בנין ציון/ב/פב
|
< הקודם · הבא > |
- עוד להתורני הנ"ל:
מר נ"י הקשה וז"ל: הנה הקשיתי על הגאון בעל שער המלך שהעלה ליישב דברי הרמב"ם דאף דס"ל דאין בגידין בנו"ט מ"מ חייב שתים באוכל ג"ה של נבלה דכיון דאחשביה רחמנא לגיד להיות נחשב לאוכל אחשביה ג"כ לענין נבלה והקשיתי עליו מש"ס ערוך בפ' גיד הנשה (ק"ב ע"א) אמר רב אבמה"ח צריך כזית מתיב ר"ע אכל אבמה"ח ממנה וכו' ומשני הש"ס כדאמר ר"נ במשהו בשר גידין ועצמות ה"נ במשהו בשר גידין ועצמות ופי' רש"י דמשום טומאה לא מחייב דאין בגידין ועצמות טעם ומשום אבמה"ח מחייב ולדברי השה"מ קשה דכיון דמחייב על אבר מה"ח במשהו בשר ואף דליכא כזית בשר א"כ אחשביה רחמנא לענין איסור אבמה"ח ולמה לא יהי' חייב גם משום טומאה וצ"ע לענ"ד. ולתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל דסובר דאין בבנ"ט ואפ"ה חייב שתים באוכל ג"ה של נבלה חנני ה' לתרץ בדבר ישר דהנה הקושיא על הרמב"ם הוא מש"ס ערוך בפ' גיד הנשה אלא קסבר אין בבנו"ט ובמוקדשין וכו' הרי דלמ"ד אין בבנו"ט אינו חייב רק משום גיד ואמרתי לתרץ בע"ה דהנה במס' כריתות במתני' דיש אוכל אכילה תחת העלה שם רבינו הגדול הרמב"ם דבבשר בחלב לא הוי איסור הנאה איסור מוסיף על נבלה משום דההנאה תלויה באכילה משא"כ בשאר איסורים הוי איסור הנאה איסור מוסיף וכשיטת רש"י והנה בש"ס דפסחים אמרינן דמשו"ה ג"ה מותר בהנאה דכשהותרה נבילה היא וגידה הותרה וכ"ז אם אמרינן יש בגידין בנו"ט אבל אם אין בגידין בנו"ט ל"ש לומר כשהותרה וכו' כדמסיק שם הש"ס דלר"ש ה"נ דאסור בהנאה ומעתה אני אומר דכוונת הש"ס דאם יש בגידין בנותן טעם ג"ה מותר בהנאה א"כ מוקדשין חייל על גיד דהוי איסור מוסיף לענין איסור הנאה אבל אם אמרינן אין בגידין בנו"ט וא"כ גם הגיד אסור בהנאה ולא יוכל לחול איסור דקדשים על הגיד דאף דקדשים הוה איסור הנאה מ"מ לא מיחשיב איסור מוסיף כיון דהגיד ג"כ אסור בהנאה וכל זה לדידן דקיי"ל אין איסור חל ע"א בכולל וא"כ כיון דאין בגידין בנו"ט לא יוכל לחול איסור דקדשים על הגיד אבל הרמב"ם דסובר דאיסור חע"א בכולל א"כ אף דאין בגידין בנו"ט מ"מ חל איסור דקדשים על הגיד שפיר דחייב שתים ומתורץ הרמב"ם:
מה שהקשה מר נ"י על שער המלך – לענ"ד לק"מ ובתחלה אזכיר שמה שרצה לתרץ על הרמב"ם שמפרש מה דאמרינן אלא קסבר אין בגידין בנותן טעם וכו' הכוונה דעי"ז גיה"נ אסור בהנאה וא"כ לא חל עליו מוקדשין שאין לפי' זה מבוא כלל דמלבד דאין זה דרך הסוגיא להזכיר בכזה דרך רמז ולא לומר בפי' אלא קסבר גיה"נ אסור בהנאה גם יקשה למה לו להקשות על זה וסבר תנא דידן אבבנ"ט והתנן ירך וכו' הל"ל בקיצור וסבר תנא דידן גיה"נ אסור בהנאה והתנן שולח אדם ירך לנכרי שהיא משנה מוקדמת ומוכח ממנה בפי' דגיה"נ מותר בהנאה ובלא"ה כלל זה דאי אבבנ"ט ע"כ גיד אסור בהנאה כיון דלא שייך כשהותרה נבילה גידה הותרה אינו ברור שהרי בפסחים (דף כ"ג ע"ב) יש ב' תירוצים בזה דלחד תי' דילפינן מק"ו מחלב אפילו למ"ד אין בגידין בנותן טעם גיה"נ מותר בהנאה והרמב"ם בעצמו סובר כתי' זה שהרי פסק אבבנ"ט ואעפ"כ פסק גיה"נ מותר בהנאה וכמו שכתב הרמב"ן הביאו ה"ה (ה' מ"א פ"ח) ולכן תי' זה על הרמב"ם ודאי אינו והעיקר כמש"כ השער המלך דס"ל מדאחשביה רחמנא אוכל לענין גיד אחשביה נמי לענין נבילה ומה שהקשה עליו מסוגיא דחולין (דף ק"ב) לענ"ד אינו קושיא שהרי השער המלך לא כתב סברתו רק דבמקום שנחשב אוכל להתחייב עליו משום גיד נחשב ג"כ אוכל להתחייב עליו ג"כ משום נבילה אבל לא אמרינן אחר דגיד הנשה נחשב אוכל גיד אחר של נבילה ג"כ יחשב אוכל שהרי בעצמו הביא ראיה שזה לא אמרינן ממה שכתב הרמב"ם דאגידין לא חייב משום נבילה ורק לענין גיה"נ כתב שחייב וא"כ אין סתירה לדברי השעה"מ ומה דאמרינן דלא חייב אגידין ועצמות דעוף טמא משום טומאה אף דחייב משום אבמ"ה שהרי על אותו העוף אינו חייב משום אבמ"ה כדאמרינן והאוכל אבמ"ה ממנה אין סופג את הארבעים וא"כ לא שייך ג"כ דאחשביה רחמנא אוכל לענין טומאה שהרי רק גידין ועצמות דבהמה ועוף טהור אחשביה רחמנא לאוכל אבל לענין גיה"נ שאותו גיה"נ אחשביה רחמנא אוכל לענין איסור גיד אחשביה ג"כ רחמנא אוכל לענין נבילה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |