לא הי' ירא לכרות עמהם ברית מוכח מזה דעכצ"ל דלאו זה לא קאי אשאר אומות וה"נ מוכח משלמה דכרת ברית עם חירם, אבל לכאו' צ"ע דלמא לעולם קאי גם על שאר אומות אלא החילוק שבין ז' עממים לשאר אומות כמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגותיו הל' מלכים פ"ו הל' ג' דבשאר אומות כשקבלו הז' מצות שרי לכרות עמהם ברית אבל בז' עממים לא סגיא בזה עד שקבלו כל המצות עי"ש וא"כ מנ"ל לרבינו להביא ראי' מיהושע ושלמה דילמא הגבעונים לא היו רוצים לקבל אלא הז' מצות וע"כ הי' ירא יהושע ואמר אולי בקרבי אתה יושב ועל חירם י"ל שקבל הז' מצות וע"כ כרת שלמה עמו ברית, וצ"ל דרבינו סובר דאי באמת הוה קאי הלאו זה גם על שאר אומות אז ליכא לחלק חילוקו של הראב"ד אלא אז הי' דינם שוה וע"כ הביא שפיר ראי' ועי' בתוס' יבמות כ"ג ע"א ד"ה ההוא ותראה דבתירוץ שני סובר כרבינו דלאו זה קאי רק על זי עממים וגם הביא ראי' מגבעונים ובתירוץ ראשון סובר דקאי על כל העכו"ם וא"כ קשה בתירוץ ראשון מגבעונים אעכצ"ל דבתירוץ ראשון סובר התוס' כמו שכתבנו בקושיתינו על רבינו אבל בתירוץ שני סובר כמו שתירצנו. כמובן:

אבל לכאורה קשה על רבינו כיון דסובר דלא קאי לאו זה רק על ז' עממים א"כ לא הוי מצוה הנוהג לדורות והיכי מונה אותה בין המצות, אבל גם הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת מ"ח מנה את המל"ת זו וכתב שכבר תירץ א"ז במ"ע קפ"ז ושם כתב כמ"ש הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת רי"ב אות פ"א וז"ל אזהרה היא שלא לכרות ברית לז' עממים כו' ואזהרה זו ראויה לבוא במנין כשאר המצות הנוהגות בז' עממים להיותה נוהגת לדורות כל זמן שימצא אחד מהם בעולם כמו שנבאר בשרשים עכ"ל נמצא דרבינו והרמב"ם בסה"מ קיימו בחדא שיטתא במל"ת זו וכ"ס החינוך מצוה ל"ג, אבל מהרמב"ם בחיבורו הל' עכו"ם פ"י הל' א' נראה דחזר ממ"ש בסה"מ כיון דכ' שם אין כורתין ברית לעכו"ם ומדכ' סתם לעכו"ם נראה דסובר דלאו זה קאי על כל העכו"ם וצ"ל דבחיבורו סובר כתירוץ ראשון של התוס' דיבמות הנ"ל ובסה"מ סובר כתירוץ שני יהי' איך שיהי' עכ"פ זה נראה בפי' דבחיבורו חזר ממ"ש בסה"מ ובאמת כבר עמד ע"ז המל"מ ז"ל בהגהותיו על החינוך שם וכתב שכבר תירץ א"ז, הכ"מ פ"ו מהל' מלכים אבל בכ"מ ליתא מזה כלום ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל בלח"מ כי הוא דיבר מזה ארוכות ומי שרוצה להבין את דבריו צריך לעיין תחלה רש"י ורמב"ן ומזרחי פי שופטים פרשה כ' פ' י' וגם בפ' חוקת פרשה כ"א על הפסוק אעברה בארצך האריך המזרחי בזה וגם היפה מראה על הירושלמי שבועות פ"ו הלכה א' והדינא דחיי במל"ת זו כתבו אריכות בזה ועי' במעיי"ח דף ל"ה ע"ב אות ס"ז שהמליץ בעד הרמב"ם דליכא סתירה וגם המר"ם שיק מצוה צ"ג מיישבו יפה עי"ש:

אבל לכאורה ק"ל על הגהות מל"מ הנ"ל שכ' וז"ל ומזה נראה מוכרח לפי שיטתו דס"ל דלא ישבו דסמוך לזה הוא כולל וא"כ פשיטא דלאו זה ג"כ מיירי בכל עובדי כוכבים עכ"ל כוונתו דבפ' משפטים פרשה כ"ג פ' ל"ב כתיב לא תכרות להם ולאלהיהם ברית ובפסוק שלאחריו כתיב לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וכיון דבהל' עכו"ם פ"י הל"ו כתב הרמב"ם דאזהרת לא ישבו בארצך קאי על כל העכו"ם ע"כ הוכרח לומר דגם אזהרת לא תכרות להם ברית קאי על כל העכו"ם דאי קאי על ז' עממים היאך נאמר דאזהרה דסמוך ליה קאי על כל העכו"ם וע"כ מחמת הוכחה זו חזר בחיבורו ממ"ש בסה"מ כן רצה המל"מ להמליץ קצת בעד הרמב"ם, אבל לי קשה ע"ז חדא הא בסה"מ מל"ת נ"א גכ"ס דאזהרת לא ישבו בארצך קאי על כל העכו"ם ואפ"ה סובר דאזהרת לא תכרות להם ברית לא קאי רק על ז' עממים אלמא דלא נתן על הכרחו של המל"מ כלום ותו דאפי' יהא כמ"ש המל"מ דבחיבורו באמת נתן ע"ז עדיין קשה דמי הכריחו לומר בחיבורו כמו שאמר מדוע ל"ס להיפך דאזהרת לא תכרות להם ברית וגם אזהרת לא ישבו בארצך לא קאי רק על ז' עממים כמו שבאמת סובר רבינו כאן ובמל"ת מ"ט וצ"ע ועי' לקמן מל"ת מ"ט מה שכתבנו עוד מזה:

ב

ועי' ביראים ז"ל סי' פ"ז שכ' ולא תכרות ברית לעכו"ם ומדכ' סתם לעכו"ם נראה דסובר כהרמב"ם בחיבורו אבל ממ"ש, אח"כ דאי בשעה שמסורין בידך הוזהרו לא תחיה כל נשמה כו' נראה דסובר להיפוך כיון דאזהרת לא תחיה כל נשמה לכ"ע לא קאי רק על ז' עממים דמקרא גופא מוכח כן כיון דכתיב [שופטים פ"כ פט"ז] רק מערי העמים האלה אשר ד' אלקיך נותן לך נחלה לא תחייה כל נשמה וכ"כ רבינו במל"ת רכ"ה והרמב"ם בסה"מ מל"ת מ"ט ובחיבורו הל' מלכים פ"ה הל' ד' והחינוך מצוה תקכ"ח והתוספת דיבמות הנ"ל ולית דין צריך בשש דלכ"א כן היא וכיון דכ' היראים על ולא תכרות ברית לעכו"ם דאי בשעה שמסורין בידך הוזהרו לא תחיה כל נשמה כו' עכצ"ל דסובר דאזהרת לא תכרות להם ברית לא קאי רק על ז' עממים וא"כ סותר את דבריו אעכצ"ל דלעולם סובר כהרמב"ם בחיבורו אלא כיון דגם על ז' עממים קאי לא תכרות להם ברית ע"כ כתב שפיר דאי בשעה שמסורין כו' ודו"ק נמצא לפ"ז קיימו הרמב"ם בחיבורו והיראים במל"ת זו בחדא שיטתא:

ובמהר"ם שיק ז"ל מצוה צ"ג ראיתי שהקשה דלדעת האומרים דבכל העכו"ם אית בהו לאו דלא תכרות א"כ איך כרת אאע"ה ברית עם אבימלך הא קיים כל התורה כדאי' יומא דף כ"א וסוף קידושין ואפילו שנא' שידע שאבימלך אין עובד ע"ז אבל היאך כרת ברית לנינו ולנכדו הרי לא ידע אם לא יעבדו ע"ז ותו הקשה דהיאך מהני הכריתת ברית של אאע"ה על יוצאי חלציו כדאיתא בספרי מובא ברש"י יהושע ט"ו על הפסוק ואת היבוסי וגו' הא הריב"ש סי' שצ"ט ל"כ אלא שקבלות וגזירות או שבועות רבים מחויבים יוצאי חלציו לשמור אבל שבועת יחיד קיי"ל בהג"ה חו"מ סי' ר"ט ס"ד דאין יו"ח מחויבים לשמור עי"ש שהניח הכל בצ"ע, ולי"נ בס"ד על הקושיא הראשונה דלפי שיטת הראב"ד הנ"ל דבשאר עכו"ם כשקבלו הז' מצות שדי לכרות עמהם ברית י"ל דגם אבימלך קבל עליו הז' מצות וגם על נינו ונכדו היתה הכריתת ברית ע"ת כשיקבלו הז' מצות, או י"ל כיון דלא אסרה התורה כריתת ברית אלא משעת מ"ת א"כ לא היו העכו"ם של קודם מ"ת בכלל אזהרת כריתת ברית כמובן, ועל הקושיא השניה י"ל כמ"ש הגמ' תענית ט' ע"א שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי ובגליון הש"ס הגירסא שאני משה כיון דאלים זכותו כרבים דמי ועל אאע"ה י"ל ג"כ כן כמובן. ולהלכה במל"ת זו כיון דרבינו כתב בפי' דלא קאי רק על ז' עממים וכן סברו הרמב"ם בסה"מ החינוך הזוה"ר והתוס' יבמות בתירוצו הב' הנ"ל וגם מהש"ע יו"ד סי' קנ"א ס"ו יש להוכיח דס"כ מדכ' היו ישראל שוכנים בין העכו"ם וכרתו להם ברית כו' דלכאורה היכי כרתו להם ברית אעכ"מ דדוקא על ז' עממים קאי הלאו זה ואף שיש לדחות שהמחבר איירי בגוונא דשרי דהיינו כשקבלו הז' מצות וגם קצת הוכחה יש לכאורה לזה כיון דלשון המחבר ממש כלשון הרמב"ם בחיבורו כנ"ל ובהרמב"ם עכצ"ל כן כיון דסובר בחיבורו דעל כל העכו"ם קאי לאו זה אבל כיון דהמחבר כתב סתם וכרתו להם ברית ול"כ דאיירי בגוונא דשרי מסתבר טפי למימר דסובר כרבינו, וכן פסק הדבר המלך שער ב' פמ"ה וז"ל מצוה זו היא רק לז' עממים שהם העובדים ע"ז אבל לכל אומות העולם מבואר בש"ס מפרנסין עניי האומות עם עניי ישראל ואדרבא להיות עמהם תמיד בקשר אהבה וב"ה וב"ש הנותן אותנו לחן בעיניהם ואף בגולה לא עזב חסדו מאתנו והם מטיבין עמנו שורת הדין להחזיק להם טובה כמו שמצאנו שהקב"ה צוונו שלא לרחק מצרים יען כי היו לנו אכסניא בשעת הדחק עכ"ל:

ודע דבג' מקומות הזהירה התורה על כריתת ברית בפ' משפטים כתיב לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית ובפ' כי תשא פ' ל"ד פ' י"ב כתיב השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה ובפ' ואתחנן פ"ז פ"ב כתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם וא"כ מדוע ל"כ רבינו או אחד מהשאר מוני המצות שעובר על ג' לאוין כשכורת עמהם ברית, אבל באמת כבר עמד המרש"ל ז"ל בביאורו כאן ע"ז ותירץ וז"ל וצ"ל כל פעם שנאמר לאו בהדיא יהיו פן והשמר אינו אלא תוספת אזהרה על הלאו עכ"ל אבל לכאו' ק"ל על תירוצו נהי דעל הפסוק דפ' כי תשא תירץ שפיר כיון דשם כתיב השמר פן וכפי הכלל החדש שחידש לנו המרש"ל לא הוי השמר פן לאו. היכא דאיכא לאו בהדיא אבל מהפסוק דפ' ואתחנן דלא כתיב השמר פן אכתי קשה דאמאי לא נאמר דעובר על שני לאוין וצ"ל בכוונת המרש"ל כיון דגלי לן הפסוק דהשמר פן דאיכא תוספת אזהרה בלאו זה ממילא ידעינן דגם הפסוק דואתחנן ג"כ מחמת תוספת אזהרה נכתב ולא ללאו יתירה כמובן.ולענין מלקות נראה בפי' מכל המוני מצות דליכא בלאו זה כיון דלא הזכירו בן מלקות והטעם כתב הנר מצוה סי' י"א אות כ"ג לפי שאפשר לעבור עליה בלי עשיית מעשת כמ"ש החינוך הנ"ל מל"ת ז' מחודש ד' וממילא לפי דבריו מוכח ממל"ת זו דכ"ע סברו כהחינוך בזה ובאמת באחרונים יש מבוכה גדולה אי גם רבינו והרמב"ם סברו בזה כהחינוך עי' לעיל מל"ת י"א מחודש ג' ומל"ת י"ד מחודש ה' ומל"ת כ"ד מחודש ד' אבל ממל"ת זו נראה בפי' דס"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף