בנין ציון החדשות/קלג
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא יום ג' ל"א למב"י תרכ"ט לפ"ק.
- לחתני הרה"ג וכו' מו"ה ישראל מאיר פריימאנן נ"י אב"ד דק"ק פילעהנע יע"א:
כתב לי חתני נ"י וז"ל. הרא"ש (בב"מ פ"ז) הביא בשם ר' סעדי' גאון וז"ל מכאן פסק רס"ג דאסור לאדם לומר לנכרי ע"ש הילך מעות וקנה בשבת כך וכך דהא קחזינן הכא דאע"ג דאינו דש מיד כי אם אחר החסימה הי' אסור באם הי' איסור סקילה ונ"ל דאין מכאן ראי' דהכא אמירה הי' בשעת איסור המעשה הילכך אע"ג דהמעשה הוא אחר האמירה אסור עכ"ל הרא"ש וכן דחה הנמ"י שם ראית הגאון והרשב"א בתשובה (סי' תתע"ה) כתב בשם בעל התרומות וז"ל והביא ראי' מפרק מי שהחשיך (דף קנ"ג) מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי ופירוש מבעוד יום והא דשרי ב"ה בפ"ק עם השמש היינו כשהגוי עושה מלאכה בביתו מאליו ולא בבית ישראל עכ"ל והא"ז בהלכות שבת מסתפק בדין זה והביא דברי ספר התרומות שהביא רשב"א ותמיהני שלא הביא דברי בעל ה"ג שכתב פ"א דשבת ואסור להשקות את הזרעים ע"י גוי בשבת דאמירה לגוי שבות ואע"ג דאמר ממעלי שבתא עכ"ל וגם הב"י בא"ח (סי' ש"ז) הביא דברי הראשונים בזה ולא הזכיר דברי בה"ג ונ"ל להביא ראי' ברורה לדין זה מירושלמי (פ"ק דשבת ה"ט) נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בו בשבת אסור ע"ש מבואר דאף בנתן כליו קודם השבת ולא אמר לעשות בשבת ואם רואה שעושה בשבת צריך למחות בידו עיין ב"י א"ח (סי' רנ"ב) וכש"כ באומר לו בפירוש שיעשה בשבת ודוחק לומר דשם מיירי בניכרים שהם כלים של ישראל מפני חשש הרואים וראי' זו מוכרחים אנו לומר לדעת הרמב"ם שפוסק (בפ"ו מה' שבת) דאמירה לנכרי שבות אפי' קודם שבת ופסק שם הל' כ"ב מי שהי' בא בדרך וקידש עליו היום וכן מוכרחים לפרש דמתניתין מי שהחשיך מיירי בקידש עליו היום ודלא כבעל התרומות מכח קושית הרא"ש שם א"כ אזדא ראית בעל התרומות ויקשה מאין הוציא הרמב"ם דין זה דאמירה לנכרי אפי' קודם שבת אסור אלא ודאי מירושלמי הנ"ל הוציא דין זה עכ"ל:
לא ידעתי ממה הוכיח חתני נ"י ראיתו מירושלמי אם ממה שכתוב שם ואם בא ומצאו עובד בו בשבת אסור לשון אסור לא משמע שצריך למחות בידו אלא כמו שמפרש הקרבן עדה אסור ללובשן בשבת אם הביאן לו אח"כ ואף שפירוש זה דוחק קצת לענ"ד יותר דוחק לפרש אסור שצריך למחות בידו כיון שזה נזכר בסיפא דירושלמי. ומה שהביא הב"י (סי' רנ"ב) בשם הרוקח מהירושלמי שאם נתן כליו לכובס נכרי וראהו עושה בהם בשבת צריך למחות בידו אלא א"כ קיצץ הוא מסיפא דברי הירושלמי שכתב שם אמר רבי יודן ויימר לי' דלא עביד א"ר יודן אבוי דרבי מתנייה הוא דתימר בטובת הנייה אבל בשכיר בעבידתי' הוא עסיק ע"כ לשון הירושלמי וא"כ גם ראית חתני נ"י שאסור לומר לנכרי מע"ש ממה שצריך למחות בידו בשבת לא יהי' רק אם הנכרי עשה בטובת הנאה אבל אם הוא שכירו בעבידתי' עסיק ויהי' מותר לצוות לו מע"ש לעשות לו מלאכה בשבת בשכר, והפוסקים לא חלקו בכך:
עוד כתב חתני נ"י ונ"ל להביא ראי' דמותר לומר לעכו"ם קודם השבת לעשות מלאכת שבות בשבת מדתנן במתניתין (טבול יום פ"ד) לגין שהוא טבול יום ומלאהו מן החבית מעשר טבל אם אמר הרי זה תרומת מעשר משתחשך הרי זו תרומת מעשר וקשה הא קמתקן בשבת דאסור להגביה תרומות ומעשרות בשבת כמבואר בביצה א"ו כיון שאמר קודם השבת שתחול בשבת ואינו אומר בשבת עצמו מותר ואין לדחות ולומר דשם דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור זה אינו דאיתא בהדיא בירושלמי דמאי (פ"ז) ובשבת (פי"ח ה"א) אמר ר"א עומד אדם בערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר וכו'. ומקשה והתני ר"ח אמר אית לך מימר לשעבר יע"ש ובמתניתין דידן נמי קתני אומר וכן פסק הרמב"ם (פ"ח מה' טומאת אוכלין) ש"מ באם אומר קודם שבת שיחול איסור שבות בשבת מותר וכמו כן יש להתיר אמירה לעכו"ם קודם שבת שיעשה שבות בשבת. ולענ"ד גם על ראי' זה יש להשיב דאע"ג דמהירושלמי פי"ח דשבת שהבאת מוכח דמוקי הך דטבול יום דאמרינן הרי זה תרומה דאיירי ג"כ בשבת או עכ"פ מסיפא הרי זה עירוב מוכח דבשבת ג"כ הרי זה תרומה אם הי' לגין טהור מכ"מ שאני שבות דקורא שם לתרומה משאר שבותים דהשבות דאמירה לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת אעפ"י שאמר לו מע"ש נעשה בשבת דהאמירה לבד אין איסור אם לא הי' הנכרי עושה המלאכה בשבת ולכן בשעה שעושה הנכרי המלאכה בשבת עובר הישראל על האיסור שבות למפרע במה שצוה לו מע"ש כן אבל בקורא שם לתרומה מע"ש בזה בשבת לא נעשה כלום של איסור שבות כמו בהך דלגין דשימשא ממילא ערבא ולכן מותר זה מע"ש וביותר הי' לך להביא ראי' ממה דאמרינן (ריש פ"ז דדמאי) המזמין לחבירו אצלו וכו' אומר מע"ש מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ואמרינן שם בירושלמי תניא שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן וצריך להלחיש בשפתיו ר"י בעא קומי ר' זעירא ולא נמצא כמתקן בשבת א"ל אדחי תנא ופי' הר"ש כלומר איסמייה ואדחה את התנא ועוד יש לפרש אדהתנה הכל תיבה אחת כלומר בשביל שהתנה עליו מע"ש מותר להלחיש בשבת עכ"ל הרי שלא בלבד שמותר לקרות שם מע"ש למעשר מותר ג"כ בשבת עוד להזכיר שם אבל מכ"מ גם מזה אין ראי' דלפירוש קמא דר"ש באמת אסור לקרות שם בשבת עוד וגם לפירושו השני אין מלחיש בשבת איסור כיון שכבר קרא שם בע"ש אבל הכל הטעם שבשבת עצמו אינו נעשה שבות על פיו אבל מכל זה אינו ראי' שמותר לצוות לנכרי מע"ש לעשות שבות בשבילו בשבת שבזה מעשה שבות האסור נעשה בשבת (ועי' מש"כ חתני הרה"ג נר"ו עוד בזה בביאור ספר והזהיר פ' בשלח):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |