בני בנימין/מילה/ג

בני בנימין ‏ מילה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואבי הבן מברך להכניסו בבשא"א. מצוה על האב למול את בנו יתר כו'. לפה"נ ס"ל לרבינו דה"ט דאבי הבן מברך להכניסו. ויל"פ לפי דבריו דז"ש להכניסו בבריתו של א"א. לפ"מ דיליף בקדושין כ"ט א' דמצות האב למול את בנו הוא מדכ' וימל אברהם אי"ב. ולפ"ז י"ל דאם מל בעצמו מברך להכניסו קודם ברכת למול [וכן אם אחר מל אותו בשליחות מקודם] [ויל"ע לפ"ז גם במילת עבדים כן. וע"ל ה"ה ויש לחלק] אולם להירושלמי פ"ק דקדושין ה"ז דיליף דמצות האב למול א"ב מקרא דביום השמיני ימול. א"א לפרש דז"ש להכניסו בבשא"א. וע' בשו"ת ח"ס חיו"ד סרמ"ט מה שהאריך בפי' ברכה זו. ובמקומו הארכתי בס"ד:

ג

ואבי הבן מברך שהחיינו. פשוט שלמד כן מפה"ב דמברך שהחיינו כשלהי פסחים. וכ"ש מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה. וכמ"ש בשבת ק"ל א' ומגילה ט"ז ב'. ולפלא מאד בעיני שלא זכר רבינו ענין הסעודה למילה הנזכר בגמ' שם ובפר"א המובא בתוס'. וע' בתנחומא פ' תצוה וע' נדה ל"ח ב' מ' דהוא מדאורייתא. וע' ירושלמי מגילה פ"ק דמגילה ה"ה דמאחרים ע"ש:

ד

המל את הגרים כו'. נראה ודאי דמברך שהחיינו וכן בעבד הנימול:

ה

והמל אדם גדול. עי' פ"ג מק"ש הט"ז וצ"ל דגדול דהכא ל"ד קאמר:

ז

לפיכך אם הניח ערלתו נתכוין כו'. מ' אף אם אינו לשום גירות איכא מצוה ול"י מנ"ל הא. ומי שאני מצות מילה משאר מצות שלא היו מניחין לעובד ע"ג לעשותה כמש"כ פ"י ממלכים ה"י ובאופן שאינו לו לרפואה י"ל דאסור משום חובל דאף ב"נ מוזהר ע"ז. ע' ב"ק צ"א ב' ובהמקנה שלהי קדושין:

ח

וכל המפיר בריתו שא"א והניח ערלתו או משכה אלחלעה"ב. הכ"מ ציין לאבות ושם לא נזכר רק ראשית דבריו. ואולם כ"ה בירושלמי פ"א דפאה ופ' חלק. וע' בבלי (סנהדרין מ"ד א') שבועות י"ג א'. מפיר ברית בבשר ואם עשה תשובה כו'. ודרשו חכמים ע"ז תכרת לעה"ב א"ל עשה תשובה. וצ"ל דמ"ש בסנהדרין מ"ד א' דעכן י"ל חלעה"ב. והרי א' שם ע"א דהיה מושך בערלתו דגם ע"ז עשה תשובה ומל עצמו כראוי קודם שנסקל. ולעד"נ דאם כבר נימול כהוגן שוב אף שנמשכה ערלתו נקרא מהול מה"ת. דהא קיי"ל משוך אסור בתרומה רק מדרבנן כמ"ש ביבמות ע"ב א'. וכפ' רבינו פ"ז מתרומות ה"י. אבל מ"מ אם המשיך עצמו ה"ה חייב על מעשה רע שעשה וכפר בבריתו של א"א. על זדון לבבו שמעיז לעשות כן. אבל מ"מ לא נקרא ערל כל שקיים מצות מילה כראוי [וע' כה"ג מנחות נ"ג א'. אימא גברא בלאו ואפסולי לא מפסל. וילה"א בזה] ועי' תוס' יבמות שם ד"ה מדבריהם:

וש"ב הרב המאה"ג מהר"ח נאטינזאהן שי' כ' אלי בדבר שהעירו המפרשים מהא דמשיך אוכל בתרומה מה"ת. והרי אלחלעה"ב מ' דהוי ערל נ"ל דנ"מ אם משוך ע"י אחרים כהני שהיו בימי בן כוזיבא ביבמות ע"ב א' או מעצמו שאירע לו כן ה"ה כערל. משא"כ אם הוא בעצמו מושך ערלתו וכפר בבשא"א הוא אסור מה"ת בתרומה. ותוס' היו גורסים בסנהדרין עכן משוך בערלתו הי. ע"כ הקשו שפיר. משא"כ גירסתנו מושך וכ"ה שם ל"ח י"ב. וכן מש"א במכילתא פ' בא פ' ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה אצלו מצות מילה פ"א וחזר הבשר כו' דאוכל בפסח. שזהו ג"כ אם מעצמו עכת"ד ואנא עדיפא מיני' קאמינא דבכל ענין אינו נקרא ערל וצ"ע. ולדעת רבינו י"ל דמ"ש בחולין ד' ב' מומר לערלות היינו בכה"ג שמשך ערלתו ובכה"ג נ"ל שמודה להראב"ד ע"ל פ"א ה"ב ומש"ש בס"ד. ואש"ק כאאמו"ר הגז"ל שהזכרתי שם. ויל"ע בזה לענין חיוב חטאת דלפ"מ ד"א במכות י"ג ב'. משום שוא"ת הרי משכ"ל מצות מילה לעבור עלי' בקו"ע. אך לדברינו דאם משך ערלתו אינו פסול מה"ת לתרומה וקדשים. רק דמ"מ הוא חייב כרת על זדון לבבו. א"כ שפיר ה"ל שוא"ת משא"כ אם נחלק בא"א ק' משם:

ט

צריך ישוב מדוע לא זכר רבינו מה שחמורה שדוחה נגעים אפי' שלב"ז. ושדוחה שבת החמורה ועוד הנזכרים שם במשנה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.