ברית משה/לא תעשה/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית משה לא תעשה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתוב (א) בפ' ואתחנן ולא תנסו את ה' אלקיכם פי' שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואראה אם אתברך כו'. לכאורה נראה ממ"ש פי' שרבינו ז"ל בעצמו סובר הפשט בהפ' כך שלא יאמר כו' וע"ז באמת ק"ל דמנ"ל לומר כן הלא בהקרא כתיב לא תנסו וגו' כאשר נסיתם במסה ופי' רש"י ז"ל שם במסה כשיצאו ממצרים שנסוהו במים שנ' היש ד' בקרבנו כוונתו דבמסה קאי על מה דכ' בפ' בשלח ויקרא שם המקום מסה וגו' ועל נסתם את ד' לאמור היש ד' בקרבנו אם אין וא"כ מנ"ל לרבינו דהפי' של ולא תנסו דגם במצוה אסור לנסות דילמא במצוה מותר לנסות אלא התורה הזהיר מלנסות נסיון גרידא בלא מצוה כמו שהי' במסה וע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה דדוקא דומיא דמסה נסיון בלא מצוה אסור אבל דמצוה שרי. ונ"ל בס"ד ליישב בהקדים מה דק"ל עוד על רבינו שכ' ובתענית מקשה עלי' מדכתיב עשר תעשר ופי' ר"י עשר בשביל שתתעשר כו' נראה דכוונתו דעל פירושו שכ' מקשה בתענית ובאמת בגמרא דתענית להיפך הוא דהגמ' הקשה על עשר תעשר שמפרש ר"י בשביל שתתעשר מהקרא ולא תנסו וגו' וזה עכ"מ דמחמת פירושו של רבינו בהקרא הקשה הגמ' דהכי איתא שם ט' ע"א אשכחיה ר"י לינוקא דר"ל אמר לי' אימא לי פסוקיך אמר לי' עשר תעשר אמר לי' ומאי עשר תעשר אמר לי' עשר בשביל שתתעשר אמר לי' מנא לך אמר לי' זיל נסי אמר לי' ומי שרי לנסויי להקב"ה והכתיב לא תנסו אמר לי' הכי א"ר הושעיא חוץ מזו שנ' הביאו את כל המעשר וגו' ע"כ לענינינו נראה בפי' דאדרבא מלא תנסו הקשה הינוקא על ר"י וא"כ היכי כתב רבינו ובתענית מקשה עלי' כו', ונ"ל דכוונתו מתחלה כתב הפי' שלו בהקרא ולא תנסו וכדי שלא תקשה ע"ז דמנ"ל פירוש זה דילמא באמת הפשט דדוקא נסיון בלא מצוה אסור כהנ"ל ע"כ כתב אח"כ ובתענית מקשה עליה כוונתו דבתענית יש פירכא לפי' זה דמדהקשה הינוקא על ר"י מולא תנסו דאי נאמר כפי' זה דדוקא נסיון בלא מצוה אסור מה מקשה ותו אמאי לא משני ר"י באמת כן אעכ"מ דפי' אמיתי בהקרא כמ"ש רבינו כמובן.

או י"ל במ"ש ובתענית מקשה כו' דהרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ס"ד כתב וז"ל שהזהירנו שלא לנסות יעודין ויחולין שיעדו אותנו בהם נביאינו על צד הספק שנספק בהם אחר שנדע אמתת נבואת הנביא שיספר בהם והוא אמרו יתעלה לא תנסו את ד' אלקיכם עכ"ל וכ"כ בפ"י מהל' יסוה"ת הל' ה' ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם שנ' לא תנסו וגו' כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ד' בקרבנו ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כענין שנאמר וידעו כי נביא הי' בתוכם עכ"ל נראה בפי' דרבינו חולק עם הרמב"ם בלאו זה דהרמב"ם סובר שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא ורבינו סובר שבא להזהיר שלא לנסות את השם שלא יאמר אדם כו' וכ"כ הפ"ד ד"מ ח"ב ד' ס"ו ע"ב וגם כתב דמתענית מהא דאקשה הינוקא מוכח כרבינו וגם הדינא דחיי ז"ל מל"ת ד' כ"כ וא"כ יש לפנינו שני פירושים בלאו זה ומגמ' דתענית מוכח כפירושו של רבינו' וא"כ י"ל בכוונת רבינו דמתחלה כתב את פירושו וכדי שלא יהא קשה דדילמא הפשט כהרמב"ם ע"כ כתב ובתענית מקשה עלי' כלומר על פירושו של הרמב"ם דכיון דמתענית מוכח דלא כהרמב"ם ע"כ הוי כמי שאקשה שם על פירושו וממילא ל"ק קושיתינו הנ"ל די"ל דמש"ה כתב פי' כיון דיש גם פירוש אחר בלאו זה וכוונתו דהוא מפרש דלא כהפי' אחר ומ"ש ובתענית מקשה כו' כוונתו דלא על פירושו מקשה אלא על הפי' אחר מקשה הגמ' כהנ"ל ודו"ק:

ב

ודע שהיראים ז"ל סי' ז' כתב וז"ל כתיב בפ' ואתחנן לא תנסו את ד' פי' הזהיר הקב"ה שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואתברך והא דתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני הר"ז צדיק גמור בב"ב בפ"ק מוקמי' לה כגון שאינו תוהא אלא גומר בלבו לתת בין יחי' בין לא יחי', ומזה המקרא שנינו במסכת אבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כבנים שעיקר מחשבתן אפילו לא יקבלו פרס לא יתחרטו על עבודתן ולא תהו אבל עבדים שאינו מקבלין פרס תוהין ומתרעמין על עבודתן שעשו ובתענית פ"ק מקשינן עלה עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ותירץ ר"י התם הכי א"ר אושעיה חוץ מזו דכתיב הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת עכ"ל הנה מ"ש היראי' אלא הוו כבנים כו' הם דברי עצמו דבמתניתין פ"ק דאבות איתא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס וגם מ"ש אבל עבדים שאינן מקבלין פרס תוהין כו' כוונתו דכשעובדין ע"מ לקבל פרס ולא נותנין להם אז תוהין אבל כשעבדים עובדין מתחלה שלא ע"מ לקבל פרס אז באמת אינם תוהין דאל"כ קשה היכי אמר התנא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס אעכ"מ דצ"ל בכוונת היראים כמ"ש, או אפשר שגירסתו במתניתין כך הי' אלא היו כבנים כו' ואז כל דבריו פשוטים' ובתויו"ט ז"ל באבות שם כ' וז"ל לפי שזו היא עיקר העבודה אבל לא שהעבודה ע"מ לקבל פרס אסורה כו' עי"ש שהאריך בזה ומהיראים יש ראי' לדבריו מדכ' אלא היו כבנים שעיקר מחשבתן אפילו לא יקבלו פרס לא יתחרטו כו' ומדכ' שעיקר אפילו נראה דסובר כהתויו"ט, עכ"פ ז"מ בפירוש דסובר לגמרי כרבינו אלא היראים הביא מתחלה הא דסלע זו לצדקה ואח"כ הגמ' דתענית ורבינו הביא להיפך ואפ"ל דרבינו דרצה לתרץ בזה דמדוע לא הלך כאן בעקבותיו של הרמב"ם כדרכו כהנ"ל ע"כ הביא תיכף בתר פירושו את הא דתענית אבל היראים שדרכו בקדש להלך בכ"מ בעקבי עצמו וא"כ ל"צ לי' לתרץ אלא מה דקשה בעיקר פשטו ובעיקר פשטו באמת ל"ק אלא מהא דסלע זו לצדקה אבל מגמ' דתענית ל"ק על פשטו אלא אדרבא משם ראי' לפשטו וע"כ הביא מתחלה את הא דסלע זו לצדקה ומ"ש ובתענית מקשינן עלה כו' אין כוונתו דבתענית מקשינן על פירושו כיון דבאמת שם איתא להיפך כהנ"ל אלא כוונתו דבתענית מקשינן מלא תנסו על ר"י וכאלו הוי אמר ובתענית מקשינן עלה דעשר תעשר ואפשר שדלת דעשר ט"ס כמובן אבל זה נראה בפירוש דסובר לגמרי היראים כרבינו' וכ"ס הסמ"ק ז"ל סי' י"ח דז"ל שלא לנסות השם דכתיב לא תנסו את ד' אלקיכם שלא יאמר אעשה מצוה זו ואראה אם יעשה לי השם מה שתלוי בשכרה אבל בהפרשת מעשר מותר שנ' בחנוני בזאת עכ"ל ור' פרץ ז"ל בהגהות הסמ"ק שם הקשה מהא דסלע זו לצדקה ותירץ כמו שתירצו רבינו והיראים, נראה בפירוש דגם הסמ"ק סובר בפירושא דמל"ת זו כוותיהו אלא קצת שינוי יש ביניהם דברבינו והיראים איתא שלא יאמר אדם והסמ"ק השמיט מלת אדם ואפשר שכוונתו כדי שלא נטעה דדוקא אדם אסור לנסות אבל מלך מותר וכמו שדרש הגמ' מגילה י"א ע"א בקום עלינו אדם אדם ולא מלך כמובן וגם הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קפ"ח אות ע' סובר כרבינו עי"ש.

אבל ראיתי בדד"ח שהקשה על רבינו וז"ל גם על דברי המחבר ז"ל יש לדקדק דהיכי קאמר קרא לא תנסו את ד' אלקיכם כאשר נסיתם במסה והלא הנסיון במסה הוא שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין כמ"ש רש"י ז"ל בפ' ואתחנן ובפ' בשלח נראה שהנסיון הזה שהיו מנסין את משה שלא היו מאמינים שהקב"ה אמר שיעלם ממצרים אלא הוא מדעתו העלם וזה מורה דלא תנסו את ד' אזהרה הזאת כדברי הרמב"ם ולא כדברי המחבר והסמ"ק ותירץ שני תירוצים ולענינינו אעתיק את השני וז"ל עוד יש לפרש לדעת הרב המחבר והסמ"ק ז"ל שענין הנסיון במסה היתה לד' ולא לנביא וביקשו לנסות את ד' היוכל לתת מים בארץ ציה כמ"ש רש"י ז"ל בפ' בשלח זהו מ"ש הכתוב על נסותם את ד' לאמור היש ד' בקרבנו אם אין כלומר בזה נדע אם יש ד' בקרבינו שיוכל לתת מים בארץ ציה ונעבדנו אם אין וזהו ענין הכתוב כאן לא תנסו את ד' לומר נראה אם יוכל לברך מעשי ידי עושי רצונו ומצותו כאשר נסיתם במסה שאמרתם היש ד' בקרבנו שיוכל לתת מים בארץ ציה ופשט הפסוק מורה כדבריהם שאמר לא תנסו את ד' אלקיכם שעיקר הצווי הוא שלא ינסו את ד' לא כדברי הרמב"ם שעיקר הצווי שלא לנסות את הנביא שא"כ הי' לומר לא תנסו כאשר נסיתם במסה ויהי' הפי' לא תנסו את הנביא כאשר נסיתם במסה ולדעת הרמב"ם ז"ל י"ל שהמנסה את הנביא מנסה את ד' כמ"ש במכילתא ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ד' כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסים למקום שנ' מה תנסון את ד' כו' עכ"ל ולפי הדד"ח נראה די"ל דפלוגתתם תליא בפירושא דכאשר נסיתם במסה דאי אמרינן דבמסה קאי על מה דכתיב בפ' בשלח מה תריבון עמדי מה תנסון את ד' ושם נסיון דנביא הי' כמ"ש המכילתא כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסין למקום ע"כ שפיר י"ל דהפי' של לא תנסו את ד' אלקיכם היא אזהרה שלא לנסות את הנביא כמ"ש הרמב"ם, אבל אי אמרינן דכאשר נסיתם במסה קאי על מה דכ' בפ' בשלח ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' לאמור היש ד' בקרבנו אם אין אז לא מורה מלת מסה על נסיון דנביא דבפי' כתיב דמשום שאמרו היש ד' בקרבנו נקרא מסה וכמ"ש הדד"ח אז באמת צ"ל אזהרת לא תנסו כמ"ש רבינו, וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר בפירושא דכאשר נסיתם במסה דקאי על מה תנסון את ד' וע"כ סובר דאזהרת לא תנסו שלא לנסות את הנביא אבל רבינו י"ל דסובר דקאי על ויקרא שם המקום מסה ע"כ סובר דאזהרה שלא לנסות את ד', ואל תקשה הא גם הרמב"ם הלכה הנ"ל כתוב וז"ל כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין וזה כתוב בפסוק ויקרא שם המקום מסה וגו' וא"כ נראה שגם הרמב"ם סובר דכאשר נסיתם במסה קאי על ויקרא שם המקום מסה וגו' ואפ"ה סובר שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא, דבאמת זה ל"ק דבודאי לכ"ע צ"ל דבשעת מריבה הי' אומרים היש ד' בקרבנו אם אין אלא זה לא כתיב בפירוש שם דשם כתיב וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה אלא הפסוק ויקרא שם המקום מסה מגלה שגם היש ד' בקרבנו וגו' היו אומרים בשעת מריבה וא"כ לא מוכח ממד"כ הרמב"ם שאמרו היש ד' בקרבנו דסובר דכאשר נסיתם במסה קאי על ועל נסותם את ד' אלא י"ל דסובר כהנ"ל והא דכ' שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין כוונתו דממה דאמרו בשעת מריבה תנו לנו מים וגם אמרו היש ד' בקרבנו נראה שהיו מנסי' את משה רבינו דלמשה אמרו שאם יתן להם מים אז ידעו דיש ד' בקרבנו וע"כ מסיים הרמב"ם וז"ל אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ד' בקרבנו כו' כוונתו דהקרא לא תנסו מזהיר שלא לנסות את הנביא כמו שנסו בשעת מריבה את משה רבינו ע"ה שיתן להם מים ועי"ז ידעו שד' בקרבם וא"כ שפיר י"ל דפלוגתתם כהנ"ל, ועי' בר' בחיי ז"ל פ' ואתחנן שכ' ג"כ אזהרת לא תנסו כרבינו ואח"כ כתב וז"ל ואמר כאשר נסיתם במסה כי כן נסוהו ישראל ברפידים בבקשת המים ואמרו היש ד' בקרבנו אם אין וכתיב על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' הנסיון הי' שאם יתן להם מים ילכו אחריו ואם לא יתן לא ילכו אחריו וזהו לשון במסה בלשון ידיעה שהרי על זה קרא שם המקום מסה ומריבה ואמר הכתוב וינסו אל בלבבם כו' עכ"ל נראה בפירוש דכיון דסובר דכאשר נסיתם במסה קאי על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' ע"כ סובר כרבינו וזה ראי' למה שכתבנו, וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' לשיטתם מפסיקתא זוטרתא שכ' וז"ל לא תנסו את ד' אלקיכם כענין שנ' על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' עכ"ל ולכאורה מה בא להשמיענו הלא כתיב בפירוש כאשר נסיתם במסה אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דהפסיקתא רצה לאשמעינן דל"ת דכאשר נסיתם במסה קאי על מה תנסון את ד' וכשיטת הרמב"ם אלא קאי על ועל נסותם את ד' כשיטות רבינו כמובן:

ג

וכל הנ"ל כתבנו לפום שיטות הפ"ד והדד"ח אבל כשאני לעצמי נ"ל בס"ד דרבינו והרמב"ם לא פליגי בהקדים לברר את שיטות הרמב"ם דמה הכריחו לומר דלא תנסו הזהיר שלא לנסות את הנביא נגד פשטות הקרא דמפשטות הקרא לא תנסו את ד' נראה שלא לנסות את הקב"ה הזהיר וכ"ת המכילתא הנ"ל הא גם מהמכילתא אין אני רואה שום הכרח לשיטתו כיון דגם להמכילתא י"ל דפשטות הקרא בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה אלא אחר שידעינן מאזהרה זו ילפינן שגם הנביא אסור לנסות דכל המנסה את הנביא כאלו מנסה את ד' אבל זה דלא בא להזהיר רק על הנביא ולא שלא לנסות את הקב"ה דבר זה מנ"ל הלא שיטתו נגד פשטות הקרא וגם נגד פשטות הגמ' דתענית, ואי"ל כיון דכתיב לא תנסו את ד' למד ממלת את לרבות נביא כמו שדרש ר"ע את לרבות ת"ח דע"ז ג"כ קשה דנהי דיכלינן למימר דאת לרבות גם נביא אבל מנ"ל דדוקא נביא גרידא אסור לנסות, ואחר שכתבנו את זה ראיתי בספר דבר המלך ז"ל שער ב' פ' ע"ח שכ' וז"ל הדרך הפשט הוא כי את לרבות דגם נביאים לא לנסות והעיקר קאי הצווי שלא לנסות הבורא יתברך כו' עי"ש [לכאורה צ"ע דלפום איזה שיטה כתב א"ז דלהרמב"ם לא בא אזהרה זו רק על נביא ולרבינו ודעמי' לא בא רק שלא לנסות את ד' וצ"ל דכ' לפום שיטות הרמב"ן והחינוך שאכתוב לקמן בס"ד] נראה דאפילו אם נאמר דאת לרבות נביא אבל על נביא גרידא ל"ל ותו אפילו אם נדחק עצמינו לומר כן אכתי קשה הלא הרמב"ם בסה"מ שורש ב' כתב שאין ראוי למנות במנין המצות כל מה שנלמד בי"ג מדות או ברבוי ומטעם זה לא מנה מוראות ת"ח בין המצות משום דנלמד מריבוי דאת עי"ש שהאריך בשורש זה וא"כ היכי מנה שלא לנסות את הנביא.

וע"כ נ"ל בס"ד דלעולם סובר הרמב"ם דאת לרבות נביא ועל קושי' הנ"ל י"ל דהיה קשה לו דאי נאמר שבא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה קשה למה כתיב כאשר נסיתם במסה לא לכתוב אלא לא תנסו את ד' אלקיכם וממילא הוי ידעינן מזה דאסור לנסות את הקב"ה בכל נסיונות ומדכתיב כאשר נסיתם במסה ע"כ הכרח לומר דלא בא להזהיר אלא שלא לנסות את הנביא דבמסה בנביא היה הנסיון כמ"ש המכילתא הנ"ל ואי לא הוי כתיב אלא ולא תנסו את ד' אלקיכם ה"א שלא בא להזהיר אלא שלא לנסות את ד' ע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה לפרש שהיא אזהרה שלא לנסות את הנביא' וכ"ת אי לא הוי כתיב כאשר נסיתם במסה לא הוי ידעינן שאסור לנסות את הנביא וע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה אבל אזהרת לאו לא הוי אלא שלא לנסות את ד', דזה אא"ל כיון דאת זה שאסור לנסות את הנביא ממילא הוי ידעינן מזה גופא דכל המנסה את הנביא כאלו מנסה את הקב"ה כהמכילתא הנ"ל וא"כ למה כתיב כאשר נסיתם במסה אעכ"מ להורות דלאו זה הזהיר שלא לנסות את הנביא וממילא ל"ק קושי' הראשונה הנ"ל וגם הקושי' שניה מיושב שפיר דכיון דמכאשר נסיתם במסה ידעינן שלא לנסות את הנביא ולא מאת גרידא א"כ תו לא הוי דבר הלמד מרבוי וע"כ מנה שפיר הרמב"ם כמובן, וגם דברי הרמב"ם בחיבורו עולים בס"ד יפה בזה דלכאורה יש לדקדק דכאשר נסיתם במסה שכ' בחיבורו מיותר אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דרצה להורות דמהיכי למד את זה שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא כמובן, וגם מגמ' דתענית ל"ק על הרמב"ם מידי כיון דמפשטות הקרא כאשר נסיתם במסה ידעינן שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא כמו שכתבנו א"כ ממילא י"ל דהרמב"ם למד הפשט בגמ' כך דהינוקא הכי קאמר לר"י ומי שרי לנסויי להקב"ה נהי דמקרא מפורש לא ידעינן את זה והכתיב לא תנסו את ד' דגמרינן מיני' אזהרה שלא לנסות את הנביא וא"כ ממילא ידעינן מק"ו שאסור לנסות את הקב"ה כמובן, וגם י"ל דהרמב"ם סובר דעכצ"ל הפשט בגמ' דהינוקא מחמת ק"ו הקשה דלכאורה קשה על הינוקא דמדוע לא הקשה ומי שרי לנסות תיכף כשאמר לו ר"י עשר בשביל שתתעשר מדוע אמר לי' מתחלה מנא לך אבל בהנ"ל דמק"ו הקשה מיושב שפיר די"ל דכשאמר לו ר"י עשר בשביל שתתעשר הי' סובר הינוקא דאפשר דאית לי' לר"י קרא מפורש ע"ז דמותר לנסות את הקב"ה אף שאסור לנסות את הנביא או אפשר שהיה לו בקבלה דמקרא דעשר תעשר גופא גמרינן דשרי לנסות את הקב"ה וכיון דקרא מפורש עדיף מק"ו ע"כ לא הקשה ומי שרי לנסות אלא הקשה מתחלה מנא לך ובתר שאמר לי' זיל נסי וחזי הינוקא שר"י מדעת עצמו אמר ע"כ הקשה עליו שפיר ומי שרי לנסות הלא יש ק"ו מנביא שאסור, וא"כ עכ"מ דמוכרחינן לומר הפשט בגמ' דמחמת ק"ו הקשה הינוקא דאלת"ה קשה דמדוע לא הקשה תיכף כהנ"ל כמובן. וא"כ ממילא י"ל דכיון דחזינן דגם ר' יוחנן מודה להינוקא בזה דהא דאסור לנסות את הקב"ה מק"ו ידעינן דמדלא השיב ע"ז מידי ע"כ סובר הרמב"ם לענין מנין המצות למנות שלא לנסות את הנביא כיון דילפינן את זה מקרא מפורש כאשר נסיתם במסה כהנ"ל אבל שלא לנסות את הקב"ה דמק"ו ילפינן לא מנה מהכלל שכ' בשורש ב' דדבר הלמד מי"ג מדות לא נמנה בין המצות אבל באמת לדינא מודה הרמב"ם דגם לנסות את הקב"ה אסור והא דל"כ א"ז בחיבורו י"ל דסובר דממילא ידעינן מק"ו מנביא כמובן, וגם מה מאד יש להבין לפי דרכינו מ"ש הרמב"ם ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ס"ד דז"ל שלא לנסות את דבר ד' שנ' לא תנסו את ד' אלקיכם די"ל דברמזיו רצה לגלות דעתו הטהורה כרבינו דגם במצות אסור לנסות את הקב"ה דגם מצות דבר ד' נקרא כמובן ועי' בסדר משנה ז"ל הל' יסוה"ת פ"י שגם הוא הראה בגודל חריפתו שהרמב"ם מודה לשיטות רבינו וא"כ ממילא יש לנו אילן גדול להשען לומר כדברינו הנ"ל:

ואי תקשה דלפי דברינו הדרא הקושי' לדוכתא דל"ל כאשר נסיתם במסה כיון דסוף סוף מה"ת אסור תרתי ואי משום דאז הוי אמרינן דלא תנסו בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה כהנ"ל מה הוי הלא גם את זה דאסור לנסות את הנביא הוי ידעינן מהדרש של המכילתא הנ"ל וא"כ בלאו כאשר נסיתם במסה ג"כ הוי ידעינן תרתי דבשלמא כשלא גמרינן אלא חדא דאסור לנסות את הנביא וכמ"ש בשיטות הרמב"ם הפ"ד והדד"ח הנ"ל אז שפיר י"ל כתריצותינו הנ"ל אבל לפי פשטינו בהרמב"ם דבאמת תרתי אסור מה לי כשגמרינן שלא לנסות את הקב"ה מק"ו או מקרא ע"ז י"ל דאי לא הוי כתיב כאשר נסיתם במסה והוי שדינן הלאו שלא לנסות את הקב"ה אז כשמנסה את הקב"ה ע"י מעשה לוקין עליו [וכמ"ש לקמן בס"ד דלפום שיטות רבינו באמת כן היא] אבל עכשיו דכתיב כאשר נסיתם במסה ושדינן אזהרה שלא לנסות את הנביא כהנ"ל אף דידעינן מק"ו שאסור לנסות את הקב"ה אבל אינו לוקין עליו משום דאין עונשין מה"ד עי' במהרש"א ז"ל סנהדרין ס"ד ד"ה ומזרעך שכ' הטעם דאין עונשין מה"ד דמפני שזה חמור ממנו אינו מתכפר בכפרה המפורש בקל ממנו [ובמלא הרועים ח"ב אות ע' כתב בשם הליכות עולם טעם אחר לפי שק"ו ניתן לדרוש מעצמו ושמא טעה בו לכך אין עונשין וא"כ י"ל דבנידן שלפנינו גם הליכות עולם מודה להטעם של המרש"א דבק"ו זה ליכא טעות, אבל גם י"ל לאידך גיסא דלפי מ"ש החינוך ז"ל מצוה תכ"ד הטעם שאסור לנסות את הנביא וז"ל לפי שבנסיון היותר בנביא האמת ימצא הפסד כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא כי פעמים לא יתנבא כ"א מעט ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא יהי' סבה לעם שימרדו בו כו' עי"ש וזה הטעם בקב"ה באמת ליתא וא"כ י"ל דגם בנידן שלפנינו חולק הליכות עולם על הטעם של המרש"א אבל אנו הולכים בזה בעקבותיו של המרש"א] וא"כ י"ל דמשום שלא יהא לו כפרה במלקות כשמנסה את הקב"ה מחמת חומר האיסור ע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה כדי שנגמר מהקרא שלא לנסות את הנביא ושלא לנסות את הקב"ה מק"ו כמובן.

וכיון שבררנו בס"ד שהרמב"ם מודה לרבינו ממילא י"ל דגם רבינו מודה בעיקר הדין להרמב"ם אלא סובר הפשט בגמ' דתענית הנ"ל פשוט דולא תנסו בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה וע"כ מנה במנין המצות את זה אבל לדינא באמת מודה להרמב"ם דגם לנסות את הנביא אסור כיון דכשמנסה את הנביא הו"ל כאלו מנסה את הקב"ה כהנ"ל בשם המכילתא והא דל"כ את זה י"ל דסובר דממילא ידעינן במכ"ש ממד"כ שאסור לנסות את הקב"ה אפילו במצוה דכיון דאפילו במצוה אסור לנסות את הקב"ה מכש"כ ע"י נביא וא"כ לא נשאר תו אלא לתרץ כאשר נסיתם במסה לפום שיטות רבינו, וע"ז י"ל דסובר דלא כדי לאשמעינן איזה דין כתיב כאשר נסיתם במסה כמו שסובר הרמב"ם אלא משה רבינו ע"ה הי' מוכיח אותם במשנה תורה על כל המקומות שהכעיסו את המקום כמ"ש רש"י ריש פ' דברים ומשום דרצה להוכיח גם על מה שעשו במסה ע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה כן נ"ל בס"ד בשיטות רבינו ודו"ק:

וא"כ לפי הנ"ל הדרא הקושי' על הרמב"ם דהיכי למד מכאשר נסיתם במסה את שיטתו הלא י"ל דכתיב כמו שסובר רבינו, וע"כ נ"ל בס"ד דבזה פליגי דבספרי ריש פ' דברים איתא פלוגתא בזה דמה שהזכיר משה רבינו ע"ה כל הני מקומות במדבר בערבה מול סוף וגו' משום שרצה להוכיחן כמ"ש רש"י שם או לא ר' יהודא סובר שרצה להוכיחן ור' יוסי בן דורמסקית עשה אותן מקומות שנקראו כן כ"כ הרמב"ן ז"ל ריש פ' דברים וא"כ י"ל דרבינו סובר בגמ' דתענית כר"י דספרי וא"כ קשה הלא על מה שעברו במסה לא מצינו שום רמז תוכחה עי' רש"י ריש דברים היטב ותראה שכן היא אעכצ"ל דכאשר נסיתם במסה באמת משום תוכחה כתיב וע"כ שפיר כתב רבינו דלא תנסו בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה, אבל הרמב"ם י"ל דסובר בגמ' דתענית כריב"ד דספרי דלא משום תוכחה הזכיר אותן מקומות וע"כ שפיר י"ל דכאשר נסיתם במסה לא משום תוכחה כתיב אלא כהנ"ל, או י"ל דלעולם גם הרמב"ם סובר כר"י דספרי אלא בזה פליגי דתו איתא בספרי שם ר' יהודא אומר הרי הוא [כוונתו על מלת במדבר כמ"ש רש"י ריש דברים ד"ה במדבר] ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ד' בארץ מצרים ד"א במדבר זה הכלל על מה שעשו במדבר כו' עי"ש וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר בגמ' דתענית כלשון אחר דספרי וע"כ ממילא הי' בכלל התוכחה של במדבר גם מה שעשו במסה כיון דמלת במדבר קאי על כל מה שעשו במדבר וממילא ליכא תו למימר דכאשר נסיתם במסה משום תוכחה כתיב וע"כ גמר הרמב"ם שפיר את שיטתו כהנ"ל, אבל רבינו י"ל דסובר בגמ' דתענית כהדעה ראשונה של ר"י דספרי דברמז של במדבר לא הי' מוכיח אלא על מה שאמרו מי יתן מותנו וגו' וכמ"ש רש"י בדברים וא"כ לא מצינו תוכחה על מה שעשו במסה וע"כ צ"ל דכאשר נסיתם במסה כדי להוכיחן על מה שעשו במסה כתיב וע"כ גמר רבינו שפיר את שיטתו ודו"ק:

ד

וא"כ יצא לנו מהנ"ל די"ל דרבינו והרמב"ם באמת בעיקר הדין לא פליגי אלא שניהם סברו דאסור לנסות את הקב"ה וגם את הנביא אלא החילוק שביניהם בזה דלהרמב"ם כשמנסה את הקב"ה אפילו ע"י מעשה אינו לוקה משום דאין עונשין מה"ד כהנ"ל אבל לרבינו כשמנסה את הקב"ה ע"י מעשה לוקין עליו כיון דלא מק"ו למד את זה אלא מעיקר הקרא כהנ"ל, אבל בנסיון דנביא באמת י"ל דליכא שום נ"מ ביניהם כיון דנסיון דנביא לעולם ע"י דיבור ולא ע"י מעשה [וגם הנר מצוה שאכתוב לקמן בס"ד סובר דנסיון דנביא לעולם בלא מעשה] והוי לאו שאב"מ שאין לוקין עליו, אבל לפום שיטת הרהמ"ג ז"ל הנ"ל מל"ת א' מחודש ט' דבלאו שאב"מ כשמשכחת פעם אחת מעשה שוב לוקין עליו אפילו כשלא עשה מעשה באמת י"ל דגם בנסיון דנביא יש נ"מ ביניהם דלרבינו י"ל כיון דנסיון של נביא אינו אסור אלא משום דהוי כמנסה בזה את הקב"ה כהמכילתא הנ"ל וכשמנסה את הקב"ה גרידא באמת איכא גוונא שיש בו מעשה כמו שאכתוב לקמן בס"ד וא"כ ממילא גם כשמנסה את הנביא ג"כ לוקין עליו' אבל להרמב"ם י"ל כיון דכשמנסה את הקב"ה ליכא מלקות משום דאין עונשין מה"ד ע"כ גם כשמנסה את הנביא ג"כ ליכא מלקות כיון דליכא למימר כהרהמ"ג כמובן. וגם יצא לנו מהנ"ל דיפה עשה הרמב"ן עה"ת שכלל את שיטות רבינו והרמב"ם בפירוש הכתוב דלאו זה וכן עשה החינוך מצוה תכ"ד אלא בדבר אחד ראיתי שיש הבדל ביניהם שמהרמב"ן נראה דסובר כרבינו דעיקר הקרא הזהיר שלא לנסות את הקב"ה אלא סובר דכשמנסה את הנביא הוי כמנסה את הקב"ה כהמכילתא הנ"ל מדכ' הרמב"ן בתר פירושו בכאשר נסיתם במסה שהיה הנסיון במשה רבינו ע"ה וז"ל ונחשב להם לעון גדול כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם ודבר ד' בפיהו אמת אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון והעושה כן איננו מנסה הנביא רק השי"ת הוא מנסה לדעת היד ד' תקצר ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הספק כו' עי"ש נראה בפירוש מהרמב"ן דסובר כרבינו כפי פשטינו בדעתו דעיקר הקרא הזהיר שלא לנסות את השם אלא סובר דגם המנסה את הנביא ג"כ נכלל בזה, אבל מהחינוך נראה דסובר כהרמב"ם כפי פשטינו בדעתו דמעיקר הקרא ילפינן שלא לנסות את הנביא אלא גם שלא לנסות את ד' נכלל בזה דז"ל החינוך שנמנענו שלא לנסות יותר מדאי את הנביא כו' וע"ז נאמר לא תנסו את ד' אלקיכם כו' וכמו כן בכלל אזהרה שלא לעשות מצות השם ב"ה על דרך הנסיון כלומר שיעשה אדם מצות לנסות אם יגמלהו השם ית' בצדקו לו לאהבת האל ויראתו אותו כו' עכ"ל נראה בפי' דסובר לגמרי כהרמב"ם, וא"כ מה מאד יש ליישב בזה מה דק"ל על הביאור מר' יוסף מקרעמניץ ז"ל שכ' ריש מל"ת ה' עמ"ש רבינו שאין לוקין על לאו דלא תשנא לפי שאב"מ וז"ל לעיל גבי נסיון י"ל לכך לוקין עליו כיון שהוא מדבר כן בשעת מעשה א"כ הקב"ה מצרף המחשבה לגבי מעשה או י"ל דדבור האמור לפי שבעקימות פיו הוה מעשה אבל מחשבה שבלב אינו מעשה לכך אינו לוקה עליו עכ"ל ולקמן במל"ת ה' אכתוב בס"ד מה דק"ל עליו אבל עכ"פ זה נראה דסובר בדעת רבינו דלוקין על לאו דנסיון ואמת אתו דמדל"כ בלאו דנסיון כמ"ש בלאו דלא תשנא וגם מדכ' רבינו במל"ת ה' אין לוקין על לאו זה ולא כתב ואין לוקין עליו נראה בפירוש דכיוון במלת זה לאשמעינן דלוקין על לאו דנסיון וא"כ קשה על החינוך דכ' דאין לוקין או קשה להיפך על רבינו ואפי' נאמר דהחינוך גם בדעת רבינו סובר דאין לוקין עכ"פ על הביאור קשה מהחינוך:

אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהחינוך לשיטתו דסובר כהרמב"ם שפיר כתב דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שאב"מ וכהנ"ל אליבא דהרמב"ם וגם מה מאד מדויק בזה הלשון של החינוך שכ' והעובר על זה ומנסה הנביא יותר מדאי עבר על לאו זה ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה דלכאורה קשה עליו אמאי ל"כ שגם אם מנסה את הקב"ה אין לוקין אבל בהנ"ל מיושב שפיר דעל מנסה את הקב"ה אפי' ע"י מעשה ל"צ למימר דאין לוקין כיון דמק"ו ילפינן שאסור לנסות את הקב"ה כהנ"ל אליבא דהרמב"ם א"כ דבר פשוט דאין לוקין עליו כיון דאין עונשין מה"ד אבל כשמנסה את הנביא דמקרא ילפינן דאסור אי באמת הוי משכחת אפי' פעם אחת הנסיון זה ע"י מעשה אז לפום שיטות הרהמ"ג הנ"ל באמת הי' לוקין עליו ע"כ כתב החינוך ואין לוקין עליו לפי שאב"מ כוונתו דבשום פעם לא משכחת בנסיון דנביא מעשה וכמ"ש לקמן בס"ד בשם הנר מצוה, וכל זה כתב החינוך כיון שהלך בשיטות הרמב"ם ובשיטות הרמב"ם כתבנו לעיל דבאמת כן היא אבל הביאור הנ"ל שפיר כתב אליבא דרבינו דלוקין כיון דלרבינו באמת י"ל כן כהנ"ל כמובן וגם יש ליישב בהנ"ל מה שהקשה הנר מצוה סי' י"א אות ל"ד על החינוך וז"ל הנה מ"ש החינוך דטעמא שאינו לוקה על לאו זה לפי שאב"מ איכא למידק דהא ניחא לפירוש הרמב"ם דאזהרה זו דלא תנסו הוי שלא לנסות לנביא יותר מדאי [ועל נ"מ זה רמזתי לעיל במחודש זה] אבל לפי הסמ"ג שכ' שהיא אזהרה שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואראה אם אתברך כו' הא יש בה מעשה עכ"ל ותירוצו אכתוב לקמן בס"ד במל"ת ה' אבל לפי דברינו שהראתי לדעת דעכצ"ל דהחינוך סובר כהרמב"ם הקושיא זו באמת מעיקרא ליתא כיון דגם הנ"מ בעצמו כתב דלהרמב"ם ל"ק מידי ופליאה גדולה לי על הנ"מ דהאיך לא ראה דהחינוך בפירוש ל"כ דאין לוקין רק על נסיון דנביא וע"ז הנ"מ בעצמו מודה דאין לוקין וא"כ מה קשה לי' על החינוך וצ"ע:

וגם יש להבין בהנ"ל דל"ק על דברינו שכתבנו שרבינו והרמב"ם קיימו בעיקר הדין בחדא שיטתא מהביאור הנ"ל שכ' דלרבינו לוקין על לאו דנסיון הלא מהרמב"ם נראה בפי' דאין לוקין על לאו זה חדא מדלא כתב בהל' יסוה"ת אלא ואסור לנסותו כו' ול"כ ולוקין ע"ז כדרכו בקדש ועוד דבפי"ט מהל' סנהדרין הל' ד' שמנה שם את כל הלאוין שלוקין עליו לא מנה גם הלאו דלא תנסו עמהם מוכח מזה דסובר דאין לוקין עליו ואי נאמר דהביאור מודה לדברינו הנ"ל א"כ הי' קשה עליו דמדוע לא נאמר שגם רבינו סובר כהרמב"ם שאין לוקין על לאו זה כיון שדרכו בקדש להלך בעקבותיו של הרמב"ם במה דלא אמר בפירוש שחולק עליו כמ"ש היד מלאכי אעכצ"ל דהביאור סובר דרבינו והרמב"ם פליגי במל"ת זו וכמ"ש הפ"ד והדד"ח הנ"ל מחודש א' וא"כ גם מהביאור יש לכאורה סתירה לדברינו הנ"ל, אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דלעולם סובר הביאור כדברינו ואפ"ה ל"ק עליו מידי די"ל דלהרמב"ם דלאו זה בא להזהיר שלא לנסות את הנביא ושלא לנסות את השם מק"ו גמר ע"כ שפיר סובר דאין לוקין וכהנ"ל אבל לרבינו דלאו זה בא להזהיר שלא לנסות את השם שפיר י"ל דסובר דלוקין כהנ"ל ודו"ק:

ה

והא (ב) דתניא האומר סלע זו לצדקה כדי שאחי' אני ובני כו'. מלת אני שכ' רבינו ליתא בגמ' ר"ה ד' ע"א ופסחים וב"ב וכבר עמד ע"ז המגלת ספר ז"ל וז"ל אבל בנוסח הגמ' שלפנינו כתוב שיחי' בני לבד והכל אחד עכ"ל, ומה שלא הביא רבינו בשביל שאזכה לעוה"ב שאיתא ג"כ בגמ' שם גם ע"ז עמד המג"ס וז"ל משום דבזה ליכא חילוק בין ישראל לאוה"ע דלעוה"ב לא יש חרטה וגם מיישב שם את רש"י שבר"ה כתב הר"ז צדיק גמור אם רגיל בכך ובפסחים כתב בדבר זה ובב"ב כתב על דבר זה ומחשבה זו וגם אני עמדתי ע"ז עי"ש מה שתירץ, ולכאורה מדהקשה רבינו מסלע זו לצדקה נראה דסובר כהב"י ז"ל יו"ד סי' רמ"ז דעל מ"ש הטור ז"ל שם ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ד' חוץ מדבר זה כתב וז"ל בפ"ק דתענית ומיהו משמע התם דבמעשר דוקא הוא דשרי לנסויי אבל בשאר צדקה לא עכ"ל ואי נאמר דרבינו סובר כהטור דגם בצדקה שרי לנסות א"כ קשה מה הקשה מסלע זו לצדקה אעכ"מ דסובר כהב"י וכ"נ דסובר בדעת רבינו המרש"ל ז"ל בביאורו כאן מדכ' וז"ל הר"ז צדיק גמור כו' ואי"ל שהותר בכלל מעשר דמעשר לחוד וצדקה לחוד שהרי למעשר יש לו קצבה וצדקה אין לה קצבה עכ"ל אבל לפי המשנת חכמים מובא בפת"ש סי' הנ"ל דהא דשרי לנסות במעות מעשר היינו אם עושה ע"מ להתעשר אבל בשביל טובה אחרת כמו בשביל שיחי' בני וכדומה אסור לנסות עי"ש ולפי דבריו י"ל דלעולם סובר רבינו כהטור ואעפי"כ הקשה שפיר מסלע זו לצדקה וא"כ צ"ל דהמרש"ל ל"ס כהמש"ח, ולכאורה מהנביא שאמר ובחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די נראה כהמש"ח דדוקא ע"מ להתעשר מותר לנסות מדקאמר ברכה וצ"ל בהמרש"ל דסובר דפירושא דברכה לאו דוקא עשירות אלא בריאות הגוף ושאר ענינים ואם באמת הפשט כן היא ממילא נשמע מהנביא דגם בשביל טובה אחרת שרי לנסות במעשר, וממילא מה מאד מיושב בס"ד מה שהקשו על רבינו דל"ל להביא את דברי הנביא ובחנוני וגו' להורות דמותר לנסות במעשר תיפוק לי' מפסוק עשר תעשר דבשלמא הגמ' דתענית שפיר הביא את הא דנביא להורות דאפי' כשלא דרשינן עשר בשביל שתתעשר ג"כ שרי לנסות במעשר דמדהקשה הינוקא לר"י מנא לך דלכאורה מה הקשה הלא מעשר תעשר יליף אעכצ"ל דהינוקא ל"ס הדרש של עשר בשביל שתתעשר אלא סובר דמעשר תעשר ילפינן דבשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן כמ"ש הגמרא ר"ה ח' ע"א וברכות נ"ג ע"ב [ואי תקשה על ר' יוחנן גופא מגמרא דר"ה קשה באמת כבר עמד ע"ז הסדר משנה הל' יסוה"ת פ"י הל' ה' ועי' מ"ש בספרי פני משה שם מזה] או י"ל דהינוקא סובר כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם ומשום דל"ס הינוקא הדרש של עשר תעשר ע"כ הקשה מנא לך וגם הקשה ומי שרי לנסות וע"כ השיב לו ר"י מהפסוק ובחנוני וגו' ולא דמעשר תעשר ידעינן כיון דהינוקא לא דרש עשר בשביל שתתעשר השיבו לפי שיטתו אבל רבינו דפסק כר"י א"כ מדוע הביא את הקרא דנביא כלל עי' במהרש"ל מה שתירץ ע"ז [וכפי מ"ש לעיל מחודש א' במ"ש רבינו ובתענית מקשה עלי' באמת קושיא זו מעיקרא ליתא דצריך להביא את לשון הגמ' כדי להורות בזה דלא כהרמב"ם ועל הבעל הקושיא צ"ל דסובר הפשט ברבינו במ"ש ובתענית מקשה עלי' כמ"ש מחודש ב' אליבא דהיראים וע"כ הקשה שפיר] אבל בהנ"ל י"ל דמש"ה הביא רבינו את הא דנביא דאי מעשר תעשר ה"א כהמש"ח הנ"ל דדוקא ע"מ להתעשר שרי לנסות במעשר ומשום דרבינו רצה להורות כהמרש"ל הנ"ל ע"כ הביא את הפסוק דנביא ובחנוני וגו' כמובן. אבל מפשטות הגמ' דתענית נ"ל ראי' להמש"ח דמדאמר ר' יוחנן חוץ מזו וחוץ מזו קאי על עשר בשביל שתתעשר דקאמר א"כ נראה בפי' דדוקא בשביל שתתעשר שרי לנסות במעשר ולא בשביל טובה אחרת וגם מהדרש גופא עשר בשביל שתתעשר מוכח כן כמובן, ואם באמת סובר רבינו כהמש"ח מה מאד מיושב בס"ד מה שהקשה ר' יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן דמדוע לא הקשה רבינו הקושי' מסלע זו לצדקה קודם שמביא הגמ' דתענית [וכשכתבתי לעיל מחודש ב' מזה עדיין לא ראיתי את הביאור בזה] די"ל דבלא גמ' דתענית ה"א דגם בשביל שאר דברים שרי לנסות ודלא כהמש"ח וממילא לא היה קשה מסלע זו לצדקה אבל בתר שהביא הגמ' דתענית דמוכח משם כהמש"ח הקשה שפיר מסלע זו לצדקה כמובן' וממילא לפי הנ"ל דבר זה אי רבינו סובר כהטור דבצדקה ג"כ שרי לנסות או כהב"י דדוקא במעשר שרי תליא בהמרש"ל והמש"ח הנ"ל:

ונ"ל בס"ד להביא ראי' להב"י מגמ' שבת קי"ט ע"א בעי מיניה רבי מר' ישמעאל בר"י עשירים שבא"י במה הן זוכין א"ל בשביל שמעשרין שנא' עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר שבבבל במה א"ל בשביל שמכבדין את התורה כו' עי"ש ולכאורה מה קשה לרבי שבבבל במאי ואמאי לא מהדר לי' משום צדקה אעכ"מ דצדקה לא הוי בכלל הדרש של עשר בשביל שתתעשר וא"כ ממילא מוכח דבצדקה לא שרי לנסות דהא הגמ' דתענית לא דיבר אלא ממעשר וצדקה לא נכלל במעשר כדמוכח מגמ' דשבת כמובן, ואחר שכתבנו את זה ראיתי בת' יעב"ץ ז"ל ח"א סי' ג' שהביא ראי' מגמ' דשבת לענין מעשר כספים דלא הוי בכלל צדקה וצ"ל דהלך שם בשיטות הב"י דאל"כ עדיין קשה מה הוי דלא הוי אלא בכלל צדקה הא גם בצדקה שרי לנסות וא"כ צ"ל דגם צדקה הוי בכלל עשר בשביל שתתעשר וא"כ הדרא הקושי' לדוכתי הא איכא מעשר כספים אעכ"מ דסובר היעב"ץ כהב"י ובאמת מדבריו דלקמן שם נראה בפי' דפסק כהב"י עי"ש, ולענין הלכה הביא הרמ"א יו"ד סי' הנ"ל שני דעות בזה ומדהביא מתחלה דעת הטור סתם ואח"כ דעת הב"י בשם יש אומרי' וכפי הכלל שבידינו שכ"מ דאיתא בש"ע דעה הראשונה סתם והשניה בלשון י"א שם הדעה הראשונה עיקר בעיני הב"י כמ"ש היד מלאכי כללי הש"ע סי' י"ז ובהרמ"א ג"כ אמרינן כן א"כ ממילא מוכח דהרמ"א פסק כהטור ועי' בלבוש שם שלא הביא כלל דעת הי"א שכ' הרמ"א אלא פסק כהטור וכפי הידיעה מועטת שיש לנו בהלבוש נראה דדרכו להלך בעקבותיו של הרמ"א א"כ מוכח מהלבוש שסובר גם בהרמ"א ככללו של היד מלאכי:

אבל ראיתי בשל"ה הקדוש ז"ל בענין צדקה ומעשר דף קצ"ג ע"ב. שכ' וז"ל ולא שרי לנסות אלא במעשר תבואה כדאי' בפ"ק דתענית אבל בצדקה לא ונראה אפילו במעשר כספים נמי לא דהיכא דגלי הפסוק דשרי לנסות דהיינו במעשר תבואה שם מותר אבל היכא דלא גלי בהדיא הוא בכלל הלאו דלא תנסון כו' ע"כ נראה דגם הטור ס"ל דבצדקה אסור לנסות ואף שכ' הדבר בדוק ומנוסה ר"ל העין רואה שהוא ע"כ כך וכמו שהעיד שלמה המלך ע"ה יש מפזר ונוסף אבל לעשות כן ולנסות זה אסור כו' והגאון רמ"א בש"ע בהגהותיו שהעתיק דברי הטור דמותר לנסות אף בצדקה לא נ"ל עכ"ל והא דלא תמה השל"ה לפי שיטתו בהטור גם על הב"י דנהי דהב"י פליג על הטור אבל עכ"פ בדעת הטור סובר דגם בצדקה שרי לנסות א"כ הי' לו לתמוה עליו ולכתוב כמ"ש על הרמ"א, צ"ל דסובר דבב"י אפ"ל דג"כ סובר בהטור כמ"ש השל"ה והא דכ' הב"י ומיהו משמע התם דבמעשר דוקא הוא דשרי לנסויי אבל בשאר צדקה לא אפשר דכוונתו בזה לומר שלא נטעה בהטור שגם בצדקה שרי לנסות וע"כ לא דיבר השל"ה מהב"י, ובפת"ש סי' הנ"ל הביא בשם מש"ח שפסק כהשל"ה והיעב"ץ סי' הנ"ל פסק ג"כ כהב"י, ומהרש"ל הנ"ל נראה ג"כ דסובר כהב"י וגם בדעת רבינו סובר כן וא"כ בוודאי שכן הלכה דבצדקה או אפילו במעשר כספים אסור לנסות:

אבל לכאורה ק"ל על המחבר דמדוע לא הביא עכ"פ את זה דבמעשר שרי לנסות ואי"ל דהמחבר פסק כהרמב"ם שג"כ לא הביא את זה עי' במנ"ח מצוה תכ"ד ובסד"מ הלכה הנ"ל מיישב את הרמב"ם היטב דמדוע לא פסק כן וגם בספרי פני משה הל' יסוה"ת שם כתבנו בס"ד ליישב את הרמב"ם בטוב טעם ונאמר שגם המחבר פסק כהרמב"ם הלא המחבר בחיבורו ב"י לא הביא משיטות הרמב"ם כלום אלא אדרבה מהב"י נראה דמודה לזה דבמעשר שרי לנסות דלא פליג אלא בצדקה וא"כ קשה מדוע השמיט את זה בש"ע ולא ראיתי בשום מקום מי שהרגיש בזה, וע"כ נ"ל בס"ד דמד"כ הב"י דבמעשר שרי לנסות זה דוקא במעשר דאורייתא דכיון דגמר' דתענית קאי על קרא דעשר תעשר ובגמ' דשבת מוכח דלא דרשינן עשר בשביל שתתעשר אלא במעשר דבר תורה ולא במעשר דרבנן כהנ"ל בשם היעב"ץ שהביא ראי' משם דמעשר כספים דרבנן א"כ ממילא מוכח מתענית דדוקא במעשר דאוריי' שרי לנסות אבל לא במעשר דרבנן דכמו דאמרינן דבצדקה לא שרי לנסות משום דלא דיבר הקרא אלא ממעשר כמו כן נמי שפיר י"ל דקרא דנביא דגמרינן מיני' דשרי לנסות ג"כ לא דיבר אלא ממעשר דאורייתא כמו שהוכחנו מגמ' דשבת ור' יוחנן ור' הושעיא דתענית בודאי לא חלקו על רבי ור' ישמעאל דשבת וכיון דבזמה"ז ליכא מעשר דאוריי' אפילו בא"י כמו שפסק המחבר יו"ד סי' של"א ע"כ לא הביא המחבר את זה דשרי לנסות במעשר כיון דלא שייך בזמה"ז, ועל הרמ"א דנראה מיני' דסובר אליבא דהב"י דאפילו במעשר דרבנן שרי לנסות באמת צ"ל דהמחבר פסק כהרמב"ם והא דחולק הב"י על הטור בצדקה דוקא דנראה דבמעשר מודה י"ל דלאו משום דמודה במעשר חולק בצדקה דוקא אלא לפי שיטות הטור דפסק כהגמ' דתענית קאמר הב"י דמשם לא מוכח דשרי לנסות רק במעשר אבל לא בצדקה אבל הב"י לעצמו באמת י"ל דסובר כהרמב"ם וע"כ השמיט בש"ע את זה ואף שבב"י לא הביא שום רמז משיטות הרמב"ם אעפ"כ שפיר י"ל דבש"ע סובר כוותי' כמ"ש היד מלאכי כללי הש"ע סי' ה' וז"ל לפעמים כתב הש"ע הרבה דינים שלא נמצא להם זכר ורמז בב"י לפי שאחר שחיבר ספר ב"י עוד ראה סברא אחרת בספרים וכתבה בש"ע עכ"ל כנלע"ד ליישב את המחבר אף שהוא דוחק קצת לומר שלא ראה את הרמב"ם זה בשעת שכתב הב"י:

ו

ודע דמירושלמי פ"ק דיומא הלכה ד' נראה דהא דאין סומכין על הנס הטעם משום לאו דלא תנסו דעל הא דאיתא במתניתין לא היו מניחין אותו לאכול הרבה שהמאכל מביא את השינה הקשה הירושלמי ולא מן הניסים שהיו נעשין בבהמ"ק הן ומפרש הקה"ע ופריך ולא מן הניסים שנעשו בבהמ"ק הי' שלא ראה הכה"ג קרי ביו"כ ולמה היו צריכין לשמרו כ"כ ומשני א"ר אבין על שם לא תנסון כלומר דלכתחילה אין סומכין על הנס עכ"ל והזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קפ"ח אות ע' כתב וז"ל ובירושלמי של מס' יומא אמרו כי מה שהיו מתקנין כה"ג אחר ביוה"כ אעפ"י שמעשרה נסים שהיו בבהמ"ק הוא שלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ הוא לפי שאין סומכין על הנס וכן עגלת בקר תקח בידך וגו' והביאו שם מקרא זה שנא' לא תנסו וגו' עכ"ל וגם בתשובות תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז וקל"ה האריך בזה עי"ש, הנה מ"ש הזוה"ר וכן עגלת בקר זה ליתא בירושלמי אלא הם דברי עצמו ולכאורה על ראי' זו ק"ל דמשם ליכא ראי' שאסור לסמוך על הנס די"ל דהתם שאני משום דשכיח היזיקא כמ"ש הגמ' יומא י"א ע"א ופסחים ח' ע"א דגמרינן משם דלא אמרינן שלוחי מצוה אינן נזוקין היכי דשכיח היזיקא כמו כן נמי ל"ל משם שאסור לסמוך על הנס ובקידושין ל"ט ע"ב איתא וכל היכי דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני נראה בפירוש מגמ' דקידושין כמו שכתבנו וקשה על הזוה"ר וצ"ע, אבל עכ"פ מהירושלמי נראה בפירוש דמלא תנסו גמר את זה וא"כ ק"ל על רבינו והרמב"ם דמדוע השמיטו את זה. ונ"ל בס"ד דרבינו והרמב"ם סברו דכיון דבירושלמי איתא שם גם תירוץ אחר א"ר יוסי בי ר' בון כאן בראשון וכאן בשני ומפרש הקה"ע הא דתנן שלא ראה הכה"ג קרי מעולם היינו במקדש ראשון ומתניתין במקדש שני נראה דר' יוסי ל"ס דנכלל זה שלא נסמוך על הנס בלאו דלא תנסו וכיון דר' אבין ור' יוסי פליגי בזה פסקו כר' יוסי, אבל לכאורה עדיין ק"ל מגמ' דפסחים ס"ד ע"ב אתמר אביי אמר ננעלו תנן רבא אמר נועלין תנן מ"ב איכא בינייהו למסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילו מעלו וסמכינן אניסא רבא אמר נועלין תנן ולא סימכינן אניסא חזינן לכאורה מגמ' זו דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דר' אבין ור' יוסי אביי סובר כר' יוסי ורבא סובר כר' אבין וא"כ כפי הכלל שבידינו דאביי ורבא הלכתא כרבא לבר מיע"ל קג"ם היה להם לפסוק כרבא וכר' אבין, וע"כ נ"ל דסברו דאביי ורבא באמת לא בזה פליגי אלא שניהם סברו כר' יוסי דמה"ת ליכא שום איסור למיסמך אניסא אלא אביי ורבא פליגי בדר' ינאי דשבת ל"ב ע"א ותענית כ' ע"ב דסובר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס רבא אית לי' דר' ינאי וע"כ סובר דלא סמכינן אניסא אביי לית לי' דר' ינאי וע"כ סובר דסמכינן אניסא והא דר' ינאי באמת לאו מחמת לאו דלא תנסו אסור אלא מדרבנן היא תדע מדאמר הגמ' בשבת ר' ינאי לטעמי' דאמר לעולם כו' ואי ר' ינאי מלא תנסו גמר לא הוי אמר הגמ' דאמר כיון דמדאורייתא הוא אעכ"מ דר' ינאי מדרבנן אוסר, וגם הרמב"ם פי"ב מהל' רוצח הל' ו' הביא את הא דר' ינאי בין הני דברים שאסורין מדרבנן דבפ' י"א שם הל' ה' כתב וז"ל הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות כו' ואח"כ הביא גם את הא דר' ינאי ואף שהכ"מ על הא שכ' הרמב"ם שם פ' י"ב הל' ו' מציין על גמ' ר"ה דף י"ו ע"ב אבל עי' במגדל עוז שם שמציין על שבת ל"ב ובאמת נ"ל דלא פליגי דהכ"מ על הא דכ' הרמב"ם וכן אסור לעבור תחת קיר נטוי קמציין וע"ז באמת מציין שפיר על גמ' ר"ה כיון דהא דקיר נטוי בר"ה הוא אבל המ"ע קמציין על הא דכ' הרמב"ם וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן עי' במ"ע שפיר ותראה שהי' לו הגירסא בהרמב"ם לעמוד ולא לעבור ועל זה שפיר מציין על שבת כיון דר' ינאי ג"כ אמר אל יעמוד וגם רבינו במ"ע ע"ט הביא את הא דר' ינאי בין הני דברים שאסורים מדרבנן עי"ש, וא"כ ממילא שפיר י"ל דרבינו והרמב"ם סברו דהלכה כר' יוסי דירושלמי וע"כ לא הביאו את הא דאסור לסמוך על נס מלאו דלא תנסו אלא הם סברו דמדרבנן היא דאסור כר' ינאי ואת זה באמת הביאו בפסקיהם כמו שכתבנו בשמם, אבל הזוה"ר י"ל דסובר דאביי ורבא דפסחים באמת פליגי בפלוגתא דר' אבין ור' יוסי דירושלמי וכיון דרבא סובר כר' אבין ע"כ פסק כר' אבין ומש"ה הביא את זה, ועי' בקה"ע דיומא דף ד' ע"ב על הא דקאמר הירושלמי מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי בכה"ג ביוה"כ שכ' וז"ל מקרה שנטמא ע"י אחת מטומאות אבל קרי ממש אא"ל דתנן באבות שלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ מעולם עכ"ל ולכאורה קשה הא לר' יוסי לא הי' זה אלא בבית ראשון ומעשה דבן אילם הי' בבית שני וא"כ אמאי לא מפרש הקה"ע על קרי ממש וגם בגליון הש"ס בירושלמי שם הלכה ד' עמד ע"ז והניח בצ"ע אבל אם נאמר דהקה"ע באמת ג"כ סובר כהזוה"ר הנ"ל אז י"ל דכיון דהלכה כר' אבין ולר' אבין איך חילוק בין מקדש ראשון לשני ע"כ מפרש אליבא דר' אבין ודו"ק:

ובהנ"ל דאביי ורבא שניהם סברו כר' יוסי דירושלמי מה מאד יש ליישב בס"ד את הקושי' שהקשה האור חדש בפסחים שם על אביי ממה דכ' התי"ט ז"ל פ"א דדמאי מ"א וז"ל ועוד דאפילו כי תימא שמעולם לא החמיץ מ"מ איצטריך למיתני משום דאין סומכין על הנס כדאשכחן בריש מס' יומא שהיו מתקינים כהן אחר שמא יארע בו פסול בכה"ג אע"ג דתנן שמעולם לא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ וה"נ פירש הרב במ"ד פ"ו דשקלים בשלחן של שיש שהיה במערב הכבש ולא של כסף לפי שמסריח הבשר ואין סומכין על הנס עכ"ל והאור חדש כתב וז"ל וראיתי בס' זרע יצחק שהקשה לאביי למה מתקינין אחר לכ"ג בי"כ שמא יראה קרי הא זה אחד מעשרה ניסים שלא ראה כ"ג קרי בי"כ הול"ל למסמך אניסא כו' וכבר קדמו התי"ט בזה פ"א דדמאי שהביא ראי' דאין סומכין על הנס מהך דמתקינין לו כהן אחר תחתיו, ואולי י"ל דאביי ס"ל דהיו מתקנין לו כהן שמא יארע בו פסול אחר כמו זיבה וכדומה והנס הי' רק מקרי שלא ראה וביותר י"ל דהנס הי' רק ביו"כ אבל חשש זיבה י"ל שמא יראה קודם יו"כ ויטמא טומאת ז' כו' מיהו ראי' זו שהביא התי"ט דאין סומכין על הנס ממס' שקלים שהיה שלחן אחד של שיש שלא יסריח הבשר וקשה הא אחד מן הניסים שלא הסריח בשר קודש כו' עי"ש הא ודאי קשיא לאביי דאמר סומכין על הנס עכ"ל ומחמת שק"ל עליו טובא ע"כ העתקתי את לשונו, מקודם ק"ל דאמאי כתב על זרע יצחק שכבר קדמו התי"ט הלא התי"ט לא הקשה על אביי כלום, אלא ע"ז י"ל דכוונתו שכבר קדמו התי"ט בעיקר הראי' שהביא הזרע יצחק ומחדש דאין סומכין על הנס מהך דמתקינין לו כהן אחר בזה כבר קדמו התי"ט, אבל ע"ז ג"כ ק"ל דלמה לו למימר דהתי"ט קדמו בזה הלא הירושלמי דיומא הנ"ל קדמו בזה אם לא שנא' שלא ראה את הירושלמי זה וגם מהשני תירוצי' שכ' נראה ג"כ כן דאי הוי ראה את הירושלמי לא היה כותב כן כיון דמהירושלמי מוכח בפירוש דמחמת חשש פסול קרי מתקינין כהן אחר דאלת"ה מה מקשה הירושלמי ולא מן הניסים שהיו נעשין בבהמ"ק הן, ובאמת על התי"ט ג"כ ק"ל דלמה כתב דאין סומכין על הנס כדאשכחן בריש יומא כו' בלשון שנראה דמדעת עצמו המציא את זה הלא בירושלמי דיומא איתא כן וגם מ"ש וה"נ פירש הרב כו' ע"ז ג"כ לכאורה קשה דלמה כתב את זה בשם הברטנורה הלא במס' תמיד ל"א ע"ב הקשה הגמ' על השולחנות של שיש מכדי אין עניות במקום עשירות אמאי עבדי דשיש ניעבדו דכסף ניעבדו דזהב ומשני מפני שהוא מרתיח עי' רש"י ושיטה מקובצת שם ש"ס ווילנא היטב ופי' הרא"ש שם ד"ה מפני' שמרתיח וז"ל ומחמם את הבשר ומתקלקל ובירושלמי פריך והלא לא הי' מסריח בשר קודש מעולם ומשני אין מזכירין מעשה נסים כלומר אניסא לא סמכינן עכ"ל וא"כ הי' לו להתי"ט למימר גם את הראיה דשלחן בשם הירושלמי ולא בשם הרב, ותו ק"ל דאמאי לא הביא התי"ט ראי' לדבריו מהירושלמי דשקלים פ"ו הלכה ג' שכ' הירושלמי את הא דאין מזכירין מעשה נסים על השלחנות של לחם הפנים עי' בתוס' מנחות צ"ט ע"ב ד"ה אחד של כסף מה שפלפלו על הירושלמי זה, וגם על הברטנורה ז"ל גופא לכאורה ק"ל דאמאי כתב בשקלים פ"ו מ"ד את זה דאיך סומכין על הנס מדעת עצמו על השלחנות שהי' מניחין את האברים אמאי ל"כ את זה על השלחן של לחם הפנים כמו שבאמת איתא בירושלמי דשקלים שם, ואפ"ל דלהברטנורה הי' באמת הגירסא בירושלמי דשקלים דעל שלחנות של בשר אמר הירושלמי את זה כמ"ש הפי' הרא"ש הנ"ל בשם הירושלמי ואפשר דגם הרא"ש באמת על הירושלמי דשקלים כיון שכך היה גירסתו שם עי' תוס' מנחות הנ"ל היטב וממילא גם על הברטנורה י"ל כן, וזה ל"ק על הברטנורה דמדוע ל"כ את זה בשם הירושלמי כיון דדרכו בקודש של"כ ברוב מקומות שום דבר בשם אחר אלא מפרש סתם וא"כ ממילא י"ל דמש"ה לא הביא התי"ט ריש דמאי מהירושלמי עצמו כיון דלפי הגירסא שלפנינו בהירושלמי דשקלים איתא זה על השולחן של לחם הפנים והיה צריך התי"ט ג"כ לומר את הראי' שלו משלחן של לחם הפנים ואי הוי אמר כן אז היה קשה מהתי"ט על הברטנורה כמו שהקשינו בהירושלמי דשקלים והי' צריך להאריך ולומר את תירוצו על הברטנורה או איזה תירוץ אחר ומשום דהתי"ט רצה לקצר בזה ע"כ הביא בשם הרב ובלא"ה י"ל דדרכו בקודש להביא בכל מקום בשמו גם דבר שמפורש בגמ' או בירושלמי וא"כ ממילא תו ל"ק עליו אלא דמדוע לא הביא את הירושלמי דיומא וזה באמת צ"ע:

נחזור לענינינו דעל אביי דפסחים דסומכין על הנס קשה הקושי' שהניח האור חדש הנ"ל בתימא וכשאני לעצמי ק"ל עוד על אביי מגמר' דתמיד הנ"ל דעל מה שמתרץ הגמרא מפני שהוא מרתיח קשה לכאורה קושיות הירושלמי שהביא הפי' הרא"ש הנ"ל דמעשרה נסים שלא היה מסריח בשר קודש מעולם ול"ל דהגמ' דתמיד ג"כ סובר כמו שתירץ הירושלמי דאין סומכין על הנס וא"כ לאביי דסובר דסומכין על הנס נשאר עליו קושי' הגמ' דתמיד דמדוע לא הי' עושין השולחנות של כסף או זהב כיון דאין עניות במקום עשירות, אלא ע"ז י"ל דאביי סובר דהתורה חסה על ממונן של ישראל עי' מנחות פ"ט ע"א ותראה משם דמאן דאית לי' התורה חסה על ממונן של ישראל לית ליה אין עניות במקום עשירות וא"כ י"ל דאביי באמת סובר התורה חסה על ממונן של ישראל ול"ק קושי' הגמרא דתמיד אליבא דאביי וממילא הקושי' של האו"ח הנ"ל ג"כ ל"ק על אביי משום די"ל לאביי דלא משום שמסריח לא הי' עושין השולחנות של כסף אלא משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל וכן ג"כ ל"ק על אביי הקושי' שהקשה הירושלמי דשקלים דף הנ"ל משום דכשמעיינין שפיר בירושלמי דשקלים נראה דגם שם עיקר הקושי' היתה דמדוע לא היה עושין השולחנות של לחם הפנים של כסף וכיון דאביי סובר דהתורה חסה על ממונן של ישראל א"כ ממילא ל"ק לאביי מידי עי"ש היטב בירושלמי ותבין, וכל זה י"ל אי באמת סובר אביי דהתורה חסה על ממונן של ישראל אבל אי אמרינן דגם אביי סובר דאין עניות במקום עשירות אז באמת נשאר על אביי הקושי' של האו"ח וגם קושיתינו מהירושלמת הנ"ל קשה עליו בתקפה, אבל בהנ"ל שכתבנו דאביי ג"כ סובר כר' יוסי דירושלמי דיומא דבמקדש שני לא הי' הנסים וכפי מ"ש הריבב"נ במס' שקלים ש"ס ווילנא על המתניתין דף הנ"ל די"ג שולחנות הי' במקדש וז"ל אינו מונה י' שולחנות שעשה שלמה כו' אלא בבית שני עסקינן שלא היו שם אותן שלחנות עי"ש וכיון דהמתניתין בבית שני איירי א"כ לר' יוסי דירושלמי דיומא הנ"ל דבבית שני לא הי' הנסים באמת ל"ק קושיות הירושלמי שהביא הפי' הרא"ש דתמיד הנ"ל וצ"ל דהירושלמי דשקלים וגם הירושלמי שהביא הפי' הרא"ש לא הקשו אלא לר' אבין דירושלמי דיומא הנ"ל דסובר דגם בב"ש היו הנסים ואליבא דר' אבין מתרץ הירושלמי דשקלים והירושלמי דפי' הרא"ש דאין סומכין על מעשה נסים אבל אליבא דר' יוסי באמת הקושי' מעיקרא ליתא וא"כ ממילא על אביי ג"כ ל"ק מידי ודו"ק. ובצל"ח ז"ל פסחי' דף הנ"ל כתב שגם אביי מודה בדבר שמעכב בדיעבד דלא סמכינן אניסא שהרי שנינו דמתקינין לכהן גדול כהן אחר שמא יארע בו פסול וכן כמה מקומות דלא סמכו אניסא כו' עי"ש ובודאי במד"כ וכן כמה מקומות דלא סמכו אניסא כיוון על הירושלמי דשקלים ועל הירושלמי שהביא הפי' הרא"ש הנ"ל או על התי"ט דריש דמאי ועל הברטנורה דשקלים הנ"ל ולפי דברינו דאביי סובר כר' יוסי דירושלמי דיומא ממילא תו ליכא הוכחה למימר כמ"ש הצל"ח אלא י"ל דאביי לעולם סובר דאפילו היכי דמעכב בדיעבד ג"כ סמכינן על הנס ול"ק עליו מכ"ג כיון דסובר כר' יוסי הנ"ל ודו"ק ויש לי עוד בזה אריכות דברים ולא באתי רק לעורר ולעשות מפתח בס"ד ללומדים פשוטים כמוני:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף