ברית משה/לא תעשה/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית משה לא תעשה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתוב (א) בפ' ראה ונתצתם מזבחותם כו' וכתוב בסמוך לא תעשון כן לה' אלהיכם כו'. וראיתי בביאור מר' יוסף מקרעמניץ ז"ל שכ' וז"ל וקשה למה לא התחיל בלאו ולמה צריך לומר שכתוב בפ' ראה ונתצתם אלא י"ל מסופק המחבר על איזה לאו קאי אי על ונתצתם או על אשריהם תשרפון באש לכך התחיל לכתוב בפ' ראה ר"ל לאו זה קאי על כל פרשת ראה עכ"ל כוונתו דרבינו ז"ל רצה בזה שלא יהא ספק לנו על איזה דבר קאי הלאו לא תעשון כן וגו' אי על כל מד"כ לעיל מיניה גם על ונתצתם או דוקא על מד"כ לפניו ואבדתם את שמם וגו' או אפשר גם על לפני פניו על ואשריהם תשרפון באש אבל לא על ונתצתם וגו' ע"כ הביא מתחלה את כל הפסוק ונתצתם וגו' ואח"כ כתב וכתיב בסמוך לא תעשון כן וגו' להורינו בזה דהלאו קאי על כל מד"כ לעיל מיניה, וכשאני לעצמי נ"ל די"ל בכוונת רבינו שלא תאמר כמ"ש רש"י ז"ל עה"ת בפי' ראשון וז"ל לא תעשון כן להקטיר לשמים בכ"מ כ"א במקום אשר יבחר כו' עכ"ל והוי יכלינן למימר דהלאו לא תעשון כן קאי על הפסוק שלאחריו על כ"א אל המקום אשר יבחר וגו' ולא קאי כלל על ונתצתם וגו' דכתיב לעיל מיניה ע"כ הביא מתחלה את הפסוק ונתצתם להודיענו דלא כהפי' ראשון אלא כהפי' שני של רש"י דלא תעשון כן לא קאי על הפסוק שלאחריו אלא קאי אדלעיל מיני', אבל לכאורה על תירץ זה אכתי קשה דאת זה דל"ס כהפי' ראשון של רש"י הוי ידעינן גם אם לא הביא הפסוק ונתצתם ממ"ש אח"כ ובספרי דורש כו' דכפי פירוש השני שכ' המהרש"ל ז"ל בבאורו כאן במ"ש רבינו ובספרי דורש עי"ש מזה שפיר הוי ידעינן דל"ס כהפי' ראשון של רש"י ובאמת קושי' זו קשה גם על תירוצו של הביאור הנ"ל דאת זה דלא תעשון כן וגו' קאי גם על ונתצתם הוי ידעינן ממ"ש את הספרי אח"כ.

וע"כ נ"ל בס"ד דכדי לתרץ מעליו קושי' גדולה הביא מתחלה ונתצתם וגו' דלכאורה נראה מרבינו דלמד מהלאו לא תעשון כן שני דברים חדא שלא לנתוץ אבן אחת מן המקדש ושלא למחוק שמות הקדושים כמ"ש ברמזיו וז"ל לא תעשון כן לד' אלהיכם בארנו שם איסור מחיקת שמות הקדושים ואיסור נתיצת אבן אחת מן המקדש וכפי שנראה מרבינו לוקין על שניהם אע"ג שלא כתב ברמזיו אלא איסור דממה דכ' ובספרי דורש מכאן שהנותץ כו' שעובר בל"ת וגם מדהביא אח"כ את מה שדרש ר' ישמעאל מנין למוחק כו' שעובר בל"ת מוכח מזה דסובר דעל שניהם עובר בל"ת ולוקין וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ס"ה וז"ל מי שעבר על דבר זה כגון שהרס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה שם משמות ד' לוקה ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן וגו' וכ"פ בחיבורו בפ"ו מהל' יסוה"ת דבהלכה א' כתב כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה ובהלכה ז' כתב הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה וכ"כ החינוך ז"ל מצוה תל"ז ומצות השם מצוה תל"ח והזוהר הרקיע מל"ת קע"ח אות ס"ו כתב השורף עצי הקדש לוקה וכן המוחק את השם לוקה מזה הלאו [ולקמן אכתוב בס"ד מזה דמדוע לא הביא גם הסותר אבן אחת] עכ"פ נראה מכולן דלוקין מלאו זה שתים ולכאורה קשה הא הוי לאו שבכללות ואין לוקין על לאו שבכללות, אבל ראיתי בדינא דחיי ז"ל מל"ת ג' שכבר עמד על הרמב"ם בזה דז"ל וביאור לדבריו שכל שעשה אחד מאלו לוקה מפני שזה כמין השני של לאו שבכללות שכ' בשרשים ובהל' סנהדרין שלוקה על אחת מהן כשיעשה כל אחת מהן בפ"ע ואינו כמו לא תאכלו על הדם שאין האיסורין מפורשין דהכא האיסורין מפורשין דכתיב לעיל מיניה ונתצתם את מזבחותם כו' ואבדתם את שמם לא תעשון כן וגו' והרי הוא כמי שאמר לא תעשון כן למחוק את שמו ולנתוץ את מזבחו ולוקה על כל אחת מהן כשיעשה זה בפ"ע וזה בפ"ע כמו בנא ומבושל ושאור ודבש ועמוני ומואבי וזולתם ומיהו אם עשה שניהם בבת אחת בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת כיון דאין לכל אחד לאו מיוחד אלא בלאו אחד נאמרו כו' ואח"כ כתב שגם רבינו סובר כן והביא ראי' לזה מדלא מנה מחיקות השם וניתוץ אבן מן המקדש לשתי מצות עיי"ש וגם ראיתי במגילת ספר שג"כ דיבר מזה [ובמנ"ח מצוה תל"ז כתב וז"ל וכן אם עושה כולם כאחד שמחק ושורף קדש ונותץ מן המקדש לוקין ג' מלקיות ואין זה לאו שבכללות כי הכל אחד שלא לאבד דבר ששמו יתברך נקרא עליהם והוי גופים מחולקים עכ"ל אבל מהדד"ח שכתבנו מוכח דלא כוותיה וגם המג"ס כתב כהדד"ח וגם מה יעשה המנ"ח עם הראי' גדולה שהביא הדד"ח שכתבנו וצ"ע] וא"כ לפי הנ"ל י"ל דמש"ה הביא רבינו מתחלה ונתצתם וגו' ליישב בזה את הקושיא הנ"ל דהיכי לוקין על שתיהן אפילו בפ"ע הא הוי לאו שבכללות וצ"ל כמ"ש הדד"ח הנ"ל משום דאיסורין מפורשין וכדי להשמיענו את זה ע"כ הביא רבינו מתחלה ונתצתם וגו' כמובן:

ועוד נ"ל בס"ד דמש"ה הביא ונתצתם דהמג"ס הקשה על רבינו דאמאי לא הביא דהשורף עצי הקדש לוקה דאזהרתי' מואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לד' וגו' כדאיתא מכות כ"ב ע"א ופסחים מ"ח ע"א וכ"פ הרמב"ם בהלכה ז' שם השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה, ולי קשה על רבינו דמדוע לא הביא גם את זה שלא לחתוך את השם שג"כ אזהרתי' מלאו זה וכ"כ היראים ז"ל סי' ט' וז"ל צוה יוצרינו שלא למחוק ושלא לחתוך ושלא לשבר דבר קדושה כו' ומנין שהחותך אסור דאמר בסנהדרין נ"ו ע"א ואימא דברזיה מיברז ואזהרתי' מהכא ואבדתם את שמם לא תעשון כן כו' עי"ש ובאמת קושי' זו גם על הרמב"ם קשה, וכדי לתרץ את זה הביא רבינו תחלה את כל הפסוק ונתצתם להורות בזה דלאו דלא תעשון כן קאי על כל הפסוק ונתצתם וממילא שפיר ידעינן את כל הלמודים שלמד הגמ' מהלאו זה ול"ל לפרטם והא דפרט המוחק והנותץ י"ל משום דאשמעינן בכל אחד דין חדש דבנותץ אשמעינן דאפילו על אבן אחת ג"כ חייב דאת זה לא הוי ידעינן אם לא מהדרש דספרי שהביא כמ"ש המרש"ל בבאורו כאן בפי' ראשון בכוונת רבינו במ"ש ובספרי דורש כו' ובמוחק אשמעינן את הדין של הבה"ג שהביא רבינו דאת זה ג"כ לא הוי ידעינן מהגמ' כמ"ש המרש"ל וכמו שאכתוב לקמן בס"ד וע"כ פרט מוחק ונותץ אבל השורף עצי הקדש והחותך את השם ל"צ לפרטם כיון דכל אחד גמרא מפורשת אלא כדי שלא נטעה דלא פסקינן כהגמ' הללו והלאו לא תעשון כן לא קאי על ואשריהם וגו' ועל ואבדתם וגו' ע"כ כתב רבינו מתחלה דהלאו קאי על כל הפסוק ונתצתם וכיון דידעינן את זה שוב ממילא ל"צ לפרטם כיון דגמרות מפורשות הם כמובן:

ב

ובספרי (ב) דורש מכאן דהנותץ אבן אחד כו' ר"י אומר מנין למוחק אות אחת כו'. ז"ל הספרי פ' ראה מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם ולא תעשון כן לד' אלהיכם ר' ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שהוא בל"ת שנ' ואבדתם את שמם ולא תעשון כן לד' אלהיכם ר"ג אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם ח"ו אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב עכ"ל לכאורה נראה מפשטות לשון הספרי דת"ק ור"י פליגי הת"ק סובר דלא תעשון כן בא להזהיר שלא לנתוץ אבן אחת במקדש ור"י סובר דלא בא להזהיר אלא על מחיקת השם אבל מרבינו נראה דסובר הפשט בספרי דלא פליגי אלא הת"ק אמר מה שלמד מונתצתם ור"י אמר מה שלמד מואבדתם ג"כ דאלת"ה היתה קשה על רבינו דהיכי פסק כתרווייהו כיון שלמד מלאו זה תרתי כהנ"ל אעכצ"ל דסובר דלא פליגי וכצ"ל גם בהרמב"ם והחינוך כיון דגם הם למדו מהלאו זה תרתי כהנ"ל וכצ"ל בהיראים כיון שהביא על שלא למחוק ושלא לשבר דבר קדושה הנ"ל בשמו ג"כ את הת"ק ור"י דספרי כמו שהביא רבינו וכ"כ בפירוש הרמב"ן ז"ל פ' ראה דבתר דהביא את הספרי כתב וז"ל ודברי ר"י אינם במחלוקת אבל הם ביאור כי מוחק את השם כנותץ המזבח כו' עכ"ל וכ"נ מרש"י ז"ל עה"ת שם דבפי' אחר כתב וז"ל אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה אמר ר' ישמעאל וכי תעלה על דעתך כו' עי"ש וכפי שהעתקנו את הספרי נראה בעליל שיש ט"ס ברש"י במ"ש א"ר ישמעאל דלא ר"י אמר את זה אלא ר"ג וכבר עמדו ע"ז הדד"ח והמר"ם שיק ז"ל מצוה תל"ח והדד"ח כתב דאפשר שהי' גירסתו בספרי במקום ר"י ר"ג ובמקום ר"ג ר"י עכ"פ זה מוכח מרש"י מדלמד תרתי מלאו זה דג"כ סובר דת"ק ור"י לא פליגי. אבל להמזרחי ז"ל אית ליה שיטה אחרת דבפ' ראה בתר דהביא את הספרי כתב וז"ל אלא שבא לחלוק על דברי ת"ק שאמר שהיא אזהרה למוחק ולנותץ ואמר ר' ישמעאל שא"א שיהא אזהרה לנותץ דבשלמא למוחק מצינן למימר שלא כיון למחוק דרך השחתה כו' וראי' ע"ז שהרי דברי ת"ק הן על מוחק ועל הנותץ ור"י לא חלק עליו אלא על הנותץ כו' עי"ש נראה דסובר דהת"ק ור"י פליגי הת"ק סובר שבא להזהיר על תרתי על מוחק השם ועל נותץ אבן אחת ור"י סובר דלא בא להזהיר אלא על מוחק, אבל לכאורה ק"ל דמנ"ל דת"ק סובר כן הלא הת"ק לא דיבר אלא מנותץ ובאמת כבר עמד ע"ז גם הדד"ח וז"ל ועוד נראה מדברי הרא"מ דת"ק סובר שבא להזהיר על שניהם על מוחק את השם ועל נותץ אבן ולא ידעתי מהיכן יצא זה שת"ק לא אמר אלא מנין לנותץ אבן אחת כו' ושמא כך הי' בגירסתו עכ"ל אבל ק"ל על מ"ש הדד"ח דכך הי' בגירסתו דכפי שהעתיק המזרחי את הספרי נראה בפירוש שלא הי' לו גירסא אחרת אלא כמו שהעתקנו לעיל בשם הספרי וא"כ נשאר על המזרחי קושי' הנ"ל בתימא, ותו ק"ל על המזרחי דמה הכריחו לומר בהת"ק שבא להזהיר על תרתי הלא אם אפילו הי' סובר בהת"ק דלא בא להזהיר אלא על נותץ ג"כ הי' יכול המזרחי שפיר לומר את פשטו בהספרי דפליגי בזה דת"ק סובר דלא בא להזהיר אלא על נותץ ור"י סובר שבא להזהיר על מוחק כיון דגם לפי מ"ש המזרחי עכשיו ג"כ סובר דלר"י לא הזהיר על נותץ וצ"ע גדול על המזרחי ולקמן אדבר עוד מזה בס"ד, עכ"פ זה מוכח מהמזרחי דסובר הפשט בספרי דת"ק ור"י פליגי גם מהסמ"ק ז"ל נראה כן דבסי' ק"ס כתב וז"ל שלא למחוק אחד משמות של הקב"ה דכתיב ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן אזהרה למוחק את השם כו' עכ"ל ומדל"כ שהלאו זה אזהרה גם על נותץ מוכח בפירוש דסובר הסמ"ק הפשט בהספרי דפליגי ופסק כר"י וכ"כ הדד"ח דהסמ"ק סובר כהמזרחי, וא"כ יש לפנינו שני פשטים בהספרי ולדינא יש נ"מ גדולה בין הפשטים הללו דלפי פשטו של רבינו לאו זה בא להזהיר על שני דברים על נותץ ועל מוחק ולפי פשטו של המזרחי דפליגי ועל דרך שכתבנו לא בא להזהיר אלא על דבר אחד או על מוחק או על נותץ וא"כ ק"ל על רבינו ודכוותי' דמנ"ל הכרח לומר כפשטם דילמא באמת הפשט בספרי כמ"ש המזרחי דפליגי ובפרט הלשון של הספרי מורה ג"כ כן מדקאמר ר"י אומר ולא קאמר אמר ר"י וכמ"ש במבוא התלמוד בקיצור כללי התלמוד וז"ל על הרוב כשאמר פלוני אמר בידוע שהוא חולק וכשהוא אומר אמר פלוני בידוע שאינו חולק אלא בא לסייע רק במקומות מועטים מצינו פלוני אומר והוא לא חולק עכ"ל ועי' מ"ש לעיל מל"ת ב' מחודש י"ז בשם התויו"כ וכיון שגם הלשון של הספרי מסייע לפשטו של המזרחי בודאי קשה על רבינו ודכוותי' כהנ"ל:

ג

ונ"ל בס"ד דרבינו ודכוותי' למדו את פשטם בהספרי מגמ' דע"ז י"ג ע"ב דאיתא שם ולישויה גיסטרא אמר אביי אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן וגו' עי' רש"י שם חזינן דאביי סובר כהת"ק דספרי דלא תעשון כן קאי על ונתצתם, וע"ז דלא תעשון כן קאי על ואבדתם שלא למחוק את השם בודאי דאביי לא פליג כיון דברייתא מפורשת היא בשבת ק"כ ע"ב הרי שהי, שם כתוב לו על בשרו כו' עי"ש ותראה דבין לת"ק ובין לר' יוסי חייב על מחיקות השם מהפסוק ואבדתם וגו' לא תעשון כן וגו' וכיון דמוכח דהברייתא דשבת סובר כר' ישמעאל דספרי ועל ברייתא זו בוודאי דלא חולק אביי וגם מדסתם בכולי ש"ס דמוזהרינן על מחיקות השם משום לאו זה כמ"ש הגמ' מכות כ"ב ע"א וליחשוב נמי המוחק את השם ובשבועות ל"ה ע"א איתא בברייתא אלו הן שמות שאין נמחקין ואביי שקיל וטרי שם אליבא דהאי ברייתא וגם לא מצינו בשום מקום בכולי תלמודא שיהא שום תנא או אמורא חולק ע"ז א"כ בוודאי דגם אביי סובר כן דלא תעשון כן קאי על ואבדתם את שמם כר' ישמעאל דספרי וא"כ קשה היכי אמר אביי בע"ז דלא תעשון כן קאי על ונתצתם כהת"ק דספרי אעכ"מ דאביי סובר הפשט בספרי דת"ק ור"י לא פליגי אע"ג דאיתא בספרי ר"י אומר צ"ל דזה ג"כ אחד מהני מיעוט מקומות הנ"ל מחודש ב' בשם קיצור כללי התלמוד דמצינו פלוני אמר והוא לא חולק ועי' תויו"ט ז"ל בכורים פ"ג מ"ו דפורט המיעוט מקומות, וא"כ שפיר י"ל דמאביי דע"ז למדו רבינו ודכוותיהו לומר פשטם בספרי דת"ק ור"י לא פליגי כמובן, ועל המזרחי י"ל דמש"ה סובר דת"ק דספרי למד מהלאו זה תרתי כיון דגם להמזרחי הי' קשה על אביי דע"ז קושי' הנ"ל וע"כ הוכיח דאביי סובר בהת"ק כן דזה הי' לו מסתבר טפי מלומר דלא פליגי כיון דאיתא ר"י אומר וא"כ ממילא ל"ק על המזרחי קושיתינו הנ"ל דמה הכריחו לומר כן וגם קושיות הדד"ח מיושב שפיר, או י"ל דהמזרחי סובר כיון דת"ק סובר דלא תעשון כן קאי על ונתצתם דכתיב מקודם ואבדתם מכ"ש דסובר דקאי על ואבדתם דסמוך לי' וע"כ כתב המזרחי שפיר דת"ק למד תרתי מוחק ונותץ אבל רבינו ודכוותי' י"ל דסברו דזה אא"ל כיון דמהלשון של הת"ק מוכח דלא למד מלאו זה אלא חדא כהנ"ל בשם הדד"ח וא"כ קשה על אביי דע"ז כהנ"ל אעכ"מ דהפשט בספרי כפשטם ודו"ק:

אבל לכאורה ק"ל כפי הנ"ל קושי' גדולה על הסמ"ק דסובר דלאו זה לא בא להזהיר אלא על מוחק משום דסובר כהמזרחי דת"ק ור"י פליגי וצ"ל דפסק כר"י משום דבברייתא דשבת נראה דסברו הת"ק ור' יוסי ג"כ כוותי' וגם בכולי ש"ס אמרינן דמוזהרינן על מחיקת השם מלאו זה כהנ"ל אבל ק"ל ע"ז דמנ"ל להסמ"ק דהברייתא דשבת והגמ' דכולי ש"ס סברו הפשט בספרי כמ"ש המזרחי ונלמוד משם דהלכה כר"י דילמא מש"ה סברו הברייתא וכולי ש"ס דמוזהרינן על מחיקת השם מלאו זה משום דסברו הפשט בספרי כמ"ש רבינו ודכוותי' דת"ק ור"י לא פליגי אבל אי הוי סברו הפשט בספרי כהמזרחי אז אפשר דלא הוי סברו כר"י נגד הת"ק וכיון דהסמ"ק באמת סובר הפשט בספרי כהמזרחי דפליגי א"כ היכי יכול לפסוק כר"י נגד הת"ק שהם רבים, ותו ק"ל על הסמ"ק הלא מוכח מאביי דע"ז דעכצ"ל הפשט בספרי דלא פליגי דאל"כ קשה על אביי דע"ז כהנ"ל דבשלמא המזרחי דכתב את פשטו בספרי אליבא דרש"י דסובר דמוזהרינן מלאו זה על תרתי על מוחק ועל נותץ משום דהלכה כת"ק שפיר קאמר את פשטו בספרי ול"ק עליו מאביי דע"ז משום די"ל דגם אביי סובר כהת"ק אבל להסמ"ק דסובר דלא מוזהרינן מלאו זה אלא על מוחק משום דהלכה כר' ישמעאל ל"ל דגם אביי סובר כן כיון דלאביי מוזהרינן מלאו זה תרתי כהנ"ל וא"כ קשה על הסמ"ק מאביי דע"ז דמוכח דצ"ל הפשט בספרי כרבינו ודכוותי'.

ונ"ל בס"ד כיון דרבא בע"ז לא משני כאביי דאיתא שם רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים וא"כ י"ל דסובר הסמ"ק דמש"ה לא משני כאביי משום דרבא באמת פליג על אביי וסובר דלאו לא תעשון כן לא קאי על ונתצתם משום דסובר הפשט בספרי דפליגי והלכה כר"י כיון דהברייתא דשבת וכולי ש"ס סברו כן וכיון דרבא ואביי פליגי ובכולי ש"ס הלכתא כרבא לבר מיע"ל קג"ם כמ"ש הגמ' ב"מ כ"ב ע"ב ע"כ פסק הסמ"ק דלא מוזהרינן מלאו זה אלא על מוחק, אבל רבינו ודכוותי' י"ל דסברו דרבא לא פליג עם אביי בעיקר הדין אלא גם רבא סובר הפשט בספרי דלא פליגי אלא רבא פליג על אביי דעל גיסטרא לא קאי הלאו זה וע"כ משני רבא טעם אחר כמובן. באופן אחר נ"ל בס"ד ליישב את הסמ"ק די"ל דסובר כהפסיקתא זוטרתי פ' ראה שכ' וז"ל לא תעשון כן לד' אלהיכם ר' ישמעאל אומר מכאן לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח או מן העזרות שהוא חייב מלקות שנא' לא תעשון כן וגו' ר' ישמעאל אומר המוחק אות אחת מן השם עובר בל"ת שנ' לא תעשון וגו' ר"ג אומר אזהרה לישראל שלא יעשו כמעשה הגוים שלא יגרמו מעשיהם הרעים למקדש ליחרב עכ"ל ולפי גירסת הפסיקתא דגרס בתרתי ר' ישמעאל צ"ל דתרי ר' ישמעאל הי' וכמ"ש התוס' יבמות ק"ד ע"א ד"ה אמר ר"י ועי' סדר הדורות אות י' וגם צ"ל להפסיקתא דגם בספרי הי' גירסתה כן, וא"כ י"ל דסובר הסמ"ק דכיון דהברייתא דשבת הנ"ל סותם כהאי ר' ישמעאל דלא תעשון כן בא להזהיר על מחיקת השם א"כ מוכח דכן הלכה וע"כ פסק הסמ"ק כן ול"ק עלי' מידי, אבל רבינו ודכוותי' דסברו בהספרי כהגירסא שלפנינו דת"ק הבר פלוגתא של ר' ישמעאל וכמ"ש רבינו בפירוש כן בשם הספרי ע"כ סברו הם שפיר את פשטם בהספרי כהנ"ל ודו"ק:

ד

בשבועות (ג) ובמס' סופרים מפרש השמות המקודשים כו'. עי' בהמרש"ל ז"ל בביאורו כאן שהביא הז' שמות שאינם נמחקים והשמות שנמחקים וגם הדד"ח כתב מזה ועי' ש"ע יו"ד סי' רע"ו ומשם תראה לדינא דהיכי פסקינן וגם עי' במנ"ח מצוה תל"ז שהאריך בדין זה, ובמעיי"ח ז"ל דף קנ"ה ע"ב אות צ"ג כתב וז"ל ובתוס' דסוטה דף י' ד"ה אלא מעתה לא ימחה משמע דשלום הוא משמות שאינן נמחקים ולא ראיתי לאחד מהפוסקים שכתבו דעת התוס' כו' עכ"ל ועי' רמ"א סי' הנ"ל סעיף י"ג במ"ש ויש נזהרין אפילו במלת שלום והש"ך בנקה"כ שם הביא ג"כ את התוס' דסוטה וכתב וז"ל מ"מ צ"ע לדינא דמדברי שאר כל הפוסקים לא משמע כן דשלום יהא משמות שאינן נמחקין דלא לשתמיט חד מינייהו דכתבו כן וצ"ע למעשה עכ"ל ומהמג"א סי' פ"ה ס"ק ג' נראה דפשיטא לי' דשלום הוי מן השמות הנמחקים עי' במחה"ש ובברכי יוסף שם מ"ש לדינא בזה:

ולענין אי מותר למחוק את השם ע"מ לתקן ולנתוץ ע"מ לבנות לא מגלה רבינו את דעתו הטהורה בזה אבל בהרמב"ם הל' וסוה"ת פ"ו הל' ז' איתא הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח כו' לוקה כו' וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה כו' ומדכ' הרמב"ם בתרווייהו דרך השחתה נראה בפירוש דסובר דדוקא דרך השחתה חייב אבל ע"מ לבנות באמת מותר ובהלכה א' שם גבי מוחק לא כתב הרמב"ם דרך השחתה נראה לכאורה דסובר דבמוחק אפי' ע"מ לתקן ג"כ חייב וגם הקובץ שם מדייק מהרמב"ם כן וכ"כ היד המלך על הרמב"ם שם והחילוק שבין מוחק לנותץ נ"ל בס"ד די"ל דסובר כהר"י אסכנדרני כמו שאכתוב לקמן בס"ד משמי', וכן היראים סי' הנ"ל בתר דהביא את הת"ק דספרי כתב וז"ל פירוש נותץ ע"מ שלא לבנות אבל נותץ ע"מ לבנות מותר שאין זה נתיצה אלא בנין עכ"ל ועל מוחק לא מפרש כלום וא"כ י"ל בהיראים כמו שדייקו האחרונים מהרמב"ם דבמוחק אפילו ע"מ לתקן ג"כ חייב וגם י"ל לאידך גיסא דסובר כהתשב"ץ שאכתוב לקמן בס"ד דגמרינן מוחק מנותץ כיון דמחד לאו גמרינן תרווייהו וכיון דמגלה דעתו בנותץ ממילא ידעינן מזה גם במוחק וגם בהרמב"ם י"ל כן ועי' בספרי פני משה הל' יסוה"ת פ"ו הל' ז' מה שכתבנו בזה, וממילא לפי"ז י"ל לרבינו מדכ' סתם הנותץ אבן אחת מן ההיכל כו' ול"כ דרך השחתה כמ"ש הרמב"ם מוכח מזה דסובר דאפילו נותץ ע"מ לבנות ג"כ אסור וממילא ה"ה במוחק.

אבל המזרחי סי' הנ"ל כתב וז"ל אלא הנותץ אבן מן המזבח שאינו מוזהר בו אלא כשנותץ אותו דרך השחתה בעלמא כמ"ש הרמב"ם והסמ"ג בהדיא כו' עכ"ל נראה מהמזרחי דסובר בדעת רבינו דסובר כהרמב"ם דבנותץ דוקא דרך השחתה חייב, אבל איני יודע מהיכי למד מרבינו את זה וגם במג"ס ראיתי שעמד על המזרחי בזה ואפשר שהי' לו איזה גירסא ברבינו שמורה כן או י"ל דסובר כיון דהרמב"ם בסה"מ מל"ת ס"ה ג"כ כתב סתם והשמיט דרך השחתה דז"ל שהזהירנו מנותץ ומאבד בתי עבודת השם ומאבד ספרי הנבואה שלא נמחוק את השמות כו' עי"ש ואפ"ה סובר דדוקא דרך השחתה חייב כמ"ש בפירוש בחיבורו וצ"ל דסמך בסה"מ דממילא ידעינן את זה כיון דהפשט הפשוט בספרי כן היא דדוקא דרך השחתה חייב וכמו שבאמת סברו הרמב"ם בחיבורו והיראים וכ"כ המרדכי ז"ל במגילה פ"ד סי' תתכ"ו וז"ל כי בהכ"נ נקרא מקדש מעט ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל כו' שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם וגו' לא תעשון כן וגו' ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי עכ"ל וגם המרי"ק שורש קנ"ט ענף ז' ג"כ ס"כ והרמ"א או"ח סי' קנ"ב רקם את זה להלכה וצ"ל דסברו דהפשט הפשוט בספרי דדוקא דרך השחתה אסור כמ"כ נמי י"ל ברבינו שהביא את הספרי כצורתא וסמך על הפשט הפשוט בספרי, אבל אח"כ ראיתי דמסה"מ אינו ראי' דלכאורה יש לדייק בסה"מ דמדוע כתב מנותץ ומאבד מדוע ל"כ מנותץ גרידא אעכ"מ דהפשט בסה"מ במ"ש שהזהירנו מנותץ ומאבד כלומר על נתיצה דרך איבוד הזהירנו אבל על נתיצה ע"מ לבנות לא הזהירנו כמובן, ועי' במג"ס דבתר שמדייק בהרמב"ם דבנותץ כתב דרך השחתה ובמוחק לא כהנ"ל כתב וז"ל אלא שמלשון הרמב"ם ברפ"ו מהל' יסוה"ת שכ' כל המאבד שם מן השמות הקדושים כו' ול"כ כל המוחק שם כו' נראה שהוא סובר דדוקא דרך אבדון שהוא השחתה לוקה וצ"ע עכ"ל אבל מה יענה המג"ס על מ"ש הרמב"ם ברמזיו הנדפס בריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ס"ה וז"ל שלא לאבד בהמ"ק או בתי כנסיות או בת"מ וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין ואין מאבדים כתבי הקדש כו' וגם בסה"מ כתב שלא נמחוק את השמות כו' ולפי המג"ס יהא סתירה בדבריו שכ' בחיבורו עם מ"ש בסה"מ וברמזיו אעכצ"ל דליכא להוכיח מלשון כל המאבד מידי די"ל דלשון הקרא נקט ואבדתם לא תעשון כן כמובן, ובלאו כ"ז נ"ל דל"ל בהרמב"ם כמ"ש המג"ס דבמוחק סובר דע"מ לתקן שרי דמתשובת הרמב"ם שהביא הר"י אסכנדרני ראי' לדבריו כמו שאכתוב לקמן בס"ד מוכח בפירוש דסובר דמוחק ע"מ לתקן ג"כ אסור ועי' בפאר הדור סי' ס"ט ותראה דמשם ג"כ יש ללמוד דס"כ ואפשר שהר"י אסכנדרני על תשובה זו כיוון:

ה

והב"י ז"ל יו"ד סי' רע"ו הביא בשם הר"י אסכנדרני ז"ל דמוחק ע"מ לתקן אסור דז"ל ול"ל דכל מחיקה שהיא לתיקון שריא דהנותץ אבן מהמזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שבנאוהו יונים כדאי' ביומא [דף ט"ז ע"א מזרחית צפונית בה גנזו כו' ועי' בחדושי הגהות על הטור שם שכ' ולא מצא ביומא את זה אבל הח"ס ז"ל יו"ד סי' רס"ז הראה על דף הנ"ל ואח"כ ראיתי בח"ס חלק ו' סי' ח' שעמד על חדושי הגהות זה דבתר דהביא את הר"י אסכנדרני כתב וז"ל והרב ב"י לא מצא מקומו ועי' בהגהות חדשים שנלאו למצוא והנה הוא ברייתא הובא במסכת ע"ז דף נ"ב ע"ב כו' עיי"ש וזה לכאורה סתירה ממ"ש הח"ס סי' רס"ב דהמקור של הר"י אסכנדרני מיומא דף ט"ז ע"א וגם כשמעיינין שפיר בתשובה השני שהשיב להגאון השואל שנית סי' רס"ח נראה בפירוש דעכצ"ל דסובר דהר"י אסכנדרני הביא ראי' מיומא דף הנ"ל ולא מע"ז כיון שסותר בשביל זה את דבריו סל השואל שיצא להמליץ בעד הר"י אסכנדרני עיי"ש ותבין וא"כ קשה היכי כתב הח"ס בח"ו שהר"י אסכנדרני מע"ז למד, ואפ"ל בכוונת הח"ס דבח"ו כתב את זה בתר דידע ממה שהשיב לו השואל שהביא סי' רס"ח להמליץ בעד הר"י אסכנדרני וע"כ כתב לרוחא דמילתא דאפילו כשנאמר שהר"י אסכנדרני מע"ז למד אפ"ה קושיתו עליו במקומו עומד לפי מסקנת הגמ' דע"ז עי"ש ותבין וע"כ כתב בח"ו במאמר המוסגר ועיד דילמא חשמונאים ע"י אמירה לנכרי נתצו כו' ובסי' רס"ז ל"כ הח"ס האי ועוד אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דבסי' רס"ז כיק דכ' שהר"י אסכנדרני מגמ' דיומא למד א"כ הקשה הח"ס בלא"ה שפיר על הר"י אסכנדרני אפילו כשלא אמר האי ועוד כו' דל"ל כמו שהשיב השואל להמליץ בעד הר"י אסכנדרני משום די"ל כמ"ש הח"ס סי' רס"ח שהר"י אסכנדרני לא הביא שום רמז מהגמ' דע"ז וע"כ ל"כ הח"ס סי' רס"ז ורס"ח האי ועוד כו' עי"ש ותבין אבל בחלק ו' כיון שהח"ס כתב שהר"י אסכנדרני מגמ' דע"ז למד א"כ הי' מקום לומר על הר"י אסכנדרני כמו שהשיב השואל מובא בתשובה רס"ח ע"כ כתב ועוד כו' ודו"ק] דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר במקדש כו' אבל הכא אפשר לגנוז היריעה וכן הורה הרמב"ם בתשובה על יריעה שנתקלקל בה השם שגונזים אותה כו' עכ"ל הר"י אסכנדרני שהביא הב"י נראה שהר"י אסכנדרני סובר שאסור למחוק ע"מ לתקן:

אבל ראיתי בתשב"ץ ז"ל ח"ר סי' ב' שפסק שמותר למחוק את השם ע"מ לתקן וז"ל מיהו אפילו שם הכתוב בס"ת אין אסור למחקו אלא כשמתכוין למחוק ולאבד אבל כשמתכוין לתקן מותר וכ"כ הבה"ג שאם נפלה טיפת דיו על השם הר"ז מוחק ומתקן שלא נתכוון אלא לתקן וכן ראיתי כתוב והכי תניא במס' סופרי' ועוד יש להביא ראי' לזה מענין נתיצות המזבח שהיא בלאו מדכתיב ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן וגו' וה"ה לסתירת אבן אחת מן ההיכל או מן העזרה וכ"כ הרמב"ם ז"ל כדאשכחן לבבא בן בוטא שהשיא עצה להורדוס למסתרי' להיכלא ולמבני' כדאיתא בריש ב"ב וה"ה נמי למחיקת השם שאם הוא מתכוון לתקן שמותר למחוק שהרי מחיקת השם ונתיצת המזבח וההיכל בחד לאו נפקי מלא תעשון כן וגו' עכ"ל התשב"ץ, נראה בפירוש דסובר דנותץ ע"מ לתקן מותר והביא ראי' ע"ז מבבא ב"ב ומוחק ע"מ לתקן ג"כ מותר דגמר מנותץ, אבל לכאורה לפי הר"י אסכנדרני הנ"ל ליכא למילף מוחק מנותץ וצ"ל דהתשב"ץ באמת חולק על הר"י אסכנדרני ועל החילוק של הר"י אסכנדרני הנ"ל שכ' דהתם שאני דא"א שגם על ראיות התשב"ץ מבבא ב"ב לכאורה איכא למימר כן דלא מיבעיא לפום תירוץ ראשון של הגמ' ב"ב ג' ע"ב תיוהא חזא בי' בודאי דאיכא למימר התם שאני שא"א אלא אפילו לפום תירוץ השני של הגמ' מלכותא שאני דלא הדרא בי' באמת ג"כ יכלינן למימר החילוק של הר"י אסכנדרני דהתם שאני דא"א כיון דא"א לבנות אא"כ סותרין תחלה, ע"ז י"ל דסובר התשב"ץ כקושיות הח"ס על הר"י אסכנדרני שהקשה סי' רס"ז וז"ל מה בכך אם הוא עובר בלאו דאורייתא ליסתור אפילו על דרך תיקון ע"מ לבנות מה מועיל אם א"א הלא א"א ולא קמכוון לא שרי אלא באתי ממילא ולא מכוון אבל בפסיק רישא שעושה מעשה בידים לא כמבואר בתוס' פסחים דף כ"ה ע"ב ד"ה לא מכוון וכו' עי"ש וא"כ י"ל דהתשב"ץ באמת סובר כקושיות הח"ס ותירוצו של הח"ס לא ניחא לי' כיון שגם הח"ס ל"כ תירוצו אלא בלשון אולי וא"כ שפיר י"ל על התשב"ץ כמו שכתבנו, וזה ל"ק על התשב"ץ כיון דל"ס כהר"י אסכנדרני א"כ אמאי לא הביא ראי' לזה דנותץ ע"מ לתקן מותר גם ממקום שהי' רוצה הר"י אסכנדרני להביא מיומא הנ"ל דע"ז י"ל דהתשב"ץ סובר דמשם באמת ליכא ראי' משום דהגמ' בע"ז נ"ב ע"ב מסיק שהמזבח ששיקצו אנשי יון לא היה בו שום קדושה דקרא אשכח ובאו בה פריצים וחיללוה וכמו שבאמת הקשה הח"ס סי' הנ"ל על הר"י אסכנדרני וכתב שהעלים עין מגמ' דע"ז וע"כ לא הביא התשב"ץ ראי' משם:

ו

אבל ראיתי במהר"ם שיק מצוה תל"ח שהביא בשם מכתבי שומר ציון שהביא ג"כ ראי' מבבא ב"ב שמותר לנתוץ ע"מ לתקן ודחה המר"ש את הראי' זו וז"ל דממי נייתי ראי' מהורדוס פשיטא שאין ראי' דאפילו ממלכות ישראל אמרו בירושלמי פ"ח דכלאים דאין מביאין ראי' מן המלכות ואי מבבא ב"ב מה ראי' דילמא בבא ב"ב כר' ישמעאל ור"ג דספרי ס"ל שהלאו לא קאי כלל על נתיצת הדברים קדושים ומאי אולמא דבבא ב"ב מר"י ור"ג אבל לדידן דקיי"ל [כהת"ק דספרי כמ"ש המזרחי הנ"ל מחודש ב' עי' במהר"ש ותראה דאזיל שם לפום שיטות המזרחי] דהלאו קאי על נתיצה דילמא אפילו נתיצה לצורך תיקון נמי אסור עכ"ל וזה נראה בפירוש דהמר"ש וגם השומר ציון לא ראו התשב"ץ הנ"ל מדלא כתבו משמי', ועל דחיות המר"ש י"ל דהתשב"ץ באמת סובר דלא כהמזרחי דר"י ות"ק דספרי פליגי אלא סובר כשיטות רבינו ודכוותי' דלא פליגי כהנ"ל מחודש ב' וא"כ לא נשאר אלא ר"ג דספרי דיכלינן למימר דסובר דליכא לאו על מוחק ונותץ אבל גם זה לא פסיקא לי אלא אדרבה ק"ל על המר"ש דמנ"ל למילתא פסיקא דר"ג סובר כן הלא מהברטנורה ז"ל עה"ת נראה בפירוש דלא כוותי' דבפ' ראה הקשה הברטנורה על ר"ג דספרי [אף שבברטנורה איתא ר' ישמעאל זה היא משום דאזיל לפום גירסת רש"י כהנ"ל מחודש ב' שיש ט"ס ברש"י] דמהיכי יליף אזהרה על מוחק השם וגם על הפי' ראשון של רש"י דיליף מלא תעשון כן אזהרה למקטיר בחוץ הקשה דמהיכי יליף אזהרה למוחק ונותץ והניח בצ"ע ומדהקשה הברטנורה על ר"ג דוקא על מוחק ועל הפי' ראשון של רש"י על מוחק ונותץ עכצ"ל דסובר דגם ר"ג באמת סובר דלאו דלא תעשון כן אזהרה על נותץ כיון דר"ג אמר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם ח"ו אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב וכיון דר"ג סובר דאפילו על גרמות נתיצת המקדש מוזהרינן מכ"ש דסובר דמוזהרינן על נתיצותם עי' ח"ס סי' רס"ז שכ' וז"ל והי' נ"ל עפי' האמור בספרי דמייתי רש"י ורמב"ן בחומש ת"ק מוקי קרא למוחק משם ונותץ אבן ממזבח ור' ישמעאל [גם הח"ס כתב ור"י ולא ר"ג משום דג"כ כתב לפום גירסת רש"י] תמה ע"ז וכי ס"ד שישראל נותצי מזבחות ומוחקי שם הם אלא שלא תגרמו בעונותיכם ליחרב בהמ"ק והנה מלבד שהוא דרש אגדתא עוד זאת הוא נגד הש"ס דבפ' כל כתבי (שבת ק"כ ע"ב) לא תעשון עשיי' אסור הגרמת מחיקת השם שרי נמצא ס"ל לש"ס דילן דא"א לפרש לשון לא תעשון על גרמא בעלמא ואיך נפרש שלא יגרמו חורבן בהמ"ק כו' עי"ש ולכאורה לא זכיתי להבין את דבריו הקדושים דהאיך כתב דר"ג תמה על מוחק הלא בספרי ליתא אלא שר"ג תמה על נותץ והמזרחי באמת עמד ע"ז דאמאי לא תמה ר"ג על מוחק ותירץ וז"ל אלא שבא לחלוק על דברי ת"ק שאמר שהיא אזהרה למוחק ולנותץ ואמר הוא שא"א שיהי' אזהרה לנותץ דבשלמא למוחק מצינן למימר שלא כיוון למחוק דרך השחתה אלא מפני שנכתב שלא במקומו מחק אותו כדי לכתבו במקומו או בכבודו שהוא לש"ש ולא דרך השחתה אלא הנותץ אבן מן המזבח או מן ההיכל שאינו מוזהר בו אלא כשנותץ אותו דרך השחתה בעלמא כו' איך אפשר שיעלה על הדעת שישראל נותצין כו' עכ"ל והאלי' רבה ז"ל או"ח סי' קנ"ב הוכיח מהמזרחי זו להלכה דנתיצה לצורך תיקון שרי וא"כ קשה היכי כתב הח"ס דר"ג תמה גם על מוחק ואפ"ל דהח"ס אזיל שם לפום שיטות הרמב"ן הנ"ל מחודש ב' דסובר דת"ק ור"י דספרי לא פליגי ולפום שיטות הרמב"ן באמת י"ל דר"ג תמה גם על מוחק אלא חדא נקט דבשלמא המזרחי דסובר דלת"ק קאי הלאו זה על מוחק ונותץ שפיר תמה על ר"ג דל"ל דחדא מיניהו נקט כיון דקאי על הת"ק דקאמר תרתי ע"כ הו"ל לר"ג ג"כ למינקט תרתי כי היכי דלא נטעה מלומר דלא פליג אלא על נותץ אבל לפום שיטות הרמב"ן דת"ק לא דיבר אלא מנותץ ור' ישמעאל מוסיף מוחק באמת שפיר י"ל דר"ג פליג גם על מוחק אלא חדא מיניהו נקט כנ"ל ליישב את הח"ס בדרך אפשר [ומ"ש הח"ס על ר"ג שהוא דרש אגדתא כ"כ גם הרמב"ן עה"ת אבל מהפסיקתא זוטרתא הנ"ל מחודש ג' יש להוכיח שהוא דרש גמור מדקאמר אזהרה לישראל לשון זה מורה כן] עכ"פ זה מוכח מהח"ס דר"ג דיבר מגרמא וא"כ ממילא שפיר י"ל דהתשב"ץ סובר דכיון דר"ג סובר דמוזהרינן על גרמת נתיצת המקדש מכ"ש דסובר דמוזהרינן על נתיצת מקדש וכהנ"ל להברטנורה וא"כ ממילא ליכא תו שום תנא בהספרי דסובר דלא מוזהרינן על נתיצת מקדש וע"כ שפיר הביא התשב"ץ ראי' מבבא ב"ב כיון שנסתרה הסתירה של המר"ש שכ' על הראי' זו כמובן יצא לנו מהנ"ל דהתשב"ץ עם הר"י אסכנדרני פליגי:

ז

אבל לכאורה נ"ל בס"ד די"ל דהתשב"ץ אינו חולק עם הר"י אסכנדרני דמסוף דברי התשב"ץ תשובה הנ"ל נראה דסובר דאף דליכא איסור דאוריי' במוחק ע"מ לתקן אבל איסור דרבנן איכא וגם בחלק ב' סי' ע"ג נראה בפירוש דסובר כן ודלא כמ"ש הקובץ ז"ל הל' יסוה"ת פ"ו הל' ו' בשם התשב"ץ דמוחק ע"מ לתקן מותר לגמרי דמהמקומות שכתבנו נראה בפירוש דסובר דעכ"פ מדרבנן אסור וכ"כ בשמו הסדר משנה ז"ל הל' יסוה"ת שם וז"ל וגדולה מזו ראיתי בתשב"ץ דאפילו מחיקת השם לצורך אינו אסור אלא מדרבנן עכ"ל וא"כ לפי"ז כיון דהתשב"ץ מודה דעכ"פ מדרבנן אסור ממילא שפיר י"ל דלא פליג עם הר"י אסכנדרני כיון די"ל דהר"י אסכנדרני ג"כ לא אוסר אלא מדרבנן אבל מדאורייתא סובר דשרי כמו בנותץ כיון דמחד לאו גמרינן לה כמ"ש התשב"ץ והכי פירושו בהר"י אסכנדרני במד"כ ול"ל דכל מחיקה שהוא לתיקון שריא כוונתו דשריא אפילו מדרבנן וע"ז רוצה אח"כ להביא ראי' דאפילו מדרבנן שריא וכתב וז"ל דהנותץ אבן מהמזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי [כלומר אפילו מדרבנן] שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שבנאוהו יונים [כוונתו דכיון דמוכח מבני חשמונאי דבנותץ ע"מ לתקן אפילו איסור דרבנן ליכא כמ"כ נמי נימא במוחק] דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר במקדש שבמקום המזבח מכוון ביותר כדאיתא ביומא [אפשר שהוא ט"ס וצ"ל כדאיתא בע"ז] אבל הכא אפשר לגנוז היריעה כונתו דבשלמא נותץ ע"מ לתקן מש"ה אפילו מדרבנן שרי משום דהוי לא אפשר ולא מכוון אבל במוחק כיון דהוי אפשר ע"כ מדרבנן אסור ואח"כ הביא ראי' לזה מתשובת הרמב"ם דעכ"פ מדרבנן אסור דבשביל זה שצוה הרמב"ם לגנוז את היריעה שנמחק בה השם באמת לא מוכח דסובר דמדאורייתא אסור אעכצ"ל דהר"י אסכנדרני לא דיבר אלא מאיסור דרבנן, וכ"ת א"כ למה לו לומר דמש"ה מותר לנתוץ ע"מ לתקן משום דלא אפשר ולא קמכוון אמאי לא אמר משום דאין שבות במקדש ע"ז י"ל דסובר דאין שבות במקדש לא אמרינן אלא במילתא דליתא אלא בכהנים ומשום טעמא דכהנים זריזין הן אבל בדבר דשייך בכל ישראל בזה לא אמרינן אין שבות במקדש, או י"ל דסובר כמ"ש המרש"א שבת מ"ב ע"א אליבא דהתוס' שם דלא אמרינן אין שבות במקדש אלא דוקא באיסורי שבת אבל בשאר איסורים כההוא דמביאו ומזלפו על גבי אשים ליכא לפלוגי בין מקדש לגבולין עי' יד מלאכי וע"כ כתב את טעמו משום דלא אפשר ולא קמכוון כן נ"ל בס"ד לפרש את הר"י אסכנדרני:

ואם כנים דברינו הנ"ל וכמדומה לי דנהירנא לי עיני מן שמיא לכוון בדעת אמיתי של הר"י אסכנדרני א"כ ממילא תו ל"ק הקושיא גדולה שהקשה עליו הח"ס הנ"ל מחודש ה' משום די"ל דבאמת לא רוצה להתיר מטעם לא אפשר ולא קמכוון מדאורייתא דע"ז דנותץ ע"מ לתקן דשרי מה"ת ע"ז לא הביא ראי' כלל כיון דזה הי' פשיטא לי' כמו דפשיטא להרמב"ם והיראים והמרדכי הנ"ל מחודש ד' ומן הראי' שהביא התשב"ץ הנ"ל מחודש ה' מבבא ב"ב, אלא כתב שגם מדרבנן מש"ה שרי משום דהוי לא אפשר ולא קמכוון דבאיסור דרבנן אפילו פסיק רישא היכי דלא אפשר ולא מכוון באמת שרי כמו שנראה מהתוס' גופא שהביא הח"ס לסתור את הר"י אסכנדרני פסחים כ"ה ע"ב ד"ה לא אפשר עי"ש היטב וא"כ שפיר מחלק הר"י אסכנדרני בין מוחק לנותץ דבמוחק כיון דאפשר אף דלא מכוון אפ"ה מדרבנן אסור אבל בנותץ כיון דלא אפשר ולא מכוון אפילו מדרבנן שרי אע"ג דהוי פסיק רישא ואף שהפנ"י ז"ל כתב בפסחים כ"ה ע"ב ד"ה ואליבא דר"ש וז"ל ועוד נ"ל דאפילו באיסורי דרבנן אוסר ר"ש בפסיק רישא אע"ג דלא מכוון וראי' לזה מסוכה דף ל"ג מהא דאין ממעטין ענבים מהדס ביו"ט משום דהוי כמתקן מנא וזה אינו אלא איסור דרבנן ואפ"ה פשיטא לי' לתלמודא דאסור היכי דלית לי' הושענא אחריתי היכי דהוי פסיק רישא אע"ג דלא אפשר אע"כ משום דר"ש ל"ש ליה בין אפשר ללא אפשר כו' עכ"ל כן סובר הפנ"י אבל הר"י אסכנדרני י"ל דל"ס כהפ"י דמתקן מנא לא הוי אלא איסור דרבנן אלא סובר כמ"ש הכפ"ת ז"ל בסוכה שם ד"ה ת"ר אין ממעטין דמתקן מנא הוי תולדה דמכה בפטיש או תולדה דמחתך וגם בד"ה א"ר אשי כגון שלקטן לאכילה כתב וז"ל אבל הכא גבי ממעט ענבי ההדס דאם מכוון הוי מתקן מנא וחייב מה"ת משום מכה בפשיט או משום מחתך כו' עי"ש וכיון דלפי פשטו של הכפ"ת נסתרה הראי' של הפ"י ממילא שפיר י"ל דבאיסור דרבנן היכי דלא אפשר ולא מכוון אף דהוי פסיק רישא שרי כן י"ל דסובר הר"י אסכנדרני וממילא תו ל"ק עליו קושיות הח"ס כמובן, וגם לפי הנ"ל שפיר י"ל דהר"י אסכנדרני הביא ראי' שלו מהס"ד של הגמ' דע"ז כמו שהשיב השואל להח"ס מובא בתשובה רס"ח ומה שהשיב הח"ס דל"ל כן משום דלא הביא הגמ' דע"ז, ע"ז י"ל דבאמת על הגמ' דע"ז כיוון וכמ"ש הח"ס בעצמו חלק ו' סי' ח' וגם ל"ל כמ"ש המר"ם שיק מצוה תל"ח ובתשובות חיו"ד סי' רס"ו שהביא ראי' לחזק את דברי הח"ס שהר"י אסכנדרני מהמסקנת הגמ' דע"ז הביא ראי' ולא מהס"ד כיון דעכצ"ל מחמת קושי' הח"ס הפשט בהראי' שהביא הר"י אסכנדרני כמ"ש הח"ס סי' רס"ז ולפי הס"ד דגמ' דע"ז ל"ל פשטו של הח"ס וע"כ קשה על הר"י אסכנדרני ממ"נ כ"כ המר"ש עי"ש, אבל לפי דברינו הנ"ל באמת ל"צ לזה כיון דהר"י אסכנדרני לא דיבר אלא מדרבנן א"כ ממילא תו ל"ק הקושי' הראשונה של הח"ס דלא אפשר ולא קמכוון בפסיק רישא אסור וממילא שפיר י"ל שהביא ראי' מהס"ד דגמ' דע"ז כיון דל"צ תו למימר כפשטו של הח"ס ודו"ק:

וממילא לפי הנ"ל באמת אין שום מחלוקה בין התשב"ץ להר"י אסכנדרני אלא שניהם מודים דמדאורייתא בין מוחק ע"מ לתקן ובין נותץ ע"מ לבנות שרי ולא אסור אלא מדרבנן וגם בהרמב"ם הנ"ל מחודש ה' י"ל דבמוחק ג"כ לא חייב מה"ת אלא דרך השחתה אבל ע"מ לתקן מותר והא דל"כ הרמב"ם גם גבי מוחק דרך השחתה י"ל דסובר כהתשב"ץ דגמרינן מוחק מנותץ וכיון דכ' גבי נותץ דרך השחתה תו ל"צ למכתב גבי מוחק דממילא ידעינן מנותץ ועי' בש"ג פ"ד דשבועות שהאריך בדיני מוחק ע"מ לתקן ודעתו נוטה להתיר לגמרי והבית אפרים חיו"ד סי' ס"א מפלפל בו עי"ש אבל זה נ"ל בס"ד די"ל דלכ"ע לא הוי אלא אסור מדרבנן כהנ"ל וגם בש"ך יו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב שכ' אבל בנכתב לשם קדושתו אפילו לגוז ולגזוז לצורך תיקון אסור ג"כ י"ל דאסור מדרבנן ועי' בפרמ"ג או"ח סי' קנ"א במשבצות ס"ק ג' שכ' וז"ל ואמנם קשה דחד אזהרה הוא מוחק השם ונותץ אבן וכי היכי דמוחק אף לתקן אסור כמבואר יו"ד סי' רע"ו בש"ך ס"ק י"ב ה"ה נותץ כן עכ"ל אבל בהנ"ל ל"ק מידי כיון דבאמת כן היא דבתרווייהו מדאוריי' שרי כמ"ש התשב"ץ ובתרווייהו מדרבנן אסור והנ"מ לדידן כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ט"ז ס"ק ט"ז וממילא גם כאן אי אמרינן דמה"ת מוחק ע"מ לתקן אסור ולוקין עליו הוי פסול לעדות מה"ת אבל לפי מה שכתבנו לא הוי פסול לעדות, ובאמת לדינא גם הח"ס סי' רס"ח העלה שמעיקר הדין כל השחתה ע"מ לתקן מותר מה"ת. ולענין אם השם הקדוש עומד בבזיון ח"ו עי' ח"ס ח"ו סי' ח' שכ' להלכה ולמעשה לצוות לגוי קטן למחוק ואם א"א ע"י קטן יעשה ע"י גדול ואם א"א יעשה ע"י ישראל גדול ולא ע"י קטן שלא אתי למסרך להקל במקום אחר כמו בפקוח נפש בשבת שאינו נעשה ע"י קטני' מטעם זה והבית אפרים סי' הנ"ל דיבר ג"כ הרבה מהא דלמחוק עי' קטן וגם בסי' ס"ב האריך מאד בזה עי"ש.

ולענין נותץ אבן מן המקדש נ"ל בס"ד דכל הפוסקים מודים להרמב"ם והיראים והמרדכי הנ"ל מחודש ד' דדוקא דרך השחתה חייב ואף שכתבנו שם שרבינו לא מגלה דעתו בזה אבל עכשיו נ"ל דסמך עצמו כאן עמ"ש במל"ת רצ"ח וז"ל שלא יקרע פי המעיל כו' וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורע אותם דרך השחתה לוקה כו' והכ"מ ז"ל הל' כלי המקדש פ"ט הל' ג' על מ"ש הרמב"ם ג"כ כלשון רבינו כתב וז"ל ומ"ש דרך השחתה פשוט הוא ונלמוד ממה שנתבאר בפ"א מהל' בית הבחירה גבי נותץ אבן אחת מהמזבח עכ"ל וממילא מוכח גם לרבינו דבנותץ אינו חייב אלא דרך השחתה, ולעיל מחודש ד' כתבנו על המזרחי דמנ"ל שרבינו סובר כהרמב"ם ושגם המג"ס עמד עליו בזה אבל עכשיו נ"ל שגם המזרחי למד ממל"ת רצ"ח כמו שכתבנו כמובן. ודע דאף דהלאו זה לענין נותץ אינו נוהג אלא בזמן המקדש אפ"ה יש נ"מ גם לדידן מזה לפימ"ש המרדכי הנ"ל מחודש ד' דבבהכ"נ ג"כ הדין כן וא"כ גם בבהכ"נ לא אסור לנתוץ אלא דרך השחתה אבל ע"מ לבנות מותר לגמרי וכ"פ הרמ"א או"ח סי' קנ"ב ואסור לסתור דבר מבהכ"נ אא"כ עושה ע"מ לבנות עכ"ל וזה באמת הלכה פסוקה דלית מאן דפליג עלי' דאפילו איסור דרבנן ליכא, ולענין נותץ שלא ע"מ לתקן ולא דרך השחתה אלא לאיזה תועלת עי' פרמ"ג או"ח סי' קנ"א במשבצות ס"ק ג':

ח

ובהמג"א ז"ל סי' קנ"ב ס"ק ו' ראיתי שכ' להלכה בשם המהר"ם פאדוואה ז"ל וז"ל הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר עכ"ל עי' במחה"ש שם והפרמ"ג או"ח סי' קנ"א במשבצות ס"ק ג' הקשה על המג"א וז"ל והוי יודע דמהר"מ פאדוואה ז"ל סי' ס"ה כתב חדא דאסור לנתוץ דוקא מחובר יעי"ש וכפי הנראה בדרך ספק כתבו והמג"א הביאו לפסק הלכה וצ"ע דהשורף עצי הקדש לוקה אף שהוא תלוש כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' יסוה"ת הל' ז' וכן היא במכות כ"ב ע"א השורף עצי הקדש ואזהרתי' ואשריהם תשרפון לא תעשון כו' אפילו תלוש אסור ודוחק לחלק בין אשירה דמסתמא שורפין בתלוש אימא דהנותץ נמי אף אבן תלוש הנותץ דרך השחתה לוקה עכ"ל אבל לכאורה לא זכיתי להבין את הפרמ"ג ז"ל דבשלמא הקושי' הראשונה שפיר הקשה ואמת אתו כיון דמהר"פ נראה בפירוש שמסופק הי' בזה וא"כ מדוע כתב המג"א לחלוטין כן אבל הקושי' ב' מה הקשה דילמא באמת סברו דלא מוזהרינן לנתוץ אבן של מזבח ע"ז כשהוא בתלוש אלא דוקא כשהוא מחובר כמ"ש המהר"פ בפירוש וע"כ אינו חייב גם על לאו דלא תעשון כן אלא כשנותץ ממחובר וצ"ל דהפרמ"ג גם הקושי' שני' לא הקשה אלא על המג"א והכי הקשה כיון דמהר"ם פאדוואה מסופק הי' אי דוקא במחובר קאי לאו זה דנותץ ולכאורה אמאי הי' מסופק בזה הלא מלשון ונתצתם את מזבחותם נראה בפירוש דהצווי של ונתצתם היה על מחובר כיון דסתם מזבח מחובר וצ"ל דבזה גופא הי' מסופק אי הצווי של ונתצתם גם על אבן תלוש או לא וא"כ על המהר"פ באמת ל"ק מידי אבל על המג"א שכ' את הדין זה לפסק הלכה א"כ נראה דברור לו שהצווי של ונתצתם לא הי' על אבן תלוש ע"ז באמת קשה דמנ"ל הא דילמא באמת הי' הצווי של ונתצתם על אבן תלוש ג"כ, כן נ"ל דצ"ל הפשט בהפרמ"ג דאלת"ה הי' קשה עליו הלא הוא בעצמו ג"כ לא מחמת וודאי כתב דעל אבן תלוש מצווה לנתוץ ממזבח של ע"ז אלא גם הוא מסופק בזה מדכ' אימא כו' וא"כ מה הקשה על המהר"פ שהי' ג"כ מסופק אעכצ"ל דגם הקושי' שניי' לא הקשה אלא על המג"א וכהנ"ל:

ונ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה צריך להבין דמהיכי בא המהר"פ לספק זה הלא סתם מזבח מחובר וא"כ מדוע לא פשוט לו דעל אבן תלוש לא הי' הצווי של ונתצתם, ונ"ל דבא לו הספק זה מהירושלמי דע"ז פ"ד הלכה ד' דאיתא שם אמר ר' יוחנן מצבה כל שהוא יחידית מזבח כל שאבניו מרובות חזקי' אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן מתניתא דחזקי' פליגא עלוי נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה ומפרש הפ"מ וז"ל מתניתא דחזקי' ברייתא דלקמי' דתני איהו גופיה פליגא עלוי דקתני ודרש קרא דונתצת' את מזבחותם ושברתם את מצבותם ללמד דאם נתצת הנח לו ומשמע דבנתיצה כל שהוא שלא יהו אבניו מחוברין זה לזה סגי וכמו במצבה כששברת הנח לה ואין צריך יותר ואמאי קאמר חזקי' דמזבח צריך לפגם כל אבן ואבן עכ"ל ואח"כ איתא שם ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ומניין ליתן את האמור בזה לזה ואת האמור בזה לזה א"ר בון בר חייה לצדדין איתאמרת או שיבור או גידוע או נתיצה לכל אחת ואחת ומפרש הפ"מ לצדדין איתאמרת כלומר דאתרווייהו קאי דודאי נתיצה במצבה מהני ושברת דכתיב גבה ללמד עלי' ועל מזבחותם דלאחר שהפרדת אבני המזבח או תשבר ותגדע כל אחת ואחת או תנצת לכל אחת ואחת ואי לא הוה כתיב אלא ונתצתם מזבחותם ומצבותם ה"א דמצבה צריך נתיצה דוקא ואי הוי כתיב ושברתם לחוד ה"א דכשמשבר המזבח והיינו שמפריד האבנים זו מזו סגי להכי כתיב תרווייהו ללמדך על שניהם וצריך או שבירה או נתיצה לכל אחת ואחת עכ"ל מוכח מהירושלמי דר' בון בר חייה פליג עם הברייתא דתני חזקי' דלברייתא בנתיצה כל שהוא שלא יהו אבניו מחוברין זה לזה סגי א"כ מוכח דעל אבן בתלוש לא נצטוונו לנתוץ ולר' בון בר חייה דאפילו אחר שהפריד אבני מזבח צריך עוד לנתוץ או לשבר כל אחת ואחת ע"כ דגם על אבן תלוש הי' הצווי לנתוץ, וא"כ י"ל דהמר"ם פאדוואה הי' מסופק אי הלכה כברייתא דחזקי' או כר' בון כיון דחזקיה ג"כ פליג על הברייתא זו וע"כ קאמר המהר"פ את הדין זה בלשון ספק אבל על המג"א י"ל כיון דדין זה של המרדכי שהביא הרמ"א שם דלבהכ"נ לענין נתיצת אבן דין מקדש יש לו אי מדאורייתא או מדרבנן תליא בפלוגתא דלהר"ן ז"ל מגילה פ' בני העיר קדושת בהכ"נ דרבנן ולהרמב"ן ז"ל מובא בר"ן שם אפילו מדרבנן ליתא אלא כתשמישי מצוה ולהמבי"ט ז"ל קדושת בהכ"נ דאורייתא והדברי חיים ז"ל ח"ר או"ח סי' ד' העלה להלכה דהש"ע והמג"א והפרמ"ג סברו כהר"ן א"כ י"ל דהמג"א סובר כיון דמהר"פ מסופק הי' להלכה בירושלמי כהנ"ל אף דמהר"פ קאי גם על בהכ"נ אפשר דסובר כהמבי"ט וע"כ הי' מסופק גם בבהכ"נ אבל המג"א דסובר כהר"ן ע"כ פסק בבהכ"נ דהוי ספקא דרבנן לקולא דלא אסור לנתוץ אלא ממחובר דוקא ול"ק קושיות הפרמ"ג ועי' בע"ז דף ז' ע"א ריב"ק אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל וברמב"ם פ"א מהל' ממרים הל' ה' ובהגמ"יי שם והכנה"ג בכללים דרכי פוסקים אות ע"ב כתב וז"ל כי היכי דכשפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בשל סופרים הלך אחר המיקל כדאמר בע"ז ה"נ בפוסקים כו' עכ"ל והפרמ"ג או"ח סי' קנ"ב בא"א ס"ק ו' כתב וז"ל ואני מסופק אם נותץ אבן מבהכ"נ או בהמ"ד דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש דלא תעשון כן לד' אלוקיכם לאו דוקא מקדש ונ"מ דמפסל לעדות וצ"ע עכ"ל [והבאר היטב שם כתב דבהכ"נ מיקרי מקדש מעט ואם נתץ אבן ממנה עובר בלאו] ולכאורה לפי הד"ח הנ"ל שהפרמ"ג סובר ג"כ כהר"ן קשה מה הי' מסופק בזה אעכצ"ל דהפרמ"ג סובר דאף דלא הוי אלא מדרבנן אעפי"כ בית ד' מקרי [עי' בסה"מ מל"ת ס"ה שכ' שהזהירנו מנותץ בתי עבודת האל] ובאזהרה לא תעשון כן לד' אלוקיכם כתיב וא"כ שפיר הקשה הפרמ"ג אבל המג"א י"ל דסובר כיון דלית לי' אלא קדושה דרבנן אמרינן בי' ס"ד לקולא כהנ"ל ודו"ק, ואחר שכתבנו את זה ראיתי בכנה"ג או"ח סי' קנ"א שכ' וז"ל לא נאסר לנתוץ מבהכ"נ אלא דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן שבמזבח שהוא מחובר הר"מ פאדוואה סי' ס"ה עכ"ל נראה שהכנה"ג סובר במהר"פ גופא כן ולכאורה קשה עליו קושי' הפרמ"ג הנ"ל וצ"ל דהי' גירסתו במהר"פ שסובר כן לבדו וא"כ ממילא על המג"א ג"כ ל"ק מידי כמובן:

ומה שהקשה המר"ם שיק על המצות וגם בתשובה סימן הנ"ל על המר"פ מהרמב"ם פ"ט מכלי המקדש הל' ג' שכ' וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה וכ' הכ"מ דנלמד מהא דנותץ ממזבח וע"כ הפסוק דלא תעשון כן קאי על כל דבר שקדוש ועומד לד' אלוקיך אסור להשחיתו ולהאבידו א"כ מוכח מהרמב"ם דגם בתלוש איכא לאו זה עי"ש שהניח בקושי', ולי נראה בס"ד דל"ק מידי דקושי' זו ל"ק אלא לפי פירושו של הקרבן חגיגה בהרמב"ם שהביא המל"מ שם דבשאר בגדי כהונה אינו לוקה מלאו לא יקרע אלא מלאו לא תעשון כן וגו' עי' היטב מה שכתבנו לקמן מל"ת רפ"ח ובמהר"ם שיק מצוה ק"א ובתשו' סי' הנ"ל ותראה דקושיתו לא אזלה אלא לפום פשטו של הק"ח אבל להמל"מ שחולק על הק"ח וסובר הפשט בהרמב"ם דגם בשאר בגדי כהונה לוקין מלאו דלא יקרע ולקמן מל"ת רפ"ח בררנו בס"ד היטב את השני שיטות בזה עי"ש ותבין דלמל"מ ל"ק קושי' המר"ש כיון דקאי הרמב"ם על לאו דלא יקרע ועל לאו זה באמת גם המר"ם פאדוואה סובר דמוזהר על תלוש כיון דכל לאו זה לא קאי אלא על תלוש וא"כ י"ל דהמר"פ באמת סובר כהמל"מ אלא הי' מקום להקשות להיפך ממהר"פ על הקרבן חגיגה אבל גם זה ל"ק כיון דאינו מקושר לומר כמהר"פ אלא סובר לפי פשטו כהרמב"ם דלאו לא תעשון כן קאי גם על תלוש כמובן:

ט

כתוב (ד) בה"ג כו' מכלל זה אתה למד כו'. עי' במהרש"ל ז"ל בביאורו כאן שכ' טעם לשבח דמדוע לא למד רבינו את זה מגמ' דערכין גופא ולמה הביא את הבה"ג כלל ולי נראה בס"ד בכוונת רבינו דבערכין ו' ע"א על הא דשם שלא במקומו אינו קדוש כתב רש"י ז"ל וז"ל כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תיגנז והשאר יבנה בבהכ"נ כי אמר בדעת ישראל הפרשתי' לישנא אחרינא שם שלא במקומו כגון על גבי קורות וכלים לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הטור ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש כו' עכ"ל הנ"מ בין השני פרושים נ"ל דלפי' ראשון ליכא להוכיח מהברייתא דינו של הבה"ג די"ל דלעולם בכ"מ שכ' שם בטעות אפילו ביריעה אינו קדוש אלא מקום השם והא דנקט ידות הכלים לרבותא דאפילו בידות יגוד ויגנוז כמ"ש המהרש"ל, אבל לפי' שני שפיר מוכח דינו של הבה"ג די"ל דמש"ה נקט ידות דדוקא ידות נקרא שלא במקומו אבל ביריעה אפילו בטעות קדוש כולה יריעה וכ"כ המג"ס מל"ת ג' אלא הוא כתב שגם בפי' השני איכא שני פירושים דמכגון וכו' עד על הנייר פי' אחד וזה ממש כמ"ש הבה"ג ומושיכתב המקרא עם השם כנתינתו כו' פי' שני עי"ש שהאריך בזה עכ"פ זה מוכח גם מהמג"ס דלפי' השני של רש"י יש להוכיח דינו של הבה"ג מהבריי' אבל לא לפי' הראשון, והיראים סי' הנ"ל כתב וז"ל ואם כתב שם במקומו פירוש במקום שדרכו לכתוב כגון על הקלף כשם שאסור למחוק ולשרוף ולקרוע כתיבת השם כך אסור לקרוע ולשרוף הגויל כו' ותניא נמי בערכין עכו"ם שהתנדב קורה לבהכ"נ ושם כתב עלי' אם אמר לדעת ישראל הפרשתי' הר"ז יגוד וישתמש במותר בערכין פ"ק מפרש טעמא משום דשם שלא במקומו לא קידש פירוש שנכתב במקום שאין דרכו לכתוב פי' שלא על הקלף אינו מקדש אלא מקומו פי' מקום השם בלבד ופירוש זה עיקר כאשר הבאתי ראי' ממוע"ק הלכך אם כתב שם בס"ת או בתפילין או במזוזה אף בטעות אינו רשאי לחתוך כתיבת השם ולשרוף השאר אלא כולו טעון גניזה ששם במקומו מקדש אפילו שלא במקומו כו' עכ"ל מוכח גם מהיראים דלפי פי' השני של רש"י הנ"ל יש להוכיח כהבה"ג דהא היראים ג"כ לפי שכ' כפי' שני של רש"י ע"כ סובר כהבה"ג, וא"כ י"ל דמש"ה לא הביא רבינו הדין של הבה"ג מגמרא דערכין גופא כיון דיש שני פרושים ולפי' ראשון לא מוכח דינו של הבה"ג ע"כ הביא מתחלה את הבה"ג להוכיח דסובר דפי' האמיתי בגמ' כפי' שני וכיון דידעינן את זה א"כ שוב באמת מגמ' גופא מוכח דינו של הבה"ג והכי פירושו ברבינו מכלל זה כלומר מכללו של הבה"ג דמוכח כפי' שני של רש"י אתה למד כלומר מגמ' גופא שאם כתב שם על יריעה כו' ומ"ש אח"כ והביא הר' אליעזר ממיץ ראי' ע"ז כו' דנראה לכאורה מיותר כיון שכבר הביא ראי' לזה מהבה"ג ומגמ' דערכין י"ל דכוונתו בזה דאל תקשה על הבה"ג גופא דמנ"ל הכרח לומר כפי' שני דילמא באמת הפשט בגמ' כפי' ראשון של רש"י ואז שוב ליכא להוכיח דינו של הבה"ג מגמרא דערכין ע"כ כתב רבינו והביא היראים ראי' ע"ז מגמרא דמוע"ק ובוודאי דגם לבה"ג הי' ראי' זו וא"כ מוכח מגמ' דמוע"ק דצ"ל בגמרא דערכין כפי' שני של רש"י וכמ"ש היראים הנ"ל וע"כ שפיר מוכח גם מגמרא דערכין גופא דינו של הבה"ג כנ"ל בס"ד לפרש ההמשך של רבינו ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף