בנין ציון החדשות/קלב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא יום ו' כ' אלול תרי"ג לפ"ק:
- להתורני מו"ה אלי' אברהם הכהן נ"י דק"ק אמשטרדם יע"א:
כתב מעכ"ת נ"י בס' קרבן נתנאל בכללי הרי"ף והרא"ש (אות כ"ב) כ' וז"ל כלל גדול נשמע מרי"ף ורבינו וראב"ן ובה"ג כולהו ס"ל דאם בתלמוד חתמו האיבעי' בתיקו אפילו שהוא דברי סופרים פסקינן לחומרא בפר"ק דביצה סי' כ"ד ורמב"ם וטור לא הסכימו בזה הכלל עכ"ל ובפנים כפל דבריו יעו"ש ובמחכ"ת צע"ג לפי מה שכתב הרי"ף פ' במה אשה בעי אביי אשה מהו שתערים ותפרוף על האגוז ותוציא לבנה קטן בשבת ועלתה בתיקו וקיי"ל דכל תיקו דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא וכן כתב שם הרא"ש ועוד יש לה"ר בס"ד ממ"ש הרא"ש (פ' אלו עוברין ס"ב) וז"ל בעו במערבא בית ועליי' בית ואכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו תיקו כ' בה"ע מבטלו ואין צריך לבער כיון דביטלו הוי דרבנן ואזלינן לקולא ואבי העזרי כ' דאזלינן לחומרא ול"נ עכ"ל (ועי' במרדכי פ' השוכר את הפועל סי' תתנ"ט בשם ראב"י ועי' הג"מ (פ"ב מה' חמץ ומצה) וב"י א"ח סי' תל"ז) ואפשר דלהכי פסקו כאן לחומרא משום דס"ל תלתא גברי ותלתא מיני אוושא מלתא ונראה כמוליכים למכור לשוק ועי' רא"ש פ' לולב הגזול (סי' ח') ותו אמרינן במ"ק פ' אלו מגלחין (דף ט"ו) מנודה מהו בתפילין וכו' וכל האיבעי' נשארו בתיקו ופסק הרי"ף לקולא יעו"ש ובר"ן וברא"ש ומכאן אני תמה על הרב"י א"ח (סי' ל"ח סעיף י"ג) ששביק הנך ג' עמודי ההוראה ופסק כבעל העיטור מנודה ומצורע אסורי' להניח תפילין ועיין טור י"ד (סי' של"ד) ונראה לענ"ד שחזר הרב"י בי"ד ממ"ש בא"ח מדכ' שם ואסור בתכבוסת ובתספורת ובנעילת הסנדל ש"מ הנך אסירי והאחריני מותרים וכ"מ בב"י שם ובש"ך ס"ק י"א ועי' א"ח ודו"ק (ועי' ריטב"א שם ובגליון תוס' פ"ק דנדה דף ז' ע"ב) שוב ראיתי עוד ראי' בב"י א"ח סי' תקל"א כ' הר"ן דכיון דסלקו בתיקו וכו' ועי"ש בב"ח וסדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק נ"ב ד"ה ומזה ורא"ש בה"ק ה' ציצית סי' ז' וע"ש בב"י אכן הר"ן לשיטתי' הבאתי' בסמוך צ"ע למה פסק לחומרא ואולי דאזיל בשיטת הרי"ף דס"ל מלאכת חה"מ דאורייתא ועי' ב"י וצ"ע עכ"ל:
לענ"ד מכל הני אין סתירה לכלל של היש"ש וק"נ שכתבו כבר הגמי"י (ה' חמו"מ) בשם ר"א ממיץ וכמה גאונים שכל תיקו אפילו בדברי סופרים לחומרא אכן כיון שהטעם דאל"כ לא הי' אומר תיקו אם לא רצה שישאר גם לדידן בספק כמש"כ היש"ש א"כ לא שייך זה אלא היכי שהספק נוגע באיסור דרבנן לבד אבל היכי דלפעמים דאורייתא ולפעמים דרבנן י"ל דנקט תיקו משום ספק דאורייתא ולכן בהא דמהו שתערים דלענין ר"ה הוא ספק דאורייתא י"ל דנקט תיקו משום ר"ה כמו שנפסק באמת בסי' ש"ג לחומרא בדאורייתא אבל בכרמלית נשאר ספק דרבנן וכן בהא דבית ועלי' י"ל דנקט תיקו בלא בטלו דהוי ספק דאורייתא ומהא דאלו מגלחין יש ראי' לסתור שהרי כ' הרי"ף דכל תיקו דהא ענינא לקולא ופי' הר"ן דהלכה כדברי המיקל באבל משמע הא לאו הכי לא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |